רחבעם זאבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחבעם זאבי
Gandi 1.jpg
זאבי בראשית שנות ה-90
תאריך לידה 20 ביוני 1926
תאריך פטירה 17 באוקטובר 2001 (בגיל 75)
ממשלות 24, 29
כנסות 12 - 15
סיעה מולדת, האיחוד הלאומי,
איחוד לאומי-ישראל ביתנו
תפקידים בולטים
רחבעם זאבי במרכז התמונה עם אל"מ יצחק פונדק, מפקד גייסות השריון משמאל ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, בתרגיל השריון "פלט", מאי 1956

רחבעם עמיקם "גנדי" זאבי (20 ביוני 1926 - 17 באוקטובר 2001; ח' בתמוז ה'תרפ"ו - ל' בתשרי ה'תשס"ב) היה אלוף בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר בשיח הציבורי הישראלי בשנות ה-90 של המאה ה-20. ב-2001 נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינים, אנשי החזית העממית. בעת הירצחו היה שר התיירות בממשלת ישראל, וחבר כנסת מטעם מפלגת מולדת בסיעת האיחוד הלאומי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחבעם זאבי נולד בשכונת ימין משה בירושלים למשפחה מסורתית, ששילבה בין ערכים סוציאליסטים ליהודיים. אביו, שלמה זאבי (וולקוביץ), נולד למשפחת חסידי גור בעיירה זְדוּנְסְקָה וְוֹלָה, שליד לודז' בפולין והיה איש העלייה השלישית. אמו, מינה, נולדה לבית דתי בנחלת שבעה והייתה דור רביעי בירושלים. שניהם היו חברים בגדוד העבודה.

זאבי נהג לספר בהומור שהוא צורף ל"הגנה" כבר בהיותו פעוט בן שלוש, במהלך פרעות תרפ"ט. לשכונה הגיע איש "ההגנה" פסח בר אדון, כדי להגן מהפורעים, והתגורר בבית זאבי. לאחר שבר אדון ירה באקדחו, שהיה לא חוקי, הגיעו חיילים הבריטים לחיפוש בבית המשפחה. אמו מינה הסתירה את האקדח מתחת לכרית של רחבעם הפעוט וצבטה את לחיו והוא החל לבכות. החייל הבריטי נרתע מלחפש בכריתו של הפעוט הצורח והאקדח לא נמצא. לימים ההדיר זאבי את אחד מספריו של בר-אדון.

זאבי התחנך בבתי הספר של תנועת העבודה. את הכינוי "גנדי", שליווה אותו למשך כל חייו, קיבל בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו לספר את הילדים בתספורת קרחת; כשהגיע רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו, נראה כמו המנהיג ההודי, ומאז דבק בו שמו של מהאטמה גנדי. לרפי איתן יש גרסה מעט שונה על הכינוי: "41', אולי 42', בית הספר המחוזי בגבעת השלושה... יום אחד זאבי... רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. אה, הוא אמר, רפי מסריח. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה ... ואמרתי לו, ואתה גנדי. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי‏[1]."

בכיתה ח' עבר ללמוד בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. שם הושפע במיוחד ממורהו לטבע, נתן שלם, מייסד חוג המשוטטים ומבכירי חוקרי ארץ ישראל‏[2]. גנדי היה זה שהציע לקרוא לקיבוץ מצפה שלם במדבר יהודה על שם מורהו הנערץ.

אחותו של זאבי, כיום רחל סאמרלנד, התאהבה בשוטר בריטי שהיה מוצב בירושלים, ועזבה עמו את הארץ, בשל כך נידו אותה הוריה. במשך כ-55 שנה בחר גם רחבעם זאבי למחוק מחייו כל אזכור של אחותו הבכורה רחל, גם לא בראיונות ובספר ביוגרפי אודותיו. רק לאחר מות הוריהם, בעת ביקורו של זאבי בלונדון, העז וניסה ליצור קשר עם רחל, אולם נתקל בסירוב.

