נחום גולדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום גולדמן בשנות ה-50
נחום גולדמן (יושב באמצע)
נחום גולדמן בשיחה עם חיים ויצמן בשנת 1935
משמאל: משה שרת, מרים פרוינד, לואי ליפסקי ונחום גולדמן

נחום גולדמן (10 ביולי 189529 באוגוסט 1982) היה מנהיג יהודי וציוני, ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי ונשיאו שנים רבות, ומן הפעילים הבולטים למען הסכם השילומים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום גולדמן נולד בעיירה וישנבה שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס, ליד גבול ליטא) למשפחה יהודית. אביו שלמה צבי היה אחיו של הסופר העברי בן אביגדור, ולאמו קראו רבקה. בילדותו עברה משפחתו לפרנקפורט, שם גדל. בהיותו בן שמונה עשרה ביקר בארץ ישראל, והתרשם עמוקות מן היישוב הקטן והנחוש. התרשמותו זו באה לידי ביטוי בספרו "Erez-Israel: Reisebriefe aus Palästina".[1] בעת מלחמת העולם הראשונה הועסק במחלקה היהודית של משרד החוץ הגרמני, ופעל בשירות המדינה למען הציונות. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג וברלין, שם למד משפטים ופילוסופיה.

ב-1922 ייסד בברלין עם ד"ר יעקב קלצקין את החברה להוצאת ספרים "אשכול". אחד הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו הוא האנציקלופדיה יודאיקה (Encyclopaedia Judaica) – אנציקלופדיה מקיפה המתמקדת בנושאי עם ישראל: יהדות, מדעי היהדות ותולדות עם ישראל. מהאנציקלופדיה ראו אור 10 כרכים בגרמנית ועוד שני כרכים בעברית בשנים 19281934, והיא לא הושלמה עקב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בשנות השישים עסק גולדמן במעין המשך לאנציקלופדיה זו, כשיזם את ה"אנציקלופדיה יודאיקה", שיצאה לאור באנגלית. היה פעיל גם בתנועה הציונית בגרמניה וחבר בהנהלתה המרכזית, וכן בתנועה הציונית העולמית ובקונגרסים הציוניים. בשנת 1927 נבחר לחבר הוועד הפועל הציוני מטעם הסיעה הרדיקלית והשתתף בוועדה המדינית שניהלה את המסע ומתן עם הממשלה הבריטית אחרי פרסום "הספר הלבן" של הלורד פאספילד. בשנת 1935 נשללה אזרחותו הגרמנית של גולדמן והוא נאלץ לעזוב את גרמניה. בתחילה התיישב בהונדורס, לאחר מכן שימש כנציג ההסתדרות הציונית לחבר הלאומים בשווייץ ונחשב אחד מקובעי מדיניות החוץ של התנועה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע לניו יורק, שם הצטרף לוועד החירום הציוני, המשיך לפעול למען הרעיון הציוני והיה גם נציג הסוכנות היהודית במשך מספר שנים.

גולדמן היה שותף למשא ומתן עם שלטונות המנדט הבריטי למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הוא תמך ברעיון החלוקה. השקפתו הייתה שהישרדות חשובה יותר משטח.

גולדמן גם עסק בתחומים יהודיים אחרים פרט לציונות. הוא החזיק בעמדה לפיה מדינה יהודית לא תהווה פתרון לכל בעיות היהודים וסבר שגולה חזקה היא כורח, ואולי אפילו אידאל. גם לאחר קום המדינה היה גולדמן משוכנע שקיום המדינה מותנה בתמיכת יהודי הגולה בפרט ובדעת הקהל בעולם בכלל. מבקריו של גולדמן רואים בתפישת עולם זו השקפה גלותית ומוטעית.

בסוף 1935 נשא לאשה את עליזה (אליס) לבית גוטשאלק.

בשנת 1936 היה בין מארגני הקונגרס היהודי העולמי וכיהן כיו"ר הראשון של חבר המנהלים של הקונגרס. בין השנים 1949–1977 כיהן בתפקיד נשיא הקונגרס היהודי העולמי.

לאחר קום המדינה היה בין המנהיגים היהודיים שנשאו ונתנו עם גרמניה על הסכם השילומים. הוא הקים את הוועד לארגונים היהודים (COJO) ופעל למען יהדות רוסיה, חינוך יהודי ותרבות יהודית. גולדמן ראה בהתבוללות איום על המשך קיומה של יהדות העולם ועל כן ייחס חשיבות רבה להקמת מוסדות יהודיים פעילים ומלאי חיים בגולה.

בין השנים 1956–1968 כיהן כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית.

גולדמן קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1962, אולם לא השתקע בארץ אלא חילק את זמנו בין ישראל לשווייץ. הוא ביקר את "שיכרון הכוח" שתקף את החברה הישראלית לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים והאשים את ראשיה בכך שלא אימצו גישה פייסנית יותר כלפי הערבים. בחודש אפריל 1970 הזמין נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר את גולדמן לפגישה בקהיר בניסיון להניע יוזמת שלום עם ישראל. גולדמן, כאזרח ישראל, פנה לראש הממשלה גולדה מאיר וביקש את רשותה לנסיעה. גולדה סירבה והגיבה בבדיחות: "אם גולדמן ונאצר יעשו שלום – אז יהיה שלום בין גולדמן לנאצר".[2]

בשנת 1978 הוקם בקמפוס אוניברסיטת תל אביב מוזיאון בית התפוצות על שם נחום גולדמן, שהציע את הרעיון להקים מוזיאון לפזורה היהודית.

נחום גולדמן נפטר בשנת 1982 ונקבר בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית העולמית ומשפחת הרצל בהר הרצל בירושלים לצד רעייתו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסכנה של כליה אל שחר הגאלה: ארבעה נאומים. ירושלים: הנהלת ההסתדרות הציונית, 1958.
  • אין דעם דור פון חורבן און גאולה. ניו-יארק: פארבאנד ביכער פארלאג, 1964. (יידיש: "בדור החורבן [=השואה] והגאולה).
  • בדרכי עמי. ירושלים: הספרייה הציונית, 1969.
  • זכרונות נחום גולדמן (מגרמנית: עדנה קורנפלד). ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1972.
  • ישראל לאן? (תרגום: חיים גליקשטיין). ירושלים: הוצאת שוקן, 1976.
  • הפרדוקס היהודי: שיחות עם ליאון אברמוביץ (מצרפתית: יהושע קנז). רמת-גן: הוצאת מסדה, 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]