מונופטרוס קוצ'יה
 מונופטרוס קוצ'יה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | צלופחי ביצות |
| משפחה: | צלופחים ביצתיים |
| סוג: | Monopterus |
| מין: | מונופטרוס קוצ'יה |
| שם מדעי | |
 Monopterus cuchiaהמילטון, 1822 | |
| |
מונופטרוס קוצ'יה (שם מדעי: Monopterus cuchia) מין של צלופח בוץ הנפוץ באסיה ומשמש כדג מאכל. נפוץ בפקיסטן, צפון הודו, נפאל, בנגלדש ומיאנמר.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גופו של הדג ארוך וצר, עד כ-80 ס"מ, זנבו הולך ומצר לקראת סופו. לדג אין סנפירי חזה, גחון או גב הקדמי. סנפיר הגב האחורי והשט מאוחים עם סנפיר הזנב למעין רצועה לאורכו של הזנב. צבעו חום, בעל נקודות דהויות על הזנב.
הדג נפוץ במקווי מים בוציים, מתוקים או מלוחים במקצת, בעלי תכונת חמצן נמוכה כגון שדות אורז או בריכות רדודות. בזמן מנוחה הוא נוהג להתחפר בבוץ במחילות ולצאת בלילה לטרף דגים קטנים, תולעים ורכיכות.
בשל טעמו של הדג, ערכו התזונתי ושימוש באבריו לצורכי רפואה בקרב המקומיים, הוא ניצוד במספרים גדולים וערכו בשווקים המקומיים גבוה. לאור זאת האוכלוסייה של הדג קטנה במידה ניכרת והדג הפך לנדיר במקומות בהם היה בעבר נפוץ.
כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עובדת קיומם של קשקשים בגופו והעדר סנפירים מפותחים[2], עומדת בבסיס פולמוס דתי, יש הרואים[3] בתופעה זו סתירה לכלל הלכתי ש"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר"[4], כלומר מספיקה הימצאותם של קשקשים כדי להניח שיש לו גם סנפירים ולפיכך להכשיר את הדג[5]. מנגד יש טוענים שאין ודאות שקשקשים נחשבים בהיבט ההלכתי (הקשקשים שלו מחוברים לעורו ואינם ניתנים להורדה באמצעות שפשוף- חלק מההגדרה ההלכתית של קשקש), וכי בתקופות חייו המוקדמות עדיין יש לו סנפיר[6] וכן מערערים על ההנחה שהכלל ההלכתי תקף אף למינים כדוגמתו[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מונופטרוס קוצ'יה, באתר ITIS (באנגלית)
- מונופטרוס קוצ'יה, באתר NCBI (באנגלית)
- מונופטרוס קוצ'יה, באתר FishBase (באנגלית)
- מונופטרוס קוצ'יה, באתר GBIF (באנגלית)
- *The freshwater mud eel Monopterus cuchia Journal of Global Biosciences. Volume 4, Number 3, 2015.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מונופטרוס קוצ'יה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ לדג שרידים מנוונים. לראיה ניתן לראות את שרידי סנפיר הזנב ונוכחות של סנפיר גחון רק בהיותו עובר אשר נושר לאחר כ-10 ימים. לפי שולחן ערוך (פג, א) "סימני דגים מפורשים בתורה: כל שיש לו סנפיר וקשקשת, טהור. וסנפיר, הוא ששט בו." כלומר אף על פי שלדג קשקשים הוא אינו כשר מאחר שאינו בעל סנפירים מפותחים ובוודאי לא סנפירים בעזרתם הוא יכול ל"שוט". דרישה נוספת לסנפירים מפותחים ניתן למצוא במשנה, חולין ג, ז: "וסנפירין – הפורח בהן".
- ^ ידיעת חכמים בסימני הדגים - אתר דעת אמת
- ^ בבלי נידה
- ^ אמנם כלל הלכתי זה לדעת חלק מהפוסקים נאמר "על פי רוב" ולא באופן גורף, שיטת הכרתי יו"ד סימן פ' שכל זה נאמר בחתיכת דג שאי אפשר לוודא קיום הסנפיר, ועל פי הכלל אחרי רבים להטות אך לא בדג שלם וללא סנפיר שאסור הוא באכילה. אך יש חולקים. אך גם להבנות האחרות בהלכה קשה לראות בדג זה הוכחה ברורה שכן המדע מתאר כי הוא בעל "שרידי" סנפירים אמנם אין ודאות למשמעותם ההלכתית.
- ^ הרב יהושע ענבל בחוברת נגדית "תיק ידען" - כאן עמ' 111 הביא הוכחות כי הדג בעל סנפיר גב יחיד ובקטנותו יש לו סנפרי חזה שנושרים בבגרות. וכן פקפק במהותם של הקשקשים עצמם האם עומדים בדרישת ההלכה וסביר שהם חלק מהעור כאצל זוחלים ושרצים
- ^ נושא נוסף ומחודש העלה הרב ענבל כי ייתכן שהאבחנה המודרנית בין דג ליונק תקיפה אף לכלל חז"לי זה (אף שסימני הכשרות בתורה לא בדילים בין חיית מים לדג) ואינו נאמר על יצורים השונים בתפקודם מדגים. וכיון שדג זה נושם בצורה הקרובה לנשימת היונקים קשה להבטיח כי הוא בכלל הדגים.