מבצע משרוע 110
משרוע 110 הוא שמה של התוכנית הסורית היזומה לכיבוש רמת הגולן מישראל והשמדת כוחות צה"ל שהיו ערוכים בה. תוכנית זו פתחה את מלחמת יום הכיפורים. השיטה העיקרית של התוכנית הייתה הטלת כוח צבאי גדול של שלוש דיוויזיות חי"ר שישטפו את רמת הגולן בתנועה רציפה, ויגיעו אל נהר הירדן בתוך יום אחד, בטרם יספיק צה"ל לגייס מילואים. שתי דיוויזיות שריון נוספות היו בעתודה מדרום לדמשק.
המתקפה הסורית, שהחלה ב-6 באוקטובר 1973, לא התנהלה בהתאם לתוכנית המבצע. היא שובשה, כבר בשלב הראשון שלה, כאשר כוחות צבא סדירים של צה"ל, שהיו ערוכים בדלילות לאורך החזית, הצליחו לעכב את הכוחות התוקפים, להגביל את החדירה הסורית לעומק שטח רמת הגולן, ולגרום להם אבדות כבדות. ב-10 באוקטובר, לאחר חמישה ימי לחימה, הצליח הצבא הישראלי להדוף את הכוחות הסוריים חזרה לנקודת הפתיחה של המתקפה.
התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי תוכנית המבצע, המתקפה הסורית נועדה להתבצע בשלושה שלבים:
- שלב א' תוכנן להימשך 3 שעות. תחילתו בהרעשה ארטילרית על יעדים טקטיים לאורך כל החזית, התקפה אווירית על יעדים צבאיים איכותיים, הכשרת מעברים וגישור מעל תעלות הנ"ט לאורך החזית, הכשרת מעברים בשדות המוקשים הישראלים, חדירה של כוחות קרקעיים אל תוך רמת הגולן עד לעומק של 6-8 ק"מ, כיבוש מוצב החרמון הישראלי על ידי כוחות קומנדו מוטס וצנחנים, כיתור מוצבי הבט"ש של צה"ל בקו המגע והשמדת כוחות צה"ל המחזיקים בקו ההגנה הראשון. המתקפה תוכננה להתבצע על ידי שתי חטיבות הדרג הראשון של כל אחת משלוש דיוויזיות החי"ר: דיוויזיה 7 בצפון רמת הגולן, דיוויזיה 9 במרכז רמת הגולן ודיוויזיה 5 בדרום רמת הגולן.
- שלב ב' תוכנן גם הוא להימשך 3 שעות ולהתבצע על ידי חטיבות השריון והחטיבות הממוכנות, שנכללו בדרג השני של שלוש הדיוויזיות התוקפות. בשלב זה תוכננה השמדה של כוחות העתודה הטקטיות של צה"ל ברמת הגולן והרחבת השטח בשליטה סורית ברמת הגולן לעומק 12-15 ק"מ, עד קו זעורה-וסט-נפח-אל-על. כוחות גדודיים קדמיים נועדו להשתלט על הצמתים העיקריים של הצירים היורדים לנהר הירדן, כדי לאבטח את המשך תנועת הכוחות הסוריים מערבה.
- שלב ג' תוכנן להימשך בשעות הלילה ועד לאחר עלות השחר. בשלב זה יושלם כיבוש רמת הגולן מישראל. הכוחות הסוריים יתארגנו לאורך הירדן ויערכו להתקפת נגד של צה"ל לאחר גיוס אוגדות המילואים.
יישום התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
לקראת המבצע תיגבר המטכ"ל הסורי את שלוש דיוויזיות החי"ר בחטיבות שריון עצמאיות: חטיבה 81 בצפון, חטיבה 51 במרכז וחטיבה 47 בדרום. לאחר התגבור היו בדיוויזיה 7: 250 טנקים, בדיוויזיה 9: 270 טנקים, בדיוויזיה 5: 310 טנקים, ובנוסף 237 טנקים בכל אחת מהדיוויזיות שבקו השני. סך הכל נערך בחזית רמת הגולן בפרוץ הקרבות כוח גדול של 1,300 טנקים.
ניצול הצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוריה נערכה לניצול הצלחה לאחר כיבוש שטח רמת הגולן מישראל. אחת העדויות לתוכניות לניצול הצלחה נמצא במפת שלל שנתפסה במלחמה באחד הגדודים בחטיבת טנקים 46 בדיוויזיה 5 הסורית. על פי המפה היה אמור הגדוד לאחר הצלחת המבצע לחבור לכוח קומנדו שיונחת במסוקים ולהתבסס במושב אלמגור ממערב לנהר הירדן. עדויות נוספות הצביעו על תנועה מתוכננת לכיוון העיר נצרת.[דרוש מקור]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבצע בדר - התוכנית המצרית היזומה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בגזרתה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, המחלקה להיסטוריה של צה"ל, 2013, עמ' 86-88.
- עמוס גלבוע, הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים, מלחמת יום הכיפורים - קתדרת מפקדים וחוקרים, עורכים: בני מיכלסון, אפי מלצר, 2013, עמ' 251–263
- אל"ם (דימ') יהודה וגמן, "על חוט השערה" - לסוגיית הכישלון הסורי במלחמת יום הכיפורים, 6 -7 אוקטובר 1973, מרץ 2022, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- פסח מלובני, "שעת נעילה": כך נראתה המלחמה בגולן בעיניים סוריות, אתר IsraelDefense, תאריך 10.12.20