התחממות עולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף התחממות גלובלית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שינוי בטמפרטורה העולמית הממוצעת (בפני השטח) מ-1880 ועד 2018, ביחס לממוצע בשנים 1951-1980.
השוני בטמפרטורות הממוצעות ברחבי העולם משנת 2014 עד שנת 2018, ביחס לממוצע הטמפרטורות בין השנים 1951–1980, לפי מכון גודארד ללימודי החלל של נאס"א
אנימציה המציגה את השינויים בטמפרטורה בין השנים 1880 עד 2017.

התחממות עולמית (או התחממות גלובלית) הוא מונח המשמש לתיאור עלייה בטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ. תהליך זה החל במאתיים השנים האחרונות כתוצאה מהמהפכה התעשייתית,[1] והוא מתרחש בקצב חסר תקדים[2] במהלך מאה השנים האחרונות. ההתחממות עולמית היא אחד ההיבטים של שינוי אקלים, שניתן למצוא לו עדויות במדידות טמפרטורה וכן בתצפיות על השפעות שונות של ההתחממות.[3] על אף שבתקופות גאולוגיות קודמות אפשר להבחין בתקופות התחממות אחרות, המונח מתייחס בדרך כלל לעליה הנצפית בטמפרטורת האוויר והאוקיינוסים מאז 1900, שנגרמת בעיקר כתוצאה מפליטת גזי חממה בשל הכלכלה מבוססת-התיעוש המודרנית.[4] נהוג להשתמש במונחים "ההתחממות העולמית" ו"שינוי האקלים" לתיאור אותה תופעה, אבל "שינוי האקלים" כולל גם את "ההתחממות העולמית" ואת השפעותיה, כמו שינויים במשטר המשקעים, שמשתנים לפי המיקום הגאוגרפי. הרבה מהשינויים הנצפים באקלים מאז שנות החמישים של המאה ה־20 נחשבים לחסרי תקדים מאז שהחלו למדוד את הטמפרטורה בצורה ישירה, או מאז כמה מאות מיליוני שנים, לפי מדידות סמנים פלאו-קלימטולוגיות.[3]

ב־2013, סיכם דו"ח ההערכה החמישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) ש־"סביר מאוד (95%-100%) שהשפעת האדם היא הגורם המרכזי להתחממות הנצפית מאז אמצע המאה העשרים".[3][5][6][7] ההשפעה האנושית הגדולה ביותר נובעת מפליטת גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני, מתאן וחמצן דו-חנקני. תחזיות של מודלי אקלים שנסקרו בדו"ח מצביעים על כך שבמהלך המאה ה־21, טמפרטורת פני השטח העולמית עתידה לעלות ב־0.3-1.7°C עד ל־2.6-4.8°C, כתלות בקצה פליטות גזי החממה ובמשובים אקלימיים.[8] ממצאים אלו זכו להכרה בקרב האקדמיות הלאומיות למדעים של המדינות המתועשות הגדולות[9] ואינן שנויות במחלוקת בכל גוף מדעי בעל מעמד לאומי או בינלאומי (אנ').[6][10][11] אולם למרות הקונצנזוס המדעי באשר להתחממות העולמית ובאשר לסיבותיה, בקרב הציבור הרחב (ובעיקר בקרב קבוצות שמרניות) קיימת ספקנות לגבי קיומה של ההתחממות העולמית או לפחות ספקנות לגבי סיבותיה.[12][13]

השפעותיה של ההתחממות העולמית כוללות את עליית גובה פני הים, שינויים בכמויות המשקעים ואופן פיזורם. שינויים אלו עלולים גם להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו שיטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לגרום למדבור, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדת מינים ביולוגיים, הנתונים כבר היום בסכנת הכחדה. ההשפעות של שינוי האקלים על בני האדם הן, בין היתר, איום על הביטחון התזונתי (אנ') בשל ירידה בתנובות החקלאיות, נטישה של אזורים מיושבים ונזק לתשתיות שנגרם מעליית מפלס פני הים.[14][15] העליות הקיצוניות ביותר בהתחממות פני השטח של הכדור נמצאות באזור הארקטי, ושם הן גורמות לנסיגה של קרחוני יבשה, קרחוני ים, וקפאת-עד (פרמפרוסט). באופן כללי, טמפרטורות גבוהות יותר מביאות ליותר גשם ושלג, אבל במספר אזורים שיטפונות ושרפות יער מתגברות במקום.[16] השפעות סביבתיות כוללות הכחדה של מערכות אקולוגיות או הגירה שלהן. המערכות האקולוגיות שנמצאות באיום מיידי הן שונית האלמוגים,[17] מערכות אקולוגיות הרריות (אנ'), ומערכות אקולוגיות באזור הארקטי (אנ').[18] מפני שלמערכת האקלים יש הרבה "אינרציה" וגזי החממה ישארו באטמוספירה לזמן רב, השינויים האקלימיים והשפעותיהם ימשיכו להתבטא יותר ויותר אפילו אם פליטות נוספות של גזי חממה יופסקו.[19]

ההסכמה עם הטענה שההתחממות העולמית היא תוצאה של פליטה מעשה ידי אדם של גזי חממה, הובילה ללחץ על פוליטיקאים בעולם לנקוט צעדי חקיקה שיצמצמו את השימוש במקורות אנרגיה מתכלים, יעודדו מעבר לשימוש במקורות אנרגיה חלופיים, ובאופן כללי יפחיתו את חותם הפחמן (כלומר, כמות גזי החממה הנפלטים) של מדינות העולם.

נתוני נאס"א שפורסמו בפברואר 2019 מצביעים על כך ששנת 2018 היא השנה הרביעית בדרוג השנים החמות ביותר מאז תחילת המדידות בשנת 1880, וחמש השנים האחרונות ניצבות בראש רשימת שנים אלה, כשהחמה ביותר הייתה שנת 2016.[20]

בעקבות השפעתו הרבה של האדם על כדור הארץ, ובפרט על האקלים, יש שהציעו לקרוא לעידן בו חי האדם "עידן האנתרופוקן".

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הסכנה הנשקפת למין האנושי כתוצאה משינוי האקלים, הודיע הגרדיאן על שימוש במונחים חלופיים ל־"שינוי האקלים". במקומו תינתן עדיפות למונחים "מצב חירום אקלימי", "משבר" או "קריסה". בנוסף, "התלהטות גלובלית" (global heating) תועדף על פני התחממות גלובלית (global warming). העורכת הראשית הסבירה: "המונח שינוי אקלים, למשל, נשמע פסיבי ועדין מידי בזמן שהמדענים מדברים על קטסטרופה לאנושות".[21][22]

טמפרטורת כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים היסטוריים של טמפרטורות

רקע: טמפרטורה עולמית ממוצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה על פני כדור הארץ משתנה ממקום למקום, בהתאם לזמן ביום, לפי עונות השנה ובהתאם לגובה מעל פני הים. עם זאת למדעני אקלים יש שיטות להאחדת מדידות הטמפרטורה ממקומות שונים ברחבי העולם כדי להגדיר טמפרטורה עולמית, שהיא הממוצע של הטמפרטורה על־פני כל כדור הארץ לאורך השנה. הנתונים נאספים מאלפי תחנות מטאורולוגיות, מצופים וספינות בעולם. התיעוד הארוך ביותר של מדידת טמפרטורה גלובלית מתחיל ב־1850,[23] אז החלו להשתמש במדחומים כדי למדוד את הטמפרטורה העולמית באופן שיטתי. בנוסף למדידה ישירה באמצעות לוויינים, מדחומים וכו', שיטות כמו חציבת עמודי קרח בקרחונים, ניתוח של טבעות עצים, או תיארוך השכבות השונות של הקרח מאפשרות לשחזר את הטמפרטורה העולמית לאורך התפתחות כדור הארץ, עד טווח של מיליוני שנים לאחור.

ניתן לראות גם תנודות בטמפרטורה העולמית. באלף השנים האחרונות, למשל, ישנה התקופה החמה בימי הביניים המכונה "התקופה החמה של ימי הביניים", תקופה בה האקלים בצפון האוקיינוס האטלנטי, דרום גרינלנד, וחלקים מהאזור הארקטי ומצפון אמריקה התחמם.[24] תקופה אחרת, של התקררות אירעה במאות ה-16ה-19, הידועה בשם "עידן הקרח הקטן". אולם גם בתקופה החמה של ימי הביניים וגם בעידן הקרח הקטן התנודות היו אזוריות, ולא אירעה התחממות או התקררות גלובלית.[25]

מדענים משתמשים בשיטות סטטיסטיות כדי להסיר השפעות של תופעות כמו אי חום עירוני, או שינויים בשיטות המדידה על הדיוק של מדידות הטמפרטורה. (אנ')

מגמת ההתחממות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה-NCDC (המרכז הלאומי לנתוני אקלים של ארצות הברית National Climatic Data Center), הטמפרטורה בים בשנת 2015 הייתה גבוהה מממוצע הטמפרטורה בשנים 1880–1900 ב-0.8 מעלות,[26] ואילו הטמפרטורה ביבשה בשנת 2015 הייתה גבוהה מממוצע הטמפרטורה בשנים 1880–1900 בשיעור גבוה הרבה יותר של 1.8 מעלות.[27] אלא ששנת 2015 רשמה שיא משמעותי בטמפרטורה העולמית, ושנת 2016 הייתה אף חמה יותר ממנה, אם כי בשלוש מאיות המעלה בלבד. שנת 2017 הייתה פחות חמה בעשירית המעלה משתי שנות השיא שקדמו לה, ושנת 2018 הייתה פחות חמה בעשירית המעלה משנת 2017, אך עדיין חמה יותר מכל השנים שלפני 2015.[28]

קיימת הסכמה כללית בין כל הגורמים המודדים את הטמפרטורה העולמית ששנת 2016 הייתה השנה החמה ביותר מאז שהחלו המדידות, כאשר על פי נתוני השרות המטאורולוגי הבריטי, רשמו שלוש השנים 2014, 2015, 2016 שיאי טמפרטורה בזה אחר זה, כששיא הטמפרטורה שנרשם בשנת 2016 היה גבוה יותר מהשיא שנרשם לפני שנת 2014, זה של שנת 2010, בלא פחות מ-0.24 מעלות.[29][30]

דו"ח של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC) מעריך שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005.[31] הדו"ח קובע כי ההתחממות נובעת בעיקר מעלייה בריכוז גזי חממה באטמוספירה כתוצאה מפעילות אנושית. מגמת ההתחממות עד תחילת המאה ה-21 עוררה דאגה אצל קובעי מדיניות, שכן קצב ההתחממות נראה גבוה במיוחד. אם עליית הטמפרטורה תהיה על פי תחזיות המחמירים, עלול להתרחש שינוי אקלימי גדול.[32][33] על פי התחזית המוצגת בדו"ח IPCC לשנת 2013,[34] הטמפרטורה בסוף המאה ה-21 תהיה גבוהה יותר מהטמפרטורה הממוצעת בין השנים 1986–2005 בשיעור מזערי של שלוש עשיריות המעלה, ובשיעור מרבי של 4.8 מעלות. טווח התחזית הנרחב משקף הן את ההבדלים בין המודלים השונים המשמשים לחיזוי, והן את אי הוודאות בקשר לדפוסים העתידיים של פליטת גזי החממה. על פי הדפוס העתידי הסביר של פליטת גזי חממה (המכונה בדו"ח RCP4.5), הטמפרטורה בסוף המאה ה-21 תהיה גבוהה מהטמפרטורה הממוצעת בין השנים 1986–2005 בטווח שבין 1.1 מעלות ל-2.6 מעלות.

הטמפרטורה בחלק התחתון של הטרופוספירה עלתה בכ-0.12–0.22 מעלות צלזיוס בעשור מאז 1979.

תנודות במגמת ההתחממות האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית הטמפרטורה איננה רציפה, וישנן תנודות קצרות טווח שמכסות על מגמות ארוכות טווח, ויכולות, באופן זמני, להסתיר את המגמה ארוכת הטווח או לגרום להפרזה בעוצמתה.

דוגמה לתקופה כזו היא השנים 1940–1975, בהן חלה יציבות יחסית בטמפרטורה. יציבות זו מיוחסת לעליה בריכוז אירוסולים גופרתיים באטמוספירה, שנגרמה מעליה בפעילות התעשייתית בסוף מלחמת העולם השנייה.[35] דוגמה נוספת לתקופה כזו היא ההאטה בקצב עליית הטמפרטורה בשנים 1998–2012, שזכתה מידי התקשורת וכמה מדענים לכינוי "הפסקת ההתחממות העולמית".[36] במהלך תקופה זו מאגר החום באוקיינוסים המשיך להתקדם כלפי מעלה ביציבות, ובשנים העוקבות טמפרטורת פני השטח עלתה בפתאומיות. את ההתקדמות האיטית של ההתחממות ניתן לייחס להתחממות והתקררות של האוקיינוס השקט כתוצאה משונות טבעית, כמו גם לאירועי אל-ניניו ולה-ניניה, פעילות שמשית נמוכה, ומספר של התפרצויות געשיות שהוסיפו חלקיקים מחזירי אור שמש לאטמוספירה.[37]

רקע: אקלים כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלימטולוגיה

הטמפרטורה על פני כדור הארץ נובעת בעיקר ממאזן אנרגטי בין קרינה שמגיעה אל כדור הארץ מהשמש, נבלעת בו ומחממת אותו, לבין קרינה אלקטרומגנטית הנפלטת מכדור הארץ ומקררת אותו. הקרינה שמגיעה מהשמש פרושה על תחום רחב של אורכי גל, אך חלק גדול מעוצמתה הוא בתחום האור הנראה. לפיכך כמות הקרינה הנבלעת על ידי כדור הארץ מושפעת במידה רבה מצבע כדור הארץ כפי שהוא נראה מהחלל. ככל שכדור הארץ בהיר יותר כך יותר קרינה מפוזרת ממנו ואיננה נבלעת בו, וככל שהוא כהה יותר כך קרינה רבה יותר נבלעת בתוכו. הקרינה שנבלעת על ידי כדור הארץ הופכת לאנרגיית חום וגורמת לפליטה של אור באורכי גל תת-אדומים. קרינה זאת נפלטת בחלקה אל החלל אך בחלקה נבלעת באטמוספירה. מכאן שלאטמוספירה ישנו תפקיד כפול במאזן החום של כדור הארץ: מצד אחד היא שקופה לאור הנראה המגיע מהשמש, ומצד שני היא בולעת את הקרינה התת-אדומה הנפלטת מכדור הארץ. אפקט זה נקרא אפקט החממה.

לאפקט העמימות ולאפקט החממה ישנו תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ. אטמוספירת כדור הארץ מורכבת ברובה מחנקן (78 אחוז) ומחמצן (21 אחוז) - ואולם לגזים אלו בליעה מועטה מאוד בתחום התת-אדום, ומשום כך גזים כבדים יותר, כמו פחמן דו-חמצני, אף שהם מהווים רק פחות מאחוז אחד באטמוספירה, אחראים לעיקר אפקט החממה - וקרויים משום כך 'גזי חממה'. מרכיב נוסף בעל חשיבות לקביעת הטמפרטורה הוא מים והצטברותם כעננים. למים תפקיד כפול בהיותם, מחד, גז חממה, אך מאידך גם מעלים את העמימות של כדור הארץ ובשל כך מנמיכים את הטמפרטורה שלו (כיוון שהם מפזרים את אור השמש ולא מאפשרים לו להגיע לפני כדור הארץ).

אחת השאלות החשובות במדעי האקלים היא האם הטמפרטורה של כדור הארץ יציבה ומה מידת יציבותה. הרכב האטמוספירה והטמפרטורה הם תוצאה של תהליכים רבים. חלק מתהליכים אלו הם תהליכים של משוב שלילי - כלומר, כאשר הטמפרטורה עולה, מתרחשים תהליכים המורידים את הטמפרטורה שוב, ולהפך - מצב המסייע בייצוב הטמפרטורה. דוגמה למשוב שלילי הוא תפקודם של העננים: ככל שהטמפרטורה עולה כך יותר מים מתאדים ויוצרים יותר עננים, שבשל אפקט העמימות מורידים את טמפרטורת כדור הארץ. חלק מהשינויים הם תהליכים של משוב חיובי, כלומר עלייה בטמפרטורה יוצרת תנאים הגורמים לטמפרטורה לעלות עוד יותר. משוב חיובי הופך את הטמפרטורה של כדור הארץ ליציבה פחות, כלומר מביא לשינויים חדים יותר בטמפרטורה העולמית.

גורמי התחממות כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמות גזי חממה
ההשתנות המתואמת של כמות הפחמן דו-חמצני באטמוספירה והטמפרטורה העולמית ב-650,000 השנים האחרונות
פליטות גזי חממה שמקורן בפעילות אנושית על פי סקטורים שונים, נכון לשנת 2000

גזי חממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפקט החממה

במאתיים וחמישים השנים האחרונות נצפתה עלייה בכמות של פחמן דו-חמצני[38] ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה, שהביאה להגברת אפקט החממה. דו"ח IPCC קובע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד, שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקים מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות תעשייתית וחקלאית וכן כתוצאה משריפת ביומסה, בעיקר כחלק מבירוא יערות. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא המתאם בין כמות פליטת גזי חממה ממקור אנושי בחמישים השנים האחרונות והעלייה בריכוז גזי חממה באטומיספירה. התצפית השנייה היא השינוי באיזוטופים יציבים של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, המצוינת בחותמת ברורה של שריפת דלקים מאובנים (אפקט סוס).[39]

גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4), אף שהם מהווים פחות מאחוז מכלל האטמוספירה, הם בעלי תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ, בזכות אפקט החממה. חוקרים מעריכים כי אלמלא נמצאו גזים אלו באטמוספירה הייתה הטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ נמוכה בכ-30 מעלות צלזיוס, ומערכות החיים הקיימות בו היום לא היו אפשריות.[40]

גזי חממה מופקים ממקורות טבעיים, כמו בעלי חיים וצמחייה, אך במאה השנים האחרונות נוספו למקורות הטבעיים גם מקורות מעשי ידי־האדם, כמו שריפת דלקים מאובנים (תחנות כוח המשתמשות בנפט, בגז או בפחם), מהווים מקורות מרכזיים לפליטת גזי חממה. פליטות משריפת דלק מאובנים לייצור חשמל לבדן אחראיות לכ-17 אחוז מכלל הפליטות. מקורות חשובים נוספים לפליטת פחמן דו-חמצני הם "דלק עריק", שנצרך במהלך ההפקה וההובלה של דלק (5.8 אחוז מהפליטות), תהליכי ייצור (5.2 אחוז מהפליטות), שריפת אשפה במטמנות, וכדומה. הפליטות ממקורות אנושיים מסתכמות בתוספת של כ-22 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים הנפלטים לאטמוספירה של כדור הארץ. כמעט מחצית מהפליטות האנושיות נשארות באטמוספירה. מקור חשוב נוסף של פליטה ממקורות אנושיים הוא פליטת מתאן ותחמוצת החנקן בפעילויות כמו חקלאות בעלי חיים, שימוש בדשנים, משדות אורז, וכדומה (כ-6.3 אחוז מהפליטות).[41] פעילות זו תורמת כ-450 מיליון טונות של מתאן בכל שנה.[42]

