לופה דה רואדה

לופה דה רואדה
Lope de Rueda

לידה	1505? סביליה, ספרד
פטירה	1566 (בגיל 61 בערך) קורדובה, ספרד
מדינה	ספרד
שפות היצירה	ספרדית
סוגה	שירה, קומדיה, אקלוגה, intermedia

לוֹפֶּה דֶה רוּאֶדָה (בספרדית: Lope de Rueda; סביבות 1505? – 1566) היה מחזאי וסופר ספרדי, שנחשב בעיני אחדים לטוב ביותר בתקופתו. סופר רב תכליתי, כתב גם קומדיות, פארסות ופאסוס. הוא היה המבשר למה שנחשב לתור הזהב של הספרות הספרדית.

מחזותיו נחשבים לשלב מעבר בין טורס נארו ללופה דה וגה.

קורות חיים

הוא נולד בתחילת המאה השש עשרה בסביליה, שם, לפי סרוואנטס, הוא עבד כרוקע מתכת. שמו מופיע לראשונה בשנת 1554 כשחקן בבנבנטה , כשהוא משחק בעיקר בתפקידים קומיים. בסופו של דבר הוא היה, בין 1558 ל-1561, מנהל של להקת שחקנים שהגיעה לסגוביה, סביליה, טולדו, מדריד, ולנסיה וקורדובה. סרוונטס, ילד באותה תקופה, נזכר שראה אותו ואת הלהקה שלו מופיעים.

הוא היה נשוי פעמיים; תחילה לשחקנית, זמרת ורקדנית, מריאנה, שבמשך שש שנים עבדה בשירותו של דון גסטון, הדוכס דה מדינצ'לי , נזיר ואיש כמורה מושבע, שעיזבונו היה נושא לתביעה שהגישה לופה דה רואדה מטעמה של אשתו הגיש תביעה לשש שנות שכר. נישואיו השניים של דה רואדה היו לרפאלה אנחלה, מוולנסיה ובעלת רכוש, שילדה לו בת.

בקורדובה חלה דה רואדה, וב-21 במרץ 1565 ערך צוואה שהיה מותש מכדי לחתום עליה; הוא כנראה מת זמן קצר לאחר מכן, ועל פי סרוונטס הוא נקבר בקתדרלת קורדובה.

עבודותיו

יצירותיו פורסמו לאחר מותו ב-1567 על ידי טימונדה, ששינה קטעים מסוימים בטקסטים. מחזותיו השאפתניים יותר של דה רואדה מעובדים בעיקר ממקור איטלקי; ב-Eufemia (אופמיה) הוא מסתמך על ג'ובאני בוקאצ'ו, ב-Medora (מדורה) הוא משתמש ב-Zingara (צוענייה) של ג'אנקרלי וגם במוטיבים ביזנטיים, ב-Arinelina (ארינלינה) הוא משלב את Attilia (אטיליה) של ריינרי עם Servigiale (משרת) של צ'קי כדי ליצור יצירה סאטירית המגחכת את האמונות הטפלות הקיימות בקרב האנדלוסים, וב-Los Deenceñados (המרוּמים) הוא משתמש ב-Glingannati (הרמאים), קומדיה שהופקה על ידי ה-Intronati, אגודה ספרותית בסיינה - שבעצמה נגזרת בסופו של דבר מהמנכמוס של פלאוטוס. אלה עוקבים אחר המקור כל כך מקרוב, עד שהם אינם נותנים מושג על כישרונו של דה רואדה; אבל בפאסוס או בפרוזה שלו הוא מפגין שפע של הומור מתפרע, ידע רב על חיי העניים, וכישרון משמח ביותר לדיאלוגים. יצירותיו בז'אנר כוללות את Las accitunas (עצי הזית). Cornudo y contento (מקורנן ומרוצה), El condidado (האורח), Los criados (המשרתים), ו-Los lacayos lardones (המשרתים הגנבים).

Discordia y cuestion de amor (מחלוקת ושאלת אהבה) הוא מחזה פסטורלי בחרוזים. Auto de Naval y Abigail (הסיפור של נבל ואביגיל) הוא מחזה דתי-אלגורי בעל משמעות נוצרית מובהקת המבוסס על התנ"ך.

הוא בז לשימוש בשפה בומבסטית ובמה שנראה לו שימוש מופרז בדאוס אקס מכינה על ידי מחזאים אחרים.

קודמיו כתבו בעיקר עבור קהל חצר המלכות או עבור המחקר; דה רואדה עם להקת השחקנים שלו יצר טעם לדרמה שהוא הצליח לספק, והן סרוואנטס והן לופה דה וגה מודים כי היה המייסד האמיתי של התיאטרון הלאומי.

יצירותיו הודפסו מחדש על ידי המרקיז דה פואנסנטה דל ואלה ב-Colección de libros raros curiosos (אוסף ספרים נדירים ומסקרנים), כרכים. xxiii. ו-xxiv.

עיבודים מודרניים

19 מתוך 26 הפאסוס תורגמו לאנגלית בין השנים 1980 ל-1990 על ידי ג'ואן באקס הנסן, והוצגו על ידי סטיב הנסן ושחקני רחוב סנט ג'ורג' מסנט אוגוסטין, פלורידה, שם הוצגו מדי לילה במשך חמש שנים ברובע הספרדי המשוחזר של העיר. הם הציגו שבעה מהתרגומים ב-1984 בפסטיבל סיגלו דה אורו ("תור הזהב" של ספרד) התשיעי בצ'מיסל (Chamizal) באל פאסו.

לקריאה נוספת

• A.L. Stiefel, Lope de Rueda und das italiensche Lustspiel (Zietschrift fur Rom. Philol. XV, 1891)
• M. Ferrer Izquierdo, Lope de Rueda, 1899
• E. Cotarelo y Mori, Lope de Rueda y el teatro espanol de su tiempo (Estudios de Historia Literaria de Espana 183-290), 1901
• W.H. Chambers, The Seven Faces of Lope de Rueda, 1903
• S. Salazar, Lope de Rueda y su teatro, 1912
• J.P.W. Crawford, Spanish Drama before Lope de Vega (ch. IV), 1937
• T. Villacorta Mas, Lenguaje coloquial en Lope de Rueda (Ph. D. thesis, 1955.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לופה דה רואדה בוויקישיתוף

• לופה דה רואדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Literature by and about Lope de Rueda in the German National Library catalog

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל