יליזבטה סקובצובה
 | |
| לידה |
20 בדצמבר 1891 ריגה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצחה |
31 במרץ 1945 (בגיל 53) ראוונסבריק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, צרפת |
| מקצוע |
משוררת, פוליטיקאית, נזירה, פילוסופית, לוחמת מחתרת, סופרת, לוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית, פובליציסטית |
| בן או בת זוג |
Dmitry Kuzmin-Karavayev (?–1913) |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | יליזבטה סקובצובה |
  | |
יליזבטה יורייבנה סקובצובה (ברוסית: Елизавета Юрьевна Скобцова), ידועה כ"האם מריה" (ברוסית: Мать Мария; בצרפתית: Mere Marie; 1891 – 1945) הייתה משוררת ונזירה רוסיה שהצילה יהודים בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה. הוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם.[1]}
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשם יליזבטה פילנקו ב-21 בדצמבר 1891 בעיר ריגה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בלטביה) למשפחת אצולה. למדה בגימנסיה בסנקט פטרבורג והשתייכה לחוג המשוררים מהזרם האקמיסטי. כבר בגיל 15 החלה לכתוב שירים, אשר פורסמו בכתבי עת ספרותיים. בשנת 1910 התחתנה ועברה עם בעלה להתגורר בחצי האי קרים. הוציאה שלושה ספרי שירה.
לאחר המהפכה הבולשביקית הפכה לתומכת של הצבא הלבן האנטי קומוניסטי. בשנת 1920, לאחר תבוסת הצבא הלבן במלחמת האזרחים, היגרה עם בעלה השני, דניאל סקובצוב, ושני ילדיה לטורקיה. לאחר שהות קצרה עברה לסרביה ומשם לצרפת. הייתה פעילה חברתית בארגונים שונים של הגולים הרוסים.
בשנת 1932 התגרשה מבעלה השני והפכה לנזירה. עם קבלת שבועת הנזירות שינתה את שמה למריה. היא ניהלה בית תמחוי לפליטים רוסיים בפריז.
לאחר כיבוש פריז על ידי הנאצים בשנת 1940, נרתמה מריה לעזרת היהודים בעיר. ביחד עם הכומר דמיטרי קלפינין, שותפה בניהול בית התמחוי, ארגנה מקומות מסתור ליהודים ודאגה להם לתעודות זהות מזויפות, שבעזרתן התחזו היהודים, בעיקר הפליטים מפולין שביניהם, לגולים רוסיים.
בתחילת 1942 עמדו האם מריה והאב דימיטרי בפני זרם של יהודים שהתדפקו על דלתם וביקשו תעודות המרה לנצרות. השניים סיפקו תעודות טבילה, מזון, מקלט והברחה אל מחוץ לצרפת או לדרום צרפת, שבתחילת 1942 היה עדיין תחת שלטון משטר וישי ולא תחת שלטון נאצי.
ביולי 1942 הוציא הגסטפו הוראה האוסרת על יהודים להימצא כמעט בכל המקומות הציבוריים. במטה הגסטפו בפריז התקיימו דיונים כיצד לנהל את מצוד היהודים בעיר. המשטרה הצרפתית לקחה אחריות על המבצע, המכונה מצוד ולודרום ד'איבר (Vélodrome d'hiver), והחליטה לגרש גם ילדים, אף על פי שלא התבקשה לעשות זאת על ידי השלטון הנאצי. אלפי יהודים פריזאים נעצרו על ידי הנאצים ביחד עם המשטרה הצרפתית ונכלאו באצטדיון ישן למרוצי אופניים.
כששמעה על המעצר החליטה מריה לנצל את גלימת הנזירה שלה ויחד עם בנה יורי והכומר קלפינין סעדו במשך שלושה ימים את האנשים. הם הבריחו למקום מים ומזון עד כמה שהיה ניתן, ובעזרת עובדים לפינוי אשפה שגייסה לעזרתה הצליחה להבריח כמה עשרות ילדים יהודים בתוך פחי זבל גדולים. הילדים הוצאו מן האצטדיון והובאו לבתי מסתור.
ב-8 בפברואר 1943 נעצרה האם מריה, יחד עם בנה והכומר קלפינין, על ידי הגסטפו. הבן והכומר נשלחו למחנה הריכוז דורה-מיטלבאו, ממנו לא שבו. האם מריה נשלחה למחנה הריכוז רבנסברוק. היא נרצחה בתאי הגזים ב-31 במרץ 1945.
בשנת 1985 הוכרו יליזבטה סקובצובה ודמיטרי קלפינין כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם. בשנת 2004 הכריזה ההכנסייה הנוצרית אורתודוקסית על מריה כקדושה.
בשנת 1982 הופק בברית המועצות סרט עלילתי אודות חייה, אשר נקרא "האם מריה".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יליזבטה סקובצובה, באתר "יד ושם" (באנגלית)