יחיאל מיכל ממינסק

רבי יחיאל מיכל ממינסק
לידה	1770?; ה'תק"ל
פטירה	1845 (בגיל 75 בערך); כ"ה בטבת ה'תר"ה
תקופת הפעילות	?–1845
מעסיק	ישיבת וולוז'ין
רבותיו	יום טוב ליפמן הלפרין, חיים מוולוז'ין

הרב יחיאל מיכל ממינסק (מכונה גם: ר' יחיאל מיכל מנשביז), היה רב בלארוסי, משנה ראש הישיבה בישיבת וולוז'ין וראש ישיבה בנשביז ומינסק.

חייו ורבותיו

נולד בשנת תק"ל, 1770 בערך, בנשביז, בלארוס, לאביו צבי הירש. ר' יחיאל מיכל היה מרואי פני הגר"א,^[1] ותלמידם של רבי יום טוב ליפמן הלפרין רבה של קאפוליה ורבי חיים מוולוז'ין:

"וזכני לשמש אדמו"ר הרב הגאון מוהרי"ט ליפמאן רב דק"ק קאפוליה, ואחר זה האיר עיני אור פני מלך [...] הגאון החסיד מרן רבינו אליהו מווילנא נ"ע [...] קצת שימוש שמשתי מידי לידו ממש, והייתי לומד בבית המדרש שלו ומתפלל אצלו במקום דהוי גריס וחזיתי יקרא דאורייתא, והועיל לי שלא זז חביבותא ממני, ואח"כ שמשתי את אדמו"ר הרב הגאון מוהר"ח מוואלאזין ערך שבעה שנים".^[2]

ר' יחיאל מיכל נפטר במינסק בשנת תר"ה, 1845, נטמן בבית העלמין הישן ועל מצבתו נחרת: "פ"נ הרבני המופלג מ' יחיאל מיכל ב"מ צבי הירש מנישוויז ונ[פטר] כ"ה טבת תר"ה".^[3]

תקופת וולוז'ין

בהקדמה לספרו מספר ר' יחיאל מיכל: "בעת אשר יצקתי מים על-ידי אדמו"ר הרב הגאון אמיתי המפורסם מהור"ר חיים זצללה"ה האב"ד דק"ק וואלאזין, כאשר נתייסדה ישיבתו הרמה, ולמדתי לפניו עם תלמידים הבאים לחסות תחת כנפיו ערך שבעה שנים".^[4] עדות תומכת נוכחת במכתבו של ר' הלל פריד, חתנו של ר' חיים מוולוז'ין, המטעים כי "על ידו נתייסד ישיבה דק"ק וואלאזין, ולמד ולימד עם תלמידים רבים בפני אדומ"ר חותני מהר"ח ז"ל"^[5] גם בהסכמתו של ר' זאב ליפשיץ, הדיין מווילנא לספר לזכר לישראל, נאמר: "הוא היה ראשון ממייסדי הישיבה החשובה דק"ק וואלאזין".

יצחק ריבקינד הסיק כי ר' יחיאל מיכל שימש כראש ישיבה בוולוז'ין החל מייסודה ועד שנת תק"ע, 1810, בערך, ומינויו היווה תקדים למינוי ראש ישיבה שלא מן השושלת הוולוזינית.^[6] הרב יצחק ניסנבוים חלק על דעתו של ריבקינד וטען כי אין בראיותיו כדי להצביע בוודאות על מינויו של ר' יחיאל מיכל למשרה קבועה בוולוז'ין, וטען כי ייתכן שמסר בה שיעור אך לא קיבל מעמד רשמי של ראש ישיבה.^[7], כך גם דעתו של יוסף ליטווין.^[8]

הרב חיים קרלינסקי והרב ד"ר שמואל קלמן מירסקי, קיבלו את עמדת ריבקינד כי ר' יחיאל מיכל אכן התמנה למשרה רשמית בישיבה, וכי הוא היה הראשון שנשא בתפקיד של 'משנה ראש הישיבה' לצידו של ר' חיים מוולוז'ין.^[9].

