כריסטופר מורלי

כריסטופר מורלי
לידה	5 במאי 1890; ברין מאוור, ארצות הברית
פטירה	28 במרץ 1957 (בגיל 66); Roslyn Estates, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Roslyn Cemetery
השכלה	קולג' הוורפורד; ניו קולג' ;
פרסים והוקרה	מלגת רודס (1910)
חתימה

כריסטופר דרלינגטון מורלי (באנגלית: Christopher Darlington Morley;‏ 5 במאי 1890 – 28 במרץ 1957) היה עיתונאי, סופר, מסאי ומשורר אמריקאי. הוא גם הפיק הפקות בימתיות לאורך מספר שנים והרצה במכללות.^[1]

ביוגרפיה

מורלי נולד בברין מאוור, פנסילבניה. אביו, פרנק מורלי, היה פרופסור למתמטיקה במכללת הוורפורד; אמו, ליליאן ג'נט בירד, הייתה כנרת שהעניקה לכריסטופר הרבה מאהבתו המאוחרת לספרות ושירה.^[2]

בשנת 1900 עברה המשפחה לבלטימור, מרילנד. בשנת 1906 החל כריסטופר ללמוד במכללת הוורפורד, וסיים בשנת 1910 כתלמיד מצטיין. בהמשך החל ללמוד היסטוריה מודרנית בניו קולג', אוקספורד במשך שלוש שנים, במסגרת מלגת רודס.^[3]

בשנת 1913 סיים מורלי את לימודיו באוקספורד ועבר לניו יורק. ב-14 ביוני 1914, נישא להלן בות' פיירצ'יילד, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. בתחילה הם גרו בהמפסטד, ואחר כך בקווינס ווילג'. בהמשך הם עברו לפילדלפיה, פנסילבניה, ובשנת 1920 הם עשו את המעבר האחרון שלהם לבית שאותו כינו "בריחה ירוקה" באחוזת רוסלין, במדינת ניו יורק. שם התגורר עד סוף חייו. בשנת 1936 הוא בנה בקתה בחלק האחורי של אחוזתם (אותה כינה "הניקרה"), אשר שימשה אותו כסטודיו הכתיבה שלו מכאן ואילך.^[1]

ב-1951 לקה מורלי בסדרה של אירועים מוחיים, שהפחיתו מאוד את תפוקתו הספרותית הענפה. הוא מת ב-28 במרץ 1957, ונקבר בבית הקברות של רוסלין במחוז נסאו, ניו יורק. לאחר מותו, פרסמו שני עיתונים בניו יורק את המסר האחרון שלו לחבריו:

Read, every day, something no one else is reading. Think, every day, something no one else is thinking. Do, every day, something no one else would be silly enough to do. It is bad for the mind to continually be part of unanimity.^[1]

"קראו, כל יום, משהו שאף אחד אחר אינו קורא. תחשבו, מדי יום, על משהו שאף אחד אחר לא יחשוב. עשו, מדי יום, משהו שיהיה טיפשי מכדי לעשותו. זה רע לנפש להיות כל הזמן חלק מתמימות דעים."

קריירה

מורלי החל לכתוב בעודו סטודנט במכללה. הוא ערך את "האוורפורדיאן" ותרם לפרסום זה של המכללה מאמרים פרי עטו. הוא סיפק תסריטים לתוכנית הדרמה של המכללה ואף שיחק בהם. כן שיחק בקבוצות קריקט וכדורגל.

באוקספורד התפרסם כרך משיריו, "החטא השמיני" (1912).^[4] לאחר שסיים את לימודיו באוקספורד, החל מורלי את הקריירה הספרותית שלו בדאבלדיי, כפובליציסט וקורא ראשון של כתבי יד. בשנת 1917 הוא קיבל הזדמנות ראשונה לעבוד כעורך בכתב עת מוביל לנשים – "Ladies' Home Journal"‏ (1917–1918), ולאחר מכן ככתב ובעל טור בעיתון בפילדלפיה - "Philadelphia Evening Public Ledger".

הרומן הראשון של מורלי, "פרנסוס על גלגלים", הופיע ב-1917.הדמות הראשית ביצירה, מוכר הספרים הנודד רוג'ר מיפלין, הופיע שוב ברומן השני שלו, "חנות הספרים הרדופה" ב-1919.

