מרדכי שורנשטיין
 | |
| פסלו של הרב מרדכי שורנשטיין בגן העיר | |
| לידה |
6 בפברואר 1869 בוהמיה |
|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1949 (בגיל 80) ישראל  |
| תאריך עלייה | 1935 |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
? – 28 באוקטובר 1949 |
| תפקידים נוספים | רבה של קהילת קופנהגן, מייסד גן החיות של תל אביב |
| צאצאים |
Meta Melchior |
  | |
הרב ד"ר מרדכי מקס שורנשטיין (1869–1949) היה רבה של קהילת יהודי קופנהגן, חובב בעלי חיים ומייסד גן החיות של תל אביב, "איש הציפורים".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורנשטיין נולד בשנת 1869 בטכאו בבוהמיה. הוא כיהן כרב בווגשטאדט שבשלזיה האוסטרית ובלייטמריץ[1]. בשנת 1905 קיבל משרת רב שני בקופנהגן[2] וב-1910 מונה לרבה הראשי של הקהילה. בניגוד לקודמו, היה שורנשטיין יותר נוח בגיור נשים שרצו להתחתן עם יהודים[3]. שורנשטיין כיהן בתפקיד[4] במהלך מלחמת העולם הראשונה עד 1919. במהלך המלחמה שלח דברי ערך שיעזרו למשפחתו בצ'כיה, ולכן גורש מדנמרק, הוא נסע והתמקם בגרמניה ושם חי כ- 15 שנה, אשתו נפטרה בגרמניה ולאחר פטירתה, בשנת 1935 עלה שורנשטיין לארץ.
עלייה לארץ ישראל והקמת גן החיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, ובהיותו בן 66, פתח חנות חיות בשם "גן חיות" ברחוב שינקין 15. שנה לאחר מכן, ב-1936, הוזמן גם ליריד המזרח, שם הציג תערוכה של בעלי החיים בכלובים בה בקרו כ-15,000 איש[5]. עם סגירת היריד פתח מחדש שורנשטיין את גן החיות ברחוב הירקון 63, והרחיב את מגוון בעלי החיים עם מיני עופות גדולים[6].
במהלך השנים הבאות קיבל מספר תרומות שהפכו את גן החיות לאטרקציה עירונית: זוג גורי אריות ממצרים[6] וכן זוג נמרים וזוג דובים שחורים אסייתים מהודו. התרומות גם גדשו את המיקום הצנוע שברחוב הירקון, ועל כן שורנשטיין פנה לעיריית תל אביב בסיועה של "אגודת חובבי החיות" ובגיבוי עצומה שעליה חתמו 1139 מתושבי העיר בבקשה להחכרת שטח אדמה לבניית גן חיות.
ביוני 1938 נעתרה העירייה לבקשה, והקצתה שטח בן שניים וחצי דונם על גבעת כורכר במתחם פרדס פורטליס[7], מתחם גן העיר של היום, אולם גבעה רחוקה בלבד בתקופה זו. עד כדי כך כי במכתב לעירייה התלונן שורנשטיין על הריחוק של גן החיות מהעיר תל אביב, וביקש כי יורשה לו לפרסם בחינם את מיקומו של הגן על לוחות הפרסומת ובאוטובוסים העירוניים.
ב-25 בנובמבר 1938 העביר שורנשטיין את כל החיות שברשותו לידי אגודת גן החיות בתמורה להעברתם ולכלכלתם במתחם החדש ולשורנשטיין עצמו הובטחה משרת המנהל של הגן החיות החדש. גן החיות נפתח כמתוכנן, אך בין אנשי "אגודת חובבי החיות" לשורנשטיין התגלעו חילוקי דעות ושורנשטיין דרש לבטל את ההסכם עם האגודה. בסוף 1939 הועבר הסכסוך לבוררות והאגודה הפסיקה לשלם את משכורתו של שורנשטיין. שורנשטיין התפרנס בינתיים ממכירת חיות מחמד, אך באוגוסט 1940 עיריית תל אביב אסרה עליו להמשיך בפעילותו זו והותירה אותו ללא מקור הכנסה. ב-27 באוגוסט 1940 ניגש שורנשטיין אל קופת גן החיות, ונטל שלוש לירות מהשולחן אל מול עיניו של מנהל החשבונות בטענה שזה על חשבון שכרו שהולן. מנהל החשבונות דיווח למנהל האגודה, ואלו הגישו נגדו תלונה במשטרה[8]. שורנשטיין הועמד לדין באשמת גנבה ב-25 בספטמבר 1940 והשופט שניאור זלמן חשין קבע ששורנשטיין היה רשאי לקבל את הכסף מהאגודה, אך לא היה רשאי ליטול אותו מהקופה. שורנשטיין הורשע וחויב בערבות על סך חמש לירות למשך חצי שנה לבל יחזור על עברה זו[9]. בנובמבר 1940 פרסמו הבוררים את החלטתם. ברב דעות נקבע ששורנשטיין הוא שהפר את ההסכם ועל כן החיות יישארו ברשות האגודה, שתשלם לשורנשטיין 300 לירות ואת משכורתו כמנהל עד נובמבר 1940[10].
ביוני 1941 הסתיים הסכסוך המשפטי בהסכם שנחתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב: שורנשטיין התחייב שלא למכור חיות וציפורים מגן החיות ובתמורה קיבל קצבה חודשית וניתנה לו ולמשפחתו זכות כניסה חופשית לגן החיות לכל ימי חייהם. כמו כן הובטח שאם התנהגותו כלפי האגודה תניח את הדעת, יונצח שורנשטיין בשלט על שער גן החיות[11]. בשנת 1942 קיבל רשמית ברוך גופר את תפקיד מנהל גן החיות במקומו של שורנשטיין.
סוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורנשטיין עבר לבית הכרם שבירושלים והקים בה את "גן הציפורים"[12][13]. בשנת 1947 עבר לנתניה, שם המועצה המקומית נתנה לו שטח של חצי דונם בגן המלך בשביל פינת חי.[14][15]
בשנת 1949 חלה שורנשטיין ועבר לגור אצל בתו במושבה בשרון[16]. בסוף אוקטובר 1949 נפטר, בהיותו בן 80[17].
לימים נסגר גן החיות של תל אביב והועבר לספארי ברמת גן, ובמקומו נבנה גן העיר. בשולי הגן הוצב לזכרו של שורנשטיין פסל בדמותו של מרדכי שורנשטיין, שנתרם בידי אפרים וכרמל מרכוס, בניה של הפסלת קטה אפרים מרכוס[18], שפיסלה את שורנשטיין ב-1945.
בתו של הרב שורנשטיין, מטה, נישאה למרכוס מלכיאור, מי שלימים כיהן גם הוא כרב ראשי בקופנהגן ולאחר מכן של קהילת דנמרק כולה, כמו גם בנו בנימין בנט מלכיאור. בנו של בנימין מלכיאור, נינו של שורנשטיין, הוא חבר הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור. ולאחריו בנו, יאיר מלכיאור, כיהן כרב הראשי של קופנהגן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתן דונביץ': אריות ברחוב הירקון, עמ' 32 - 43, הוצאת "כרמל, 2013.
- איתי אילני, מי זוכר את דוקטור דוליטל הישראלי?, ynet
- היה היה - גן החיות, VTLV
- מקומות שהיו ואינם: גן החיות, אתר עיריית תל אביב-יפו
אברהם בלבן, בחזרה אל גן החיות של תל אביב, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2014- להבה נתיבות, איש הציפורים - הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין
- אריאל הורוביץ, הפיל שבעיר: מה קרה לגן החיות שעמד בלב תל-אביב?, בעיתון מקור ראשון, 26 במאי 2019
- אין אריות בתל אביב - סיפורו של גן החיות הראשון בתל אביב וד"ר דוליטל הארצישראלי, סרטון בערוץ כאן 11 באתר יוטיוב, 3 ביוני 2019 (אורך: 53:34)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ד"ר שורנשטיין מיסד גן החיות - בן 70 שנה, המשקיף, 6 בפברואר 1940
- ^ חדשות קטנות, הצפירה, 28 באוגוסט 1905
- ^ שאלת הזרים מדניה, מוריה, 9 בדצמבר 1913
- ^ קופנהאגן, הזמן, 11 במאי 1914
- ^ עם החיה והעוף, דבר, 1 ביולי 1936
- ^ 1 2 יום הולדת לזוג נחמד, דבר, 11 בינואר 1938
- ^ עירית תל אביב, הצופה, 13 ביוני 1938
- ^ הסכסוך בגן החיות בתל אביב, דבר, 29 באוגוסט 1940
- ^ דינו של הרב שורנשטיין, הצופה, 26 בספטמבר 1940
- ^ פסק הדין בעניין גן החיות, המשקיף, 14 בנובמבר 1940
- ^ סוף סוף הושג הסכם בין ד"ר שורנשטיין ואגודת גן החיות, המשקיף, 18 ביוני 1941
- ^ ד"ר קרן דוליטל, דבר, 14 ביוני 1944
- ^ חיי היהודים בדאניה, הצופה, 15 בדצמבר 1947
- ^ ד"ר דוליטל בתחנתו החדשה, מעריב, 5 בספטמבר 1948
- ^ דב גניחובסקי, "מסיבות החברה הגדולה ועוד מאה סיפורים ירושלמיים", בפרק "רב הציפורים מבית הכרם", עמוד 393
- ^ למי צפצפו הצפורים?, מעריב, 15 בספטמבר 1949
- ^ לזכר ד"ר שורנשטיין, דבר, 21 בנובמבר 1949
- ^ תערוכת פסלים וציורים, דבר, 7 בינואר 1949