יוסף סרצ'וק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
הוספתי שמות עדים שהעידו במשפטו של הפושע הנאצי הוגו ראשנדורפר,.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 23: שורה 23:
ב-[[1950]] קיבל דרכון ועלה ל[[ישראל]]. מיד עם הגיעו ארצה התגייס כלוחם ב[[צה"ל]]. בתום השירות נישא, התיישב ב[[יד אליהו]] שב[[תל אביב]] ועסק בתעשייה וביזמות.
ב-[[1950]] קיבל דרכון ועלה ל[[ישראל]]. מיד עם הגיעו ארצה התגייס כלוחם ב[[צה"ל]]. בתום השירות נישא, התיישב ב[[יד אליהו]] שב[[תל אביב]] ועסק בתעשייה וביזמות.


במהלך השנים יצא סרצ'וק ל[[אירופה]] מספר פעמים כדי להעיד במשפטיהם של פושעי מלחמה נאצים. באחד מהם, משפטו של אוברשרפיהרר [[הוגו ראשנדורפר]], הוא שימש כעד התביעה היחיד. לאחר שראשנדורפר הורשע ונידון למאסר עולם, הוענק לסרצ'וק אות הוקרה מיוחד ממחלקת חקירות פשעי הנאצים של [[משטרת ישראל]].
במהלך השנים יצא סרצ'וק ל[[אירופה]] מספר פעמים כדי להעיד במשפטיהם של פושעי מלחמה נאצים. באחד מהם, משפטו של אוברשרפיהרר [[הוגו ראשנדורפר]], הוא שימש כעד התביעה, יחד עם חיים פדר וחיים פוברוז׳ניק. לאחר שראשנדורפר הורשע ונידון למאסר עולם, הוענק לסרצ'וק אות הוקרה מיוחד ממחלקת חקירות פשעי הנאצים של [[משטרת ישראל]].


בשנת [[1967]] העניק לו [[ראש ממשלת ישראל]] [[לוי אשכול]] את [[אות הלוחם בנאצים]], ובשנת [[1968]] קיבל בנוסף את [[עיטור לוחמי המדינה]].
בשנת [[1967]] העניק לו [[ראש ממשלת ישראל]] [[לוי אשכול]] את [[אות הלוחם בנאצים]], ובשנת [[1968]] קיבל בנוסף את [[עיטור לוחמי המדינה]].

גרסה מ־04:46, 21 באוגוסט 2019

תבנית:חייל יוסף סרצ'וקפולנית: Józef Serczuk, ‏1919 - 6 בנובמבר 1993) היה מפקד יחידת פרטיזנים יהודים באזור לובלין שבפולין במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה העיד במשפטים נגד הנאצים וקיבל על כך הוקרה מיוחדת ממדינת ישראל.

ביוגרפיה

לאחר הכיבוש הגרמני, נשלח יוסף סרצ'וק ואחיו דוד לעבודות כפיה במחנה סקרז'יסקו קמיינה ולאחר מכן הועברו לעבודות כפיה בעיר חלם.

ב-1941 נודע להם שאביהם וחלק מבני משפחתם נרצחו בגטו וכי אימם ואחותם הועברו לגטו ולודבה. בניסיון להציל את בני משפחתם, ברחו האחים לולודבה, אך כמעט מיד לאחר שהצליחו להגיע ולמצוא את הבית בו שהו בני משפחתם, פשט הגסטפו על הגטו ושלח, בין היתר, את כל בני משפחת סרצ'וק למחנה סוביבור ברגל, מרחק של כ-10 קילומטרים. בהגיעם לסוביבור, נשלחו הנשים לתאי הגזים, בעוד הגברים נשלחו לעבודות כפיה. לאחר יום אחד במחנה, נמלט יוסף יחד עם אחיו ליער קרוב ויחד עם בורחים נוספים הוא ייסד שם גרעין של קבוצת פרטיזנים. במהלך המלחמה, הקבוצה בהנהגתו קלטה יהודים שברחו מהגטאות שבסביבה וממחנה סוביבור. בין חברי הקבוצה היה גם הסופר דב פרייברג.

לאחר השחרור הסובייטי ב-1945 התגייס דוד לצבא הפולני, והתקדם במהירות בדרגות הקצונה. ב-1948 הוא נרצח באכזריות בלובלין בידי נאו-נאצים פולנים.

עם סיום המלחמה לקח יוסף חלק בפעילות לאיתור פושעי מלחמה נאצים נמלטים באירופה, ושימש כעד במשפטי נירנברג. לאחר מכן חזר לפולין והגיש בקשה להגר לישראל, אך נענה בסירוב.

ב-1950 קיבל דרכון ועלה לישראל. מיד עם הגיעו ארצה התגייס כלוחם בצה"ל. בתום השירות נישא, התיישב ביד אליהו שבתל אביב ועסק בתעשייה וביזמות.

במהלך השנים יצא סרצ'וק לאירופה מספר פעמים כדי להעיד במשפטיהם של פושעי מלחמה נאצים. באחד מהם, משפטו של אוברשרפיהרר הוגו ראשנדורפר, הוא שימש כעד התביעה, יחד עם חיים פדר וחיים פוברוז׳ניק. לאחר שראשנדורפר הורשע ונידון למאסר עולם, הוענק לסרצ'וק אות הוקרה מיוחד ממחלקת חקירות פשעי הנאצים של משטרת ישראל.

בשנת 1967 העניק לו ראש ממשלת ישראל לוי אשכול את אות הלוחם בנאצים, ובשנת 1968 קיבל בנוסף את עיטור לוחמי המדינה.

ראה בהקמת וחיזוק צה"ל ומדינת ישראל והגברת הילודה היהודית - את נקמתו בנאצים שטבחו את כל משפחתו המורחבת.

סרצ'וק נפטר בשנת 1993 בתל אביב בגיל 74. היה נשוי, והשאיר אחריו תשעה ילדים ויותר ממאה נכדים ונינים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים