יעקב אבולעפיה

הרב יעקב אבולעפיה (נפטר בשנת ה'ש"ס בערך) כונה "המצרי", היה רב פוסק הלכה, אבי שושלת משפחת אבולעפיה, מאישיה הבולטים של צפת בתקופת האר"י, וממחדשי הסמיכה. כיהן כרב בדמשק והיה ממתנגדי האר"י והרב חיים ויטאל.

חייו

נולד לר' יהודה אבולעפיה (בעל מפעל לבטישת אריגים) אמו הייתה בתו של מהר"י בירב הראשון.

ר' יעקב אבולעפיה היה נצר למשפחה יהודית ענפה של רבנים ועסקני ציבור ממגורשי ספרד, שמוצאה מן האזור ההיסטורי קסטיליה שבספרד. צאצא ישיר לרב מאיר הלוי אבולעפיה מסורת בידי המשפחה שהם משבט יהודה וצאצאי דוד המלך.

למד אצל ר' שלמה אבסבאן, קיים קשרי מכתבים עם חבירו לספסל הלימודים הרב יום-טוב צהלון. בשנת ה'שנ"ג היה רב ק"ק ספרדים בדמשק, בשנת ה'שנ"ט הוסמך על ידי מהר"י בירב השני (נכדו של ר' יעקב בירב). כתב תשובות בהלכה אולם כתביו לא שרדו.

תלמידיו הם בנו ר' חיים אבולעפיה, ור' יאשיה פינטו ששימש כרב של דמשק.

התנגדות לאר"י ומהרח"ו

ר' יעקב אבולעפיה התנגד לחוג המקובלים בצפת, לא האמין במעשה הניסים המסופרים על האר"י אף על פי שבפועל היה כפוף לו, התנגד לר' חיים ויטאל וסיכל את מינויו לרב בית כנסת.

הרב יהודה אריה ממודנה שאף הוא היה ממתנגדי האר"י, כתב בספרו "ארי נוהם" בשם 'חכם אחד מחכמי הישיבה' שר' יעקב היה "כריע ואח להאר"י" אולם ר' יעקב היה מגיב בחוסר אמון לסיפורי מעשיות על גדולת האר"י ומופתיו, ושאף האר"י בעצמו שלל את המעשים אשר יוחסו לו, אותו חכם הוסיף שר' יעקב אף לא חשב את האר"י לגדול בתורה.

אי אפשר מלספר לך מה שהיה בפני זה יותר מכ"ה שנה ... הגיע פה החכם רבי ידידיה גאלאנטי ז"ל, שליח מארץ ישראל ...התחיל הגאלאנטי לספר ממעשה ניסים ונפלאות האר"י ז"ל ... ועוד זאת לא אעלים ממך, שחכם אחד גדול וחסיד מבני ישיבתנו ... עוד זה מדבר מנפלאות מהאר"י ז"ל בטרם החילונו ללמוד, אמר שכמה פעמים החכם רבי יעקב אבולעפיאה ז"ל, שהיה כריע ואח להאר"י, אמר לו, לא היו דברים מעולם מהסיפור מפעולותיו אלו ושאף הוא היה אומר לו שלא היו כנים הדברים שאומרים עליו. ועוד אמר בשם החכם הנ"ל, שהיה האר"י רוב היום מתעסק בסחורה.

— ארי נוהם

בספר חמדת ימים ובספרים נוספים המזוהים עם תומכי האר"י, נכתב על היחסים המתוחים בין ר' יעקב לאר"י, באחד הסיפורים המכונה "מעשה השוורים" מסופר בין היתר שהאר"י אמר לר' יעקב שהוא זקוק לתיקון, ואף השפיל אותו כאחד "שלא יודע דבר". לחלק מהגרסאות אף ר' יעקב הודה ואמר "האמת היא שאין אנו יודעים דבר". לדעת גרשום שלום וחוקרים נוספים, הסיפור הוא ”זיוף בוטה, המבקש להפוך את מתנגדו המושבע של ר' חיים ויטאל, והכופר הידוע בכל מעשי הניסים של האר"י לשותף פעיל באחד ממעשי הניסים והנפלאות של האר"י”.

יחסיו של ר' יעקב עם הרב חיים ויטאל היו סוערים יותר, ר"י התעלם מהרח"ו ולעיתים אף זלזל בו, הרח"ו ביקש ללמד את ר"י קבלה אך הוא סירב.

בספר החזיונות ישנם כמה קטעים בהם מתאר הרח"ו את ר' יעקב כאחד המתנגדים הגדולים שלו, מהם:

• במעשה ה'דיבוק שנכנסה בנערה', הרוח מאשימה את ר' יעקב שמזלזל ברח"ו "שמתלוצץ עליו ומהביל דבריו" ושר' יעקב ובני משפחתו עוברים עבירות.
• הרח"ו כותב כי תפילת הקהל בבית הכנסת לא תתקבל כי בשמים החרימו את ר"י מחמת התנגדותו לרח"ו.
• הר"י מואשם בקרבה לדת המוסלמים.
• באחד החזיונות משתתפים גדולי חכמי ישראל וביניהם ר' יעקב המושפל על ידי האר"י שהלבישו לבוש קצר המגיע עד חלציו, דבר המלמד על חסרונו של ר"י.

לקריאה נוספת

• עלי יסיף, ‏שוורים גלוחי זקן, המאבק על המיתוס של צפת בימים ההם בזמן הזה, מכאן ד', ינואר 2005, עמ' 42–79
• מאיר בניהו, חידושה של הסמיכה בצפת, בתוך ספר היובל ליצחק בער פדרבוש, עמוד 263
• אנציקלופדיה ארזי הלבנון, ערך יעקב אבולעפיה