בשנת 2012 הגיע ריכוז הפחמן דו-חמצני באטמוספירה ל-393ppm, ואילו ריכוז המתאן באטמוספירה הגיע בשנה זו ל-1819ppb - ריכוזים הגבוהים בלמעלה מ-40% ולמעלה מ-160% (בהתאמה) מריכוזם של גזים אלה באטמוספירה בתקופה הטרום-תעשייתית.[43] ריכוזים אלו גבוהים משמעותית מהריכוזים שהיו באטמוספירה במועד כלשהו ב-650,000 השנים האחרונות, שלגביהן נערכו אומדנים המתבססים על מחקר של ליבות קרח.[44] עדויות גאולוגיות עקיפות מצביעות, לטענת חוקרים, על־כך שרמות גבוהות כאלה של פחמן דו-חמצני שררו בכדור הארץ בפעם האחרונה רק לפני כ-40 מיליון שנה. כשלושה רבעים מהפליטות ממקורות אנושיים בעשור האחרון של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 מקורם בבעירת דלק מאובנים. חלק מהותי משאר הפליטות מקורו בשינויים בשימוש בקרקע, בעיקר בעקבות בירוא יערות.[45] פליטות אנושיות של מזהמים אחרים – בעיקר אירוסולים סולפטיים – יוצרות אפקט קירור. לאיזון בין ההשפעה המחממת של העלייה בריכוז גזי החממה, לבין ההשפעה המקררת של העלייה בריכוז האירוסולים, מקובל לייחס את תקופת היציבות בטמפרטורת כדור הארץ שנרשמה באמצע המאה העשרים.[46] מדידת-המכשירים הרציפה הממושכת ביותר של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה החלה ב-1958, במאונה לואה שבהוואי. מאז, עלו הערכים הממוצעים השנתיים בקצב קבוע, מ-315 יחידות למיליון (ppmv) ל-376 יחידות למיליון בשנת 2003. נתונים מהקוטב הדרומי מצביעים על גידול דומה.[47] במדידות החודשיות ניכרות תנודות עונתיות קטנות. מספר מדענים משערים כי תהליכים של לולאות משוב מחזקות, כמו שחרור של עד 70,000 מיליון טונות של מתאן הכלואים בביצות באזורי אדמה קפואה תמידית בסיביר, עלולים להוביל להגדלה נוספת של פליטות גזי חממה.[48]

רשת המחשוב העולמית פולטת 4 אחוזים מכלל פליטות גזי החממה - יותר מכל חברות התעופה ביחד - ונתון זה יכול להמריא ל-8 אחוזים עד 2025. הדרישה הגדלה לסרטונים ברזולוציות גבוהות, והשקתם של שירותי משחקי רשת, רק יגדילו את התרומה לפליטה.[49]

קרינה-קוסמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרים שנה של קרינה מהשמש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרינה קוסמית

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הועלו השערות בנוגע לקשר שבין קרינה קוסמית לשינויים אקלימיים. תאוריות אלו זכו לגיבוי שנים לאחר מכן במחקריו של הנריק סבנסמרק, פיזיקאי במכון הדני לחקר החלל, שהראה כי יש מתאם בין הטמפרטורה השנתית לבין סערות שמש. התאוריה של סבנסמרק הייתה כי הקשר נובע מהתנהגות הקרינה הקוסמית. קרינה קוסמית, לפי סבנסמרק, היא מרכיב חשוב באקלים על פני כדור הארץ מכיוון שכאשר זו עוברת דרך האטמוספירה היא יוצרת יונים המשמשים כגרעיני התעבות לעננים. העננות מגבירה את אפקט החממה (ותורמת להתחממות) אך צבעם הלבן של העננים גורם להחזרה של אור השמש, ומכאן גם להתקררות. השמש חשובה לתהליך שכן השדה המגנטי שהיא יוצרת מסיט את רוב הקרינה הקוסמית מלהגיע לכדור הארץ. משום כך סערות על השמש, המביאות לשינויים בשדה המגנטי שלה (ולשינוי בשטף הקרינה הקוסמית המגיע לכדור הארץ), יוצרות שינויי אקלים בכדור הארץ. הרמה של הפעילות הסולרית בשבעים השנים האחרונות הייתה גבוהה במיוחד, הגבוהה ביותר ב-8,000 השנים האחרונות.[50]

תאוריות אלו זכו לתמיכה במחקריו של הפיזיקאי הישראלי ניר שביב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהראו כי יש מתאם בין התנודות בטמפרטורה על פני כדור הארץ, בטווחי זמנים של מיליוני שנים, לבין תנועתה של מערכת השמש סביב מרכז הגלקסיה. על־פי שביב, כאשר מערכת השמש חולפת על פני החלקים הספירליים של הגלקסיה, כדור הארץ חשוף ליותר קרינה קוסמית, דבר שמביא לירידה בטמפרטורה העולמית.[51] שביב, סבנסמרק ואחרים סבורים, מכאן, כי ירידה בפליטת גזי החממה לא תקטין באופן משמעותי את ההתחממות העולמית. יתרה מזו - לדעתם, העולם משקיע משאבים גדולים בכיוון הלא נכון: שטף הקרינה הקוסמית הוא האחראי להתחממות, וההתחממות היא הגורמת לפליטה מוגברת של פחמן דו-חמצני מהאוקיינוסים. קיים, אם כן, קשר בין פחמן דו-חמצני להתחממות, אך הוא בכיוון ההפוך, ואין לו קשר לפעילות אנושית.

התאוריות של שביב, סבנסמרק ואחרים שנויות במחלוקת ואינן מקובלות על מדעני ה-IPCC ועל הקהילה המדעית.[52] מתנגדי התאוריה מציינים כי פעילות השמש הייתה נמוכה במיוחד בעשור האחרון, בעוד ההתחממות העולמית, לטענתם, נמשכת. מדענים אחדים גורסים תפישת ביניים, וסבורים כי המשוב החוזר מהעננים או של מנגנונים אחרים אינם הגורם היחיד או העיקרי להתחממות, אך העצימו את ההשפעה שלה.

גורמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיווח השלישי של ה-IPCC, נטען כי פעילותם של הרי געש ושינויים סולאריים עשויה הייתה לתרום עד מחצית השינוי בטמפרטורה הממוצעת לפני שנת 1950, אבל השפעתם של כוחות טבעיים אלו לא העלתה תרומה של ממש מאז.[53] לפי דוח IPCC השפעת גזי חממה על השינוי באקלים גדולה פי שמונה מאז 1750 מאשר הפעילות הסולארית המוגברת לאורך אותה תקופה.[54] מחקרים שונים העלו מאז את ההשערה כי השינויים בקרינה מאז התקופה שלפני המהפכה התעשייתית נמוכים בפקטור של 3–4 בהשוואה לחישובים המופיעים בדוח. ותרומת הפעילות המוגברת של השמש להתחממות העולמית היא 16–36 אחוז בהשוואה לתרומת גזי החממה.[55][56]

תאוריות נוספות שהועלו כדי להסביר את ההתחממות העולמית הן שההתחממות נמצאת בתוך טווח השונות הטבעית,[57] הטענה כי יש שגיאה בסיסית בתאוריה בהיפוך הכיווניות של השפעת הפחמן הדו-חמצני (כלומר, שהעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באה בעקבות עליית הטמפרטורות ולא מובילה לה),[58] וכן הטענה שההתחממות היא התרחשות טבעית בעקבות היציאה מתקופה קצרה יחסית, "עידן הקרח הקטן". לכל התאוריות האלו יש תומכים - כשלעיתים התמיכה היא בכמה טענות במקביל - אך לטענות לא נמצאה תמיכה בדוחות IPCC.

השפעות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להמשך תהליך התחממות העולמית תהיינה השפעות רבות ומגוונות, הן על הסביבה הטבעית והן על אורח החיים האנושי, אם כי אופיין והיקפן שנויים במחלוקת. סיכום של השפעות אפשריות ושל תובנות עכשוויות ניתן למצוא בדו"ח של קבוצת העבודה של ה-IPCC.[59] לפי מספר מדענים, ההתחממות העולמית גורמת כבר עתה למקרי מוות ברחבי העולם כתוצאה משיטפונות, מהרס סביבתי, מגלי חום ומאירועים אחרים של מזג אוויר קיצוני,[60] ואולי גם לעלייה בתפוצת מחלות.[61] המחלוקת העזה ביותר בנושא זה ניטשת סביב סוגיית הקשר בין סופות הוריקן וההתחממות העולמית.[62][63][64]

ראיות שניוניות של ההתחממות העולמית – קיטון בגודלן של פסגות מושלגות, עלייה במפלס פני הים (אנ'), שינויים במזג האוויר – מספקות דוגמאות להשלכות של התחממות עולמית שעלולות להשפיע לא רק על הפעילות האנושית אלא גם על מערכות אקולוגיות. עלייה עולמית של הטמפרטורה הממוצעת פירושה שמערכות אקולוגיות עלולות להשתנות; מינים אחדים עשויים להידחק החוצה ממרחב המחיה שלהם (אולי אף עד הכחדה), עקב שינויים בתנאים, בעוד מינים אחרים עשויים לשגשג. ניתן לצפות כי רק מעטות מבין המערכות האקולוגיות בכדור הארץ תשארנה ללא שינוי.

הפשרת קרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן הפשרת קרחונים החל משנות השישים של המאה ה-20 (על פי דו"חות WGMS ו-NSIDC)

ההתחממות עולמית הובילה למאזן מסה קרחוני שלילי, כשגרמה לנסיגת קרחונים ברחבי העולם. אורלמנס (Oerlemans‏, 2005) הצביע על נסיגה של 142 מתוך 144 קרחוני הרים ברשומות של 1900 עד 1980. מאז 1980 הנסיגה העולמית של קרחונים גדלה באופן משמעותי. באופן דומה, דיוגרוב ומאיר (Dyurgerov and Meier 2005) השוו ממוצעים של נתוני קרחונים על פני אזורי שטח גדולים (לדוגמה אירופה), ומצאו כי בכל אזור חלה ירידה בין השנים 1960 ל-2002, אף על פי שבכמה אזורים מקומיים (כדוגמת סקנדינביה) חלה עלייה. כמה קרחונים אשר נמצאו במצב של חוסר יציבות באקלים הנוכחי כבר נמסו,[65] ועלייה נוספת בטמפרטורות צפויה לגרום לנסיגה נוספת ברוב הקרחונים בפסגות ההרים ברחבי העולם. למעלה מ-90% מהקרחונים עליהם דווח לשרות העולמי לניטור קרחונים, נסוגו מאז 1995.[66]

במחקר חדש מ 2019, עולה כי לפחות שליש מהקרח ברכסי ההימלאיה יפשיר עד סוף המאה. כמות כזו תפשיר גם אם האנושות תעמוד במטרות של הפחתת ההתחממות הגלובלית. אם ההתחממות הגלובלית ופליטת גזי החממה ימשיכו בקצב הנוכחי, רכס ההימלאיה יתחמם ביותר מארבע מעלות והאזור עלול לאבד כשני שלישים מהקרחונים שלו - עד 2100. המשמעות של הפשרת הקרחונים היא שיבוש באספקת מים המהווים מקור המים לכרבע מאוכלוסיית העולם: 250 מיליון בני אדם שחיים באזור ועוד 1.65 מיליארד שמסתמכים על הנהרות הזורמים מהפסגות.[67][68]

ערעור יציבות זרמי האוקיינוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת השערה לפיה התחממות עולמית תוכל לגרום לקירור מקומי או להתחממות פחותה של האזור הצפון אטלנטי, על ידי עצירה או האטה של הסירקולציה התרמוהלנית. דבר זה ישפיע במיוחד על אזורים ספציפיים כמו סקנדינביה ובריטניה, שמחוממים היום על ידי זרם הגולף. הסיכויים לתרחיש זה אינם ברורים.

התפשטות מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחממות עולמית עלולה להרחיב את התחום של נשאים ביולוגיים שיעבירו מחלות מידבקות כמו מלריה. מחלת הלשון הכחולה בקרב מעלי גרה מבויתים, המשויכת עם נשיכות של קרדית, התפשטה באחרונה בצפון אזור הים התיכון. מחלות וירוס ההנטה, קדחת קרים-קונגו, קדחת הארנבים וכלבת התרבו באחרונה באזורים נרחבים של רוסיה במהלך 2004 - 2005. דבר זה שויך לפיצוץ אוכלוסין של מכרסמים ושל טורפיהם אבל ייתכן שסיבה חלקית לכך היא התפרקות של תוכניות בקרת מכרסמים וחיסונים ממשלתיות.[69] באופן דומה, למרות היעלמותה של המלריה ברוב האזורים בעלי האקלים הממוזג, היתוש היליד שמעביר אותה מעולם לא הוכחד ונשאר נפוץ בכמה אזורים. כך, אף על פי שטמפרטורה היא חשובה בדינמיקה של העברת מחלת המלריה, ישנם גורמים רבים אחרים.[70]

השפעה על היצרנות הביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

NOAA חוזה כי עד שנת 2050, ייוותר רק 54% מקרח הים שהיה בשנות ה-50

התחממות עולמית עשויה להוביל גם לתוצאות חיוביות. צמחים מהווים את הבסיס של הביוספרה. על ידי תהליך ההטמעה, הם משתמשים באנרגיית השמש כדי להפוך מים, חומרי מזון, ופחמן דו-חמצני לביו-מסה שניתן להשתמש בה. צמיחת הצמחים יכולה להיות מוגבלת על ידי מספר גורמים, כולל פוריות הקרקע, מים, טמפרטורה והריכוז של פחמן דו-חמצני. מחסור בפחמן דו-חמצני יכול להוביל לפוטורספירציה, שיכולה להרוס סוכרים קיימים. לכן, עלייה בטמפרטורות ובפחמן הדו-חמצני באטמוספירה יכולה לעודד צמיחת צמחים, במקומות בהם אלו הם גורמים מגבילים. עם זאת, המודלים של IPCC חוזים כי ריכוז גבוה יותר של פחמן דו-חמצני יעודד צמיחה של צמחייה רק עד לנקודה מסוימת, היות שבאזורים רבים הגורמים המגבילים הם מים או חומרי תזונה, ולא טמפרטורה או פחמן דו-חמצני. למרות הגורם המגביל של מים, להגדלה של ריכוז הפחמן הדו-חמצני יש השפעה ישירה של הגדלת יעילות שחרור המים מהצמח ברוב הצמחים, כך שהם יכולים לייצר יותר ביו מסה נטו ליחידה של מים שבה הצמח משתמש. תצלומי לוויין מראים כי הפרודוקטיביות של חצי הכדור הצפוני אכן גדלה מ-1982 עד 1991.[71] לעומת זאת, מחקרים חדשים של אנגרט ועמיתיו[72] וגטס ועמיתיו[73] מצאו כי משנת 1994 עד 2002, בצורות רחבות היקף הובילו לירידה בהטמעה במהלך הקיץ בקווי הרוחב הגבוהים והבינוניים של חצי הכדור הצפוני.

בנוסף, הגדלה של הכמות הכוללת של הביו-מסה הנוצרת אינה בהכרח דבר שמסייע ליציבות האקולוגית, היות שהמגוון הביולוגי יכול עדיין לקטון אף על פי שמספר קטן יותר של מינים משגשג. חשש דומה נובע מכך שבאופן כללי ובמיוחד באזורים טרופיים, צמחים מהירי צמיחה כמו מטפסים, מושפעים לטובה מהגידול בריכוז הפחמן הדו-חמצני, ולעומת זאת אין השפעה כזאת על עצים וצמחים הצומחים לאט יותר, והבדל זה עשוי לשנות את המאזן האקולוגי לטובת מטפסים על חשבון העצים. היות שעצים אוגרים פחמן למשך זמן רב יותר, דבר זה עלול לגרור לשחרור של עוד פחמן דו-חמצני לאטמוספירה.

הפשרת הקוטב הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרח בים הארקטי בשנים 1979, 2005 ו-2007

האזור הארקטי מתחמם מהר יותר יחסית לשאר אזורי כדור הארץ, בגלל חדירה של חום מאזורים חמים יותר, ובגלל לולאות משוב מחזק שמאפשרות חדירה של חום נוסף כאשר עוד קרח מפשיר. קצב ההפשרה של הקוטב מהיר יותר מהערכות שניתנו בעבר שהתבררו כזהירות מדי. לפי שירות הקרח הקנדי, כמות הקרח בארכיפלג הארקטי המזרחי של קנדה ירדה ב-15 אחוז בין 1969 ו-2004.

הפשרה של קרח בקוטב הצפוני עשויה לפתוח את המעבר הצפון-מערבי בקיץ, דבר שיחסוך 5,000 מיילים ימיים מנתיבי אוניות בין אירופה לאסיה. דבר זה יהיה משמעותי בעיקר עבור מכליות ענק, שגדולות מכדי לעבור בתעלת פנמה, ונדרשות בשל כך להקיף את דרום אמריקה.

הפשרה זו צפויה לפגוע באופן קשה במערכת האקולוגית של האזור הארקטי. דובי קוטב לדוגמה, צפויים להיכחד בטבע כתוצאה מכך עד סוף המאה ה-21, אם לא קודם לכן. השבטים האינואיטים שחיים באזורים אלה צפויים להיפגע משינויים אלה.

במחקר אשר פורסם ב 22 בינואר 2019, בכתב העת המדעי של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית הPNAS[74] עולה כי הקרחונים בגרינלנד הגיעו לנקודת מפנה ומפשירים בקצב הולך וגובר עד שייתכן ויהפכו לגורם משמעותי בעליית גובה פני הים ברחבי העולם בתוך שני עשורים. המחקר החדש מצביע על כך שאובדן הקרח בגרינלנד, שרובו נמצא בחוג זה, מאיץ ככל שההתחממות מתגברת. החוקרים מצאו כי קצב הפשרת הקרח באי ב-2012 היה גבוה פי ארבעה מבשנת 2003. ב-2012, כך לפי המחקר, גרינלנד איבדה יותר מ-400 מיליארד טונות של קרח.[75][76]

הפשרת הקוטב הדרומי (אנטארקטיקה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב אנטארקטיקה מצוי כ-90% מהקרח בעולם, והוא מהווה כ-70% מהמים המתוקים על פני כדור הארץ. הפשרתו של כל הקרח, שנפחו עומד על כ-25 עד 30 מיליון קילומטר מעוקב, תגרום לעליית גובה פני הים ב-60 מטרים לערך.

במחקר מינואר 2019 שפורסם על ידי נאס"א עולה כי קיים חור ענק מתחת לקרחון תוויטס (אנ'), חוקרי נאס"א הזהירו כי החור - ששטחו כשני שלישים ממנהטן - מעיד כי קצב המסת הקרחונים גבוה יותר מששוער עד כה.[77]

במרץ 2019, נאס"א פרסמה כי קרחון בראנט בגודל 1450 קמ"ר עלול להתנתק מיבשת אנטארקטיקה בכל יום. להתנתקויות הקרחונים מיבשת אנטארקטיקה יהיו השלכות מרחיקות לכת על מפלסי הים ברחבי העולם.[78]

אירועי אקלים חריגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתחממות הגלובאלית מעלה את השכיחות של אירועי קיצון אקלימיים.

דוגמאות לאירועי קיצון:

  • בינואר 2019 התרחש בארצות הברית גל קור קיצוני, אשר מומחים סבורים שנגרם בעקבות ההתחממות הגלובאלית.[79]
  • בינואר 2019, התרחש גל חום קיצוני באוסטרליה שלא היה כדוגמתו כ-80 שנה. נמדדו טמפרטורות של עד 49 מעלות במדינות הדרומיות שגרמו לשריפות נרחבות, המסת כבישים ונזקים נוספים.[80]

קשר להידלדלות האוזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שנהוג לקשר בין ההתחממות העולמית להידלדלות שכבת האוזון, מדובר על תופעות שונות שאינן קשורות.[81] מספר חוקרים משערים כי התחממות עולמית כתוצאה מהאילוץ הקרינתי של פחמן דו-חמצני עשויה לתרום להצטננות בסטרטוספירה. דבר שעשוי להוביל להחרפה של הדלדלות האוזון ולהגברת תדירות חורים בו.[דרוש מקור] אחת הסברות היא כי הידלדלות אוזון היא אילוץ קרינתי של מערכת האקלים. לדלדול האוזון ישנן שתי השפעות מנוגדות: הקטנת כמות האוזון מאפשרת חדירה של קרינת שמש רבה יותר, וכתוצאה מכך התחממות של הטרופוספירה. אך סטרטוספירה קרה יותר פולטת פחות קרינה באורך גל ארוך, מצב הנוטה לקרר את הטרופוספירה.[דרוש מקור] בסך הכול, ההשפעה המקררת חזקה יותר: בדוח IPCC הוסק כי "אובדן אוזון בסטרטוספירה במשך שני העשורים האחרונים הוביל להקטנת הקרינה של מערכת קרקע-טרופוספירה" של כ-−0.15 ± 0.10 W/m².[82] אחת התחזיות החזקות ביותר של תאוריית אפקט החממה היא שהסטרטוספירה תתקרר. עם זאת, אף שניתן לצפות בתופעה זו, הקישור בין התופעה להתחממות העולמית אינו ברור, שכן קירור דומה נגרם בגלל התדלדלות שכבת האוזון. כימיקלים הגורמים להידלדלות שכבת האוזון הם גם גזי חממה, המייצגים 0.2 ± 0.35 W/m², כ-12 אחוז מסך האילוץ הקרינתי מתמהיל גזי החממה.[83]

קשר לעמעום עולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים סבורים כי עמעום עולמי עשוי למסך חלק מההשפעה של ההתחממות העולמית.[דרוש מקור] אם השערה זו נכונה, ההשפעה העקיפה של אירוסולים חזקה יותר ממה שסברו בעבר. דבר העשוי לרמז לכך שהרגישות האקלימית לגזי חממה חזקה יותר אף היא. החששות מפני השפעות האירוסולים על האקלים העולמי נחקרו לראשונה כחלק מהחששות בדבר התקררות עולמית בשנות ה-70 של המאה ה-20.

השפעות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטים סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה הסופית של הקרחונים בבהוטן- ההימלאיה. אגמי קרחונים החלו להתהוות במהירות על המשטח של הקרחונים באזור זה בעשורים האחרונים. לפי חוקרים ב USGS, הקרחונים בהימלאיה מתכלים בקצב מדאיג ומואץ, כפי שאפשר להיווכח מהשוואה של תמונות לוויין ומידע היסטורי, וכפי שניתן לראות מהצמיחה הנרחבת והמהירה של אגמים על משטח הקרחון. החוקרים מצאו התאמה חזקה בין עליית הטמפרטורות לבין נסיגת קרחונים

עלייה קטנה בגובה פני הים תהפוך מישורים המיושבים בצפיפות לבלתי ראויים ליישוב אדם. עלייה של ארבעה מטרים תשפיע על כמעט כל עיר חוף בעולם, עם פוטנציאל של השפעות משמעותיות על המסחר והכלכלה. לעת עתה, חוזה ה-IPCC עלייה של פחות ממטר אחד עד 2100, אבל הוא מזהיר גם כי התחממות עולמית במשך זמן זה עלולה להוביל לשינויים בלתי הפיכים במערכת הקרחונים העולמית ובסופו של דבר להפשרה של מספיק קרח שתעלה את גובה פני מי הים במטרים רבים במאה הבאה. הערכה היא כי עליית פני הים יכולה להשפיע על 200 מיליון בני אדם, בעיקר בוייטנאם, בנגלדש, סין, הודו, האיים המלדיביים, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה ומצרים.

דוגמה לפליטים סביבתיים הם המהגרים ממדינת האיים של טובאלו, שנמצאת בגובה ממוצע של מטר אחד מעל פני הים. ישנם גורמים חברתיים וכלכליים להגירה מטובאלו, אך הדאגה מפני עליית פני הים מהווה סיבה אף היא. התושבים מודאגים מפני האפשרות של פינוי בסופו של דבר, כאשר הגנה מפני שיטפונות תהפוך לבלתי אפשרית מבחינה כלכלית עבורם. לטובאלו יש כבר הסכם אד-הוק עם ניו זילנד להרשות פינוי מחדש בשלבים.[84]

בשנת 2016, חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד דיווחו כי מלומיס קי ברמבל - מין עכברוש אנדמי לאחד האיים במיצר טורס - נכחד כתוצאה מעליית פני הים; מי הים המלוחים שהציפו חלקים מהאי גרמו להשמדת מרבית הצמחייה בו - מה שגרם להעלמות המין מהמקום היחיד בעולם שבו הוא היה קיים.

השפעות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות פיננסיים הזהירו במחקר משנת 2002,[85] כי "התדירות הגוברת של אירועי אקלים חמורים, בשילוב עם מגמות חברתיות", יכולה לעלות 150 מיליארד דולר בכל שנה בעשור הבא. עלויות אלה, דרך עלויות גדלות הקשורות לביטוח ולסיוע לאסונות, יפלו למעמסה על צרכנים, על משלמי מיסים ועל התעשייה כאחד.

על פי התאחדות הביטוח הבריטית, הגבלת פליטות הפחמן יכולה לחסוך 80% מהעלויות הנוספות הצפויות עקב סופות ציקלון טרופיות עד 2080. על פי צ'י ופישר (2003) כל עלייה של 1% במשקעים השנתיים יכולה להגדיל את ההפסד מאסון בכ-2.8%.

תוכנית הסביבה של האו"ם הכריזה כי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם הפך את 2005 לשנה היקרה ביותר בהיסטוריה המתועדת,[86] אף על פי ש"אין דרך להוכיח שהוריקן מסוים היה, או לא היה, מושפע מההתחממות העולמית".[87] הערכות ראשוניות שהוצגו על ידי איגוד הביטוח הגרמני מוניך רה הצביעו על הפסדים כלכליים של למעלה מ-200 מיליארד דולר, כאשר ההפסדים לחברות הביטוח היו למעלה מ-70 מיליארד דולר.

קיימת הסכמה כללית על כך שכל טון של הגז הנפלט לאוויר העולם, גורם לאנושות נזק כספי שניתן להעריך במונחים כספיים. עם זאת, קיימת מחלוקת על הערך הכספי. ממשל אובמה קבע מחיר של 40 דולר לטון, ואילו ממשל טראמפ מעמיד את הסכום על בין דולר אחד לשבעה. חוקרת האקלים קתרין ריק העריכה את הנזק במונחים כספיים לפי מדינות שונות: הודו תפסיד 85.4 דולרים, ארצות הברית תפסיד ב-47.8 דולרים, סין תפסיד 24.1 דולרים וישראל תפסיד 4.85 דולרים.[88]

פעולות להקטנת ההתחממות העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשש מההתחממות העולמית הוביל לנקיטת מספר פעולות. מחלוקת ציבורית, מדעית ופוליטית, מתחוללת סביב שלוש שאלות מרכזיות:

  • מידת ההתחממות החזויה בעתיד הקרוב והבינוני;
  • היכולת למנוע את ההתחממות או להפך את מגמת ההתחממות באמצעות צעדים שיינקטו על ידי בני אדם וממשלות;
  • מידת חריפות הצעדים שיש לנקוט, אם בכלל, כדי למנוע התחממות נוספת או להפך את מגמת ההתחממות.

המחלוקת בשאלת התחזית לעתיד קשורה למחלוקת בקשר לגורמי ההתחממות, ולעומת רוב מדעני האקלים התומכים בדו"ח IPCC, קיימת גם קבוצת מיעוט שהציגה דו"ח אלטרנטיבי[89] החולק באופן גורף על הקביעות המוצגות בדו"ח IPCC. השאלה השנייה והשלישית, שהן פוליטיות במהותן, שנויות במחלוקת בציבור ובין קובעי מדיניות. אל גור גורס כי ההתחממות הממשמשת ובאה תובעת צעדים חריפים כדי למונעה או למתנה. אחרים, כמו ואצלב קלאוס, סבורים כי ההתחממות העולמית היא כלי פוליטי לקידום מדיניות השמאל הירוק.