מהפלמ"ח לצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחבעם זאבי
רחבעם זאבי במבצע קדש, מדריך את הכוח לפני הכניסה למעבר המתלה, 1956
רחבעם זאבי במבצע קדש,
מדריך את הכוח לפני הכניסה למעבר המתלה, 1956
כינוי גנדי
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1944 - 1974
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
קרב תל מוטילה
פעולות התגמול
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

יועץ ראש הממשלה לענייני טרור ולמודיעין
יו"ר מוזיאון ארץ ישראל
חבר כנסת ושר

הנצחה

כביש 90
היישובים מרחב עם ומעלה רחבעם
רחובות ואתרים רבים בערי ישראל

בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים. עם חבריו לתנועת הנוער הצטרף ל"הגנה" אך סירב ליטול חלק בסזון נגד אנשי האצ"ל, ולאחר מכן שירת בפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות היה מ"מ בגדוד הראשון וקצין המודיעין של חטיבת יפתח במסגרתה לחם בקרבות מלכיה, כיבוש לוד במבצע דני ומערכת הנגב הנצור. לימים ייחס את דעותיו לחינוכו ולתקופתו בפלמ"ח ואמר "אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה"הגנה". ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים שמולדת אין מחלקים".

זאבי שירת בצה"ל בשנים 1948 - 1974. הוא החל את דרכו כקצין המבצעים של פיקוד הצפון, וכקצין המודיעין של פיקוד הדרום. לאחר מכן, כמפקדו של גדוד 13 בחטיבת גולני, פיקד, במאי 1951, על קרב תל מוטילה. בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: כ-40 הרוגים ו-70 פצועים. הרמטכ"ל יגאל ידין, כתב מכתב בו שיבח את זאבי על תפקודו במערכה, אך מאוחר יותר נמתחה ביקורת חריפה על אופן ניהול הקרב‏[3]. בהמשך הקריירה הצבאית שירת כראש ענף במחלקת ההדרכה וראש ענף מבצעים באג"ם, ראש מטה פיקוד הדרום בשנים 1955–1957, רמ"ח באגף המטה, ראש מטה פיקוד המרכז בשנים 1962–1963 ועוזר ראש אג"ם, תפקיד שבו נשא בעת מלחמת ששת הימים; בפברואר 1967 הועלה לדרגת אלוף על ידי הרמטכ"ל יצחק רבין, למרות שתקן עוזר ראש אג"ם היה אלוף משנה בלבד, זאת בעקבות המלצתו של ראש הממשלה לוי אשכול שהיה מעוניין להשאיר את זאבי בשירות‏[4].

ביולי 1968 מונה לאלוף פיקוד המרכז. בתפקיד זה ניהל את הלחימה כנגד מחבלים שחצו את הירדן. בתקופה זו, לפני אירועי ספטמבר השחור של 1970, חדרו חוליות מחבלים רבות לבקעת הירדן. זאבי השתתף ביותר מ-120 מרדפים שנערכו באזור זה‏[5]. כאלוף פיקוד המרכז, שסמלו אריה, העניק לו משה דיין גורת אריות שקיבל מאציל צרפתי‏[6]. הוא מנע מלהקת הנח"ל לשיר את "שיר לשלום" שכתב יעקב רוטבליט, בתחומי פיקוד המרכז, באמרו שהשיר מכיל תכנים תבוסתניים. תחת זאת ביכר את השיר "הימים האחרים" שכתב ידידו חיים חפר (בשנת 1971 כתב חפר את השיר "האיש מן הבקעה" לבקשת זאבי‏[7]).

בשנת 1972 היה זאבי ממתכנני פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה, והיה מי שהעלה את הרעיון כי לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד אהוד ברק, ילבשו סרבלים לבנים ויסוו עצמם כטכנאים של אל על[8].

זאבי פרש מצה"ל שבוע לפני מלחמת יום הכיפורים, אך עם פרוץ המלחמה חזר לשירות פעיל כעוזר מיוחד של הרמטכ"ל. אחרי המלחמה שירת תקופה קצרה כראש אג"ם.

לאחר שירותו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל ב-1974 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליועצו למלחמה בטרור ובמאי 1975 גם ליועצו לענייני מודיעין. הוא התפטר מתפקיד זה ב-1976 בעקבות התנגדותו להסכמי הביניים עם מצרים. זאבי שמר על יחסי ידידות עם רבין גם בשנים הבאות, שבהן היו במחנות פוליטיים מנוגדים, וכינה אותו "מר ביטחון" ו"מצביא מהולל".

עם מותו הפתאומי של ידידו הרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר (דדו) באפריל 1976 פעל זאבי יחד עם האלוף יקותיאל אדם להנצחתו.

לאחר סיום שירותו הצבאי עמד בקשרים עם אנשים שנכללו ב"רשימת ה-11" ונחשבו כראשי הפשע המאורגן בישראל‏[9], ואף נחקר על כך, אך לא הועמד לדין. זאבי צוטט כמי שאמר "אם צריך" בתשובה לשאלה "אז אתה יכול להגיע?", בשיחת טלפון שהוקלטה על ידי המשטרה בינו לבין טוביה אושרי, כשאושרי ורחמים אהרוני ("גומדי") הסתתרו מפני המשטרה אחרי ביצוע "הרצח הכפול" של עמוס אוריון ועזר כהן. השלושה הכחישו לאורך השנים שמפגש התקיים בפועל באותו ערב‏[10]. כשנודע הדבר ברבים הוא עורר הדים וח"כים אחדים שלחו מכתב ליוסף בורג, שר הפנים והמשטרה, בקריאה שלא ימנה את זאבי למשרה רמה במשרד‏[11]. בלט בהתנגדותו לזאבי חבר הכנסת אהוד אולמרט, וזאבי הגיש נגדו תביעת דיבה, שהוסרה לאחר "סולחה" בתיווכו של מנחם בגין, שבה הבטיח אולמרט להפסיק להאשים את זאבי אך לא חזר בו מדבריו. גם בהמשך, היו שהתנגדו למינויו למנהל מוזיאון ארץ ישראל בגלל הקשרים הללו. בשנת 2015 שינו אהרוני ואושרי את גרסתם וטענו בתחקיר עיתונאי כי זאבי הגיע באותו לילה למקום המפגש, ניסה לאתר עבורם אוניה להמלט בה מהארץ ומאוחר יותר טס לאמסטרדם שם הסתתרו והעביר להם מידע מהחקירה שהתנהלה נגדם‏[12].

מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. זאבי היה יו"ר הנהלת המוזיאון בשנים 1981 - 1991.

בשנים שאחרי שחרורו מצה"ל הירבה זאבי לעסוק בנושאים הקרובים ללבו - היסטוריה וארץ ישראל, ונחשב לבעל ידע רב בתחומים אלה (השכלתו הפורמלית הייתה לימודים במכון אבשלום לידיעת הארץ). בשנת 1981 מונה, על ידי ראש עירית תל אביב שלמה להט, שהכיר את זאבי משירותו הצבאי, כיו"ר ההנהלה של מוזיאון הארץ. אחת מפעולותיו הראשונות במוזיאון הייתה שינוי שמו ל"מוזיאון ארץ ישראל". זאבי גרס כי פיתוח המוזיאון צריך להיות מהיר ובין היתר פותחו בתקופתו מרכז אדם ועמלו‏[13] וביתן נחושתן המתמקד בחפירות תמנע‏[14]. הוא כיהן בתפקיד עד 1991.

זאבי קשר קשרי חברות הדוקים עם חוקר ארץ-ישראל זאב וילנאי למן כהונתם המשותפת בוועדת השמות הממשלתית ואף סעד אותו באחרית ימיו‏[15]. כמו כן אסף אלפי ספרים וברשותו נמצאו גם ספרים ייחודים רבים ובין השאר אוסף ספרי תנ"ך עתיקים מרחבי העולם ובשפות רבות.

בנוסף, עסק זאבי בעריכה וההדרה של סדרת ספרי נוסעים וחוקרים של ארץ ישראל מהמאה ה-19 שיצאו לאור בהוצאת משרד הביטחון. בין הספרים היה הספר חיפה-כתבות מארץ הקודש 1885-1882 של לורנס אוליפנט וכן הספר רוב רוי על הירדן של ג'ון מקגריגור בו תיאר את מסעותיו למקורות הירדן על שוטית. זאבי אירגן את הבאתה ושיפוצה של השוטית לתערוכה במוזיאון. עד מותו הספיק לערוך ולההדיר 72 ספרים, כאשר בתכנון היו עוד רבים‏[16].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הטרנספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 הודיע זאבי על תמיכתו בעיקרון ארץ ישראל השלמה וב"טרנספר מרצון" או "טרנספר בהסכמה" לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הוא טען שזו הדרך היחידה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. את הטרנספר מרצון הציע ליישם באמצעות עידוד משפחות ובודדים פלסטינים לעבור לארצות אחרות על ידי הפסקת עבודתם בישראל, סגירת "אוניברסיטאות האינתיפאדה", אי-עידוד התעשייה אצל הערבים ביש"ע‏[17] ומענקים כספיים לעוזבים. את הטרנספר בהסכמה הציע ליישם כהעברת אוכלוסייה אף ללא הסכמתה, במסגרת הסכם שלום עם מדינה ערבית שכנה, כשההסכמה היא בין המדינות להעביר את המיעוטים למדינות הלאום שלהם. כתקדימים לכך הציג טרנספר לשלושה מיליון תושבים במסגרת הסכם השלום בין יון לטורקיה, ואת הטרנספר בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים[17]. זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה דיה לסיפוח שטחי יהודה, שומרון ועזה ולביצוע טרנספר לאוכלוסייה הערבית שם. זאבי הסתמך על מנהיגי התנועה הציונית, אנשי רוח ומנהיגים מן השמאל, וטען שהם אף הציעו בשלבים שונים "טרנספר בכפייה" ושהוא אף בוצע במלחמת העצמאות. לדבריו, "אם הטרנספר אינו מוסרי - כל הציונות אינה מוסרית, כי היא קמה וצמחה והייתה למדינה תוך שימוש מסיבי בדרך הטרנספר"‏[17]. הוא עצמו הציע טרנספר בכפייה במקרה של התקפה על ישראל ממזרח. לדבריו, "לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו", וערביי ארץ-ישראל "יופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם."‏[17]

עמדותיו בנושא הטרנספר ספגו ביקורת בטענה שהן גזעניות ובלתי לגיטימיות.

בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הקים את מפלגת מולדת ועמד בראשה עד יום הירצחו.

זאבי נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפלגת "מולדת", בשנת 1988, בבחירות לכנסת ה-12. אז זכתה מפלגתו בשני מנדטים, במשא ומתן הקואלציוני על כניסה עתידית לממשלת שמיר תבע זאבי לקבל לידיו את תפקיד שר המשטרה כמו כן הציע לקיים משאל עם על טרנספר ברם, שמיר הקים ממשלת אחדות עם המערך ומולדת ישבה בספסלי האופוזיציה. בפברואר 1991 הצטרף כשר בלי תיק וחבר בקבינט הביטחוני לממשלתו של יצחק שמיר.

צירופה של מולדת לממשלה ומינויו של רחבעם זאבי כשר הביאו למחאה מכיוון מחנה השמאל, ולוו בסדרת כתבות לא מחמיאה מצד העיתונות. אחת מהן הייתה כתבת התחקיר של רונאל פישר מקיץ 1991 שפורסמה בעיתון "חדשות" ושמה "החייל האמיץ רחבעם". הכתבה שהתבססה על ראיונות עם כמה מיריביו של זאבי טענה לכאורה כי אישיותו של זאבי בעייתית. הכתבה פקפקה בעברו הצבאי של זאבי, בכישוריו הצבאיים ובתרומתו לצה"ל. בהתנהלותו בקרבות מלכיה ותל מוטילה. בהבאת עיתונאים וזמרים לצפות במרדף ראוותני בבקעת הירדן ועוד. זמן מה לאחר מכן התפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות עצומה בשם "עצומת גנדי" שעליה חתמו מבכירי קציני צה"ל בעבר ובהווה בראשם יצחק רבין, חיים בר-לב ומוטה גור. בלשון העצומה נאמר כי אמנם רוב החותמים אינם שותפים לדרכו הפוליטית של זאבי אך דוחים מכל וכול את כתבת ההכפשה שמשכתבת את העבר הצבאי של זאבי. זאבי התפטר בינואר 1992 מממשלת שמיר (יחד עם השר יובל נאמן, ראש מפלגת התחיה), עקב התנגדותו לועידת מדריד.
בבחירות לכנסת ה-13 עלתה מולדת ל-3 מנדטים, אך עקב סכסוכים בינו לבין שני החכי"ם האחרים של הסיעה שאול גוטמן ויוסף בא גד התפצלה לשלוש סיעות יחיד במהלך הכהונה, החכי"ם בא-גד וגוטמן ניהלו מדיניות עצמאית משל עצמם. בתקופת ממשלת רבין, שבה נחתמו הסכם השלום בין ישראל לירדן והסכמי אוסלו, היה זאבי בין המתנגדים החריפים ביותר להסכמים. הוא היה מבין שלושת חברי הכנסת היחידים שהצביעו נגד הסכמי השלום עם ירדן, ובתקופת הסכמי אוסלו נטל חלק פעיל בעצרות עם ובהפגנות כנגד מדיניות הממשלה, בין השאר בעצרת הימין שהתקיימה בכיכר ציון ובה כינה את ממשלת רבין "ממשלת מינכן היהודית".‏[18] עם זאת, זאבי גינה בחריפות את רצח יצחק רבין, וביכה את מותו במאמר בשם חבר ויריב. מולדת הייתה באופוזיציה גם בתקופת ממשלת פרס, שהוקמה לאחר רצח רבין.