תקופת נשביז

בשנת תק"ע, 1810, לערך, עקר ר' יחיאל מיכל מוולוז'ין ופעל למען יסוד ישיבה עצמאית בעיר הולדתו נשביז,^[10] במתכונת התבנית הייחודית של הישיבה בוולוז'ין. במובן זה נחשב ר' יחיאל מיכל חלוץ שהקדים את זמנו בחזון ובמעשה. כפי העולה מעדותו, תפיסה זו של ייסוד ישיבה מחוזית המסוגלת לספק צורכי לינה והזנה לתלמידים המגיעים ממרחק, לא הייתה מוסכמת על מנהיגי הקהילות והוא נזקק להגן עליה ולקדם אותה מבחינה תורנית ותודעתית, בין היתר במאמר מיוחד המופיע בראש ספרו: ”אשר פתחתי ודרשתי ברבים בילדותי, בעת שהתחלתי לייסד ישיבה בעיר מולדתי בק"ק נעשוויז, להלהיב הלבבות שיקבלו תלמידים מבני עיר אחרת לישיבה ולפרנסם, שלא יקשה קושיות המון עם, מה צריך לעשות ישיבה של רבים, הלא בכל עיר יש מלמדי תורה ומי שרוצה ללמוד יכול ללמוד בעירו ועניי עירך קודמים”.^[11]

תקופת מינסק

בשנת תקפ"ד, 1824, עבר ר' יחיאל מיכל למינסק והקים בה ישיבה.^[12] שלש מטרות שם לו ר' יחיאל מיכל בהקמת הישיבה במינסק, אותן הוא שוטח בהקדמה לספרו: א. להטמיע 'דרכי העיון האמיתי' אותם קיבל מרבותיו ו'לשתלם בלב התלמידים'. ב. 'לעשות התאמצות להמציא מקום לתלמידים המכתתים רגליהם ללמוד דבר ה' זו הלכה'. ג. להניח תשתית כלכלית 'לבני עניים שמהם תצא תורה [...] כדי להספיק ראש ישיבה ושאר הוצאות'. לשם מימוש המטרה השנייה הקדיש ר' יחיאל מיכל 'בית חומה' שלו לטובת הישיבה, ולהשגת המטרה השלישית, ייסד ועד 'מתנדבים תמכין דאורייתא' להחזקת הישיבה, ושכרם נקוב בתקנות: 'שיקובלו לישיבה זו בניהם ובני בניהם לדור דור'. באותה הקדמה הוא מציין כי שאיפתו עלתה בידו: "כי טרוד אני בלימוד עם הישיבה שהם יותר משישה מניינים, יוסף ה' עליהם".

והרב המפורסם ר' יחיאל מיכל ב"ר צבי בן איש ניעשוויעז, רב תורני וגדול בתורה, עשיר ונדיב לב ואוהב תורה ומוקיר רבנן, קנה בית חומה מקנין כספו באמצע העיר ברחוב קיידאנאוו, ויפתח ישיבה גדולה ונכבדה וישחד בעדה מכספו והונו ויהי מתומכיה בגוו ורוח.

— בן-ציון אייזנשטט, רבני מינסק וחכמיה, וילנא תרנ"ט, עמ' 26

ספרו ושיטתו

ר' יחיאל מיכל חיבר ספר בשם "לזכר לישראל", שנדפס בווילנא והורודנא תקצ"ד, 1833. הספר כולל חידושים: "על מסכת אבות וגם קצת חדושים על מסכתות [...] אשר חנני חונן הדעת דרך לימודי עם הישיבה".^[4] פרשנות על מסכת אבות הייתה מעין מסורת בבית מדרשו של ר' חיים מוולוז'ין, שהוא וכמה מבני משפחתו ותלמידיו חיברו אף הם פירושים למסכת אבות.^[13]

