לותאר השני
 | |||||||||
| לידה |
835  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 869 (בגיל 34 בערך) פיאצ'נצה, איטליה | ||||||||
| מדינה |
האימפריה הקרולינגית, פרנקיה התיכונה | ||||||||
| מקום קבורה |
Basilica di Sant'Antonino | ||||||||
| בן או בת זוג |
Teutberga (855–?) ולדרדה | ||||||||
| השושלת הקרולינגית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
לותאר השני (835 – 8 באוגוסט 869) היה מלך לותרינגיה משנת 855 ועד מותו ב-869.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לותאר נולד בשנת 835, והיה בנם השני של הקיסר לותאר הראשון וארמנגרד מטור. הוא היה נשוי לטוטברגה (מתה ב-875), בתו של בוסו האב. מסיבות פוליטיות, אביו גרם לו להתחתן עם טוטברגה ב-855. ימים ספורים בלבד לפני מותו בסוף הסתיו של שנת 855, חילק הקיסר לותאר הראשון את ממלכתו בפרנקיה התיכונה בין שלושת בניו, חלוקה המכונה הסכם פרים. לותאר השני קיבל את שטח פרנקיה התיכונה ממערב לנהר הריין המשתרע מהים הצפוני ועד הרי היורה. הוא נודע בשם Regnum Lotharii ובתחילת המאה ה-10 בשם לותרינגיה או לורן (כינוי שהוחל לאחר מכן רק על דוכסות לורן). אחיו הבכור לואי השני קיבל את צפון איטליה ואת תואר הקיסר, ואחיו הצעיר שארל קיבל את החלקים המערביים של תחומי אביו, בורגונדי ופרובאנס.
עם מותו של אחיו שארל בשנת 863, הוסיף לותאר כמה אדמות מדרום להרי היורה לממלכה זו, אך פרט למספר משלחות חלשות נגד הפיראטים הנורמנים נראה כי הוא עשה מעט למען ממשלתה או הגנתה. שלושים ושש מהאמנות המלכותיות של לותאר השני שרדו. [1]
טוטברגה לא הייתה מסוגלת ללדת ילדים ושלטונו של לותאר היה עסוק בעיקר במאמציו להשיג את ביטול נישואיהם, ויחסיו עם דודיו קרל הקירח ולודוויג הגרמני הושפעו מרצונו להשיג את תמיכתם במאמץ זה. למרות שמריבות ופיוסים בין שלושת המלכים התרחשו זה אחר זה ברצף מהיר, באופן כללי ניתן לומר שלודוויג תמך בביטול, וקרל התנגד לכך, בעוד שאף אחד מהם לא שכח את העובדה שללותאר לא היו בנים שיירשו את אדמותיו. לותאר, שתשוקתו לביטול נבעה מחיבתו לפילגשו, ולדרדה, הרחיק את טוטברגה, אבל הוברט נטל את הנשק בשמה, ולאחר שעברה בהצלחה את מסע המים, נאלץ לותאר להחזיר אותה ב-858 . בעודו רודף את מטרתו, הוא זכה לתמיכת אחיו, הקיסר לואי השני, על ידי ויתור על אדמות וקיבל את הסכמתם של הכמורה המקומית, כמו אדוונטיוס ממץ, לביטול ולנישואיו עם ולדרדה, שהתקיימו. בשנת 862.
סינוד של בישופים פרנקים התכנס במץ בשנת 863 ואישר החלטה זו, אך טוטברגה ברחה לחצרו של קרל הקירח, והאפיפיור ניקולאוס הראשון ביטל את החלטת הסינוד. התקפה על רומא על ידי הקיסר הסתיימה ללא תוצאה, ובשנת 865 לותאר, שאויים בנידוי ושוכנע שלודוויג וקרל בפגישתם האחרונה דנו בחלוקת ממלכתו, שוב לקח בחזרה את אשתו. אולם טוטברגה, בין אם מתוך נטייה או כפייה, הביעה כעת את רצונה לביטול, ולותאר נסע לאיטליה כדי לקבל את הסכמתו של האפיפיור החדש, אדריאנוס השני. בהצבת פרשנות חיובית לדברי האפיפיור, הוא יצא למסע חזרה, אולם חלה בקדחת ומת בפיאצ'נצה ב-8 באוגוסט 869.
ירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו, איג, מפילגשו ואלדרדה, הוכרז כלא לגיטימי, ולכן היורש שלו היה אחיו, לואי השני, מלך איטליה. כיוון שלואי היה באותה תקופה במערכה נגד האמירות של בארי, ממלכתו חולקה על ידי ובין דודיו קרל הקירח ולודוויג הגרמני על ידי חוזה מרסן.
צאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללותאר השני היו כמה בנים וכנראה שלוש בנות, כולם מאת ואלדרדה, וכולם הוכרזו כלא לגיטימיים:
- איג (בערך 855 – 895), דוכס אלזס (867-885)
- גיזלה (בסביבות 865 – 908), שנישאה בשנת 883 לגודפרי, המנהיג הוויקינגי השולט בפריזיה, שנרצח ב-885
- ברטה (בסביבות 863 - 925), שנישאה לרוזן תיאובלד מארל (854 - 895 לערך), אחיינו של טוטברגה. היו להם שני בנים הוגו מאיטליה ובוסו מטוסקנה . לאחר מותו של תיאובלד, בין השנים 895 ל-898 היא נישאה לאדלברט השני מטוסקנה (בערך 875 – 915). [2] נולדו להם לפחות שלושה ילדים: גי, [3] שירש את אביו כרוזן ודוכס לוקה וכמרקיז טוסקנה; למברט, שירש את אחיו בשנת 929 אך הפסיד את התארים בשנת 931 לאחיו למחצה בוסו מטוסקנה, וארמנגרד.
- ארמנגרדה
- אודו (מת בערך 879)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Die Urkunden Lothars I. und Lothars II., ed. Theodor Schieffer (Berlin, 1966); see http://turbulentpriests.group.shef.ac.uk/our-dearest-wife-and-son-king-lothar-iis-charters/
- ^ Wickham, Chris (1990). Early Medieval Italy: Central Power and Local Society 400-1000. University of Michigan Press. pp. 59–60. ISBN 0-472-08099-7.
- ^ Townsend, Geo (1847) Ecclesiastical and Civil History Philosophically Considered, Vol. II, p. 157