ג'יידיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'יידיט
Jadeite Sodium aluminum silicate Burma 3025.jpg
ג'יידיט
תכונות המינרל
הרכב כימי Na(Al,Fe+3)Si2O6
מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש גבישים שלמים נדירים מאוד וצורתם להבית עד ס"מ אחד. בדרך כלל גוש סיבי, גרגרי עד קומפקטי.
צבע גוונים שונים של ירוק, לבן, צהוב עד כתום אדמדם, חום, אפור, שחור, סגול בהיר עד כחלחל. לעיתים קרובות מנומר
ברק זגוגי עד שמנוני, פנינתי על משטחי הפצילות
שקיפות שקוף למחצה עד כמעט אטום
פצילות טובה בשני כוונים בזוויות של 87º ו-93º, אך מבחינים בה לעיתים רחוקות
שבירה בצורתו הקומפקטית קשה מאוד לשבור אותו, נשבר לשבבים
קשיות 6-6.5 בסולם מוס
משקל סגולי 3.35-3.25
שרטוט לבן
מינרלים נלווים קוורץ, סרפנטין, אלביט, מוסקוביט, אומפקיט, קלציט, נפלין, גלאוקופן, ארגוניט ווזוביאניט

ג'יידיט הוא מינרל הנחשב כסוג של ירקן וחבר בקבוצת הקלינופירוקסן - קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים (סיליקטים במבנה דמוי שרשרות) של שרשרת בודדת מאפיים. נוסחת המבנה הכימי של הג'יידיט היא: Na (Al,Fe+3)Si2O6.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יידיט

לג'יידיט יש ברק זגוגי ופצילות מושלמת. קשיות המינרל נעה בין 6 ל-6.5 (תלוי בהרכבו) על פי סולם מוס ומשקלו הסגולי נע בין 3.25 ל-3.35. מבחינת תכונותיו האופטיות הג'יידיט הוא דו-צירי חיובי ומקדם השבירה שלו הוא 1.65.

צבע הג'יידיט נע בדרך כלל בין לבן לירוק תפוח חיוור ועד צבע ירוק עמוק המכונה ירוק-ירקן, אך הוא יכול להיות גם כחול-ירוק (כדוגמת הירקן הידוע שנתגלה מחדש לאחרונה המכונה ירקן "אולמק-כחול"), ורוד, לבנדר, ומגוון צבעים נדירים אחרים. הצבע מושפע בעיקר מנוכחותם של יסודות קורט כדוגמת כרום וברזל. שקיפות האבן יכולה לנוע מאטוּם כמעט לחלוטין ועד כמעט שקוף. ניתן לראות שינויים בגוון ובשקיפות אפילו באותה דגימה.

הג'יידיט יוצר תמיסה מוצקה עם חברים אחרים בקבוצת הפירוקסן. סוג אחד של תמיסה מוצקה אחת הוא עם אוגיט (Ca,Mg,Fe)SiO3)) ודיופסיד (MgCaSi2O6) - מינרלים העשירים בסידן ובמגנזיום. בתהליך זה הנתרן מתחלף בכמויות משתנות עם הסידן, כאשר ברזל (Fe+2) ומגנזיום מחליפים את הברזל (Fe+3) על מנת לאזן את המטען החשמלי. סוגים אחרים של תמיסות מוצקות נוצרים עם אגירין (NaFe3+Si2O6), מינרל עשיר בנתרן ובברזל ועם קוסמוכלור (NaCrSi2O6), מינרל עשיר בנתרן ובכרום. פירוקסנים עשירים בג'יידיט ובאוגיט מכונים אומפקיט (Na(Fe3+,Al3+)Si2O6).

הג'יידיט זוהה לראשונה כמינרל בשנת 1863 על סמך דגימות מטאומאו (Tawmaw) בבורמה עילית. מקור השם באבן הירקן, באנגלית "ג'ייד" (Jade). מקור המילה האנגלית בשם הספרדי לאבן הירקן, "piedra de ijada" - בספרדית "אבן החלציים", כינוי שהופיע בכתובים לראשונה ב-1565. מקור הכינוי הספרדי הוא באמונה כי הירקן מסוגל לרפא מחלות הקשורות בחלקו התחתון של הגוף, כדוגמת אבנים בכליות ומחלות כליה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר של כפתורים סיניים עתיקים מגולפים ביד מג'יידיט

ג'יידיט הוא אחד משני המינרלים המוכרים כאבן החן ירקן. המינרל השני הוא נפריט, סוג של אקטינוליט (Ca2(Mg,Fe)5Si8O22(OH)2). קשה מאוד להבדיל בין שני המינרלים, ולכן רק בשנת 1863 נתגלתה העובדה שישנם שני סוגים של אבן הירקן. באבן הירקן נעשה שימוש במשך תקופות ארוכות לגילוף חפצי חן וחפצי קודש בסין ובאמריקה המרכזית. הירקן שבו נעשה שימוש לגילוף בסין בנוי בדרך כלל מהמינרל נפריט, הנפוץ יותר מג'יידיט (אם כי טווח הגוונים שלו מצומצם יותר), אבל גם בירקן מג'יידיט נעשה שימוש. בג'יידיט מעמק מוטאגואה (Motagua) בגואטמלה נעשה שימוש על ידי האולמקים, בני המאיה והילידים של קוסטה ריקה. כיום נוהגים לגלף מאבן הירקן חרוזים, קבושונים לשיבוץ בתכשיטים, עגילים, טבעות וצמידים. כמו כן נוהגים לגלף חפצי נוי יקרים כדוגמת פסלונים מאבן הירקן.

