מרדכי שורנשטיין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31: שורה 31:
* [http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/9503E939-6A6E-4D3C-978D-B886AE75715B,frameless.htm מקומות שהיו ואינם: גן החיות], אתר עיריית תל אביב-יפו
* [http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/9503E939-6A6E-4D3C-978D-B886AE75715B,frameless.htm מקומות שהיו ואינם: גן החיות], אתר עיריית תל אביב-יפו
* אברהם בלבן, [http://www.haaretz.co.il/literature/tlvlist/.premium-1.2438600 בחזרה אל גן החיות של תל אביב], עיתון [[הארץ]]
* אברהם בלבן, [http://www.haaretz.co.il/literature/tlvlist/.premium-1.2438600 בחזרה אל גן החיות של תל אביב], עיתון [[הארץ]]
* להבה נתיבות, [http://tracks.roojoom.com/r/37284#/trek?page=1 איש הציפורים - הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין]


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־00:23, 26 ביולי 2015

פסלו של הרב מרדכי שורנשטיין בגן העיר

הרב ד"ר מרדכי מקס שורנשטיין (1869-1949) היה רבה של קהילת קופנהגן, חובב בעלי חיים ומייסד גן החיות של תל אביב, "איש הציפורים".

שורנשטיין נולד בשנת 1869. בשנת 1906 קיבל משרת רב בקופנהגן וב-1910 מונה לרבה הראשי של הקהילה, מהלך כל מלחמת העולם הראשונה, עד 1919, אז שורנשטיין אולץ להתפטר מתפקידו בשל חילוקי דעות עם ראשי הקהילה שסירבו לסייע למהגרים היהודים הרבים מרוסיה שהגיעו בתקופה ההיא לדנמרק.

עליה לארץ והקמת גן החיות

בשנת 1935 עלה לארץ, ובהיותו בן 66, פתח חנות חיות בשם "גן חיות" ברחוב שינקין 15. שנה לאחר מכן, ב-1936, הוזמן גם ליריד המזרח, שם הציג את בעלי החיים בכלובים. עם סגירת היריד פתח מחדש שורנשטיין את גן החיות ברחוב הירקון 63, והרחיב את מגוון בעלי החיים עם מיני עופות גדולים.

במהלך השנים הבאות קיבל מספר תרומות שהפכו את גן החיות לאטרקציה עירונית: זוג גורי אריות ממצרים וכן זוג נמרים וזוג דובים שחורים אסייתים מהודו. התרומות גם גדשו את המיקום הצנוע שברחוב הירקון, ועל כן שורנשטיין פנה לעיריית תל אביב בסיועה של "אגודת חובבי החיות" ובגיבוי עצומה שעליה חתמו 1139 מתושבי העיר בבקשה להחכרת שטח אדמה לבניית גן חיות.

בשנת 1938 נעתרה העירייה לבקשה, והקצתה שטח בן שניים וחצי דונם על גבעת כורכר במתחם פרדס פורטליס, מתחם גן העיר של היום, אולם גבעה רחוקה בלבד בתקופה זו. עד כדי כך כי במכתב לעירייה התלונן שורנשטיין על הריחוק של גן החיות מהעיר תל אביב, וביקש כי יורשה לו לפרסם בחינם את מיקומו של הגן על לוחות הפרסומת ובאוטובוסים העירוניים.

ב-25 בנובמבר 1938 העביר שורנשטיין את כל החיות שברשותו לידי האגודה בתמורה להעברתם ולכלכלתם במתחם החדש ולשורנשטיין עצמו הובטחה משרת המנהל הגן החיות החדש. גן החיות נפתח כמתוכנן, אך בין אנשי "אגודת חובבי החיות" לשורנשטיין התגלעו חילוקי דעות משמעותיים שהובילו לנקיטת צעדים משפטיים ולהפסקת עבודתו של שורנשטיין בגן החיות.

הסכסוך המשפטי

בלית ברירה חזר לעסוק במכירת חיות מחמד, אך באוגוסט 1940 עיריית תל אביב אסרה עליו להמשיך בפעילותו זו והותירה אותו ללא מקור הכנסה. ב-27 באוגוסט 1940 ניגש שורנשטיין אל קופת גן החיות שהקים, ונטל שלוש לירות מהשולחן אל מול עיניו של מנהל החשבונות בטענה שזה על חשבון שכרו שהולן. מנהל החשבונות דיווח למנהל האגודה, ואלו החליטו להגיש נגדו תלונה במשטרה. שורנשטיין נעצר והועמד לדין באשמת גנבה. חודש לאחר מכן, ב-25 בספטמבר 1940 נערך הדיון בנידון ואף על פי שנפסק כי שורנשטיין היה רשאי לקבל את הכסף מהאגודה, אין היה רשאי לנטול זאת כפי שעשה. וכך הורשע שורנשטיין וחויב בערבות על סך חמש לירות למשך חצי שנה לבל יחזור על עברה זו.

ביוני 1941 הסתיים הסכסוך המשפטי בהסכם שנחתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב: שורנשטיין התחייב שלא לעסוק במסחר חיות וציפורים בתל אביב וברמת גן ובתמורה קיבל קצבה חודשית וניתנה לו ולמשפחתו זכות כניסה חופשית לגן החיות לכל ימי חייהם. כמו כן הובטח שאם התנהגותו כלפי האגודה תניח את הדעת, יונצח שורנשטיין בשלט על שער גן החיות. בשנת 1942 קיבל רשמית ברוך גופר את תפקיד מנהל גן החיות במקומו של שורנשטיין.

סוף ימיו

שורנשטיין עבר ל"גן הציפורים" בבית הכרם שבירושלים, ובשנת 1947 עבר לנתניה, שם המועצה המקומית נתנה לו שטח של חצי דונם בגן המלך בשביל פינת חי.[1]

בשנת 1949 נפטר שורנשטיין והוא בן 80. גן החיות של תל אביב נסגר והועבר לספארי ברמת גן, ובמקומו נבנה גן העיר. בשולי הגן הוצב לזכרו של שורנשטיין פסל בדמותו של מרדכי שורנשטיין, שנתרם בידי אפרים וכרמל מרכוס, בניה של הפסלת קטה אפרים מרכוס, שפיסלה את שורנשטיין ב-1945.

בתו של הרב שורנשטיין, מטה, נישאה למרכוס מלכיאור, מי שלימים כיהן גם הוא כרב ראשי בקופנהגן ולאחר מכן של קהילת דנמרק כולה, כמו גם בנו בנימין בנט מלכיאור. בנו של בנימין מלכיאור, נינו של שורנשטיין, הוא חבר הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור.

קריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ דב גניחובסקי, "מסיבות החברה הגדולה ועוד מאה סיפורים ירושלמיים", בפרק "רב הציפורים מבית הכרם", עמוד 393