שלמה טיקוצ'ינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה טיקוצ'ינסקי

ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי (נולד בי"ז באייר תשכ"ו, 7 במאי 1966) הוא היסטוריון ישראלי. תחום התמחותו הוא ההיסטוריה של עולם הישיבות במזרח אירופה ובארץ ישראל, והחברה החרדית בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבאר שבע, בימים בהם כיהן אביו, הרב רפאל יונה טיקוצ'ינסקי, כר"מ בישיבת הנגב בנתיבות. לימים כיהן אביו כראש ישיבת ירוחם והמשפחה עברה להתגורר בירוחם. למד בישיבות בית התלמוד, מהרי"ל דיסקין, פוניבז', וכן אצל אביו בישיבת ירוחם. לאחר נישואיו התגורר בירוחם, שימש כרב בית כנסת, למד בכולל במצפה רמון והיה ראש כולל במדרשת שדה בוקר. לאחר פטירת אביו ערך את כתביו והוציאם לאור בספר "ושב ורפא לו" (תשנ"ב).

בשנת 2001 השלים תואר ראשון במחשבת ישראל ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 2004 השלים את התואר השני. עבודת הגמר, בהנחיית פרופ' עמנואל אטקס, עסקה בהיבטים המתודולוגיים וההיסטוריים של דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה ה-19. בעבודתו חקר טיקוצ'ינסקי את דרך הלימוד ה'בריסקאית' ואופן התקבלותה בישיבות. בשנת 2007 זכתה העבודה בפרס דב רפל להגות בחינוך היהודי.

בין השנים 2005–2007 היה עמית ב'סכוליון' – מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2010 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור, אף היא בהנחיית פרופ' אטקס, עוסקת בישיבות תנועת המוסר הליטאית, ובעלייתן מליטא לישראל בראשית המאה ה-20.

מאז סוף שנות ה-90 עוסק טיקוצ'ינסקי במגוון תפקידי הוראה, מחקר ועריכה אקדמית, ומפרסם מאמרים בתחומי התמחותו בבמות שונות. ריכז ועמד בראש פרויקטים במכון ון ליר, שעסקו בנושאי יהדות, חינוך והיסטוריה יהודית. כמו כן עסק בהנחיית קבוצות בבתי מדרש ליהדות ובהם מכון הרטמן ובית מדרש אלול. משמש מדריך אקדמי של סיורי מורשת במזרח אירופה, ומנחה באוניברסיטה הפתוחה.

בין השנים 2010-2011 כיהן כמנהל האקדמי של הקמפוס החרדי במכון לנדר.

נשוי לחיה דיקמן, בתו של הדיין הרב שמואל דיקמן מחיפה. מתגורר בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למדנות, מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל, בהוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשע"ו.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ושב ורפא לו (תשנ"ב)
  • ישיבות ליטא – פרקי זכרונות (עריכה משותפת עם פרופ' עמנואל אטקס), הוצאת מרכז זלמן שזר ומרכז דינור, 2004
  • האיר פני כל המזרח עד שבחברון – ספר היובל לישיבת חברון, ירושלים, 2009
  • מעין זך מחלמיש צור – קורות חייו של הרב דוב שורצמן, ספר הזיכרון לרבי דוב שוורצמן, תשע"ג.
  • רבי ראובן כץ - רבה של אם המושבות – קורות חייו של הרב ראובן כ"ץ רבה של פתח תקוה, תשע"ג.
  • אעברה נא - סיפורו העלום של הרב דב מעייני, תשע"ה. בשיתוף רבקה מנוביץ-מעייני.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הנס והטבע במשנתו של רמב"ן", בתוך: הוגים בפרשה: פרשת השבוע כהשראה ליצירה ולהגות היהודית לדורותיה, ירושלים: מכון ון ליר, 2005
  • "העתקת הישיבה הליטאית לארץ ישראל", בתוך ישיבות ובתי מדרשות, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006
  • "שכחו החיים וזכרו המוות – הרב חיים זייצ'יק ולקחי השואה ברוח תנועת נובהרדוק", בתוך זיכרון בספר, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2008
  • "לכודים ב'עיון': מה בדיוק לומדים בישיבות?", ארץ אחרת 41, 2007
  • "על ספרו של קימי קפלן - בסוד השיח החרדי", בתוך: סוציולוגיה ישראלית, 2008
  • "גדלות האדם ושפלות האדם בארץ לא זרועה - ישיבות המוסר סלבודקה ונובהרדוק עולות לארץ ישראל 1925 – 1935", בתוך: חינוך ודת – בין מסורת לחידוש, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: