לדלג לתוכן

ישראל אפרויקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אפרויקין
ישראל עפרויקין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 בינואר 1884
וקשנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באפריל 1954 (בגיל 70)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל אֶפְרויקיןיידיש: עפרויקין; כ"ו בטבת ה'תרמ"ד, 24 בינואר 1884, ליטאט' בניסן ה'תשי"ד, 12 באפריל 1954, פריז) היה סופר, הוגה דעות ועסקן ציוני יהודי. ממייסדי המפלגה העממית היהודית (ייִדישע פֿאָלקספּאַרטײַ). עורך הירחון הפריזאי-יהודי "קיום".

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווקשנה שבליטא (האימפריה הרוסית) לרפאל, סוחר תבואה גדול שהעניק לו חינוך מסורתי דתי. אחיו הצעיר הוא הסופר זלמן יפרויקין.

לאחר הפוגרומים של שנת 1905 בתחום המושב, הקים עם ההיסטוריון שמעון דובנוב את ה"ייִדישע פֿאָלקספּאַרטײ", שדגלה בקיום יהודי לאומי בגולה. בין השנים 1915 ו-1919 ערך את השבועון די וואך שהופיע בווילנה, ביחד עם זליג קלמנוביץ'.

לאחר מהפכת אוקטובר 1917 היגר לצרפת והשתקע בפריז, שם הפך לאחד ממנהיגי הקהילה. היה חבר במשלחת היהודית לוועידת ורסאי, עמד בראש הפדרציה של האגודות היהודיות בצרפת, והיה חבר בקונגרס היהודי העולמי. מתוקף תפקידו זה שכנע את הנהלת הקונגרס לפנות לממשלת צרפת לאחר פרעות קונסטנטין ב-1934, על מנת שתסייע למשפחות הנפגעות ותעניש במלוא החומרה את הפורעים.

אפרויקין נפטר בט' בניסן ה'תשי"ד, 12 באפריל 1954 בפריז. נקבר בבית העלמין מונפרנאס בפריז, בהשתתפות קהל רב, ביניהם הד"ר נחום גולדמן, רבה הראשי של צרפת יעקב קפלן, ושגריר ישראל בצרפת יעקב צור. לאחר מכן הועלה לקבורה בחלקת "פנתיאון האומה"[1] בהר המנוחות ירושלים.

  • אין חלום און אויף דער וואר: עסייען וועגן אלטע פראבלעמען אין א נייער צייט, ניו-יארק: אויפן שיידוועג, 1944
  • קדושה און גבורה ביי יידן: אמאל און היינט: גזירת ת"ש-תש"ה, ניו-יארק: אויפן שיידוועג, 1949
  • א חשבון הנפש, פריז: א. ב. צעראטא, 1948
  • אויפקום און אומקום פון יידישע גלות-שפראכן און דיאלעקטן, פאריז: קיום, 1951.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, 7, ניו יארק, 1968, עמ' 30–32.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דורון בר, פנתיאון האומה בהר המנוחות, עת־מול 228, אייר תשע"ג, עמ' 35.