דב פרייברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דב פרייברג (19272008) היה עד התביעה במשפט אייכמן ומשפט דמיאניוק וסופר שכתב על השואה ועל קורותיו כניצול השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייברג נולד בשנת 1927 בוורשה בירת פולין, בנם של משה ורבקה פרייברג. שנות ילדותו עברו בעיר התעשייתית לודז', שם היה לאביו מפעל לסוודרים.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת הכיבוש הנאצי, כשהיה בן 12, ניסה אביו להימלט עם אחיו מזרחה, אך נורה למוות בידי הגרמנים, שהשיגו את השיירה בה הלך ותקפו אותה. כעבור מספר חודשים עברה אמו עם ארבעת ילדיה לבית הוריה בוורשה, שנכלל בשטח הגטו שהוקם בנובמבר 1940 בלב הרובע היהודי בעיר. כעבור שנה, בסתיו 1941, כאשר תנאי החיים בגטו הצפוף הלכו והורעו ורבבות מתושביו גוועו בו למוות, דרבנה אותו אמו להימלט מן הגטו בסיוע מבריח, והוא נמלט אל העיירה הנידחת טורובין שבמחוז לובלין, שם חיו יהודי העיירה, ובהם בני משפחת אביו, בתחושת שלווה יחסית.

ב-17 במאי 1942 הוקפה העיירה לפתע בכוחות אנשי אס-אס מלווים במסייעים מקומיים ואוקראינים. מרבית תושבי העיירה היהודים, יחד עם יהודי עיירות נוספות בסביבה, גורשו בברוטליות למחנה הריכוז וההשמדה סוביבור. עם הגיעו של פרייברג למחנה, הצליח להשתחל לקבוצה עובדי כפייה שהוצאה מתוך המשלוח המיועד להשמדה בגז, והועסק בתחילה במיון חפצי הקורבנות ואחר כך בעבודות כפייה שונות, וזאת תחת משטר התעללויות, רעב וטרור רצחני. פרייברג הצליח לשרוד בתנאי המחנה הקשים כ-17 חודשים. (לימים סיפר על קורותיו במחנה בעת ההיא בספרו "שריד מסוביבור".)

באוקטובר 1943 השתתף פרייברג במרד האסירים במחנה, והצליח להימלט אל היערות הסמוכים ולהצטרף ליחידת הפרטיזנים של יוסף סרצ'וק, עד שחרור האזור על ידי הצבא הסובייטי ביולי 1944.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה עבר פרייברג לזמן קצר בלודז', ומשם עבר לגרמניה, שם הצטרף לקבוצת הכשרה שהורכבה מניצולי שואה, שבה הכיר את אשתו לעתיד, שרה. עם קבוצה זו ניסה להעפיל לארץ ישראל בקיץ 1947 באונייה "אקסודוס", שנתפסה על ידי הבריטים ונשלחה בחזרה למחנות העקורים בגרמניה.

ב-1948 עלה לישראל, וביחד עם אנשי קבוצת ההכשרה השתקע בקיבוץ משמרות שבצפון השרון. שם קיבל הכשרה צבאית ונלחם במלחמת השחרור. לאחר מכן השתקע ברמלה, ושם התגייס לצבא לשירות צבאי סדיר ושירת כחבלן ומפרק מוקשים במסגרת חיל ההנדסה. במהלך שירותו הצבאי נולדה לו שתי בנותיו, רבקה (הקרויה על שם אמו) ויעל. בהמשך עבד כמנהל ייצור במפעל מנועי רמלה, ולאחר מכן עבד במפעל הטורבינות "אורמת" שביבנה.

ב-1961 העיד במשפט אייכמן, וסיפר על זוועות מחנה ההשמדה סוביבור. כעבור ארבע שנים ב-1965, הוזמן להעיד במשפט בעיר האגן בגרמניה, שבו הועמדו לדין קציני אס-אס שפעלו בסוביבור. בשנת 1987 גם במשפט דמיאניוק, והגיש בג"ץ נגד שחרורו בטענה שהוא צריך להישפט גם על פשעיו במחנה סוביבור.

פרייברג היה מרצה מבוקש, והרצה רבות לפני תלמידים, חיילים וקצינים ובמסגרות חינוכיות להוראת השואה. נסע פעמיים עם משלחות נוער לפולין כאיש עדות. כמו כן הוזמן על ידי ראש הממשלה יצחק רבין להשתתף במשלחת רשמית שיצאה לפולין.

בסוף שנת 2006 נפטרה אשתו שרה, וכעבור שנה וחצי, במרץ 2008, נפטר בעיר מגוריו רמלה.

פרייברג פרסם ארבעה ספרים בהוצאה עצמית, כולם בעריכת יעקב שרת. "שריד מסוביבור" (1988) מספר את קורותיו מפרוץ המלחמה, בתקופת השואה, ההעפלה ארצה על סיפון ה"אקסודוס"" ועד יום הגעתו לארץ. הספר זכה להצלחה גדולה ויצא בשמונה מהדורות, וראה אור בתרגום לאנגלית בשם "To Survive Sobibor" בהוצאת גפן.

"מסע אל העבר עם דקל שיבולים" (1993) מתאר את חוויותיו במסע שערך עם קבוצת תלמידי תיכון מצפון הארץ ב-1991. המסע כלל ביקור ראשון של פרייברג באתר המחנה סוביבור, 48 שנים לאחר שנמלט משטחו.

"להיות כאחד האדם" (1996) מספר על התמודדותו עם החיים בארץ כניצול השואה ועל עדותו במשפט אייכמן.

"בין שני עולמות" (2001) מתאר את הדואליות בחייו בין שני העולמות: העולם של השואה, והעולם שאחרי. משפט שנהג לחזור עליו תדיר, ומתמצת את הספר הזה, הוא: "אני הצלחתי לעזוב את סוביבור, אבל סוביבור לעולם לא יעזוב אותי".

ספר נוסף ובו סיפורים קצרים מחייו נותר בכתב יד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שריד מסוביבור; עריכה: יעקב שרת,‫ רמלה: ד' פרייברג, 1988. (תורגם לאנגלית)
  • מסע אל העבר עם דקל-שבולים; עריכה: יעקב שרת,‫ רמלה: ד’ פרייברג, 1993. ‬"סיפורי החוויה העזה של השיבה אל נופי הזיכרון והפגישה עם פולין העכשווית")
  • להיות כאחד האדם; עריכה: יעקב שרת, רמלה: ד’ פרייברג, 1996.
  • שני עולמות; עריכה: יעקב שרת, רמלה: ד’ פרייברג, 2001.
  • Dov Freiberg, To Survive Sobibor; translated from the Hebrew by Barbara Doron,‪ Jerusalem: Gefen Pub. House,‎‪ 2007 5767.‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]