בבחירות לכנסת ה-14 גייס זאבי את הרב בני אלון ואת משולם עמית לשורות המפלגה אך זו זכתה בשני מנדטים בלבד. מולדת לא הצטרפה לממשלתו של בנימין נתניהו והתנגדה למדיניותו ולהסכמים שחתם עם הפלסטינים. זאבי ניהל מספר ישיבות בראשית ימיה של כנסת זו, מתוקף היותו זקן חברי הכנסת שאינו חבר הממשלה היוצאת.
לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדה "מולדת" עם "חרות" ו"תקומה" לסיעת האיחוד הלאומי, כשבני בגין ראשון ורחבעם זאבי שני ברשימה. לאחר פרישתו של בני בגין היה זאבי למנהיג הסיעה. בפברואר 2000 התאחדו האיחוד הלאומי ומפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן לבלוק פרלמנטרי אחד. המפלגה הייתה באופוזיציה בתקופת ממשלת ברק.

לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001 זאבי היה שר התיירות בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בתקופה מרץ-אוקטובר 2001. יום לפני הירצחו, הוא והשר אביגדור ליברמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה עקב התנגדותם ליציאת צה"ל משכונות אבו סניינה וח'רת א-שייח השולטות על היישוב היהודי בחברון שצה"ל נכנס אליהן לאחר ירי מתוכן על היישוב היהודי. ההתפטרות טרם נכנסה לתוקף בעת שנהרג.

זאבי נהג לענוד בקביעות דסקית ובה שמות השבויים והנעדרים, לאות הזדהות עמם.

לזאבי שגדל בבית שומר מסורת הייתה זיקה למורשת היהודית, כך למשל דרש במשא ומתן הקואליציוני בשנת 1988 לכתוב בקווי היסוד של הממשלה, כי יש להשתית את החינוך של ילדי ישראל בין השאר על תורת ישראל‏[19]. גם בכרטיס החבר של תנועת מולדת הובא המשפט "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". בשנותיו האחרונות נהג להניח תפילין מדי יום‏[20].

ההתנקשות בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של זאבי בהר הרצל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רצח רחבעם זאבי

זאבי נרצח לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף, בפתח חדרו במלון הייאט (לימים מלון דן ירושלים), בגבול שכונת הגבעה הצרפתית והר הצופים, על ידי אנשי החזית העממית, שהודיעו שזו הייתה נקמה על הריגת מזכ"ל הארגון אבו עלי מוסטפא על ידי ישראל חודשיים קודם לכן. בכך היה זאבי השר הישראלי היחיד בו התנקשו מחבלים, והדמות הישראלית הבכירה ביותר שנפלה קורבן במהלך העימות. זאבי שהה במלון ללא מאבטחים, משום שהתנגד להיות מאובטח בעוד האזרחים חשופים, ולא רצה לשנות מהרגליו עקב איומי הטרור. ב-17 באוקטובר 2001, בשעה 6:50 בבוקר, עלה רחבעם זאבי מחדר האוכל לחדרו במלון לבדו. בפתח חדרו המתינו לו שלושה מתנקשים שירו בראשו שלושה כדורים מטווח קצר‏[21]. בניגוד לסברה הראשונית לא היה למתנקשים קשר עם עובדי המלון הערבים הרבים. הם הזמינו חדר במלון טלפונית וניתנו להם תעודות זהות מזויפות‏[22]. כעבור דקות אחדות מצאה אותו אשתו יעל מתבוסס בדמו. ניסיונות להציל את חייו לא צלחו, ובשעה 10:00 הודיעה הנהלת בית החולים הדסה עין כרם על מותו.

בהלוויתו של זאבי השתתפו רבבות אזרחים וחברים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. זאבי הותיר אחריו את אשתו יעל וחמישה ילדים: יפתח-פלמח, סייר-בנימין, מצדה, צאלה וערבה, שארבעה מתוכם נקראים על שמות מקומות בארץ ישראל.

זאבי נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

מבצעי ומתכנני ההתנקשות הצליחו להימלט בתחילה. במשך זמן מסוים הם שהו במוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. עם תום מבצע חומת מגן והמצור על המוקטעה הושג הסכם שבמסגרתו הם הועברו לכלא יריחו בפיקוח צוות סוהרים בריטי ואמריקאי. ב-14 במרץ 2006, אחרי ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת, עזב צוות המשקיפים את הכלא ביריחו מחשש לחייו, וצה"ל תפס את האחראים לרצח במסגרת מבצע הבאת ביכורים. ב-3 בדצמבר 2007 נגזר עונשו של אחד המתנקשים, חמדי קורעאן, ונקבע למאסר עולם על רצח זאבי ועוד 100 שנה על פעילויות אחרות הקשורות לטרור. ב-22 בספטמבר 2008 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים מאסר עולם ועוד 80 שנה על חבר אחר בחוליה, מג'די רמאווי‏[23]. על עאהד ע'ולמה, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור החזית העממית, נגזר עונש של מאסר עולם ועוד 5 שנות מאסר‏[24]. מאסר עולם נגזר גם על מחמד רימאוי. שותף אחר לרצח, צלאח בן סאלח אדין עלווי, אשר סייע לרוצחים, נידון ל-12 שנות מאסר‏[21].

הנצחתו וזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט המקדיש לזאבי קטע בכביש 90 העובר בבקעת הירדן
גשר רחבעם זאבי ברמת השרון, מעל נתיבי איילון

על שמו של זאבי נקראו מספר אתרים ברחבי הארץ, ובהם כביש הבקעה, שזאבי פעל רבות למען פיתוחו, גשר מעל נתיבי איילון ברמת השרון (עיר מגוריו), טיילת באשדוד, שדרת הטיילת בראשון לציון, טיילת בהר הזיתים בירושלים, הטיילת המרכזית באילת[25], וכן רחובות, כיכרות וגנים ציבוריים בערים אחדות. לזכרו הוקמו היישוב מרחב עם שבנגב, המאחז מעלה רחבעם בדרום-מזרח גוש עציון, וגבעת התיישבות בבית חגי, שם ביקר כחודש לפני הירצחו‏[25]. כן קרויים על שמו מחנה רחבעם באזור רמלה ואתר בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר ("קשתות רחבעם") שברמת הגולן, שזאבי פעל לשיקומו.

מדי שנה מעניק משרד החינוך פרס על שם רחבעם זאבי למצטיינים בלימודי ארץ ישראל במערכת החינוך‏[26].

בשנת 2002 הנפיקה רשות הדואר בול לזכרו.

מדי שנה מתקיים לזכרו בבקעת הירדן "מרוץ הלפיד"‏[27].

יום הזיכרון לזאבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום הזיכרון לרחבעם זאבי

ביולי 2005 קיבלה הכנסת את החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005. על פי החוק, תקום עמותה להנצחת מורשתו ויום הרצחו, ל' בתשרי יהיה יום הזיכרון לרחבעם זאבי, ובו אירועי זיכרון בסמוך לקברו ובמחנות צה"ל[28].

