אל-מנאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:35, 14 בספטמבר 2007

אל-מנאר (בערבית: المنار - "המגדלור", "המַשוּאה") היא תחנת הטלוויזיה של החיזבאללה, שהוקמה ב-1990.

התחנה מהווה כלי רב השפעה במכלול התעמולתי של הארגון, הכולל גם את תחנת הרדיו רדיו נור ואתרי אינטרנט אחדים. עם יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000, התחנה עברה מתיחת פנים אינטנסיבית והפכה לאחת התחנות המקצועיות במרחב המזרח-תיכוני; "אל-מנאר" עברה לשדר 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה, רכשה ציוד אלקטרוני מתקדם והחלה לשדר לרחבי העולם באמצעות לוויין תקשורת. עד לאחרונה עמדו לרשותה כמה מאות עובדים - שדרים, כתבים, טכנאים, צלמים ומתרגמים שפעלו במסירות רבה במימון איראני נדיב ביותר. התחנה בחרה להתמקם בשכונה שיעית מוזנחת בדרום ביירות – "חארת חורייק" – שכונה שהיוותה תפאורה אפורה בניגוד גמור לשכונותיה התוססות של ביירות המתחדשת. המנכ"ל הרשמי של התחנה הוא עבדאללה קציר המאונן החזק, חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר מטעם ארגון החיזבאללה.

בכניסה לבניין הטלוויזיה הוצבו שומרים חמושים, 24 שעות ביממה, שבדקו כל דבר – מקטן ועד גדול. במרתף ענק, מוגן היטב מהפגזות, הקימה התחנה ארכיון וידאו מרשים שהיה מוכן ומזומן לכל נושא חדשותי שעלה על הפרק. על מנת שהתחנה תוכל לשדר בעתות מצוקה, נבנה אולפן טלוויזיה נוסף, לא פחות משוכלל מהאולפן המקורי, באחד מרחובותיה של השכונה השיעית, הרחק מעיני הציבור. משדרי התחנה יכולים לפעול ממקומות שונים בלבנון במידה והתחנה הראשית תהיה משותקת, אך עם מגבלות מסוימות כמו העלאת שידורים חיים בכל עת. החשיבה הכוללת בנוגע לתפקידה של התחנה בעיני החיזבאללה בעתות מצוקה, נתנה מענה טכנולוגי מקיף ככל האפשר כדי להמשיך את השידורים גם בתנאים קשים.

עם השנים צברה התחנה פופולריות רבה, הן במזרח התיכון והן בריכוזי מוסלמים ברחבי תבל. כל מי שעסק בענייני המזרח התיכון, בדרגה כזו או אחרת, הזדקק לעתים קרובות לדיווחי התחנה, שנטו להיות מדויקים בדרך כלל. מעבר לעניין התעמולתי של התחנה, מקימיה הבינו היטב שכדי להגיע לקהל רחב, חשוב לנהל מערכת דיווחים מדויקת ככל שניתן ובמהירות רבה ככל האפשר. על כן, התחנה פרשה כתבים רבים במדינות ערביות רבות ובערים שונות, מעיראק ועד עזה, ודומה היה כי התחנה מדווחת מכל מקום, בכל עת ובכל נושא, בדומה לאל-ג'זירה. התחנה לא היססה להשתמש בכתבות ששודרו בתחנות הטלוויזיה בישראל, במידה שאלה תאמו את פרשנותה.

כך למשל, בעת מלחמת לבנון השניה , לאחר פגיעת קטיושה במוסך הרכבת בחיפה, העבירה "אל-מנאר" בשידור חי את הדיווחים של התחנות הישראליות כהוכחה ליכולתו של החיזבאללה לפגוע בכל מקום, כפי שהובטח. במקרים רבים, ההתלהמות של הכתבים הישראלים שימשה להמחשת רעיונו של נסראללה, בדבר החולשה האינהרנטית של החברה הישראלית הנמצאת על סף קריסה. (נסראללה לא היה הראשון שחשב כך - יאסר ערפאת פיתח תאוריות שלמות בנושא, עוד בשנות ה-60 ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים).

אחת המשימות החשובות של תחנת "אל-מנאר" הייתה להגביר את התעמולה של האיסלאם הרדיקלי על כל המשתמע מכך: היא פעלה למען איראן וסוריה, למען הגברת כוחו של החיזבאללה בלבנון, עידוד פעולות טרור נגד ישראל והמערב, ועידוד ההקרבה האישית של הלוחמים. כמו כן עסקה התחנה בהעברת מסרים אנטישמיים ואנטי-מערביים בוטים ואכזריים. הכול היה מותר ולמעשה שום דבר לא עמד בדרכה להפוך לאימפריה תקשורתית חובקת-עולם. הדימוי התקשורתי של "אל-מנאר" בעולם השפיע על הדימוי של החיזבאללה כארגון כל-יכול, ומכאן גם היוהרה שאפיינה את חסן נסראללה בהתנהגותו כלפי לבנון, ישראל והמערב.

8==========================>

מדינות ערביות ומערביות התבוננו בתהליך זה בדאגה רבה, אולם מאומה לא היה יכול לעצור את התחנה, שכן היא פעלה דרך תאגיד לבנוני חוקי שהוקם למען מטרה זו. האמריקאים ניסו לפעול נגד התחנה באמצעות חסימת מקורות המימון שלה, ובשל כך הופעל במרס 2006 צו נשיאותי אמריקאי נגד "אל-מנאר" שהוגדרה כארגון טרור. הצו הנשיאותי – שמספרו 13244 – פורסם לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 והוא מדבר על "חסימת ומניעת עסקאות עם אנשים אשר מבצעים פעולות טרור, או מאיימים לבצע פעולות טרור או תומכים בפעולות טרור".

ההודעה האמריקאית כללה את כל אמצעי התקשורת של החיזבאללה, הרדיו והטלוויזיה, וכן את הארגון עצמו, שכן אנשי הארגון הם אלה שמפעילים אותם, והם אלה הנהנים מהפירות שמניבים אמצעי התקשורת האלה.

בתגובה להודעה האמריקאית, מסר עבדאללה קציר כי הוא רואה בהחלטה האמריקנית פגיעה בתאגיד תקשורתי לבנוני הפועל באופן מקצועי ואובייקטיבי. עוד מסר קציר, בהודעתו שפורסמה בתחילת אפריל 2006, כי מאחורי ההחלטה האמריקנית עומדים מניעים פוליטיים בהשפעת הלובי הציוני בארצות הברית, וכי הערוץ ימשיך לשדר ולהפיץ את שידוריו לכל העולם, כולל ארצות הברית וקנדה.

במהלך מלחמת לבנון השניה הופצצו אולפני התחנה בפרבר הדרומי של ביירות מספר פעמים, דבר אשר הביא להפסקת השידורים לכשתי דקות בלבד ולא פגע ביכולת התחנה להמשיך לשדר, ככל הנראה מאולפנים חלופיים.

התחנה נאסרה לשידור בצרפת בגלל תכניה שכללו הסתה אנטישמית.

קישורים חיצוניים

ד"ר יוחאי סלע, "אל-מנאר" – חוד החנית של נסראללה, באתר "אומדיה"
יוסי עבדי, אל-מנאר - תחנת טלוויזיה לגיטימית או זרוע של ארגון טרור? באתר "אומדיה"
דודו ברקן, "אל מנאר" – מדיה או כלי נשק? מאמר ראשון בסדרה, באתר "אומדיה"
דודו ברקן, "אל מנאר" – אידאולוגיה, תכנים ואתגר למערב. מאמר שני בסדרה, באתר "אומדיה"

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 '''אל-מנאר''' (ב[[ערבית]]: المنار - "המגדלור", "המַשוּאה") היא תחנת ה[[טלוויזיה]] של ה[[חיזבאללה]], שהוקמה ב-[[1990]].
-התחנה מהווה כלי רב השפעה במכלול התעמולתי של הארגון, הכולל גם את תחנת הרדיו [[רדיו נור]] ואתרי [[אינטרנט]] אחדים. עם יציאת [[צה"ל]] מ[[לבנון]] בשנת [[2000]], התחנה עברה מתיחת פנים אינטנסיבית והפכה לאחת התחנות המקצועיות במרחב [[המזרח התיכון|המזרח-תיכוני]]; "אל-מנאר" עברה לשדר 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה, רכשה ציוד אלקטרוני מתקדם והחלה לשדר לרחבי העולם באמצעות [[לוויין תקשורת]]. עד לאחרונה עמדו לרשותה כמה מאות עובדים - שדרים, כתבים, טכנאים, צלמים ומתרגמים שפעלו במסירות רבה במימון [[איראן|איראני]] נדיב ביותר. התחנה בחרה להתמקם בשכונה [[שיעה|שיעית]] מוזנחת בדרום [[ביירות]] – "חארת חורייק" – שכונה שהיוותה תפאורה אפורה בניגוד גמור לשכונותיה התוססות של ביירות המתחדשת. המנכ"ל הרשמי של התחנה הוא עבדאללה קציר, חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר מטעם ארגון החיזבאללה.
+התחנה מהווה כלי רב השפעה במכלול התעמולתי של הארגון, הכולל גם את תחנת הרדיו [[רדיו נור]] ואתרי [[אינטרנט]] אחדים. עם יציאת [[צה"ל]] מ[[לבנון]] בשנת [[2000]], התחנה עברה מתיחת פנים אינטנסיבית והפכה לאחת התחנות המקצועיות במרחב [[המזרח התיכון|המזרח-תיכוני]]; "אל-מנאר" עברה לשדר 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה, רכשה ציוד אלקטרוני מתקדם והחלה לשדר לרחבי העולם באמצעות [[לוויין תקשורת]]. עד לאחרונה עמדו לרשותה כמה מאות עובדים - שדרים, כתבים, טכנאים, צלמים ומתרגמים שפעלו במסירות רבה במימון [[איראן|איראני]] נדיב ביותר. התחנה בחרה להתמקם בשכונה [[שיעה|שיעית]] מוזנחת בדרום [[ביירות]] – "חארת חורייק" – שכונה שהיוותה תפאורה אפורה בניגוד גמור לשכונותיה התוססות של ביירות המתחדשת. המנכ"ל הרשמי של התחנה הוא עבדאללה קציר '''המאונן החזק''', חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר מטעם ארגון החיזבאללה.
 בכניסה לבניין הטלוויזיה הוצבו שומרים חמושים, 24 שעות ביממה, שבדקו כל דבר – מקטן ועד גדול. במרתף ענק, מוגן היטב מהפגזות, הקימה התחנה ארכיון וידאו מרשים שהיה מוכן ומזומן לכל נושא חדשותי שעלה על הפרק. על מנת שהתחנה תוכל לשדר בעתות מצוקה, נבנה אולפן טלוויזיה נוסף, לא פחות משוכלל מהאולפן המקורי, באחד מרחובותיה של השכונה השיעית, הרחק מעיני הציבור. משדרי התחנה יכולים לפעול ממקומות שונים בלבנון במידה והתחנה הראשית תהיה משותקת, אך עם מגבלות מסוימות כמו העלאת שידורים חיים בכל עת. החשיבה הכוללת בנוגע לתפקידה של התחנה בעיני החיזבאללה בעתות מצוקה, נתנה מענה טכנולוגי מקיף ככל האפשר כדי להמשיך את השידורים גם בתנאים קשים.
@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 אחת המשימות החשובות של תחנת "אל-מנאר" הייתה להגביר את התעמולה של ה[[איסלאם]] הרדיקלי על כל המשתמע מכך: היא פעלה למען [[איראן]] ו[[סוריה]], למען הגברת כוחו של החיזבאללה בלבנון, עידוד פעולות טרור נגד [[ישראל]] והמערב, ועידוד ההקרבה האישית של הלוחמים. כמו כן עסקה התחנה בהעברת מסרים [[אנטישמיות|אנטישמיים]] ואנטי-מערביים בוטים ואכזריים. הכול היה מותר ולמעשה שום דבר לא עמד בדרכה להפוך לאימפריה תקשורתית חובקת-עולם. הדימוי התקשורתי של "אל-מנאר" בעולם השפיע על הדימוי של החיזבאללה כארגון כל-יכול, ומכאן גם היוהרה שאפיינה את חסן נסראללה בהתנהגותו כלפי לבנון, ישראל והמערב.
+==========================>
 מדינות ערביות ומערביות התבוננו בתהליך זה בדאגה רבה, אולם מאומה לא היה יכול לעצור את התחנה, שכן היא פעלה דרך תאגיד לבנוני חוקי שהוקם למען מטרה זו. האמריקאים ניסו לפעול נגד התחנה באמצעות חסימת מקורות המימון שלה, ובשל כך הופעל במרס [[2006]] צו נשיאותי אמריקאי נגד "אל-מנאר" שהוגדרה כ[[ארגון טרור]]. הצו הנשיאותי – שמספרו 13244 – פורסם לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]] [[2001]] והוא מדבר על "חסימת ומניעת עסקאות עם אנשים אשר מבצעים פעולות טרור, או מאיימים לבצע פעולות טרור או תומכים בפעולות טרור".