הגוונים המוערכים ביותר של ג'יידיט הם בדרך כלל הסוגים השקופים למחצה של הירוק העז, למרות שהסינים, הידועים בחפצי הערך המגולפים שלהם, דווקא העריכו באופן מיוחד את הירקן שגונו לבן. כיום, הסוג היקר ביותר של ג'יידיט הוא ירקן בגוון "ירוק אימפריאלי" שניחן בגוון ירוק איזמרגד ובשקיפות גבוהה. זוהי כיום אבן החן היקרה בעולם, יקרה יותר מיהלום במשקל דומה. גם מחירם של סוגי ירקן אחרים בגוונים נוספים כדוגמת "אולמק כחול", המאופיין בצבע כחול-ירוק עמוק ובגוון שקוף המנומר בנקודות לבנות, מאמיר בשל יופיים הייחודי והשימוש ההיסטורי שעשו בו האולמקים של מרכז אמריקה וכן ילידי קוסטה ריקה.[1] עם זאת, סוג זה נתגלה מחדש רק לאחרונה והכמות הנחצבת ממנו בגואטמלה מועטה, ולכן סוג זה עדיין נדיר מאוד ומוכר מעט מדי מכדי שיקבל ערך כאבן חן יקרה. בעת רכישת ירקן נקבעת האיכות על פי רמת השקיפות, הניקיון וטוהר הצבע. לעיתים נמכרים מינרלים אחרים כדוגמת קוורץ וסרפנטין כירקן, אך ניתן להבדיל בינם לבין ירקן אמיתי באמצעות בדיקת הפצילות והקשיות.

כלורומלניט[2] הוא סוג של ג'יידיט שחור עשיר בברזל. המקורות העיקריים לכלורומלניט הם גואטמלה, בורמה ודרום מערב סין. את הסוג הנדיר הזה של ירקן ניתן ללטש לרמה של ברק של מראה. למרות שהכלורומלניט גורם למבוכה קלה בהיותו לכאורה סוג שלישי של ירקן (בנוסף לג'יידיט ולנפריט) אין ספק בהיותו סוג של ג'יידיט. בני המאיה נהגו ליצור כלים מכלורומלניט מכיוון שהגוון נראה פחות מושך עין מירקן בגוונים ירוק, כחול ולבנדר שממנו נהגו ליצור תכשיטים.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסכה בסגנון אולמקי עשויה מג'יידיט. המאה העשירית-המאה השישית לפנה"ס. גובה 17 ס"מ. מוזיאון המטרופוליטן לאמנות

הג'יידיט נוצר בסלעים מותמרים תחת לחץ גבוה וטמפרטורות נמוכות יחסית (פאצייס צפחות כחולות). אלביט (NaAlSi3O8) הוא מינרל נפוץ בקרום כדור הארץ, ומשקלו הסגולי הוא 2.6, נמוך בהרבה משל הג'יידיט. תחת הלחץ ההולך ומתגבר נשבר האלביט על מנת ליצור מקבץ של ג'יידיט בתוספת קוורץ. כמו כן מוצאים ג'יידיט באקלוגיט. מינרלים נלווים לג'יידיט כוללים את גלאוקופן, לוסוניט, מוסקוביט, ארגוניט, סרפנטין וקוורץ.

סלעים המכילים כמעט אך ורק ג'יידיט מכונים ג'יידיטיט. בכל המקרים המתועדים היטב נראה כי ג'יידיטיט נוצר מנוזלים של אזור הפחתה בהקשר לסרפטיניט, כפי שמדווחים סורנסן ושותפיו (ראו ב"לקריאה נוספת"). ג'יידיטיט עמיד לבלייה, וגושי סלע של ג'יידיטיט שמקורם בסביבות עשירות בסרפנטין בהם נוצרו מצויים במגוון סביבות.

ניתן למצוא כמויות קטנות של ג'יידיט במקומות רבים בעולם. אתרים בהם ניתן למצוא ג'יידיט כוללים את אזור טאומאו (Tawmaw) בחבל מיטיקינה שבבורמה עילית שהיה המקור הראשוני המזוהה של ג'יידיט ומשמש עד היום מקור המרכזי להפקת ירקן באיכות של אבן חן; ביוניאן שבטיבט קיים מרבץ חשוב, אם כי קטן יותר של ג'יידיט באיכות של אבן חן; לאורך הנהרות האשידטה וקוטקה במחוז ניאיגטה, ובשיבוקאווה במחוז גונמה ביפן; לאורך הנהר ראשן (Russian) כ-3.5 קילומטרים צפונית לקו הגבול בין המחוזות סונומה (Sonoma) ומנדוסינו, ובסמוך לניו אידריה (New Idria) במחוז סן בניטו (San Benito) בקליפורניה שבארצות הברית; סביב ימת בייקל ברוסיה; ובמנסאנל (Manzanal), בעמק מוטאגואה (Motagua), סמוך לרכס סיירה דה לס מינאס (Sierra de las Minas) שבגואטמלה.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sorena Sorensen, George E. Harlow, and Douglas Rumble, The origin of jadeitite-forming subduction-zone fluids: CL-guided SIMS oxygen-isotope and trace-element evidence. American Mineralogist, v. 91, pp. 979-996 (2006).
  • Roger Keverne, Jade, London, Lorenz Books, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Easby, Elizabeth Kennedy. Pre-Columbian Jade from Costa Rica. (1968). André Emmerich Inc., New York
  2. ^ ADZE
  3. ^ לרשימה המלאה מומלץ לגשת לאתר Mindat המצוי בקישורים החיצוניים להלן.