דסקית זיהוי

דסקית זיהוי של צבא ארצות הברית מעת מלחמת העולם השנייה

דסקית זיהוי של החייל היהודי אסטמן, ששרת ב- RAF במלחמת העולם השנייה

דִסקית זיהוי (ובקצרה: דִסקית) היא לוחית מתכת התלויה בשרשרת מתכת על צווארו של חייל, ועליה רשומים פרטי הזיהוי שלו בשני עותקים, שניתן להפריד ביניהם. לעיתים כוללת הדסקית מידע נוסף, כגון סוג הדם ודת. הדסקית משמשת לזיהוי החייל במקרה מוות או פציעה קשה. במקרה מוות נלקח אחד משני חלקי הדסקית על ידי העוסקים בזיהוי החללים, כחלק מתהליך הזיהוי והרישום.

ייצורן של דסקיות זיהוי החל כיוזמה פרטית במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית, והדסקיות יוצרו מנחושת או מעופרת. תושב ניו יורק בשם ג'ון קנדי פנה בשנת 1862 לצבא ארצות הברית בהצעה לנפק דסקיות לכל החיילים, אך נענה בשלילה. הוראה לנפק דסקיות זיהוי, עשויות אלומיניום, ניתנה בצבא ארצות הברית בסוף 1906. בשנת 1916 נקבע שכל חייל יקבל שתי דסקיות זיהוי זהות, שאחת מהן תילקח מגופו במקרה שימות.

צבא פרוסיה ניפק דסקיות זיהוי לכל חייליו בתחילתה של מלחמת צרפת פרוסיה בשנת 1870.

דסקיות מתכת, הדומות לדסקיות זיהוי צבאיות, הפכו בישראל ובמקומות מסוימים בעולם לפריט אופנתי.

דסקיות זיהוי בצה"ל

הדסקית בצה"ל עשויה לוח מתכת מלבני, מחורר באמצעו, באופן המאפשר את שבירתו לשני חלקים נפרדים, שעל כל אחד מהם רשומים פרטי הזיהוי. על הדסקית מופיעים פרטי הזיהוי - שם מלא ומספר אישי.

עקב הקושי לזהות חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים, נוספו לדסקית הזיהוי שעל הצוואר דסקיות בנעליים הצבאיות.

פקודות הצבא מחייבות את החייל ללכת כשדסקית הזיהוי לצווארו בכל עת. יש חיילים, בייחוד לוחמים, הנוהגים לעטוף את הדסקית ואת השרשרת המחוברת אליה בעטיפת בד על מנת להימנע מהברק של המתכת שעשוי לחשוף את החייל בפני האויב. צה"ל מספק בעת הגיוס עטיפת בד לדסקית בצבע ירוק זית, אך השימוש בה אינו בגדר חובה.

הביטוי "מהמסטינג שלי עשו את הדסקית שלך" (וריאציה נוספת: "מהפחית שלי...") משמש חיילים ותיקים לשם הדגשת הוותק שלהם באוזני חיילים צעירים יותר.

חבר הכנסת רחבעם זאבי עשה בדסקית שימוש סמלי בשנותיו האחרונות, שבהן נהג להתהלך כשלצווארו דסקית ועליה שמות נעדרי צה"ל.

קישורים חיצוניים

• דיסקית, באתר "מילואים בסבבה"