מתיאש צ'אני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת רווח לפני ) (דרך WP:JWB)
שורה 10: שורה 10:
צ'אני נולד כבן רביעי ליאנוש (יוחנן) צ'אני (לשעבר צינר), בנקאי מהעיר [[סגד]]. בנעוריו החל לעבור הכשרה לרבנות, אולם בסופו של דבר זנח אותה ועבר ללימודי מוזיקה חילוניים. הוא למד בעיר הולדתו, סגד, ומאוחר יותר המשיך את לימודיו ב[[בודפשט]] וב[[וינה|ווינה]] . עם סיום לימודיו החל לעבוד כמנצח וכמלחין ב"תיאטרון סגד" בעיר [[ארד (עיר)|ארד]], שברומניה ובין השאר כתב אופרות, אופרטות ואוורטוריות.
צ'אני נולד כבן רביעי ליאנוש (יוחנן) צ'אני (לשעבר צינר), בנקאי מהעיר [[סגד]]. בנעוריו החל לעבור הכשרה לרבנות, אולם בסופו של דבר זנח אותה ועבר ללימודי מוזיקה חילוניים. הוא למד בעיר הולדתו, סגד, ומאוחר יותר המשיך את לימודיו ב[[בודפשט]] וב[[וינה|ווינה]] . עם סיום לימודיו החל לעבוד כמנצח וכמלחין ב"תיאטרון סגד" בעיר [[ארד (עיר)|ארד]], שברומניה ובין השאר כתב אופרות, אופרטות ואוורטוריות.


בין יצירותיו המפורסמות: אופרות של קלאודיוס{{הערה| [[Zenevilág|עולם המוזיקה]] ג. יומן, 1905. }}, ''פיטר אבה'' (אופרה דו-אופרתית, לטקסט שלו, ואחריו הרומן [[אמיל זולא|של זולא]] ''רומא'', שהוצג ב -1910 בערד, בתיאטרון הלאומי של סגד בשנים 1911-1919);{{הערה| [http://www.sulinet.hu/oroksegtar/data/telepulesek_ertekei/szeged/szeged_tortenete_3_2/pages/026_szinhaz_mozi.htm SZÍNHÁZ, MOZI] }} ''שיר השירים'' ג. אורטוריה (1919); ''מסה'' ג. אופרטה, הציגה בערד בשנת 1923, בשיתוף עם גלאטה פרנץ ); ''ורד של אהבה'' (אופרה Revu, 1923); שיר השירים עם תפילה מקראית, [[עמנואל לעף]] (Szeged, 1929). הטקסט של האופרה ''המוזהב'' (1934) מאת [[מור יוקאי|מור ג'וקאי]] .
בין יצירותיו המפורסמות: אופרות של קלאודיוס{{הערה| [[Zenevilág|עולם המוזיקה]] ג. יומן, 1905. }}, ''פיטר אבה'' (אופרה דו-אופרתית, לטקסט שלו, ואחריו הרומן [[אמיל זולא|של זולא]] ''רומא'', שהוצג ב -1910 בערד, בתיאטרון הלאומי של סגד בשנים 1911-1919);{{הערה| [http://www.sulinet.hu/oroksegtar/data/telepulesek_ertekei/szeged/szeged_tortenete_3_2/pages/026_szinhaz_mozi.htm SZÍNHÁZ, MOZI] }} ''שיר השירים'' ג. אורטוריה (1919); ''מסה'' ג. אופרטה, הציגה בערד בשנת 1923, בשיתוף עם גלאטה פרנץ); ''ורד של אהבה'' (אופרה Revu, 1923); שיר השירים עם תפילה מקראית, [[עמנואל לעף]] (Szeged, 1929). הטקסט של האופרה ''המוזהב'' (1934) מאת [[מור יוקאי|מור ג'וקאי]] .


ב-[[1937]] גירשה אותו ממשלת [[גוגה]] מארד, והוא שב עם משפחתו לעיר הולדתו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר מחדש ל[[רומניה]].
ב-[[1937]] גירשה אותו ממשלת [[גוגה]] מארד, והוא שב עם משפחתו לעיר הולדתו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר מחדש ל[[רומניה]].

גרסה מ־17:24, 16 במאי 2021

מתיאש צ'אני
Csányi Mátyás
צ'אני ומשפחתו
צ'אני ומשפחתו
צ'אני ומשפחתו
לידה 6 בדצמבר 1884
סגד, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במרץ 1962 (בגיל 77)
ארד, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Piroska Csányi עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מתיאש (מתיתיהו) צ'אניהונגרית: Csányi Mátyás‏; 6 בדצמבר 18846 במרץ 1962) היה מלחין ומנצח הונגרי, ממוצא יהודי.

קורות חייו

צ'אני נולד כבן רביעי ליאנוש (יוחנן) צ'אני (לשעבר צינר), בנקאי מהעיר סגד. בנעוריו החל לעבור הכשרה לרבנות, אולם בסופו של דבר זנח אותה ועבר ללימודי מוזיקה חילוניים. הוא למד בעיר הולדתו, סגד, ומאוחר יותר המשיך את לימודיו בבודפשט ובווינה . עם סיום לימודיו החל לעבוד כמנצח וכמלחין ב"תיאטרון סגד" בעיר ארד, שברומניה ובין השאר כתב אופרות, אופרטות ואוורטוריות.

בין יצירותיו המפורסמות: אופרות של קלאודיוס[1], פיטר אבה (אופרה דו-אופרתית, לטקסט שלו, ואחריו הרומן של זולא רומא, שהוצג ב -1910 בערד, בתיאטרון הלאומי של סגד בשנים 1911-1919);[2] שיר השירים ג. אורטוריה (1919); מסה ג. אופרטה, הציגה בערד בשנת 1923, בשיתוף עם גלאטה פרנץ); ורד של אהבה (אופרה Revu, 1923); שיר השירים עם תפילה מקראית, עמנואל לעף (Szeged, 1929). הטקסט של האופרה המוזהב (1934) מאת מור ג'וקאי .

ב-1937 גירשה אותו ממשלת גוגה מארד, והוא שב עם משפחתו לעיר הולדתו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר מחדש לרומניה.

משפחתו

צ'אני נישא לרקדנית מהתיאטרון שלו. נולדו להם שישה ילדים. בתו פירושקה (פיריקה) צ'אני[3], התפרסמה בעצמה כעיתונאית וכסופרת בבודפשט ונישאה לסופר Berey Géza . בתו אילונה צ'אני (לימים שוורץ) היא היחידה מבין ילדיו שעלתה לישראל.

לקריאה נוספת

  • לקסיקון ספרות רומני : Főszerk. Balogh Edgár. בוקרשט: קריטריון. 1981

הערות שוליים