בהקדמה לספרו מניח ר' יחיאל מיכל את המסד ל"דרכי העיון האמיתי" ו"דרך הלימוד" אותם קיבל מרבו ר' חיים מוולוז'ין.^[14] בהקדמתו הוא מדגיש את המאמץ הדידקטי שהשקיע ר' חיים בתלמידיו: "כמה פעמים הכלימני מורי על החידושים שחידשתי על פי דרכי העיון שהיו רגילות, שהיו חשובים בעיני מתוקים כדבש, וכמעט משך שתי שנים טרח מורי עלי עד שנקבע בלבי הדרך הלימוד הלז ותועלתו". בהקדמה זו מסביר המחבר, שספרו מהווה מדגם מתוך חידושי התורה שאמר בפני תלמידי הישיבה במינסק, ומתוכם יסיק הקורא את דרך הלימוד הנכונה שרכש מפי רבו. 'הדרך הלז' מוזכרת כמה פעמים בדבריו, אך אינה זוכה שם לתיאור מקיף.^[15]

ראו גם

ישיבת וולוז'ין

לקריאה נוספת

יצחק ריבקינד, ראש ישיבה אלמוני בוולוזין, ספר טורוב, תרצ"ח, עמ' 3–10, באתר היברובוקס
משה צינוביץ, עץ-חיים - תולדות ישיבת וולוז'ין, תל אביב תשל"ב, עמ' 441–446.
דב אליאך, אבי הישיבות, עמ' 137–139, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)אוצר החכמה

קישורים חיצוניים

הקדמת ר' יחיאל מיכל ממינסק לספרו 'לזכר לישראל', באתר HebrewBooks
הרב ד"ר שמואל קלמן מירסקי, ישיבת וולוזין, באתר דעת
קהילת מינסק, באתר Tog

הערות שוליים

^ בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רעב
^ לזכר לישראל, משמרת לזכרון המתנדבים
^ הרב ד"ר יוסף ליטווין, 'תלמידי ר' חיים - חניכי ולוזין', שערי ציון, ניסן תשכ"ג, עמ' 2
^ ¹ ² לזכר לישראל, עמוד השער
^ לזכר לישראל, אגרות
^ יצחק ריבקינד, ראש ישיבה אלמוני בוולוזין, ספר טורוב, תרצ"ח, עמ' 4–5, באתר היברובוקס
^ אגרות הרב ניסנבוים, ירושלים תשט"ז, עמ' 355-354
^ ליטווין, שם
^ הרב ח' קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק, הדרום, ניסן תשל"ב, עמ' 171; מירסקי, ישיבת וולוז'ין, סמוך להערה 108
^ צינוביץ, עץ-חיים, עמ' 442
^ לזכר לישראל, פתיחה
^ ריבקינד, שם עמ' 6; צינוביץ, שם
^ ריבקינד, שם, עמ' 8; דב אליאך, הגאון, ב, ירושלים תשס"ב, עמ' 728
^ הרב שמחה אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, א, ניו יורק וירושלים תשס"ב, עמ' 622-619
^ שלמה טיקוצ'ינסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע-עשרה, עבודת מחקר לשם קבלת תואר מוסמך, ירושלים תשס"ד, עמ' 21

[1] בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רעב

[2] לזכר לישראל, משמרת לזכרון המתנדבים

[3] הרב ד"ר יוסף ליטווין, 'תלמידי ר' חיים - חניכי ולוזין', שערי ציון, ניסן תשכ"ג, עמ' 2

[שער-4] ¹ ² לזכר לישראל, עמוד השער

[5] לזכר לישראל, אגרות

[6] יצחק ריבקינד, ראש ישיבה אלמוני בוולוזין, ספר טורוב, תרצ"ח, עמ' 4–5, באתר היברובוקס

[7] אגרות הרב ניסנבוים, ירושלים תשט"ז, עמ' 355-354

[8] ליטווין, שם

[9] הרב ח' קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק, הדרום, ניסן תשל"ב, עמ' 171; מירסקי, ישיבת וולוז'ין, סמוך להערה 108

[10] צינוביץ, עץ-חיים, עמ' 442

[11] לזכר לישראל, פתיחה

[12] ריבקינד, שם עמ' 6; צינוביץ, שם

[13] ריבקינד, שם, עמ' 8; דב אליאך, הגאון, ב, ירושלים תשס"ב, עמ' 728

[14] הרב שמחה אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, א, ניו יורק וירושלים תשס"ב, עמ' 622-619

[15] שלמה טיקוצ'ינסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע-עשרה, עבודת מחקר לשם קבלת תואר מוסמך, ירושלים תשס"ד, עמ' 21

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]