יורי אנדרופוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורי אנדרופוב
Ю́рий Влади́мирович Андро́пов (רוסית)
Yuri Andropov - Soviet Life, August 1983.jpg
לידה 15 ביוני 1914
נגוצקוי, סטברופול, האימפריה הרוסית
פטירה 9 בפברואר 1984 (בגיל 69)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות
מקום קבורה בית הקברות של חומת הקרמלין, מוסקבה
השכלה
  • הקולג' הטכני רבינסק
  • Higher Party School at the Central Committee of the CPSU
  • אוניברסיטת פטרוזבודסק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
שליט ברית המועצות ה־6
12 בנובמבר 19829 בפברואר 1984
(שנה ו-12 שבועות)
פרסים והוקרה
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (14 ביוני 1974)
  • עיטור לנין (23 ביולי 1957)
  • עיטור לנין (13 ביוני 1964)
  • עיטור לנין (2 בדצמבר 1971)
  • עיטור לנין (14 ביוני 1974)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (14 ביוני 1979)
  • עיטור הדגל האדום (14 ביולי 1944)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (23 בספטמבר 1944)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (24 ביולי 1948)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (15 בפברואר 1961)
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970)
  • מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1 (10 ביוני 1943)
  • מדליה על הצטיינות בהגנת גבולות ברית המועצות
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 (1965)
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 (1975)
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד
  • מדלייה לציון 1500 שנה לקייב
  • גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה
  • מסדר גאורגי דימיטרוב
  • מסדר הרפובליקה העממית של בולגריה
  • מסדר סוחבאאטאר
  • עיטור הדגל האדום (מונגוליה)
  • מדליה לציון 50 שנה למהפכה המונגולית
  • מסדר קרל מרקס
  • מדליית "חיזוק אחים לנשק"
  • מסדר שמש החרות
  • מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה
  • מסדר האריה הלבן
  • חבר כבוד בק.ג.ב. (1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Yuri Andropov Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורי ולדימירוביץ' אנדרופוברוסית: Ю́рий Влади́мирович Андро́пов; ‏15 ביוני[1] 19149 בפברואר 1984) היה מדינאי סובייטי שכיהן כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) מ-12 בנובמבר 1982 ועד מותו בתחילת 1984.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וראשית החיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרופוב נולד בכפר נגוצקאיה במחוז סטברופול שבדרום האימפריה הרוסית, לאב רוסי ואם ממוצא גרמני. אביו היה פקיד בחברת הרכבות. עוד בהיותו ילד התייתם מהוריו ומגיל ארבע עשרה התחיל לעבוד כסבל. הוא למד זמן קצר בקולג' הטכני רבינסק אך עזב אותו מוקדם ובשנת 1930 הצטרף לקומסומול. בשנת 1939 הוא הצטרף למפלגה והיה מזכיר הוועדה המרכזת של הקומסומול ברפובליקה הקרלית שבצפון מערב רוסיה בין השנים 19401944. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא השתתף בפעילויות הגרילה של הפרטיזנים. לאחר שמילא תפקידים נוספים של המפלגה אחרי המלחמה ברפובליקה הקרלית עבר בשנת 1951 למוסקבה, והצטרף לוועד המרכזי של המפלגה.

לאחר מות סטלין במרץ 1953, יורשו גאורגי מלנקוב הוריד את אנדרופוב ממעמדו והוא "הוגלה" להיות קונסול בשגרירות הסובייטית בבודפשט. לאחר שנה הפך להיות שם השגריר. הוא מילא תפקיד חשוב בפלישה הסובייטית להונגריה בשנת 1956 כאשר העביר את בקשת המפלגה הקומוניסטית בהונגריה לסיוע מצד ברית המועצות במהלך ההפיכה שם, ושיקר לממשלה ההונגרית כאשר טען שברית המועצות לא מתכוונת לפלוש לארצם.

התקדמותו במפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרופוב חזר למוסקבה ובין השנים 19571967 עמד בראש המחלקה לקשר עם המדינות הסוציאליסטיות, בתוך כך בשנת 1962 קודם למזכירות הוועד הכללי של המפלגה. בשנת 1967 מינה ברז'נייב מנהיג ברית המועצות את אנדרופוב לעמוד בראש הק.ג.ב., שירות הביטחון של ברית המועצות. ב-1973 אנדרופוב הפך לחבר הפוליטביורו במקביל לתפקידו בק.ג.ב. שאותו מילא עד 1982.

