מייק סטרן

**מייק סטרן**
**Mike Stern**
לידה	10בינואר 1953 (בן 71); בוסטון, מסצ'וסטס
שם לידה	כמייקל סדוויק
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1976
מקום לימודים	מכללת ברקלי למוזיקה
עיסוק	מוזיקאי, וכותב שירים
זרם	ג'אז, פיוז'ן
סוגה	ג'אז, פיוז'ן ג'אז
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	אטלנטיק רקורדס, Heads Up, ESC Records
שיתופי פעולה בולטים	דם, יזע ודמעות, מיילס דייוויס
בת זוג	לני סטרן
פרסים והוקרה	גיטריסט הג'אז הטוב ביותר בשנת 1993,פרס מיילס דייוויס, 2007
	www.mikestern.org

מייק סטרן (נולד ב -10 בינואר 1953) הוא גיטריסט ג'אז אמריקאי. לאחר שניגן עם להקת "דם יזע ודמעות", עבד בין השנים 1981 ל -1983 ושוב ב -1985 עם המתופף בילי קובהאם, אחר כך עם החצוצרן מיילס דייוויס. אחר מכן החל בקריירת סולו, והוציא יותר מתריסר אלבומים.

סטרן נבחר על ידי המגזין " Guitar Player" לגיטריסט הג'אז הטוב ביותר בשנת 1993. בפסטיבל הבינלאומי azz de Montréal ביוני 2007 הוענק לו פרס מיילס דייוויס, שנוצר כדי להכיר באמני ג'אז עטורי שבחים בינלאומיים, שעבודתם תרמה באופן משמעותי לחידוש הז'אנר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרן נולד כמייקל סדוויק בבוסטון, מסצ'וסטס, בנם של הלן שטרן (לבית הלן פיליפס בורוז), פסלת ופטרונית אמנות, והנרי דווייט סדגוויק החמישי.^[1] אביו החורג המאמץ היה פיליפ מ. שטרן, בנו של איש העסקים אדגר ב. שטרן והפילנתרופית אדית רוזנוולד שטרן, ונכדו של הנדבן ג'וליוס רוזנוולד. אחותו הולי היא אם השחקן הקנדי-אמריקאי פיליפ נוזוקה והזמרים ג'ורג 'נוזוקה, ג'סטין נוזוקה והנרי נוזוקה. אחותו השנייה (למחצה) היא השחקנית קירה סדג'וויק. סטרן נשוי לגיטריסטית והסולנית לני סטרן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרן גדל בוושינגטון הבירה ולמד במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון. כשהיה בן עשרים ושתיים הוא הפך לחבר בלהקת דם יזע ודמעות- (Blood, Sweat & Tears) וניגן יחד שלוש שנים עם הלהקה, והופיע באלבומים More Than Ever ו- Brand New Day.^[2] בשנת 1979 הצטרף ללהקת הפיוז'ן של המתופף בילי קובהם. שנתיים לאחר מכן הצטרף למיילס דייוויס, והופיע לראשונה בציבור בשנת 1981, הופעה שהוקלטה באלבום הכפול We Want Miles. הוא נשאר עם דייוויס עד 1983 עד שהוחלף על ידי הגיטריסט ג'ון סקופילד. באותה תקופה, שטרן היה שתיין אלכוהול כבד והשתמש בהרואין. בראיון שנערך בשנת 2009 הוא אמר, "אם מיילס רוצה להכניס אותך לגמילה, אתה יודע שמשהו לא בסדר אצלך".^[3]

בין השנים 1983–1984 הוא סייר עם המוזיקאי והבסיסט ג'אקו פסטוריוס (תקופה, שהתאפיינה אף היא בשימוש כבד בסמים)^[4] ובשנת 1985 חזר לסיור עם דייוויס. שטרן ואשתו עברו גמילה ושיקום; הם נעזרו גם על ידי נגן הסקסופון מייקל ברקר ואחרים. הופעת סולו הבכורה של שטרן, Upside Downside, עם ג'קו פסטוריוס, והסקסופוניסטים דייוויד סנבורן ובוב ברג, פורסמה בחברת התקליטים אטלנטיק רקורדס בשנת 1986. בין השנים 1986 ל -1988 הוא היה חבר בחמישייה של מייקל ברקר, והופיע באלבום " Don't Try This at Home ".

באלבום השני של חברת אטלנטיק, "Time in Place" בשנת 1988, הופיעו פיטר ארסקין בתופים, ג'ים בירד בקלידים, ג'ף אנדרוז בבס, דון אליאס בכלי הקשה ודון גרולניק בעוגב. אלבומו הבא, Jigsaw, הופק על ידי הגיטריסט סטיב חאן וכלל את השיר "צ'יף", מחווה של סטרן למיילס דייוויס.

בשנת 1989 הקים סטרן להקה עם בוב ברג, דניס צ'יימברס ולינקולן גואינס. הם נשארו יחד עד שנת 1992 והם הופיעו באלבום Odds or Evens. בשנת 1992 הצטרף סטרן ללהקת "האחים ברקר" למשך שנתיים. אלבומו עטור השבחים משנת 1993, (Standards and Other Songs), הביא לכך שקוראיו ומבקריו של המגזין הפופולרי Guitar Player בחרו בו לתואר "נגן גיטרת הג'אז הטוב ביותר" השנה. הוא המשיך עם הסרט "Is What It Is" ב -1994 ו- " Between the Lines," משנת 1996, שניהם קיבלו מועמדות לפרס הגראמי. בשנת 1997 הוא הוציא לאור את Give and Take, עם הבסיסט ג'ון פטיטוצ'י, המתופף ג'ק דז'ונט, נגן ההקשה דון אליאס והאורחים המיוחדים מייקל ברקר ודייוויד סנבורן. הוא זכה בפרס "אורוויל וו. גיבסון" לגיטריסט הג'אז הטוב ביותר.