ההסכם הבינלאומי העיקרי למאבק בשינויי האקלים הוא פרוטוקול קיוטו. פרוטוקול זה הוא תיקון לאמנת כנס האו"ם על שינויי אקלים (UNFCCC). מדינות אשר מאשררות את הפרוטוקול מתחייבות להקטין פליטות של פחמן דו-חמצני ושל חמישה גזי חממה אחרים, או לעסוק במסחר פליטות אם הן מתכוונות להשאיר או להגדיל את הפליטות של גזים אלו.

בדצמבר 2007 זכו אל גור והפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים בפרס נובל לשלום על הרתמם למלחמה נגד התחממות כדור הארץ. באותו חודש התכנסו כ-10,000 משלחות מ-190 מדינות באי באלי באינדונזיה, כדי לנסח אמנה חדשה אשר מיועדת להחליף ב-2009 את אמנת קיוטו, וזאת על רקע המלצתו של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, לקבוע מכסות פליטות גזים שיעמדו על 25% עד 40% פחות, מהרמה של שנת 1990. ארצות הברית, האחראית לכ-25% מהזיהום הכלל עולמי, התנגדה במשך כל ימי הוועידה להחלטה משותפת, מתוך חשש שהמדינות המתפתחות ובראשן סין, הודו ורוסיה, לא יכבדו את ההסכם ובכך תיפגע תחרות כלכלית הוגנת. לבסוף הסכימה ארצות הברית לתמוך בהחלטה, אך סוכם שרמת המכסות תיקבע במשא ומתן בינה ובין המדינות האחרות, עד להחלטה משותפת שתתקבל בשנת 2009.

אסטרטגיות להקטנת ההתחממות העולמית כוללות תוכניות של פיתוח טכנולוגיות אנרגיה חדשות כגון: אנרגיית רוח, אנרגיה גרעינית, ביו דיזל, מכוניות חשמליות, מכוניות היברידיות, טכנולוגיית תאי דלק, המרת אנרגיה, מיסי פחמן, וכן שיקוע פחמן. חלק מהקבוצות הסביבתיות מעודדות פעילות אישית נגד ההתחממות העולמית, שמכוונת בדרך כלל אל הצרכן. כמו כן מתקיימות פעולות של עסקים בנושא שינויי האקלים.

אסטרטגיות התאמה להתחממות העולמית מקבלות חלק מהאזהרות כמסקנות שעבר זמנן ומתרכזות בהפחתה או במניעה של תוצאות בלתי רצויות. דוגמאות לאסטרטגיות אלה הן הגנה מפני עליית מפלס פני הים או קיום של ביטחון תזונתי.

בשנת 2019 התגבשה קואליציית We Mean Business, בה חברות רבות מתחייבות לצמצם את פליטות הפחמן שלהן ל-0 עד שנת 2050. על פי אתר היזמה, נכון לאוקטובר 2019, הצטרפו ליזמה 997 חברות - בעלות שווי שוק כולל של 20.1 טריליון דולר - וביניהן 87 חברות ענק בינלאומיות, כאשר מרביתן מתחייבות על הפסקת פליטת הפחמן, וכולן מצהירות על התחייבויות סביבתיות שונות. היזמה ספגה ביקורת בתקשורת, בין השאר עקב כך שנעדרות ממנה החברות אשר פולטות את הכמות הגדולה ביותר של גזי חממה - אלו שעוסקות בתחום האנרגיה. על פי תחקיר של הגרדיאן, 20 חברות בלבד – כולן עוסקות בהפקת אנרגיה מדלקי מאובנים – אחראיות ל-35% מגזי החממה שנפלטו לאטמוספירה ב-54 השנים האחרונות.[90]

הביקורת על תאוריית שינויי האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תפישות נפרדות החולקות על מסקנות IPCC. קבוצה ראשונה מונה בעיקר חוקרים הסבורים כי במסקנות הפנל נפלו שגיאות בנקודות מהותיות, במיוחד בהתייחס לאומדני עבר והווה בפנל, או במודלים הממוחשבים עליהם מתבססים הדו"חות. חבר בולט בקבוצה זו הוא פרופסור פטריק מייקל, שאף היה אחד ממחברי הדוח השני של IPCC, הטוען שכל המודלים הממוחשבים מושפעים מהטיות מכוונות של יוצריהם, ושכולם (פרט לאחד) חזו התחממות גדולה באופן משמעותי מזו שנצפתה בפועל.[91]; קבוצה שנייה מסכימה עם עיקר המסקנות העובדתיות של הפנל, אך סבורה כי החיזוי לעתיד במודלים הממוחשבים לוקה בחסר; קבוצה שלישית מאמצת את עיקר מסקנות הפנל, אך מייחסת את עיקר ההתחממות למקורות שאינם תרומת האדם; וקבוצה רביעית, רחבה מכולם, מאמצת את עיקר מסקנות הפנל הבין-ממשלתי, וביניהן גם כי מקור ההתחממות הוא מעשה ידי-אדם, אך דוחה את המלצות המדיניות של הפנל או של פעילים ופוליטיקאים "ירוקים" בנימוק כי אין להן ביסוס כלכלי וכי עדיף היה להשקיע את סכומי הכסף הניכרים הנתבעים להגבלת פליטות פחמן למטרות בריאותיות, חינוכיות וכלכליות אחרות.[92] שלוש הקבוצות הראשונות מכונות, שלא על דרך הגנאי, "ספקנים", שעה שהקבוצה הרביעית אינה מחזיקה בעמדות ספקניות, אך חולקת על הצעות המדיניות להתמודדות עם התחממות עולמית.

עד שנת 2009 התאפיינה התייחסותם של חוקרים ותומכים של ה-IPCC בהתייחסות מעטה, יחסית, לאישים ולגופים שהפגינו עמדות ספקניות. עם זאת, מאז פרשת אקלים-גייט החריפה נימת העימות והוויכוח בין תומכי הפנל למתנגדיו.

גופים המתנגדים לטענות על התחממות עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שכמעט כול הקהילה המדעית בתחום מקבלת כעובדה את אחריות מעשי האדם להתחממות העולמית, מגוון גופים, ציבוריים ופרטיים כאחד, השקיעו מאמצים רבים להפריך את הטענות בקשר לתופעת שינוי האקלים.

עיתון הגרדיאן דיווח כי לאחר ש-IPCC פרסם את דו"ח פברואר 2007 שלו, המכון האמריקני ליזמות (AEI) הציע למדענים 10,000 $, בתוספת הוצאות נסיעה עבור פרסום מאמרי ביקורת על הדו"ח. המכון קיבל יותר מ US $ 1.6 מיליון מאקסון וסגן יו"ר הנאמנים שלו היה בעבר ראש אקסון לי ריימונד.

החברה המלכותית של לונדון לשיפור הידע במדעי הטבע טענה כי מבדיקה שערכה חברת אקסון מוביל נתנה 2.9 מיליון דולרים לקבוצות אמריקאיות עבור הפצת מידע מוטעה לציבור על שינוי האקלים, 39 מתוכם "סילפו את המדע של שינוי האקלים על ידי הכחשה מוחלטת של הראיות". בשנת 2006, החברה המלכותית פירסמה דרישה מחברת אקסון מוביל להפסיק את מימון הכחשת שינוי אקלים. אקסון מוביל הכחישה את ההאשמות כי היא מנסה להטעות את הציבור על התחממות כדור הארץ.

בין השנים 1989 ו-2002 קואליציית האקלים העולמית, קבוצה של עסקים בעיקר מארצות הברית, השתמשה בטקטיקות שתדלנות ויחסי ציבור אגרסיביות להתנגד לפעולות להפחתת פליטות גזי החממה ולהילחם בפרוטוקול קיוטו. הקואליציה מומנה על ידי תאגידים גדולים וקבוצות סחר מתעשיות הנפט, הפחם והמכוניות.[93][94][95]

בתחילת 2013, הגרדיאן חשף כי שתי קרנות, Donors Trust ו-Donors Capital Fund, מימנו 102 צוותי חשיבה וקבוצות פעילים בהיקף של 118 מיליון דולר בין 2002–2010. התורמים השמרנים מצאו מכנה משותף בהתנגדות לקיצוץ בפליטת גזי חממה. הכסף זרם לגופים הקשורים למפלגה הרפובליקנית ושימש בין השאר למתקפה על אל גור, למלחמה ביוזמות הסביבתיות של ברק אובמה, ולסיכול פעילות בקונגרס כנגד שינוי האקלים. הכסף מימן רשת של גופי חשיבה וקבוצות פעולה שעבדו להגדיר מחדש את שינוי האקלים מעובדה מדעית ניטראלית לנושא במחלוקת.

מאוחר יותר ב-2013, הגרדיאן דיווח כי ה-SPN) State Policy Network), ארגון גג של 64 גופי חשיבה בארצות הברית, היה מעורב בשתדלנות סמויה לתאגידים גדולים ותורמי ימין. המדיניות של SPN כללה בין השאר התנגדות לפיקוח שינוי האקלים ושתדלנות עבור תעשיית הטבק.

ב-1994, על פי מזכר שהודלף, האסטרטג הרפובליקני פרנק לונץ יעץ לחברי המפלגה הרפובליקנית, בכל קשור לשינוי האקלים, כי " צריך להמשיך להדגיש את חוסר הודאות המדעית כנושא עיקרי" ו- "לקרוא תיגר על המדע" על ידי "גיוס מומחים מהצד שלנו".

בשנת 2005, ניו יורק טיימס דיווח כי פיליפ קוני, לוביסט לשעבר של חברות נפט וגז, ראש צוות האקלים במכון הנפט האמריקאי וראש צוות המועצה לאיכות הסביבה של הנשיא ג'ורג' בוש, "ערך שוב ושוב דיווחי אקלים ממשלתיים באופן שהצניע את הקשר בין פליטות פחמן והתחממות כדור הארץ, על פי מסמכים פנימיים." שרון בגלי דווח בניוזוויק כי קוני "ערך דוח משנת 2002 על מדע האקלים על ידי פיזור ביטויים כגון 'חוסר ההבנה' ו 'אי ודאות משמעותית.'" באחד הדוח"ות הוא מחק פרק שלם העוסק באקלים. קוני הודיע על התפטרותו יומיים אחרי חשיפת הפרשה. כמה ימים לאחר מכן נודע כי הוא צפוי לקבל תפקיד בחברת אקסון מוביל[דרושה הבהרה].

בתחילת שנת 2012 פרסם חוקר המתמחה בתחום המים בשם פיטר גלייק מספר מסמכים אותם קיבל מ"מכון הארטלנד" המארגן ועידות ספקנים ואת דוח "NOIPCC" (כלומר, דו"ח נגדי לזה של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים). ממסמך אחד מבין המסמכים השתקף, לכאורה, קיום מימון מאורגן לרצות תאגידים ובעלי עמדות השוללות את התפישה לפיה ההתחממות העולמית היא מעשה ידי-אדם.[96] עם זאת, כעבור זמן קצר התגבשה חוות דעת רווחת, גם בקרב רבים מתומכי הפאנל ומסקנותיו, כי המסמך נכתב על ידי גלייק עצמו ומקורו אינו ב"מכון הארטלנד".[97]

אקלים-גייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקלים-גייט

בסוף 2009 אירעה חדירה ממוחשבת למחשבי היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה. בפריצה נגנבו מסמכים רבים ומעל אלף מכתבי דואר אלקטרוני שנכתבו אל ומאת חוקרים מובילים באוניברסיטה משנת 1996 ועד אוקטובר 2009. הקבצים עלו לרשת בעותקים רבים והופצו במהירות, בין היתר דרך אתרים ובלוגים המוקדשים להטלת ספק בהתחממות הגלובלית. בחליפת המכתבים בולטים מכתביהם של חוקרי אקלים בעלי מעמד מרכזי ב-IPCC כמו פיל ג'ונס, העומד בראש היחידה לחקר האקלים; מייקל מאן מאוניברסיטת פנסילבניה, שהוא אבי גרף מקל ההוקי; קית' בריפה, מהחוקרים הבולטים בתחום הפלאוקלימטולוגיה (חקר ההיסטוריה של האקלים על־פי טבעות עצים וליבות קרח); וקווין טרנברת', שהיה המדען הראשי של IPCC בדוחות לשנים 2001 ו-2007.

הנושאים המרכזיים בחליפת המכתבים הם חילוקי הדעות בין החוקרים לבין עצמם ובינם לבין מי שערערו על תקפות ממצאיהם, שיטות חקר ובדיקה שונות ומידת אמינותן, התלבטויות אם ואיך להיענות לבקשות לנתונים בהתאם לחוקי חופש המידע בארצות־הברית ובבריטניה, לבטים הקשורים בדוחות IPCC והמחקרים שיכללו בהם, ועוד. בין המסמכים בולטים בעיקר מסמכי קוד מקור וביאורים לקוד המקור של תוכנות עיבוד הנתונים של המרכז לחקר האקלים. המכתבים וקוד המקור העידו, לטענת חוקרים, מבקרים ו"ספקנים" רבים, על פגמים בתהליכי מחקר, על הטיה והסתרה של נתונים, הימנעות ממסירת מידע על מחקרים בניגוד לדרישת החוק, ועל ניסיונות להפעיל לחץ על כתבי־עת מדעיים לבל יפרסמו מאמרים של חוקרי אקלים "ספקנים". לעומתם ניצבו חוקרים בולטים רבים, כמו ריצ'רד סומרוויל וקווין טרנברת',[98] שטענו כי הסערה, כביכול, מבוססת על ציטוטים סלקטיביים, מחוץ להקשרם, שבאו לחבל בהצלחתה של וועידת קופנהגן, שמוקדה הוא שינוי האקלים והצעדים הנדרשים לבולמו.

שמונה וועדות חקרו את הטענות ואת החומרים בפרשה ולא מצאו שום ראייה להונאה או להתנהלות לא תקינה מצד חוקרי האקלים.[99]

זהותם של הפצחנים שפרצו לשרתי הדואר האלקטרוני של היחידה לחקר האקלים לא נודעה מעולם. ב-2012 סגרה משטרת נורפולק את תיק החקירה, ללא תוצאות.[100]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: התחממות כדור הארץ ושינויי אקלים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התחממות עולמית בוויקישיתוף

