מיזם קלאמת

מיזם קלאמת (באנגלית: Klamath Project) הוא מיזם ניהול מים שפותח על ידי לשכת הטיוב של ארצות הברית כדי לספק לחקלאים מי השקיה ואדמות חקלאיות חדשות באגן קלאמת. המיזם מספק מים גם למקלט חיות הבר הלאומי של אגם טולי (אנ'), ולמקלט חיות הבר הלאומי קלאמת התחתון. המיזם היה מהראשונים שפותחו על ידי שירות הטיוב, שלימים הפך ללשכת הטיוב.

שני מקורות אספקת המים העיקריים למיזם הם אגם קלאמת העליון והנהר קלאמת. גופי המים העיקריים במיזם קלאמת הם מאגר קליר לייק (אנ'), הנהר קלאמת, הנהר לינק, הנהר לוסט, אגם קלאמת התחתון, אגם טולי ואגם קלאמת העליון. המיזם ממלא את המאגרים הללו ממי הנגר של האביב, כשהשיא בדרך כלל בחודשים מרץ ואפריל, ומונע מהנגר להציף את הביצות ההיסטוריות שהן חלק גדול מהשטח החקלאי הנוכחי. יש גם הרבה נחלים קטנים באזור. הנהר לוסט התנקז היסטורית לתוך אגם טולי, אגם טרמינלי (אגם שאין לו מוצא). המיזם מפנה כעת את עודפי המים של הנהר לוסט לנהר קלאמת, ומאפשר לייבש חלקים מאגם טולי לצורכי קרקע חקלאית.

כ-910 קילומטרים רבועים של שטחי מרעה הפכו לאדמות חקלאיות פעילות באמצעות מיזם קלאמת. מתוך זה, 320 קילומטרים רבועים התקבלו על ידי ניקוז חלק מאגם קלאמת התחתון, ביצה רדודה שהשתרעה על גבול אורגון-קליפורניה בין העיירות דוריס (אנ') וטולילייק (אנ') בקליפורניה. אגם טולי הצטמצם גם הוא על ידי הפניית מים מהנהר לוסט לנהר קלאמת.

חקלאים במיזם מגדלים שעורה, אלפלפה, וחציר אחר, שיבולת שועל, תפוחי אדמה וחיטה. אגן קלאמת נמצא על נתיב נדידת העופות המכונה נתיב התעופה הפסיפי (Pacific Flyway) ואת מתחם מקלטי הטבע הלאומיים של אגן קלאמת (אנ') פוקדים עופות נודדים מדי שנה.

אין לטעות בין מיזם זה לבין המיזם ההידרואלקטרי של נהר הקלאמת (אנ'), קבוצה של סכרים הידרואלקטריים על הערוץ הראשי של נהר הקלאמת המופעלת על ידי חברת החשמל הפרטית חברת החשמל הפסיפית למטרות רווח. סכר הנהר לינק (אנ') שייך לשניהם.

היסטוריה

המיזם התחיל בשנת 1906 עם בניית תעלת "A" הראשית. המים להשקיה היו זמינים לראשונה ב-22 במאי 1907. סכר אגם קליר (Clear Lake Dam) הושלם ב-1910, סכר ההטיה של הנהר לוסט ורבים ממבני חלוקת המים ב-1912, וסכר ההטיה של אנדרסון-רוז (Anderson-Rose Diversion Dam, רשמית סכר הטיית הנהר לוסט התחתון) ב-1921 סכר ההטיה מאלון (Malone Diversion Dam) על נהר לוסט נבנה בשנת 1923 כדי להפנות מים לעמק לאנגל (Langell Valley) באורגון.

חוזה שנחתם ב-24 בפברואר 1917 בין חברת החשמל קליפורניה-אורגון (California-Oregon Power Company, כיום חברת החשמל הפסיפית (PacifiCorp), לממשלת ארצות הברית אישר לחברה להקים את סכר הנהר לינק (אנ') לטובת המיזם ולשימוש החברה. החוזה כלל סעיף שחייב את החברה לתת לצרכני המים של מיזם קלאמת תעריפי חשמל מוזלים. הסכר הושלם ב-1921.

במאה ה-21, היה מיזם קלאמת מוקד למחלוקת כלל ארצית. בשנת 1988 צירף שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית את המינים: Deltistes luxatus (אנ') ו-Chasmistes brevirostris (אנ') ממשפחת הקטוסטומיים לרשימת המינים הפדרליים בסכנת הכחדה. החלטה זו כמו גם החששות מהפגיעה באתרי הרבייה של אלתית כסופה לאורך הנהרות, הובילו לסגירת מי ההשקיה לחקלאים המקומיים ב-6 באפריל 2001. לאחר הפגנות רבות של חקלאים ואזרחים מודאגים כאחד, ההחלטה בוטלה שנה אחר כך.

מוות המוני של אלתית כסופה התרחש בשנת 2002 עקב מים נמוכים וטמפרטורות גבוהות בחלקים התחתונים של הנהר במהלך נדידת האלתית. מחקרים הראו שתנאי בצורת וספיקה נמוכה מכל אגן הניקוז היו בין הגורמים שגרמו לתמהיל ייחודי של תנאים כדי לאפשר למחלת ריקבון זימים לתקוף את אוכלוסיית האלתית.^[1]

דו"ח מ-2002 של האקדמיה הלאומית למדעים קבע כי ההחלטה להפסיק את אספקת מי ההשקיה בשנת 2001 אינה מוצדקת מבחינה מדעית וכי המוות ההמוני של דגי האלתית הכסופה בשנת 2002 נגרם משילוב של גורמים טבעיים.

