לאו שה
 | |
| לידה |
3 בפברואר 1899 בייג'ינג, שושלת צ'ינג  |
|---|---|
| התאבד |
24 באוגוסט 1966 (בגיל 67) בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין |
| מדינה |
הרפובליקה העממית של סין |
| מקום קבורה |
Babaoshan Revolutionary Cemetery |
| שם עט |
Lao She |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הנורמלית של בייג'ינג, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| שפות היצירה |
מנדרינית תקנית, אנגלית, סינית |
| יצירות בולטות |
Rickshaw Boy, Four Generations under One Roof |
| תקופת הפעילות |
מ-1919 |
| בן או בת זוג |
חוּ שְׂיֵה-צִ'ינְג |
| צאצאים |
Shu Yi, Shu Yu |
  | |
לָאוֹ שֶׁה (בסינית: 老舍; 3 בפברואר 1899 – 24 באוגוסט 1966) היה סופר סיני ממוצא מנצ'ורי.
מהלך חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו שה נולד ולמד בבייג'ינג, בירת סין. בין השנים 1924–1929 חי בלונדון ולימד שם סינית.
בקיץ 1929 עבר לסינגפור ולימד שם בבית הספר הסיני הגבוה. בשנת 1949 שב לסין והיה לסגן נשיא איגוד הסופרים הסיני.
מהפכת התרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לסופר סיני אחר, שן צונג-ון, שהפסיק לעסוק בספרות על כל גווניה עם ראשית מהפכת התרבות, התמיד לאו שה בשליחותו הספרותית.
במהלכה של מהפכת התרבות הותקף לאו שה בידי המשמרות האדומים שראו בו מתנגד למהפכה. הוא הובל ברחובות והוכה בפומבי. ב-23 באוגוסט 1966 הגיעו קבוצות של משמרות אדומים בגיל העשרה, רבות מהם בנות, לחצר אגודת הסופרים של בייג'ינג. הם הצליפו בחגורותיהם בעלות אבזם הנחושת הכבד בכמה מהסופרים המפורסמים ביותר בסין, שעל צוואריהם נתלו בחוטי ברזל שלטי עץ מעליבים. אחד הסופרים היה לאו שה, שעד אז הילל אותו המשטר וכינה אותו "אמן העם". לאחר מכן הוסעו הקורבנות אל מקדש עתיק שבו שכנה הספרייה החשובה ביותר של בייג'ינג, שם אולצו הקורבנות לכרוע מול מדורה, תוך שהם מוכים בבעיטות, אגרופים, מקלות וחגורות.[1] על פי הרישומים הרשמיים, בעקבות ההשפלה הפיזית והנפשית, הוא התאבד למחרת בטביעה באגם טאיפינג שבבייג'ינג, אך ישנם גם טיעונים לנסיבות אחרות.
קרוביו הואשמו במעורבות בפשעיו, אך המשיכו להציל את כתביו על ידי החבאתם בערימות פחם ובארובה, ותוך שהם מעבירים אותם מבית לבית.
טיהור שמו לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1976 חזרו כתביו להתפרסם, ובשנת 1979 טוהר שמו על ידי המפלגה הקומוניסטית. כמה מיצירותיו אף עובדו לסרטים.
החל משנת 2000 מוענק פרס על שמו מטעם "הקרן לספרות על שם לאו שה".
לאו שה היה נשוי לציירת חוּ שְׂיֵה-צִ'ינְג, והיו להם שלוש בנות ובן.
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו שה כתב מחזות, רומנים, סיפורים קצרים וגם שירה.
הספר הידוע ביותר של לאו שה הוא "ריקשה" שתורגם לעברית מסינית על ידי אמירה כץ והופיע בשנת 1985 בהוצאת כתר.
רשימה חלקית של יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1926 老張的哲學 "הפילוסופיה של ג'אנג הזקן"
- 1932 離婚 "גירושין"
- 猫城记 – "רשומות עיר החתול" (או "ארץ החתולים"), רומן מדע בדיוני שנכתב בזמן הכיבוש היפני.
- 1945 四世同堂 "ארבעה דורות תחת גג אחד"
- 1956 茶館 "בית התה", מחזה תיאטרון
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תולדות חייו (באנגלית) (הקישור אינו פעיל)
- ההקדמה והפרק הראשון של "רשומות עיר החתולים", בתרגום מסינית של עופר ולדמן.
- לאו שה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שה לאו (1899–1966), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'ונג צ'אנג וג'ון האלידיי, מאו: הסיפור הבלתי נודע, עמ' 634.