הנקודה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה כי האדם אינו גורם התחממות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Causes of Climate Change
  2. ^ at a rate that is unprecedented over decades to millennia.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Stocker, T. F.; Qin, D.; Plattner, G.-K.; Tignor, M.; Allen, S. K.; Boschung, J.; Nauels, A.; Xia, Y.; Bex, V.; Midgley, P. M., The Physical Science Basis - Summary for Policymakers, 2013, דו"חות ההערכה של ה־IPCC, כרך דו"ח חמישי
  4. ^ Mach, Katharine J.; Serge, Planton; von Stechow, Christoph, Annex II Glossary, 2014, דו"חות ההערכה של ה־IPCC, פרק נספח 2: מילון מונחים, כרך דו"ח חמישי
  5. ^ IPCC, התקציר לקובעי מדיניות של הדו"ח המיוחד ה־IPCC על התחממות של מעלה וחצי, 2018
  6. ^ 6.0 6.1 קונצנזוס מדעי: אקלים כדור הארץ מתחמם, Climate Change: Vital Signs of the Planet - אתר של נאס"א המוקדש לשינוי אקלים (באנגלית)
  7. ^ ד"ר עידו מגן, ההתחממות העולמית, מכון ויצמן, ‏2015-11-03 (בעברית)
  8. ^ Stocker, T.F., D. Qin, G.-K. Plattner, L.V. Alexander, S.K. Allen, N.L. Bindoff, F.-M. Bréon, J.A. Church, U. Cubasch, S. Emori, P. Forster, P. Friedlingstein, N. Gillett, J.M. Gregory, D.L. Hartmann, E. Jansen, B. Kirtman, R. Knutti, K. Krishna Kumar, P. Lemke, J. Marotzke, V. Masson-Delmotte, G.A. Meehl, I.I. Mokhov, S. Piao, V. Ramaswamy, D. Randall, M. Rhein, M. Rojas, C. Sabine, D. Shindell, L.D. Talley, D.G. Vaughan and S.-P. Xie, 2013: Technical Summary, 2013, דו"חות ההערכה של ה־IPCC, כרך דו"ח ההערכה החמישי
  9. ^ הצהרה משותפת של אקדמיות למדע: תגובה עולמית לשינוי האקלים, 9 בספטמבר 2013.
  10. ^ John Cook, Naomi Oreskes, Peter T Doran, William R L Anderegg, Consensus on consensus: a synthesis of consensus estimates on human-caused global warming, Environmental Research Letters 11, 2016-04-01, עמ' 048002 doi: 10.1088/1748-9326/11/4/048002
  11. ^ Naomi Oreskes, The Scientific Consensus on Climate Change, Science 306, 2004-12-03, עמ' 1686–1686 doi: 10.1126/science.1103618
  12. ^ van der Linden, S. L., Leiserowitz, A. A., Feinberg, G. D., & Maibach, E. W. (2015). The scientific consensus on climate change as a gateway belief: Experimental evidence. PloS one, 10(2), e0118489
  13. ^ VOX Why conservatives keep gaslighting the nation about climate change
  14. ^ Bruce M. Campbell, Sonja J. Vermeulen, Pramod K. Aggarwal, Caitlin Corner-Dolloff, Reducing risks to food security from climate change, Global Food Security 11, 2016-12, עמ' 34–43 doi: 10.1016/j.gfs.2016.06.002
  15. ^ מועצת המחקר הלאומית של ארה"ב, Climate Change: Evidence, Impacts and Choices, Scribd (באנגלית)
  16. ^ Global Warming Effects, National Geographic, ‏2019-01-14
  17. ^ N. Knowlton, The future of coral reefs, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 98, 2001-05-08, עמ' 5419–5425 doi: 10.1073/pnas.091092998
  18. ^ OA US EPA, Climate Impacts on Ecosystems (באנגלית)
  19. ^ Peter U. Clark, Jeremy D. Shakun, Shaun A. Marcott, Alan C. Mix, Consequences of twenty-first-century policy for multi-millennial climate and sea-level change, Nature Climate Change 6, 2016-4, עמ' 360–369 doi: 10.1038/nclimate2923
  20. ^ נאס"א: 2018 היא השנה הרביעית הכי חמה שתועדה אי פעם, הארץ (בעברית)
  21. ^ "כדור הארץ בוער, וג'ון אוליבר כאן כדי להסביר למה אנחנו לא מצליחים לעצור את זה". הארץ (בעברית). 19 במאי 2019. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2019. 
  22. ^ editor, Damian Carrington Environment (17 במאי 2019). "Why the Guardian is changing the language it uses about the environment". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2019. 
  23. ^ P. Brohan, J. J. Kennedy, I. Harris, S. F. B. Tett, Uncertainty estimates in regional and global observed temperature changes: A new data set from 1850, Journal of Geophysical Research 111, 2006 doi: 10.1029/2005JD006548
  24. ^ Michael E. Mann, Zhihua Zhang, Scott Rutherford, Raymond S. Bradley, Global Signatures and Dynamical Origins of the Little Ice Age and Medieval Climate Anomaly, Science 326, 2009-11-27, עמ' 1256–1260 doi: 10.1126/science.1177303
  25. ^ PAGES 2k Consortium, Continental-scale temperature variability during the past two millennia, Nature Geoscience 6, 2013-5, עמ' 339–346 doi: 10.1038/ngeo1797
  26. ^ הטמפרטורה העולמית מעל פני האוקיינוסים: 1880–2015; נתוני NCDC
  27. ^ הטמפרטורה העולמית מעל פני היבשות: 1880–2015; נתוני NCDC
  28. ^ נתוני השרות המטאורולוגי הבריטי; הטמפרטורה בכל שנה מוצגת בעמודה השנייה משמאל
  29. ^ Cook, J., Oreskes, N., Doran, P. T., Anderegg, W. R., Verheggen, B., Maibach, E. W., ... & Nuccitelli, D. (2016). Consensus on consensus: a synthesis of consensus estimates on human-caused global warming. Environmental Research Letters, 11(4), 048002
  30. ^ The Scientific Consensus on Climate Change
  31. ^ הסיכום לקובעי המדיניות של דו"ח ההערכה הרביעי של IPCC שפורסם ב-2007
  32. ^ World Meteorological Organization and NOAA both report: 2000-2009 is the hottest decade on record
  33. ^ World Meteorological Organization, Press Release No. 869
  34. ^ דו"ח IPCC לשנת 2013, סיכום למעצבי מדיניות, עמוד 20(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  35. ^ Climate myths: The cooling after 1940 shows CO2 does not cause warming, New Scientist
  36. ^ Matthew H. England, Shayne McGregor, Paul Spence, Gerald A. Meehl, Recent intensification of wind-driven circulation in the Pacific and the ongoing warming hiatus, Nature Climate Change 4, 2014-3, עמ' 222–227 doi: 10.1038/nclimate2106
  37. ^ Rebecca Lindsey, Did global warming stop in 1998?, NOAA, ‏4 בספטמבר, 2018 (באנגלית)
  38. ^ Baumert, Kevin A., Timothy Herzog and Jonathan Pershing. 2005. Navigating the Numbers: Greenhouse Gas Data and International Climate Policy. Washington, DC: World Resources Institute
  39. ^ P.P. Tans, A.F.M. de Jong & W.G. Mook (30 August 1979). "Natural atmospheric 14C variation and the Suess effect". Nature 280: 826–828. doi:10.1038/280826a0. Retrieved 2007-10-19
  40. ^ Vaclav Smil (2003). The Earth's Biosphere: Evolution, Dynamics, and Change. MIT Press. p. 107. ISBN 978-0-262-69298-4
  41. ^ נתוני פליטות ל-1990; הנתונים הם בני השוואה
  42. ^ http://www.grida.no/climate/ipcc_tar/wg1/134.htm#4211(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  43. ^ הודעה לעיתונות של הארגון המטאורולוגי העולמי, נובמבר 2013(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  44. ^ Data for 650,000 years of greenhouse gases concentrations
  45. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  46. ^ Anthropogenic Global Cooling
  47. ^ NOAA ESRL Global Monitoring Division(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  48. ^ [1]
  49. ^ אסור לפספס‏, מחקר מצא: צפייה בפורנו גורמת להתחממות גלובלית - באותה רמה כמו ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביולי 2019
  50. ^ [2](הקישור אינו פעיל, 18 בנובמבר 2018)
  51. ^ The Milky Way Galaxy's Spiral Arms and Ice-Age Epochs and the Cosmic Ray Connection | ScienceBits
  52. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis(הקישור אינו פעיל, 2.10.2019)
  53. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  54. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  55. ^ לדוגמה Hoyt and Schatten, 1993, Lean, 2000)
  56. ^ סוט ואחרים
  57. ^ Global warming? it's natural, say experts
  58. ^ Global Warming Chickenlittleism
  59. ^ Impacts, Adaptation and Vulnerability(הקישור אינו פעיל, 2.10.2019)
  60. ^ Global Warming a Major Health Risk - Scientists, commondreams.org(הקישור אינו פעיל, 2.10.2019)
  61. ^ Warming Trend May Contribute To Malaria's Rise
  62. ^ פרויקט המטאורולוגיה הטרופית של אוניברסיטת מדינת קולורדו מצדד בעמדה כי אין קשר בין התופעות
  63. ^ שמידט ומאן באתר Real Climate נוטים, אף כי לא באופן חד משמעי, לצדד בעמדה כי קיים קשר בין התופעות
  64. ^ פיילקה ואחרים, הוריקנים והתחממות גלובלית מ מרכז ההוריקנים הארצי בשירות המטאורולוגי של ארצות-הברית; וכן Roger A. Pielke Jr.; Joel Gratz; Christopher W. Landsea; Douglas Collins; Mark A. Saunders; and Rade Musulin, "Normalized Hurricane Damage in the United States: 1900–2005", Natural Hazards Review, Feb. 2008, 31 נוטים אף הם לסברה כי אין קשר בין התופעות
  65. ^ NORTH CASCADE GLACIER RETREAT
  66. ^ world glacier monitoring service
  67. ^ מיליארדים בסכנה: לפחות שליש מהקרח בהימלאיה יימס עד סוף המאה, הארץ (בעברית)
  68. ^ Schultz, Kai; Sharma, Bhadra (4 בפברואר 2019). "Rising Temperatures Could Melt Most Himalayan Glaciers by 2100". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2019. 
  69. ^ ProMED-mail, www.promedmail.org
  70. ^ Malaria in England in the Little Ice Age
  71. ^ Increased plant growth in the northern high latitudes from 1981 to 1991
  72. ^ Drier summers cancel out the CO2 uptake enhancement induced by warmer springs
  73. ^ Satellite-observed photosynthetic trends across boreal North America associated with climate and fire disturbance
  74. ^ Thomas Nylen, Per Knudsen, Tonie van Dam, Dana J. Caccamise, Accelerating changes in ice mass within Greenland, and the ice sheet’s sensitivity to atmospheric forcing, Proceedings of the National Academy of Sciences, 2019-01-16, עמ' 201806562 doi: 10.1073/pnas.1806562116
  75. ^ Schwartz, John (21 בינואר 2019). "Greenland’s Melting Ice Nears a ‘Tipping Point,’ Scientists Say". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2019. 
  76. ^ 400 מיליארד טונות של קרח נמסו בשנה באי הזה. לאן יגיעו המים?, הארץ (בעברית)
  77. ^ חור ענק מתחת לקרחון באנטארקטיקה מעלה חששות מהצפת ערי העולם, הארץ (בעברית)
  78. ^ קרחון ששטחו כפול מהעיר ניו יורק עומד להתנתק מאנטרקטיקה בימים הקרובים, הארץ (בעברית)
  79. ^ אם כדור הארץ מתחמם - איך זה שארה"ב קופאת?, הארץ (בעברית)
  80. ^ כבישים נמסו: גל חום קיצוני באוסטרליה, m.ynet.co.il
  81. ^ ?What does ozone layer depletion have to do with climate change
  82. ^ Climate Change 2001: Working Group I: The Scientific Basis(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  83. ^ דו"ח IPCC ל-2013, בראש עמודים 8–23
  84. ^ Simms, Andrew (15 באוקטובר 2003). "Andrew Simms: Unnatural disasters". The Guardian (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2019.  [3] (הקישור אינו פעיל, 22.1.2019) [4](הקישור אינו פעיל, 22.1.2019) wasp=070d8d54cad94ca9a10ec2069c7bd079&referrer=parent&backto=issue,14,14;journal,43,114;linkingpublicationresults,1:102022,1]ActionBioscience - promoting bioscience literacy, www.actionbioscience.org
  85. ^ תקציר UNEP
  86. ^ Climate Talks: 2005 Weather Disasters Most Costly Ever
  87. ^ ?Hurricanes and Global Warming – Is There a Connection
  88. ^ ישי פלג, ‏"שיחה עולמית - האם ניתן לכמת את כלכלת האקלים?", השילוח גיליון 15, יוני 2019
  89. ^ Climate Change Reconsidered II: Physical Science(הקישור אינו פעיל, 22.1.2019)
  90. ^ ענקיות ההייטק ומשבר האקלים: נכונות אמיתית או יח"צ?, כלכליסט
  91. ^ התחממות גלובלית מדע ופוליטיקה, Vimeo (באנגלית)
  92. ^ לדוגמה, כאן: http://wattsupwiththat.com/2012/03/10/moncktons-schenectady-showdown/
  93. ^ GLOBAL WARMING DENIERS WELL FUNDED, Newsweek, ‏12 באוגוסט 2007
  94. ^ The Public and Climate Change, American Institute of Physics, ‏פברואר 2018
  95. ^ Naomi Oreskes, Erik M. Conway, Merchants of Doubt: How a Handful of Scientists Obscured the Truth on Issues from Tobacco Smoke to Global Warming, A&C Black, 2011, עמ' 170
  96. ^ תאגידי ענק תרמו להכחשת ההתחממות הגלובלית, באתר הארץ, 22 בפברואר 2012
  97. ^ לדוגמה כאן, כאן וכאן
  98. ^ "Hacked climate emails called a "smear campaign"". Reuters (באנגלית). 25 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2019. 
  99. ^ UK 'Climategate' inquiry largely clears scientists, Deccan Herald, ‏2010-03-31 (באנגלית)
  100. ^ Police closes UEA investigation‏, 18 ביולי 2012 (באנגלית)