ב-1978, כראש מערכות הביון הסובייטי, קרא אנדרופוב למפקד תחנת הק.ג.ב. בוורשה לאחר שנבחר האפיפיור יוחנן פאולוס השני, ונזף בו על שאפשר לדבר לקרות. הוא הורה לדירקטוריון הראשון של הק.ג.ב. לנתח את המצב תוך שימת דגש על בדיקת האפשרות שמדובר בקנוניה אמריקאית-גרמנית. הוא הניח שזביגנייב בז'ז'ינסקי היועץ לביטחון לאומי של הנשיא קרטר רוצה לחתור תחת הקומוניזם בפולין על ידי מינוי אפיפיור פולני.

במהלך שנות ה-70 אנדרופוב החל מאבק קשה נגד שר הפנים הסובייטי ניקולאי שצ'ולוקוב, שהיה בין חבריו הקרובים של ברז'נייב עוד מסוף שנות ה-30. יריבות זאת הקרינה על היחסים בין הק.ג.ב לבין המשטרה הסובייטית.

מנהיג ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומיים לאחר מות ליאוניד ברז'נייב (10 בנובמבר 1982), הוחלט בצעד מפתיע למנותו למזכיר הכללי של המפלגה ולא את קונסטנטין צ'רניינקו – בן חסותו של ברז'נייב והמועמד הצפוי. אנדורופוב היה יו"ר הק.ג.ב. הראשון שנעשה למזכיר הכללי. כתוצאה מכך הוא היה לשליט ברית המועצות בפועל וליו"ר מועצת ההגנה. במערב קיבלו את המינוי המפתיע בחשש, וזאת בעקבות תפקידו בק.ג.ב. ופעילותו בהונגריה.

במהלך שלטונו ניסה אנדרופוב לשפר את הכלכלה הסובייטית ולהילחם בשחיתות. אנדרופוב זכור בשל הקמפיין נגד האלכוהול שהוביל, ומאבקו במוסר העבודה הירוד. שני הקמפיינים התנהלו בגישה סובייטית טיפוסית שהזכירה בנוקשותה את שלטונו של סטלין. אנדרופוב החליף חלק ניכר מפקידי המפלגה הקומוניסטית וקודמו אנשים לא על פי קירבה וקשרים אם כי על פי יכולות וכישורים.

מדיניות החוץ של אנדרופוב התבטאה בהמשכיות מדיניותו של קודמו ברז'נייב; המלחמה באפגניסטן נמשכה, והייתה הרעה ביחסים עם ארצות הברית. הוא הציע לרייגן ותאצ'ר פגישת פסגה, בין השאר כדי להביא לצמצום הפריסה של הטילים הגרעיניים לטווח בינוני שנמצאים באירופה, אך הם סירבו לכך. המלחמה הקרה החריפה בעקבות תקריות כגון הפלתו של מטוס נוסעים קוריאני שתעה בדרכו לתוך ברית המועצות על ידי מטוסי קרב סובייטים ב-1 בספטמבר 1983, וכן פריסת הטילים הבליסטיים האמריקאים מסוג פרשינג כתגובה לטילי ה-20-SS הסובייטים. שיחות בקרת החימוש בעניין הטילים גרעיניים לטווח בינוני הפרוסים באירופה הושעו על ידי ברית המועצות בנובמבר 1983.

במהלך כהונתו הקצרה כנשיא ברית המועצות הוא ענה למכתב ששלחה לו ילדה אמריקאית בשם סמנתה סמית' והזמין אותה לברית המועצות באירוע מתוקשר היטב, כתוצאה מכך סמית נהפכה לפעילת שלום ידועה.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה על קברו של אנדרופוב בבית הקברות של חומת הקרמלין בכיכר האדומה במוסקבה, יולי 2016

עוד בהיכנסו לתפקיד סבל אנדרופוב מבעיות רפואיות שונות ובראשן בעיית כליות וסוכרת. בעיותיו הרפואיות התגברו לאורך הזמן והוא נאלץ להתאשפז לעיתים קרובות. בפברואר 1983 סבל אנדרופוב מאי-ספיקת כליות והן חדלו לתפקד. ב-18 באוגוסט 1983 הוא נראה בציבור בפעם האחרונה בפגישה עם סנאטורים אמריקאיים, כשישה חודשים לפני מותו. מאז ספטמבר 1983 הוא לא יצא יותר מבית החולים. הוא אף לא הצליח להגיע למצעד השנתי ב-7 בנובמבר. לפי דיווחים ממקורבים אליו, הוא היה צלול והמשיך לנהל את המדינה עד כמה שיכול היה, מבית החולים הקליני המרכזי- מתחם שמור ומאובטח בנפת קונצבו שבמערב מוסקבה ובו התאשפזה האליטה של ברית המועצות וכיום של רוסיה. בסוף ינואר 1984 הדרדר מצבו ולבסוף הוא נפטר ביום חמישי, 9 בפברואר 1984 בשעה 16:50.

ביום שלמחרת, יום שישי, השתנה לפתע לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה, ונוגנו מנגינות קלאסיות כמו לפני ההודעה על פטירת קודמו, ברז'נייב. נוכח מצב זה החלו לחשוד רבים במותו של בכיר ממשלתי. היו השערות שזהו וסילי קוזנצוב, זקן האליטה השולטת שהיה בן 83 באותה עת, או דימיטרי אוסטינוב, שר ההגנה בן ה-75 שביטל במפתיע ביקור בהודו שבוע לפני כן. לבסוף, ההודעה הרשמית הגיעה בשעה 14:30 (יום שישי) ובה נמסר כי "המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון יורי ולדימירוביץ' אנדרופוב הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת ב-16:50 ב-9 בפברואר 1984".

הלוויתו הייתה מהמפוארות שנעשו אי פעם; גופתו הוצבה בארון פתוח בבית האיגודים המקצועיים שבמוסקבה, היכן שברז'נייב, קודמו, שכב 15 חודשים קודם לכן. לאחר מספר ימים שבהם היה פתוח האולם לקהל הרחב כדי לעבור ולצפות בו, ב-14 בפברואר, נערכה ההלוויה שלו שבה הובל ארונו לכיכר האדומה, ושם נקבר בשעה 12:45 בצהריים בטקס מרשים בבית הקברות של חומת הקרמלין.

אנדרופוב היה נשוי תחילה לנינה איבנובנה (נפטרה ב-1994) וממנה התגרש. היא ילדה לו בן שנפטר בנסיבות מסתוריות בסוף שנות ה-70. אשתו השנייה הייתה טטיאנה פיליפובנה (נפטרה בנובמבר 1991). על מות בעלה בישר לה ראש צוות האבטחה שלו. המוות השפיע עליה קשה. היא הייתה מוכת צער ולא השתתפה במסע שעשה הארון מבית האיגודים המקצועיים לכיכר האדומה. בהלוויה עצמה היא הייתה חלשה מאוד ובקושי הלכה. היא נעזרה בסיוע בני משפחה שהחזיקו אותה. טטיאנה ילדה לו בן בשם איגור (1941-יוני 2006) ובת בשם אירינה (נולדה ב-1946).

פועלו של אנדרופוב נמצא במרכזו של פולמוס נרחב בתוך ברית המועצות ומחוצה לה בקרב חוקרים ומלומדים ובקרב המדיה התקשורתית. חוקרים מהאוניברסיטאות החשובות כתבו עליו ספרי מחקר, והופקו סרטי תעודה.

למרות עמדתו הנוקשה כאשר כיהן כשגריר בהונגריה, ואין ספור ההגליות והתככים שהיה אחראי להם כאשר היה ראש הק.ג.ב., פרשנים רבים מתייחסים אליו כרפורמטור הומני, שניסה לשפר את מצב עמו ומדינתו, על אף אכזריותו בדיכוי דיסידנטים, וזוקפים לזכותו את קידום מיכאיל גורבצ'וב בשורות המפלגה. אנדרופוב נטה לרפורמות ולשינוי המצב הקיים ללא סטייה ממשית משיטת התכנון המרכזי. השערות רבות הועלו בנוגע לשאלה האם אנדרופוב, אילו היה נשאר בחיים, היה מצליח ליזום רפורמה יסודית בלי שברית המועצות תתפרק לבסוף. בשל תקופת שלטונו הקצרה, אין מספיק נתונים כדי לקבוע מה היה קורה אילו היה ממשיך להנהיג, ולכן קיימות תאוריות ודעות רבות ומנוגדות בקשר לאישיותו ולהנהגתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורי אנדרופוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על־פי הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז ברוסיה תאריך לידתו הוא 2 ביוני

שליטי רוסיה

נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית

ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב