כרוב הג'יידיט
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך יצירה |
1644  |
| טכניקה וחומרים |
ג'יידיט |
| ממדים בס"מ | |
| אורך |
18.7 ס״מ |
| רוחב |
9.1 ס״מ |
| גובה |
5.07 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | מוזיאון הארמון הלאומי |
  | |
כרוב הג'יידיט (בסינית: 翠玉白菜; בפין-יין: Cuìyù Báicài) או כרוב ג'יידיט עם חרקים הוא פסל ג'יידיט מגולף בצורת ראש כרוב סיני עם ארבה וחרגול מוסווים בעלים. פסל זה הוא חלק מאוסף מוזיאון הארמון הלאומי בטאיפיי בירת טאיוואן.
אורכו של הפסל 18.7 ס"מ ועוביו 5.07–9.1 ס"מ.
פיסול בג'יידיט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יידיט הוא מינרל מקבוצת הקלינופירוקסן והוא נחשב כסוג של ירקן – אבן חן יקרה למחצה. לירקן יש מעמד מיוחד בתרבות הסינית,[1] אף שהסינים לא הכירו את הג'יידיט בטרם החל יבוא שלו מבורמה בתחילת המאה ה-19 (תקופת שושלת צ'ינג). אבן הירקן בה גילפו הסינים קודם לכן הייתה בנויה מהמינרל נפריט.
קשיותו של הג'יידיט נעה בין 6 ל-6.5 בסולם מוס, ולכן גילוף בו תובע כמות ניכרת של זמן ומאמץ. כתוצאה מכך נדרש עקרון מנחה של תכנון קפדני, במטרה ליישם את המאמץ הקטן ביותר על-מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר. הגישה האמנותית הנובעת מעקרון תכנוני זה היא התאמת תכונות החומר, כלומר: אימוץ התכונות הטבעיות של החומר – דוגמת צורה או צבע – במטרה להגיע לתוצאה הרצויה, ובכך לחסוך זמן ומאמץ. המפתח להצלחת עיקרון זה הוא איזון בין המאפיינים הטבעיים לאפקטים מלאכותיים.[2]
תגליף "כרוב הג'יידיט" הוא דוגמה טובה לעבודה על-פי גישה זו. החלקים הלבנים והירוקים של פיסת הג'יידיט, הדרגות השונות של שקיפות והברק הטבעי שלה עוצבו לצורות חיות של עלי הכרוב הסיני ושל החרגול והארבה המסתתרים בין העלים.[2]
הכרוב כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכרוב הסיני הלבן מסמל את טוהרהּ של כלה. החרקים המגולפים בפסל – חרגול וארבה – ידועים ביכולת הרבייה שלהם ומהווים סמל לפוריות וברכה לריבוי בנים לכלה הטרייה. הפסל – שבו מגולמים עושר חומרי, אמנות נשגבת ורמז מבשר-טובות – מבטא את ההרמוניה האסתטית של שלושתם, והופך אותם לבעלי ערך רב יותר.[2]
"כרוב ג'יידיט עם חרקים" אינו הכרוב היחיד באמנות הסינית. קיימים פסלי וכלי כרוב נוספים שגולפו בג'יידיט בתקופת שושלת צ'ינג.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסל שיצר את "כרוב הג'יידיט" אינו ידוע. התגליף הוצג במקורו בכניסה לארמון יונג-הו (Yung-ho, "שלום נצחי")[4] בעיר האסורה בשנת 1889, כחלק מהנדוניה של ג'ין פיי (Jin Fei)[5] – פילגשו בת ה-15 של הקיסר גוואנגשו (光绪帝, 1871–1908) שעברה להתגורר בארמון באותה שנה.
התגליף היה אחד מתוך כ-1.17 מיליון פריטים באוסף מוזיאון הארמון בעיר האסורה. בשל סכנת הפלישה היפנית בשנת 1933 פונו מרבית הפריטים החשובים מהאוסף, והוחזרו לנאנג'ינג בתום מלחמת העולם השנייה. אולם, כאשר החל להתחוור לממשלה הלאומנית שהקומוניסטים עומדים לנצח במלחמת האזרחים הסינית, הוחלט להעביר את הפריטים החשובים ביותר – בהם "כרוב הג'יידיט" – למוזיאון הארמון הלאומי בטאיפיי.
חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"כרוב הג'יידיט" נחשב ליצירת מופת,[6] גם מפני שהוא בולט במסורת ארוכה של יצירת שלמוּת אידיאלית בגילוף ירקן, וגם בגלל גילו הצעיר – יחסית לפריטים אחרים באוסף. הפסל נחשב לאחד משלושת הפריטים החשובים ביותר באוסף, לצד "אבן בשר החזיר" – פסל קטן שגולף מג'ספר מפוספס,[7] ו"מאו גונג דינג" – קדירת ארד גדולה ששימשה לצורכי פולחן,[8] שניהם משושלת צ'ינג.
"כרוב הג'יידיט" היה המועמד המוביל לתואר "האוצר הלאומי" בסקר מקוון שנערך בשנת 2011,[9] על-אף מחלוקת שהתעוררה שנתיים קודם לכן, כאשר נודע כי עותקים שלו שנמכרו בחנות המזכרות יוצרו בסין ולא בטאיוואן.[10] מחלוקת זו הובילה להעלאת הצעת-חוק כי כל המזכרות הנמכרות על ידי סוכנויות ממשלתיות ייוצרו בטאיוואן.[11]
