מוחמד נג'יבוללה
 | |||||
| לידה |
6 באוגוסט 1947 גרדז, קאבול, ממלכת אפגניסטן  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
27 בספטמבר 1996 (בגיל 49) קאבול, קאבול, האמירות האסלאמית של אפגניסטן | ||||
| מדינה |
אפגניסטן | ||||
| מקום קבורה |
| ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן | ||||
| בן או בת זוג |
פתאנה נג'יב (23 באוגוסט 1974–28 בספטמבר 1996) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
מוחמד נג'יבוללה אחמדזאי, המכונה גם "ד"ר נג'יב" (בפשטו ודארי:محمد نجیبالله احمدزی, 6 באוגוסט 1947 - 27 בספטמבר 1996) היה פוליטיקאי קומוניסטי אפגני ממוצא פשטוני, שכיהן כמזכיר כללי של המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן, שליט של אפגניסטן בשנים 1992-1986, בין 1987 ל־1992 כנשיא רפובליקת אפגניסטן. התפטר באפריל 1992, זמן קצר לפני שכוחות המג'חידין כבשו את הבירה קאבול. אחרי כישלון ניסיונו להימלט להודו, נשאר נג'יבוללה בקאבול ומצא מפלט במטה נציגות האו"ם בעיר עד שנתפס על ידי הטליבן, עונה ונרצח. היה רופא בהכשרתו, אם כי לא עבד כרופא אחרי סיום לימודיו.
אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת קאבול, פעל נג'יבוללה במסגרת מוסדות המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן. אחרי מהפכת "סור" (מהפכת אפריל באפגניסטן) והקמת הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן הוא כיהן בתפקידים פקידותיים בממסד. בעקבות עלייתו לשלטון של חפיזוללה אמין נשלח כשגריר ארצו באיראן, אחר כך ביוגוסלביה. הוא חזר לאפגניסטן אחרי שהפלישה הסובייטית הדיחה מהשלטון את חפיזוללה אמין והעלתה את בברק קארמל בראש המדינה, המפלגה והממשלה. בימי שלטונו של קארמל שימש נג'יבוללה כראש שירותי הביטחון במדינה. הוא היה חבר בסיעת פרצ'אם שבראשות קרמאל. בהנהגתו הצתיינה הבולשת ביעילותה ואלימותה. על כן זכה נג'יבוללה להערכת המנהיגים הסובייטים יורי אנדרופוב, דמיטרי אוסטינוב ובוריס פונומריוב. ב-1981 נבחר נג'יבוללה כחבר בפוליטביורו של המפלגה השלטת. ב-1985 הודח מראשות הבולשת. והתמנה כחבר מזכירות המפלגה. ב-1986 החליט מנהיג ברית המועצות האחרון, מיכאיל גורבצ'וב לתמוך בהחלפתו של בברק קארמל בנג'יבוללה כמזכיר כללי של המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן. למשך מספר חדשים התנהל מאבק כוחות בין נג'יבוללה לבברק קרמאל ששמר את התפקיד של יושב ראש המועצה המהפכנית. נג'יבוללה האשים את קארמל בחבלת מאמציו להשיג פיוס לאומי ולסיים את המלחמה.
בעת תקופתו כמנהיג אפגניסטן, התחילה נסיגת הצבא הסובייטי ובשנים 1992-1989 ניסתה ממשלתו לסיים את מלחמת האזרחים ללא סיוע סובייטי ישיר. גם אחרי נסיגת הצבא הסובייטי, המשיכה ברית המועצות לתמוך בממשל נג'יבוללה מבחינה כלכלית וצבאית, בעוד שארצות הברית ופקיסטן תמכו בכוחות האסלאמיסטים "מוג'חידין". נג'יבוללה עשה מאמצים להשיג יותר תמיכה בעם בדרך מדיניות "פיוס לאומי" כשביטל את השלטון החד-מפלגתי, התרחק מהצביון הסוציאליסטי של המשטר ואימץ במקומו גישה לאומית אפגנית, אישר את הצטרפותם של אישים לא קומוניסטים לממשלה. הוא פתח בדו-שיח עם האיסלמיסטים וקבוצות פוליטיות נוספות, הכריז על האסלאם כדת רשמית והזמין אנשי עסקים לחזור מהגלות ולקחת בחזרה לידיהם את נכסיהם שהופקעו. נגיבוללה אימץ ב-1990 חוקה חדשה שמחקה את כל הרמזים על האידאולוגיה הקומוניסטית וציינה כי האסלאם היא דת הרשמית במדינה. בעקבות ההפיכה באוגוסט 1991 במוסקבה והתפרקות ברית המועצות בדצמבר 1991, נג'יבוללה נשאר ללא עזרה מבחוץ. משטרו של נגיבוללה קרס עקב סכסוכים פנימיים, במיוחד אחרי עזיבתו של הגנרל עבדול ראשיד דוסטום ובאפריל 1992 הוא התפטר. ב-1996 נעצר על ידי הטליבן, עונה ונרצח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוחמד נג'יבוללה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מוחמד נג'יבוללה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
