זרם הגולף

זרם הגולף לחופי אמריקה, תמונה תרמית מהחלל

זרם הגולף (אנגלית: Gulf stream; מילולית, זרם המפרץ) הוא זרם ימי חם, שמוצאו במפרץ מקסיקו, ואשר המשכו מגיע לחופי מערב אירופה וצפונה ומחמם את האזורים האלה בקרבת החוף.

מסלול ומאפיינים

ראשיתו של זרם הגולף באזור מפרץ מקסיקו. משם הוא עולה לאורך חופה המזרחי של ארצות הברית עד לקו הרוחב 43 צפון לערך, שם הוא מתפצל לשניים: חלק אחד שלו נוטה מזרחה, מגיע לחופי ספרד, יורד דרומה ואז מערבה וחוזר למפרץ מקסיקו; בתוך "טבעת" זו נמצא ים סרגסו. חלקו השני ממשיך "לטפס" צפונה, מוסט מזרחה ליד ניופאונדלנד על ידי זרם לברדור הקר, חוצה את האוקיינוס האטלנטי, מגיע לאירופה וזורם עד לנורבגיה. המים החמים של זרם הגולף נבדלים משאר מימי האוקיינוס האטלנטי בצפיפותם, מליחותם וצבעם. ז'ול ורן תיאר את זרם הגולף כ"נהר בתוך האוקיינוס".

בשל האנרגיה הרבה שהוא צובר באזור החם של מפרץ מקסיקו, זרם הגולף הוא זרם עצום בעל הספק של כ-1.4 פטא-ואט (מיליארד מגה-ואט). בזרם עצמו עוברים בין 30 ל-80 מיליון מטרים מעוקבים של מים בשנייה, כמות הגדולה פי כמה וכמה מסך המים הזורמים בכל הנהרות הנשפכים לאוקיינוס האטלנטי.

השפעותיו

אף על פי שחלק נכבד מהמים הזורמים בזרם הגולף מתאדים עם זרימתו והוא עצמו מתקרר בהשפעת סביבתו, השפעתו מורגשת ביותר באזורים שהוא מגיע אליהם – דרום מסצ'וסטס, בריטניה ונורבגיה. כך, בחורף בערי החוף של בריטניה וצרפת הטמפרטורה אינה יורדת מתחת לאפס, מי הים אינם קופאים והנמלים פעילים כל השנה. אפילו בעיר הצפונית נרוויק שבצפון בנורבגיה מי הים אינם קופאים בחורף. לעומת זאת, זרם הגולף אינו מגיע לים הבלטי, ושם בחודשי החורף קופאים מי הים ומתכסים בשכבה עבה של קרח. הספינות אינן יכולות להפליג בים, והנמלים בו – נמל סטוקהולם שבשבדיה ונמל סנקט פטרבורג שברוסיה – מושבתים. דוגמה נוספת המבהירה את השפעתו של זרם הגולף היא כדלקמן: בעוד שקנדה ונורבגיה נמצאות באותם קווי רוחב לערך, הפרש הטמפרטורות ביניהן מגיע לכ-30 מעלות צלזיוס.

זרם הגולף וההתחממות הגלובלית

לאור הפשרת הקרחונים המואצת בשל ההתחממות הגלובלית קיים חשש כי זרם הגולף ישנה את אופיו ואולי אף את כיוונו, כפי שקרה כמשוער בסוף תקופת הקרח האחרונה. לשינוי כזה תהא השפעה מהותית על האקלים במערב אירופה, ייתכן שאף עד להיווצרות עידן קרח חדש באירופה.