העימות באיזון שבין החששות הכלכליים לבין החששות של האקולוגים באזור עמד במוקד ספרו של סטיבן מוסט (Stephen Most) מ-2006: "נהר ההתחדשות: מיתוס והיסטוריה באגן קלאמת".^[2] עדיין קיימת עוינות רבה בין הצדדים המנוגדים בנושא זה.

רכיבי הפרויקט

סכרים

מיזם קלאמת מכיל שבעה סכרים,^[3] כולם על יובלים של הנהר קלאמת עצמו. לפי סדר ההשלמה הכרונולוגי, הם:

סכר קליר לייק (Clear Lake Dam) – הושלם בשנת 1910, הוחלף ב-2002, עבור בקרת שיטפונות ואחסון מים. הוא סוכר את הנהר לוסט כדי ליצור "מאגר קליר לייק"
סכר ההטיה של הנהר לוסט (Lost River Diversion Dam) – הושלם בשנת 1912, ומפנה את מימי הנהר לוסט אל נהר הקלאמת, ובכך שולט בספיקה אל מקלט חיות הבר הלאומי של אגם טולי הסמוך והפך חלקים מקרקעית אגם טולי לאדמה חקלאית.
סכר הנהר לינק (Link River Dam) – הושלם ב-1921 עבור בקרת שיטפונות, אחסון מים והפקת חשמל מאנרגיה הידרואלקטרית. הוא סוכר את נהר הלינק ויוצר את אגם קלאמת העליון.
סכר ההטיה של אנדרסון-רוז (Anderson-Rose Diversion Dam) – הושלם ב-1921 כסכר הטיה, על הנהר לוסט קרוב למריל, באורגון.
סכר ההטיה מאלון (Malone Diversion Dam) – הסתיים ב-1923, על הנהר לוסט העליון
סכר ההטיה מילר (Miller Diversion Dam) – הושלם בשנת 1924, על היובל מילר קריק, 13 קילומטרים במורד הזרם מסכר גרבר
סכר גרבר (Gerber Dam) – הושלם ב-1925 לאגירת מים, סוכר את הנחל מילר קריק ליצירת מאגר גרבר (Gerber Reservoir).

תעלות

יש במיזם קלאמת יותר מ-1,154 קילומטרים של תעלות, צדדיות ותעלות הטיה. התעלות מעבירות מי השקיה מאגם קלאמת ומהנהר קלאמת, מאגר קליר לייק והנהר לוסט ומאגם טולי. ישנן שתי מנהרות: לתעלת "A" (התעלה הראשית שמתחילה ממש מעל סכר נהר הלינק) יש קטע תת-קרקעי כשהוא זורם דרך קלאמת פולס, ומנהרת אגם טולי.

יש כמעט 1,172 קילומטרים של תעלות ניקוז במיזם קלאמת, המאפשרות לעבד אדמה שאחרת הייתה אדמות ביצות. אגם קלאמת התחתון השתרע על שטח של 320 קילומטרים רבועים לפני שנוקז, והוא היה מאדה באופן טבעי כ-300 מיליון מטרים מעוקבים של מים בכל קיץ, שווה ערך לספיקה השנתית של תעלה A.

משאבות

במיזם קלאמת יש 28 תחנות שאיבה. למשאבות אלו תפוקה כוללת של מעל ל-55 מ"ק בשנייה.

ניהול המים

בניגוד לסכרי ההשקיה בבעלות ממשלתית של מיזם קלאמת על היובלים העליונים, שבעת הסכרים של המיזם ההידרואלקטרי של הנהר קלאמת מופעלים על ידי חברת האנרגיה PacifiCorp למטרות רווח. המערכות חולקות מתקן אחד, סכר הנהר לינק, שנמצא בבעלות לשכת הטיוב של ארצות הברית, אך מופעל על ידי PacifiCorp בעיקר כדי לווסת את אספקת המים שלה במורד הזרם, ולייצר חשמל.

מחלוקות על ניהול מים מאז 2001 כללו את כל הנהר. באותה שנה, עצר צו בית משפט את מי ההשקיה מחקלאי מיזם קלאמת, כדי לציית לדרישת ספיקת המים המינימלית בנהר המוגדרות עבור אלתית כסופה בסיכון והמין Deltistes luxatus השרוי בסכנת הכחדה.

הסכם שיקום אגן קלאמת לשנת 2010 (Klamath Basin Restoration Agreement) הוא הסכם משפטי רב-צדדי הקובע את השימוש בנהר וזכויות המים הכוללים את הנהר קלאמת, מיזם קלאמת ואגן קלאמת, בתוך מדינות קליפורניה ואורגון. בין החותמים הבולטים יותר על ההסכם היו מושל קליפורניה ומושל אורגון, ויו"ר שבטי קלאמת.

מטרות

מטרותיו של הסכם שיקום אגן קלאמת הם:

סיוע בשיקום צמחיית הגדות לאורך רבים מהנהרות באגן קלאמת
להסיר ארבעה סכרים הידרואלקטריים במורד הזרם על הנהר קלאמת המופעלים על ידי PacifiCorp עד 2020, במטרה לשקם את האלתית
לספק הבטחות לחלוקת מים להשקיה לחקלאים באגן קלאמת
להעניק לשבטי קלאמת את חוות עץ מזאמה (Mazama Tree Farm) בשטח של 365 קילומטרים רבועים.

הערות שוליים

[1] Klamath River Fish Die-off September 2002, Causative Factors of Mortality

[2] Stephen Most, River of Renewal: Myth and History in the Klamath Basin

[3] Klamath Project

[1]

[2]

[3]