בשנת 1920 חזר מורלי לניו יורק כדי לכתוב טור עבור הניו יורק איבנינג פוסט.^[5]

מועדון הפרחחים של רחוב בייקר: פלטשר פראט, כריסטופר מורלי ורקס סטאוט (1944)

בשנת 1922, התפרסם עימו ראיון גלוי לב בתפוצה ארצית וזאת כחלק מסדרת ראיונות שהתפרסמו ברחבי ארצות הברית, תחת השם: "הצד המפוכח של ההומור: איך הומוריסטים מגיעים לזה" ("Humor's Sober Side: How Humorists Get That Way"). הומוריסטים נוספים שהתראיינו לאותה סדרה היו וויל רוג'רס, דורותי פארקר, דון מרקיז, רוי ק. מולטון, טום סימס, טום דיילי ורינג לרדנר.^[6]

מורלי היה אחד המייסדים ועורך ותיק של כתב העת "סקירת הספרות של שבת". כאדם חברותי מאד, הוא היה עמוד התווך של מה שהוא כינה "מועדון שלוש השעות של ארוחת הצהריים". בשל אהבתו לסיפורי שרלוק הולמס, הוא עזר לייסד את החבורה הספרותית של "מועדון פרחחי רחוב בייקר"^[1] וכתב את ההקדמה למהדורה המקיפה של סיפורי שרלוק הולמס.

מורלי כתב הקדמות, מבואות ודברי פתיחה ליותר מחמישים ספרים. רבים מהם נאספו לאחר מותו "כהקדמות ללא ספרים".^[7] כאריה של ספרות, מורלי הצליח במאמרים אלה לנתח דקויות בסיפורי שרלוק הולמס, כמו למשל, בחינת השפעות אהבת הנעורים של ארתור קונאן דויל לכתביו של רוברט לואיס סטיבנסון על סיפורי הולמס. אבל מורלי הלך עוד הרבה יותר רחוק, הוא ניתח את סיפורי הולמס כאילו היו יצירות אמנות היסטוריות. לדוגמה, הוא עיין במפות של חוף הים הבריטי כדי לנסות לקבוע את מיקומו של האתר לגידול דבורים של הולמס, ניסה לתכנן תוכנית עבור בית המגורים של הולמס ברחוב בייקר, והעלה השערות לגבי חיי האהבה של ווטסון.

מורלי, מחברם של יותר מ-100 רומנים, מאסות וכרכי שירה, ידוע כיום ככל הנראה בעיקר בזכות שני הרומנים הראשונים שלו, "פרנסוס על גלגלים" (1917) ו"חנות הספרים הרדופה" (1919). בארנס אנד נובל פרסמו מהדורות חדשות של יצירות אלה ב-2009 כחלק מסדרת "ספריית הקריאה החיונית" שלהם.^[8]^[9] בשנת 2018, פרסמה "הוצאת דובר" מהדורה חדשה המכילה את שני הרומנים הללו בכרך בודד אחד.^[10] יצירות ידועות נוספות כוללות את "רעם משמאל" (1925) ואת הרומן "קיטי פויל" (1939), שהפך לסרט זוכה פרס אוסקר.

מ-1928 עד 1930, מורלי ומעצב התפאורה קלאון ת'רוקמורטון הפיקו יחד הפקות תיאטרון (דרמות) בשני תיאטראות שהם רכשו ושיפצו בהובוקן, ניו ג'רזי,^[1] ^[11] שלדעתם "היה חוף הים האחרון בבוהמיה".^[12]^[13]^[14]

במשך רוב חייו, התגורר מורלי באחוזת רוסלין, מחוז נסאו, לונג איילנד, ונהג לנסוע ברכבת של לונג איילנד, עליה כתב בחיבה. בשנת 1961, נקרא על שמו ולכבודו פארק כריסטופר מורלי המשתרע על שטח בן 98 דונם (40 הקטרים)^[15] בכביש סירינגטאון במחוז נסאו. פארק זה משמר כנקודת עניין זמינה לציבור, את הסטודיו שלו, "הנקרות" (שהועבר לאתר לאחר מותו), יחד עם הרהיטים וארונות הספרים שלו.

עבודות ראויות לציון

"פרנסוס על גלגלים" (רומן, 1917)
"שנדיגאף" (מסות מסע וספרות, סיפורים קצרים 1918)
"חנות הספרים הרדופה" (רומן, 1919)
"סוס הנדנדה" (שירה, 1919)
"פייפפולס" (אוסף של חיבורים הומוריסטיים, 1920)
"קתלין" (רומן, 1920)
"פודינג שזיפים, של מרכיבים מגוונים, מתובל ובחוש באופן דיסקרטי" (אוסף של מאמרים הומוריסטיים, 1921, מאויר על ידי וולטר ג'ק דאנקן)
"איפה מתחיל הכחול" (רומן סאטירי, 1922)
"אבקת הסימפתיה" (אוסף של מאמרים הומוריסטיים, 1923, מאויר על ידי וולטר ג'ק דאנקן)
"עתונאות דתית" (1924)
"רעם משמאל" (רומן, 1925)
"הכתם הרומני" (סיפורים קצרים, 1926)
"אני יודע סוד" (ספר לילדים, 1927)
"מאמרים מאת כריסטופר מורלי" (אוסף מאמרים, 1928)
"מעבר לקצה העמוק" (אוסף מאמרים, 1928, מאויר על ידי ג'ון אלן מקסוול)
"חוף הים של בוהמיה" ("היסטוריה של ארבעה הרפתקנים מוקסמים, מורלי, קלאון ת'רוקמורטון, קונרד מיליקן והארי ווגסטף גריבל, שגילו מחדש את תיאטרון ריאלטו הישן בהובוקן, וריהטו אותו מחדש", 1929, מאויר על ידי ג'ון אלן מקסוול)
"נולד בגן בירה, או היא מתארגנת לכבוש" (עם קלאון ת'רוקמורטון ואוגדן נאש, 1930)
"ג'ון מיסטלטו" (רומן אוטוביוגרפי, 1931)
"משפחה שווייצרית מנהטן" (רומן, 1932)
"תוויות יקרות" (ספר עיון המבוסס על הרצאות שנשא באוניברסיטת פנסילבניה, 1932)
"שייקספיר והוואי" (ספר עיון המבוסס על הרצאות שהציג באוניברסיטת הוואי, 1933)
"בן אנוש" (רומן, 1934)^[16]
"אקס ליבריס" (1936)
"הסוס הטרויאני" (רומן, 1937) שוכתב כמחזה והופק ב-1940^[17]
"קיטי פויל" (רומן, 1939)
"שרלוק הולמס וד"ר ווטסון: ספר לימוד על ידידות" (ניתוח כתביו של ארתור קונן דויל, 1944)
"המנדרין הישן" (ספר שירה, 1947)
"האיש שהתיידד עם עצמו" (הרומן האחרון שלו, 1949)^[1]
"על רכס וימי" (שירה, 1947)

יצירות שתורגמו לעברית

"פרנסוס על גלגלים", תרגום מאנגלית: יהונתן דיין, הוצאת זיקית 2012
"חנות הספרים הרדופה", תרגום מאנגלית: יהונתן דיין, הוצאת זיקית 2013
"קתלין", תרגום מאנגלית: יהונתן דיין, הוצאת תשע נשמות, 2016
"עצות לשבורי לב", סיפור הכלול בספר "רביעייה אנגלוסקסית" (תומאס וולף, כריסטופר מורלי, ג'ק לונדון, ה. ג. ולס), תרגום הסיפור: יהונתן דיין, הוצאת תשע נשמות, 2019

קשרים ספרותיים

מורלי היה חבר קרוב של דון מרקיז, מחבר הסיפורים של ארצ'י ומיטאבל, הכוללים את התעלולים והפרשנות של מקק וחתול בניו יורק. בשנת 1924 כתבו מורלי ומרקיז ביחד את "פנדורה מרים את המכסה", רומן קליל על בעלי אמצעים בהמפטונס העכשווית. מסופר שהם כתבו פרקים לסירוגין, כל אחד לקח את העלילה קדימה מהמקום שהשני הפסיק.
אלמנתו של מורלי מכרה לאחר מותו אוסף ממסמכיו וספריו האישיים למרכז הארי ראנסון באוניברסיטת טקסס באוסטין.
מורלי עזר לייסד את "חבורת הפרחחים של רחוב בייקר" שעסקה במחקר על "שרלוק הולמס" של סר ארתור קונאן דויל.
מורלי ערך שתי מהדורות של הציטוטים המוכרים של בארלט: 1937 (11) ו-1948 (12).
הרומן של מורלי מ-1939 "קיטי פויל" היה יוצא דופן לתקופתו, שכן הוא דן בגלוי בהפלות. זה הפך לרב-מכר מיידי, ונמכר ביותר ממיליון עותקים.
אחיו של מורלי, פליקס ופרנק היו גם מלגאי רודס. פליקס הפך לנשיא מכללת האוורפורד^[1]
ב-1942 כתב מורלי הספד משלו למילון הביוגרפי "סופרים של המאה העשרים".
מורלי עמד במרכזה של קבוצה חברתית בגריניץ' וילג' שנהגה להתכנס בחנות הספרים של חברו פרנק שי ברחוב כריסטופר 4 בתחילת שנות ה-20.
השירים הנבחרים שכתב מורלי זמינים בתור "כלובים בהירים: שירים ותרגומים נבחרים מסינית מאת כריסטופר מורלי". עורך: ג'ון ברקר (הוצאת אוניברסיטת פנסילבניה: 1965). התרגומים מסינית הם למעשה בדיחה, שהוסברה לציבור כשהופיעו הכרכים של מורלי המכילים אותם: הם "סיניים" באופיים, דיווחים טובים: קצרים, חכמים, לעיתים קרובות הומוריסטיים. אבל הם לא בשום מובן קפדני של המילה, תרגומים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כריסטופר מורלי בוויקישיתוף

כריסטופר מורלי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כריסטופר מורלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כריסטופר מורלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי כריסטופר מורלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Online Literature
^ Online Literature page for Christopher Morley, accessed November 22, 2009
^ Baltimore Literary Heritage Project
^ Lieberman, Gerald F. (20 במאי 1973). "Morley Collection presented to Roslyn". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
^ Living the Literary Life - Mass Media, New York, New York Times - Newsday.com
^ van der Grift, Josephine. (October 19, 1922). "Humor's sober side: Being an interview with Christopher Morley, another of a series on how humorists get that way", Bisbee Daily Review, p. 4.
^ "Prefaces without Books," copyright 1970 by the Humanities Research Center, as noted in "The Standard Doyle Company: Christopher Morley on Sherlock Holmes," edited by Steven Rothman, copyright 1990 by the Estate of Christopher Morley, page 88.
^ Noble, Barnes &. "The Haunted Bookshop|NOOK Book". Barnes & Noble (באנגלית). נבדק ב-2022-08-01.
^ Noble, Barnes &. "Parnassus on Wheels (Barnes & Noble Library of Essential Reading)|NOOK Book". Barnes & Noble (באנגלית). נבדק ב-2022-08-01.
^ "Christopher Morley: Two Classic Novels in One Volume: Parnassus on Wheels and The Haunted Bookshop". store.doverpublications.com. נבדק ב-2022-08-01.
^ "The New Yorker Digital Edition : Apr 20, 1929". אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011. נבדק ב-25 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
^ Yarrow, Andrew L. (15 בנובמבר 1985). "Hoboken, A 10-Minute Ride to Far Away". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
^ "The Theatre: In Hoboken". Time. March 25, 1929.
^ "Theatre: New Play in Hoboken". Time. October 7, 1929.
^ "Christopher Morley Park | Nassau County, NY - Official Website".
^ cover page of the novel
^ "'The Trojan Horse'", Life, November 25, 1940, p. 56

[Online_Literature-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Online Literature

[2] Online Literature page for Christopher Morley, accessed November 22, 2009

[3] Baltimore Literary Heritage Project

[4] Lieberman, Gerald F. (20 במאי 1973). "Morley Collection presented to Roslyn". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)

[5] Living the Literary Life - Mass Media, New York, New York Times - Newsday.com

[6] van der Grift, Josephine. (October 19, 1922). "Humor's sober side: Being an interview with Christopher Morley, another of a series on how humorists get that way", Bisbee Daily Review, p. 4.

[7] "Prefaces without Books," copyright 1970 by the Humanities Research Center, as noted in "The Standard Doyle Company: Christopher Morley on Sherlock Holmes," edited by Steven Rothman, copyright 1990 by the Estate of Christopher Morley, page 88.

[8] Noble, Barnes &. "The Haunted Bookshop|NOOK Book". Barnes & Noble (באנגלית). נבדק ב-2022-08-01.

[9] Noble, Barnes &. "Parnassus on Wheels (Barnes & Noble Library of Essential Reading)|NOOK Book". Barnes & Noble (באנגלית). נבדק ב-2022-08-01.

[10] "Christopher Morley: Two Classic Novels in One Volume: Parnassus on Wheels and The Haunted Bookshop". store.doverpublications.com. נבדק ב-2022-08-01.

[11] "The New Yorker Digital Edition : Apr 20, 1929". אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011. נבדק ב-25 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)

[12] Yarrow, Andrew L. (15 בנובמבר 1985). "Hoboken, A 10-Minute Ride to Far Away". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)

[13] "The Theatre: In Hoboken". Time. March 25, 1929.

[14] "Theatre: New Play in Hoboken". Time. October 7, 1929.

[15] "Christopher Morley Park | Nassau County, NY - Official Website".

[16] ver page of the novel

[17] "'The Trojan Horse'", Life, November 25, 1940, p. 56

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]