לדלג לתוכן

ארנסט בלוך (מלחין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט בלוך
Ernest Bloch
לידה 24 ביולי 1880
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1959 (בגיל 78)
פורטלנד, אורגון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Agate Beach עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ניו יורק, סן פרנסיסקו, קליבלנד, ברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים
השכלה קונסרבטוריון הוך עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית, אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אֶרנֶסט בלוךאנגלית: Ernest Bloch; 24 ביולי 1880 ז'נבה, שווייץ15 ביולי 1959 פורטלנד, אורגון) היה מלחין יהודי-אמריקאי. נוסף לעבודתו כמלחין הייתה לבלוך קריירה אקדמית, שהגיעה לשיאה בהכרה בו כפרופסור אמריטוס על ידי אוניברסיטת ברקלי, ב־1952[1].

בלוך נולד בז'נבה, שווייץ למשפחה שומרת מסורת[2]. את יסודות המוזיקה הקלאסית למד בלוך בגיל 14 אצל אמיל ז'אק-דלקרוז, שפיתח את שיטת הריתמיקה, גישה ללמוד ולחוות מוזיקה באמצעות תנועה ואחר כך למד כינור אצל אז'ן איזאיי בבריסל[2]. איזאיי זיהה את כישור הקומפוזיציה שלו בהמלצתו השתלם בבית הספר הגבוה למוזיקה בפרנקפורט, גרמניה, שם חוברה הסימפוניה הראשונה שלו. עקב מצבם הכלכלי הקשה של הוריו, חזר לז'נבה ועבד במשך 12 שנה כמנהל חשבונות בחנות שלהם. שאת שאר זמנו הקדיש להרצאות באוניברסיטה, לניצוח על קונצרטים סימפוניים ולקומפוזיציה. באותה תקופה חיבר האופרה "מקבת" לליברטו מאת אדמוגד פלג על פי שקספיר, שהוצגה בפריז בשנת ,1910 "שלוש פואמות יהודיות" - מוזיקה לפרקי תהילים לתזמורת סימפונית, "ישראל" ושלמה" רפסודיה לצ'לו ולתזמורת[2].

בשנת 1916 השתקע בארצות הברית וקיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1924.

בלוך כיהן בכמה משרות הוראה בארצות הברית ובין תלמידיו היו ג'ורג' אנתייל ורוג'ר סשנס. בדצמבר 1920 התמנה למנהל המוזיקלי הראשון של המכון למוזיקה של קליבלנד, משרה בה החזיק עד 1925. לאחר מכן עשה את רוב שנות ה-30 בשווייץ לפני שחזר לארצות הברית[2].

על שמו רחוב בחיפה[3] וכיכר בתל אביב.

יצירותיו המוקדמות של בלוך, ובכללן האופרה "מקבת'" (1910), מצביעות על השפעת האסכולה הגרמנית של ריכרד שטראוס מצד אחד וזו של האימפרסיוניזם בנוסח קלוד דביסי, מצד שני. יצירותיו המאוחרות יותר, ביניהן הנודעות ביותר שלו, מושפעות מן הליטורגיקה היהודית ובעיקר החסידית. ברוח זו חיבר את "שלמה" לצ'לו ותזמורת (1916), "סימפוניית ישראל" (1916), הפואמה הסימפונית לכינור ופסנתר "בעל שם" (1923) ובגרסה מאוחרת יותר לכינור ותזמורת, ואת "עבודת הקודש" (1933) לבריטון, מקהלה ותזמורת[4]. בין יצירותיו האחרות: קונצ'רטו לכינור ולתזמורת, שכתב בשביל יוזף סיגטי, והרפסודיה "אמריקה" למקהלה ותזמורת.

היצירות שכתב אחרי מלחמת העולם השנייה מגוונות קצת יותר בסגנונן, אף כי הניב הרומנטי ביסודו של בלוך עומד בעינו. בחלקן, כדוגמת "הסוויטה העברית" (1950), נשמר הנושא היהודי; אחרות, כמו הקונצ'רטו גרוסו השני (1952), מבטאות עניין בנאו-קלאסיציזם (אף כי גם כאן השפה ההרמונית רומנטית ביסודה, אף שהצורה בארוקית); אחרות, לרבות רביעיות המיתרים המאוחרות, כוללות יסודות של א-טונאליות[1].

שגיא הרטוב ארגן תחרות לזכרו של המלחין.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנסט בלוך בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 אוליה זילברמן, עם צותו של המלחין ארנסט בלוך , על המשמר, 3 באוגוסט 1959
  2. 1 2 3 4 שמואל מטלון, בלוד הקומפוזיטור הדגול, הארץ, 28 בספטמבר 1952
  3. אמציה פלד, רחוב ארנס בלוך, בתוך "מדריך רחובות חיפה", בויקיטקסט.
  4. אלכסנדר אמפיתיאטרוב, -עבודת הקודש' של ארגסט מזן, הארץ, 23 בפברואר 1934
    "עבודת הקודש" לארנסט בלוך, הארץ, 18 ביוני 1940