לאחר חמש עשרה שנה עם אטלנטיק, חתם שטרן בחברת ESC Records להוצאת " These Times" שנת 2004, אלבום אקלקטי שכלל הופעות אורח של הבסיסט ריצ'רד בונה, הסקסופוניסט קני גארט ונגן הבאנג'ו בלה פלק.

הוא הצטרף לחברת התקליטים Heads Up עם מהדורת Who Let the Cats Out באוגוסט 2006. בשנת 2008, הוא שיתף פעולה עם להקת הג'אז האמריקאית Yellowjackets באלבום Lifecycle, תרם שתי יצירות והופיע ברוב הקטעים באלבום, וסייר איתם בחלק מהשנים 2008 ו -2009. בפברואר 2009, התפרסם במגזין המוזיקה "דאון ביט", כי שטרן נבחר לאחד מ -75 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים.

באוגוסט 2009 הוציא סטרן את אלבום הסולו ה-14 שלו, Big Neighborhood, שהיה מועמד לפרס גראמי ל"אלבום הג'אז העכשווי הטוב ביותר".

ב-21 בינואר 2018 הוענק לו "פרס האגדה המוסמך" (The Certified Legend Award) על ידי מגזין Guitar Player.הפרס ניתן בערב הופעה של נגנית הגיטרה מוריאל אנדרסון, שם הופיע עם נגן הגיטרה לי ריטנור. גיטריסטים נוספים שזכו בפרס כללו את לס פול, דואן אדי, דיק דייל, לארי קרלטון וטומי עמנואל.

ביוני של אותה שנה הוציא סטרן את האלבום All Over the Place, בהשתתפות החצוצרן רנדי ברקר, הסקסופוניסטים קני גארט, כריס פוטר, בוב פרנצ'יני ובוב מלאך, המתופפים דייב וקל, קית' קרלוק, ליונל קורדו, אל פוסטר, קים תומפסון, הקלידן / מפיק. ג'ים בירד, ואשתו של סטרן, הגיטריסטית והסולנית לני שטרן. כמו כן, השתתפו מספר בסיסטים בהם: נגנית הבס האקוסטי והחשמלי והזמרת אספרנסה ספולדינג, ריצ'רד בונה, ויקטור ווטן, אנתוני ג'קסון, דייב הולנד, טום קנדי, וויל לי וויקטור ביילי. בשנת 2014 סייר שטרן עם הגיטריסט אריק ג'ונסון בסיור Eclectic Guitar Tour. הם הקליטו אלבום באותו שם.

בקיץ 2016 נפצע סטרן קשות בכתפיו ובזרועו הימנית לאחר מעידה ונפילה.^[5] כתוצאה מכך הוא נאלץ לסיים את סיבוב ההופעות האירופי שלו, והיה צריך לשנות את טכניקת הנגינה שלו כדי להמשיך ולהופיע. בקיץ 2017 חזר לאירופה בסיבוב הופעות עם הרכב חדש בשם "להקת מייק שטרן ורנדי ברקר", בהשתתפות רנדי ברקר (חצוצרה), טיימור פיל (גיטרה בס) ולני ווייט (תופים).

בשנת 2017 הקליט סטרן את "Mike Stern: Burn with Stern!", סדרת סרטוני הדרכה לגיטרת ג'אז עבור חברת TAGAPublishing.com.^[6]

בשנת 2008 הופיע מייק סטרן בפסטיבל הג'אז באילת^[7]

כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיטרה העיקרית בה השתמש בהתחלה הייתה גיטרת פנדר טלקסטר משנות החמישים והשישים, שהייתה בבעלותם של הגיטריסטים רוי ביוקנן ודני גטון, שנגנבה ממנו בשוד מזוין בבוסטון. גיטרה זו היא הבסיס לגיטרה בהזמנה אישית שנבנתה על ידי מייקל ארונסון, בונה כלי המיתר מבוסטון. הגיטרה העיקרית שעליה מנגן מייק סטרן כבר שנים רבות, היא גיטרת מייק סטרן סיגנצ’ר בסגנון טלקסטר (Mike Stern’s Telecaster Signature), מסדרת פסיפיקה של חברת ימהה. המגברים העיקריים בהם משתמש סטרן הם Fender 65 Twin Reverb ו-Yamaha G100-212 וסט של אפקטים, בעיקר של חברת Boss. הצליל המוכר של סטרן נוצר בחלקו על ידי גיטרת ימאהה SPX-90, מפוצל לסטריאו. לוח הדוושות שלו מורכב בעיקר מדוושות חברת "בוס".

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות לפרס הגראמי לאלבום הג'אז העכשווי הטוב ביותר:

Is What It Is (1995), Between the Lines (1997), Voices (2002), Who Let the Cats Out? (2007), Lifecycle (2009), Big Neighborhood (2010).
75 Jazz Guitarist of the Year, Guitar Player (1993) ^[8]
גיטריסט הג'אז הטוב ביותר, פרס אורוויל וו. גיבסון (1997)