יוג'ין גוסנס

**יוג'ין גוסנס**
**Eugene Aynsley Goossens**
לידה	26 במאי 1893; קמדן טאון, הממלכה המאוחדת
פטירה	13 ביוני 1962 (בגיל 69); הילינגדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	St Pancras and Islington Cemetery
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	קונסרבטוריון למוזיקה של סידני, הקולג' המלכותי למוזיקה
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	כינור
בן או בת זוג	Dorothy Smith-Dodsworth (1919–?)
פרסים והוקרה	Knight Bachelor
	פרופיל ב-IMDb

יוג'ין איינסלי גוסנס (באנגלית: Eugene Aynsley Goossens;‏ 26 במאי 1893 - 13 ביוני 1962) היה מנצח ומלחין אנגלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסנס נולד בקמדן טאון, לונדון, בן למנצח והכנר הבלגי אז'ן גוסנס הבן (1867 - 1958) ונכדו של המנצח אז'ן גוסנס האב (1845 - 1906). בגיל 10 החל ללמוד מוזיקה בברוז' והמשיך כעבור שלוש שנים בליברפול. כעבור שנה, ב-1907, קיבל מלגת לימודים לקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, מוריו שם היו המלחין צ'ארלס ויליירס סטנפורד, הכנר אשיל ריבארד ואחרים. גוסנס זכה במדליית הכסף של Worshipful Company of Musicians והתמנה לחבר בקולג' המלכותי למוזיקה.^[1]

גוסנס היה כנר בתזמורת קווין'ס הול של תומאס ביצ'ם משנת 1912 עד 1915 וניגן ברביעייה הפילהרמונית לפני שהתבלט כעוזר מנצח לביצ'ם בביצוע האופרה של סטנפורד, "המבקר" (1916). בשנת 1921 הגיע להחלטה ובחר בניצוח כקריירה. אז הקים תזמורת משלו, עמה הקליט מספר רב של תקליטים לחברת "פני קטיפה" של אדיסון-בל. ב-7 ביוני 1921 ביצע את הבכורה הבריטית הקונצרטנטית של פולחן האביב מאת איגור סטרווינסקי, בקווין'ס הול בנוכחות המלחין.

במשך קרוב לחצי יובל מילא גוסנס משרות בתזמורות אמריקאיות. הוא נענה להזמנתו של ג'ורג' איסטמן לכהן כמנצח התזמורת הפילהרמונית של רוצ'סטר בשנים 1923 עד 1931. משרה זו הייתה כרוכה גם בהוראה בבית הספר איסטמן למוזיקה. בשנות ה-20' המאוחרות הרבה לנצח על להקת האופרה האמריקאית של ולדימיר רוזינג, ארגון שצמח מבית ספר איסטמן למוזיקה. משנת 1931 עד 1946 היה ממשיכו של פריץ ריינר כמנצח התזמורת הסימפונית של סינסינטי.^[2] כמנחת הוקרה לגוסנס בצאתו לאוסטרליה חברו יחדיו תשעה מלחינים אמריקאים בחיבור וריאציות על נושא של יוג'ין גוסנס לתזמורת. המלחינים היו ארנסט בלוך, אהרן קופלנד, פול קרסטון, אניס פולייהאן, רוי האריס, וולטר פיסטון, ברנרד רוג'רס, רוג'ר סשנס ודימס טיילור. את הפינאלה כתב גוסנס עצמו.

גוסנס עשה תשע שנים באוסטרליה, מ-1947 עד 1956. הוא ניצח על התזמורת הסימפונית של סידני ועל קבוצות אחרות, והיה מנהל הקונסרבטוריון הממלכתי החדש למוזיקה.^[3] הוא מילא את שני התפקידים הללו עד מרץ 1956, כשאולץ להתפטר לאחר שערורייה ציבורית כבדת-משקל, שנה בלבד לאחר שעוטר בתואר אבירות.

שערורייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-50' פגש גוסנס את רוזלין נורטון, מי שכונתה "המכשפה מקינגס קרוס". נורטון נודעה בעיסוקה באמנות הגרוטסקה ובעניינה בתורת הנסתר ובארוטיקה, שגוסנס חלק עמה בחשאי. השניים ניהלו פרשיית אהבים לוהטת, שבמהלכה התנהלה ביניהם חליפת מכתבים עזי-יצרים; גוסנס ביקש מנורטון להשמיד את כל מכתביו, אך היא שמרה אותם בחבילה שהחביאה מתחת לספה.

בראשית 1956, נסע גוסנס לאירופה בבלי דעת, כי בידי משטרת סידני נמצאים כבר מכתביו לנורטון ותצלומים של עיסוקיה בנסתר ובעל-טבעי. כתב של ה"סידני סאן" בשם ג'ו מוריס גנב אותם מדירתה לאחר שהסתנן אל מה שתואר כ"להק המכשפות" שלה. בשובו לאוסטרליה ב-9 במרץ 1956, עוכב גוסנס בנמל התעופה בעקבות רמז ממודיעים בלונדון; פקידי המכס בדקו בתיקיו ומצאו בהם כמות גדולה של מה שנחשב אותם ימים לחומר פורנוגרפי - תצלומים, תדפיסים, ספרים, סלילי סרט, אי-אילו מסכות גומי ומקלות קטורת.

אף כי לא נעצר ולא הואשם בו במקום, הסכים גוסנס בתום-לב להתייצב לחקירת משטרה ימים ספורים לאחר שובו, שם הציגו לפניו צילומים מן ה"טקסים" של נורטון ואת מכתביו. לנוכח הראיות שקשרו אותו אל נורטון וחשפו אותו לאישום חמור ב"התנהגות שערורייתית", אולץ גוסנס להודות באישומים בהחזקת חומר פורנוגרפי. הוא נקנס ב-100 לירות שטרלינג וחמור מכך, השערורייה פגעה אנושות בשמו הטוב ואילצה אותו להתפטר ממשרותיו. הוא חזר לאנגליה חפוי ראש ועוטה קלון.

השערורייה היוותה בסיס לספר, "פאגאן" (1990), מאת אינז בראנאיי; כן נתנה השראה למחזה, "השטן הוא אישה", מאת לואיז נוברה ולאופרה מאת דרו קרופורד. השערורייה מונצחת בסרט "נפילת הבית", בבימויו של ג', ברטון.

נישואים וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסנס היה נשוי שלוש פעמים: לדורותי מילר בשנים 1919 - 1928 (נישואים שהניבו שלוש בנות), לג'אנט לואיס בשנים 1930 עד 1944 (שתי בנות) ולמרג'ורי פוקרוד מ-1946 עד 1962 (ללא ילדים). בסוף חייו חי בנפרד מאשתו ויצר קשר עם פסנתרנית צעירה מאדלייד, פמלה מיין.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידו לשעבר של גוסנס, ריצ'רד בונינג, ביקר אצלו סמוך למותו ומצא אותו "הרוס לחלוטין". אף על פי כן, הוא הוזמן לעבוד עם ה-BBC ותקליטי אברסט ביקשו ממנו להכין כמה הקלטות סטריאו. ממש לפני מותו השלים הקלטה רבת-עוצמה של "חגיגה רומאית" מאת רספיגי בשביל אברסט והתקליט יצא כמבחר היחיד על אריך-נגן.

יוג'ין גוסנס מת בקדחת השיגרון ומכיב קיבה מדמם ב-13 ביוני 1962, בבית החולים הילינגדון במידלאסקס. הוא נקבר בבית הקברות סנט פנקראס ואיסלינגטון. את עיזבונו, כולל זכויות יוצרים ותמלוגים, הוריה ל"בת לווייתי ועוזרתי הנאמנה, מיס פמלה מיין".

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו כוללות שתי סימפוניות (1940, 1945), שתי רביעיות מיתרים, שתי סונאטות לכינור, "קונצ'רטינו" לשמינייה ועוד מוזיקה קאמרית. הוא כתב שתי אופרות, "דון חואן דה מאנארה" שודרה בבי.בי.סי. ב-11 באפריל 1959 עם מוניקה סינקלר, מארי קולייר, הלן ואטס, מריון לווה, ברוס בויס, רוברט תומאס ואנדריי מקפרסון, בניצוח גוסנס עצמו. עוד חיבר אורטוריה, "האפוקפליפסה", לפי "ההתגלות של יוהנס הקדוש", וקונצ'רטו לאבוב (1927), שכתב לאחיו, לאון גוסנס. הקונצ'רטינו, משנת 1928, קיים גם בעיבוד מאוחר יותר לתזמורת מיתרים, שמבוצע לעיתים.^[4]

בשנת 1942 פנה גוסנס למלחינים אחדים, בהם אהרן קופלנד, בבקשה לחבר תרועות חצוצרה פטריוטיות "כתרומות מרגשות ורבות משמעות למאמץ המלחמתי..." קופלנד נענה לבקשה ביצירתו המפורסמת "תרועה לאדם הפשוט". שמונה-עשרה תרועות נכתבו על ידי מלחינים שונים ובוצעו בעונת 1942-43 של התזמורת הסימפונית של סינסינטי.

ב-1941 הקליט גוסנס לראשונה את הסימפוניה השנייה של צ'ייקובסקי, עם התזמורת הסימפונית של סינסינטי. ההקלטה של גוסנס מתעלמת מן הקיצוצים, שהיו מקובלים על מנצחים בתקופה ההיא.

לחברת קאפ הקליט גוסנס גרסה דו-לשונית של פטר והזאב בשנת 1959, עם השחקן חוזה פרר, המספר את המעשה באנגלית ובספרדית גם יחד. את המוזיקה ניגנה תזמורת האופרה של וינה. בהמשך יצא תקליטור של הביצוע בחברת MCA.