חוזה פרים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
חוזה פרים, שנחתם ב-19 בספטמבר 855, היה השני מבין הסכמי החלוקה של האימפריה הקרולינגית. כשהקיסר לותאר הראשון היה על ערש דווי, הוא חילק את ממלכתו בפרנקיה התיכונה בין שלושת בניו.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 830, לותאר ואחיו פפין הראשון, מלך אקוויטניה (מת ב-838) ולודוויג הגרמני נלחמו בכמה קרבות שושלתיים פנימיים עם אביהם הקיסר לואי החסיד. מותו של הקיסר בשנת 840 החל מאבק נוסף על הירושה בין שלושת בניו שנותרו בחיים לותאר הראשון, לודוויג הגרמני וקרל הקירח (בן נישואיו השניים של לואי החסיד). לותאר, הבן הבכור והקיסר האימפריה הרומית הקדושה עם אביו מאז 817, טען לעליונות אך הוכחש והובס על ידי הכוחות המאוחדים של אחיו בקרב פונטנוי ב-841.
הקיסר לותאר נאלץ לבסוף להכיר בכוחם העדיף של לואי הגרמני וקרל הקירח, אשר אישרו את ההסכם ביניהם בשבועות שטרסבורג. הוא סיים את הלחימה שלו ובאוגוסט 843 חתם על הסכם ורדן עם אחיו הצעירים. כתוצאה מהסכם זה, האימפריה של לואי החסיד המנוח ("פרנקיה") חולקה רשמית בין שלושת בניו שנותרו בחיים: לודוויג הגרמני קיבל את האדמות ממזרח לנהר הריין וארה ("פרנקיה המזרחית"), שארל הקירח את השטחים ממערב לסכלדה, מז, סון ורון ("פרנקיה המערבית"), בעוד לותאר שמר על האדמות הסמוכות מפריזיה ועד איטליה, כולל הערים אאכן ורומא ("פרנקיה התיכונה" או Lotharii Regnum), וכן את תואר הקיסר הרומאי הקדוש.
למרות שהשליטים הקרולינגים הדגישו את הרעיון של אימפריה מאוחדת, הפירוק ההדרגתי על ידי ירושה חלקית נמשך. בעיקר הממלכה הפרנקית התיכונה של לותאר שילבה גבולות ארוכים ופגיעים עם תקשורת פנימית לקויה. הרוסה הן מפשיטות ויקינגיות בצפון והן מפשיטות מוסלמיות בדרום, היא לא הייתה ישות בת קיימא ועד מהרה התפצלה.
הוראות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיותו על ערש דווי, הקיסר לותאר הראשון ששהה באחוזתו בשולר (Sconilare) ב-19 בספטמבר 855 חילק עוד יותר את ה-Lotharii Regnum בין בניו:
(† 875), הבן הבכור, קיבל את הכתר הקיסרי ואת ממלכת איטליה (אז כללה רק את החצי הצפוני של חצי האי האיטלקי)
(† 869) קיבל את פריזיה וחלקים של אוסטרזיה שנשארו בידי אביו לאחר הסכם ורדן (המכיל את האזור המקורי של האימפריה הרומית שיושב על ידי הפרנקים ועיר הבירה אאכן) - ממלכה זו ידועה כלותרינגיה על שם השליט שלה והייתה הקצרה ביותר מבין שלוש הממלכות העוקבות, וירשו אותה הדוכסויות לורן עילית ולורן התחתית כמאה שנים מאוחר יותר.
(† 863), הצעיר מבין שלושת הבנים, הפך למלך פרובאנס, וקיבל את פרובאנס חלק גדול מממלכת בורגונדיה הפרנקית לשעבר (חוץ מהאדמות שממערב לנהר הסון שניתנו לפרנקיה המערבית בוורדון ולימים יהפכו לדוכסות בורגונדיה) - ממלכה זו תתפתח מאוחר יותר לממלכת בורגונדי (הידועה גם בשם ממלכת ארל מהמאה ה-12)
לותאר הראשון עצמו התפטר ופרש למנזר פרים ברכס הרי אייפל שם מת עשרה ימים לאחר מכן.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב מותם של שארל בשנת 863 ולותאר השני בשנת 869, בורגונדי ולותרינגיה שוב חולקו בין פרנקיה המזרחית, פרנקיה המערבית וממלכת איטליה על ידי חוזה מרסן משנת 870. השפעותיו של הסכם פרים הגיעו לקיצו לחלוטין, כאשר בשנת 951 פלש אוטו הראשון, מלך גרמניה לאיטליה במהלך תקופה של אי שקט פוליטי והתחתן עם המלכה לשעבר אדלייד. הוא השיג את כתר הברזל של לומברדיה ולבסוף הוכתר למלך איטליה ולקיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-962.
הסכם פרים נחשב לאחת ההשפעות המשמעותיות האחרונות של ירושה חלקית לפני שהפיאודליזם עלה עליו כגורם העיקרי לביזור מדינות אירופה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוזה ורדן (843)
- חוזה מרסן (870)
- חוזה ריבמון (880)