תחקיר "עובדה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2016, פורסם תחקיר[29] של העיתונאי עמרי אסנהיים על זאבי במסגרת התוכנית "עובדה", בו הובאו בין היתר טענות של נשים, בהן חיילות לשעבר ששירתו תחת פיקודו של זאבי, רבקה מיכאלי שהתארחה במסיבה שערך, ומי שהיה קצין מטה בפיקוד מרכז, על הטרדות מיניות מצדו ואף על אונס‏[30]. כמו כן הוצגו טענות לגבי קשרים עם העולם התחתון: העבריין טוביה אושרי טען בתחקיר שזאבי ביקש ממנו "לטפל" בכתבת ידיעות אחרונות סילבי קשת, לאחר שפירסמה כתבה ביקורתית אודותיו, ושבעקבות כך הונחה פצצה בפתח ביתה‏[31]. טענה אחרת, מפיו של השר לשעבר רפי איתן, ייחסה לזאבי ירי בשני בדואים חפים מפשע בנגב, שגרם למותו של אחד מהם. איתן הבר סיפר על מקרה שבו הצמיד זאבי אקדח טעון ולא נצור לרקה שלו.

בני משפחתו של זאבי וגורמים נוספים‏[32][33] התנגדו לשידור התוכנית ואף הגישו לבית המשפט בקשה (שנדחתה) למניעת שידור התחקיר, בין היתר בטענה כי אין ביכולתו של זאבי המנוח להגיב להאשמות נגדו, ושהטענות בדבר קשר עם עבריינים נבדקו כבר על ידי משטרת ישראל ולא נמצא בהן דבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל ששר, גנדי - שיחות עם רחבעם זאבי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון במעריב, 16 במאי 2008
  2. ^ דברים ליום הזיכרון לרחבעם זאבי מאתר רשת אמי"ת
  3. ^ אמיר אורןהמורשת המפוקפקת של רחבעם זאבי, באתר הארץ, 24 ביולי 2009.
  4. ^ איתן הבר וישראל ליאור, היום תפרוץ מלחמה: זכרונותיו של תת-אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראשי הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר, הוצאת עידנים, 1987, עמ' 53
  5. ^ בני טוקר, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/227829 "גנדי היה איש סגולה", ראיון עם ההיסטוריון אריה יצחקי, אתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2011
  6. ^ [1], דבר, 18 בדצמבר 1969
  7. ^ זיו ריינשטיין, לטייל בין שיריו: חיים חפר והמקומות שכתב עליהם, באתר ynet‏, 19 בספטמבר 2012
  8. ^ רזי ברקאי, ראיון שערך עם אהוד ברק במלאת ארבעים שנה לפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה"מה בוער", גלי צה"ל, 09.05.2012.
  9. ^ שמו של זאבי נקשר אל הפשע המאורגן, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2001
    גידי וייץמגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008
  10. ^ אבי רז, החשד כלפי "גנדי", מעריב, 20 בנובמבר 1980, המשך
    טל אריאל אמיר, 13 שנה אחרי הכלא: טוביה אושרי פותח הכל בראיון נדיר, "מעריב", 3 בספטמבר 2013
  11. ^ מירב בטיטו-פריד, איש המרתון, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2006
  12. ^ הרוצחים מבר בקר: "כך גייסנו את גנדי", באתר מאקו, ינואר 2015
    עמרי אסנהיים, חבורת הכרם: סיפורה של כנופיית הפשע הראשונה בישראל, באתר "mako",‏ 19 ינואר 2015
  13. ^ שמואל אביצור, בחזרה לייצור, "טבע וארץ", נובמבר-דצמבר 1984
  14. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, 29 ביוני 2015)
  15. ^ רחבעם זאבי: 1926 - 2001, באתר ynet‏, 17 באוקטובר 2001
  16. ^ חלק מהספרים שערך
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 רק הטרנספר יביא שלום!, מתוך האתר לזכרו, כפי שנשמר בארכיון האינטרנט
  18. ^ בין השאר, אמר בנאום שנשא:

    "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת, והיא מובילה יחד עמה את עם ישראל להתרסקות. היא ויתרה על האדמה ועל המים, על שרידי העבר ועל סיכויי העתיד; ממשלה לא שפויה שמשחררת בסיטונות רוצחים ורוצחות, כדי לחלות את פניו של הרוצח והשקרן מעזה, ממשלה לא שפויה שמכווצת את ישראל לגבולות אושוויץ, שמסרבת ללמוד את לקחי אוסלו א' ומייסדת עוד ועוד ערי מקלט לרוצחים שיבואו מג'נין, מקלקיליה ומטול כרם; ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה"

    נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
  19. ^ ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, במלאת שלוש שנים להירצחו, באתר הכנסת
  20. ^ אבישי בן חייםאורי זוהר: "זאבי היה ידידי 40 שנה", באתר ynet
  21. ^ 21.0 21.1 ע"פ 9716/02, ע"פ 4448/03
  22. ^ אורי בלאולינה פלוס ארוחת בוקר בהיאט, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2006
  23. ^ ליאל קייזר, מאסר עולם ו-80 שנים לרוצחו של השר זאבי, גלי צה"ל
  24. ^ ע"פ 275/09 עאהד ע'ולמה נגד מדינת ישראל, ניתן ב-28 ביולי 2011
  25. ^ 25.0 25.1 טיילת ואתר תיירות ע"ש רחבעם זאבי, באתר ערוץ 7, 8 באוקטובר 2003
  26. ^ פרס ע"ש רחבעם זאבי, באתר משרד החינוך
  27. ^ מרוץ הלפיד
  28. ^ חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה-2005, ס"ח 2014 מיום 25 ביולי 2005
  29. ^ ערוץ 2, תחקיר עובדה על האלוף רחבעם זאבי
  30. ^ מערכת "עובדה", ‏"נפעל לביטול מפעל ההנצחה", באתר ‏mako‏‏, ‏14 באפריל 2016‏
  31. ^ יהונתן ליס, תחקיר "עובדה": רחבעם זאבי תקף מינית באופן סדרתי והילך אימים באמצעות עבריינים, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
  32. ^ אפרת נוימן, נשים טוענות בתחקיר "עובדה": הותקפנו מינית על ידי רחבעם זאבי, באתר TheMarker‏, 8 באפריל 2016
    אסף גולן, בתו של זאבי: "איך אפשר לקרוא לרצח שפל כזה תחקיר?", באתר nrg‏, 14 באפריל 2016
  33. ^ לי-אור אברבך, ‏רני רהב נגד אילנה דיין: גנזי את התחקיר על גנדי, באתר גלובס, 13 באפריל 2016


האינתיפאדה השנייה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי
שנת 2000 הרוגים:
יש' 47
פל' 299
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | רצח דוד בירי (27.9) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | מהומות הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ופרשת מוחמד א-דורה (30.9) | אירועי אוקטובר 2000 (10. 10 - 1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12)
שנת 2001 יש' 247
פל' 538
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) | הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | פיגוע ההתאבדות הראשון בקניון השרון (18.5) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי 11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) |
שנת 2002 יש' 453
פל' 1033
לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד אל-כרמי (14.1) | פיגוע בת המצווה בחדרה (17.1) | הפיגוע במחסום עין עריכ (19.2) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע בוואדי חרמיה (3.3) | הפיגוע באוטובוס בוואדי ערה (20.3) | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגוע במסעדת מצה (31.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגוע בצומת מגידו (5.6) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע ברחוב אלנבי (19.9) | הפיגוע בצומת כרכור (21.10) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה | הפיגוע בקו 20 בירושלים (21.11)
שנת 2003 יש' 212
פל' 553
פיגוע ההתאבדות הכפול בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב (5.1) | הפיגוע בקו 37 (5.3) | מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | הפיגוע בקו 14א (11.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע בצריפין והפיגוע בקפה הלל (9.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12)
שנת 2004 יש' 117
פל' 468
הפיגוע בקו 14א (22.2) | הפיגוע בנמל אשדוד (14.3). | סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנתיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה‏ ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | הפיגוע בבאר שבע (31.8) | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מותו של יאסר ערפאת (11.11)
שנת 2005 יש' 45
פל' 425
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דני חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגוע התאבדות בחדרה (26.10) | פיגוע ההתאבדות השלישי בקניון השרון (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש
ערכים משניים: אבידות באינתיפאדה השנייה | הטקטיקה באינתיפאדה השנייה | האינתיפאדה השנייה בתרבות
ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל