ג'אקו פסטוריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'אקו פסטוריוס בהופעה

ג'אקו פסטוריוסאנגלית: Jaco Pastorius‏; 1 בדצמבר 1951 - 21 בספטמבר 1987) היה מוזיקאי ג'אז, בסיסט, מלחין ומנהיג ביג בנד אמריקאי, הנחשב בעיני רבים לגדול נגני הבס בכל הזמנים.[1][2] ג'אקו ידוע בעיקר בזכות קריירת הסולו המגוונת שלו, חברותו בהרכב Weather Report בהנהגת ווין שורטר וג'ו זאווינול, ושיתופי הפעולה עם פט מתיני, הרבי הנקוק, וג'וני מיטשל.

פסטוריוס פיתח גישה מוזיקלית חסרת תקדים ורבת השפעה לנגינה בבס, המשלבת הבנה מעמיקה של הרמוניות מתקדמות, ריתמיקה מורכבת וטכניקה וירטואוזית. פסטוריוס נחשב למי שפיתח את גיטרת הבס נטולת השריגים (Fretless bass) אשר השימוש בה הפך לאחד מסימני ההכר שלו, לצד הנגינה הדומיננטית, סגנון הליווי המלודי שלו, השימוש באוברטונים ושילוב השפעות ממוזיקה לטינית, פאנק ורוק.

בשנת 1988 נוסף ג'אקו בידי דאון ביט ל"היכל התהילה של הג'אז". בשנת 2014 הפיק רוברט טרוחיו סרט תעודי בשם "Jaco" הסוקר את חייו ומורשתו.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אקו פסטוריוס נולד בנוריסטאון, פנסילבניה, בשם ג'ון פרנסיס פסטוריוס השלישי, לאביו ג'ק פסטוריוס, מתופף וזמר בהרכבי ביג-בנד, ולאימו סטאפני קטרין האפאלה פסטוריוס. הבכור מבין שלושה אחים.[3] לפסטוריוס שורשים פינים, לאפים, גרמנים, שוודים ואירים.

זמן קצר לאחר היוולדו עברה המשפחה לאוקלנד פארק, פלורידה שבסמוך לפורט לודרדייל.

פסטוריוס התחנך בבית ספר קתולי. בתיכון הצטיין בספורט בין היתר בבייסבול, כדורסל, ופוטבול. את ההשראה לשם ג'קו קיבל משמו של שחקן כדור הבסיס ג'וקו קולון. כינוי נוסף בו נהגו לכנות אותו היה מוגלי על שם ילד הפרא מסיפורי ספר הג'ונגל. ההשוואה מצאה חן בעיניו ולכן, מאוחר יותר בחר לקרוא לאחת מחברות ההפצה שלו בשם זה.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטוריוס גילה עניין במוזיקה כבר מגיל צעיר, תחילה ניגן בתופים בעקבות אביו. שכשהיה פסטוריוס בן-13, פצע בחמורה את שורש כף ידו במהלך משחק כדורגל. הפציעה הצריכה ניתוח וזמן ההתאוששות מנע ממנו להמשיך ולהתאמן כהלכה. אף על פי כן, הרבה להופיע וכשהיה בן 15, הצטרף כמתופף ללהקת מוזיקת-נשמה מקומית בשם "לאס אולס בראס". תפנית גורלית בקריירה המוזיקלית שלו התרחשה כאשר מתופף מיומן ממנו הציע עצמו לתפקיד המתופף בלהקה, כשבאותו זמן, בסיסט הלהקה התפטר. ג'אקו, שעד אז לא ניגן בבס, החליט לנצל את ההיזדמנות, קנה גיטרת בס של פנדר, ושב ללהקה כבסיסט.

כשהיה בן 17 החל להתעניין ברצינות במוזיקת ג'אז ורכש בעזרת חסכנותיו קונטרבס, אך התקשה לתחזקו בתנאי הלחות שבביתו, לכן החליט להחליפו בעבור גיטרת בס אחרת.

פסטוריוס ניגן בנעוריו בהשפעת נגנים כמו ג'רי ג'רמוט, ג'יימס ג'מרסון, פול צ'יימברס, הארווי ברוקס וטומי קוגביל, וליטש את כישוריו בנגינה ובכתיבת שירים בלהקות כמו ווין קוקרן ורוכבי ה-ג.ג. בנוסף לכך גם ניגן במגוון תקליטי R&B וג'אז. במקביל למד קריאת תווים. מאוחר יותר טען כי מוזקאי שלא לומד תווים סופו לנגן ברחוב. כשהיה בן-22 החל ללמד בס באוניברסיטת מיאמי, שם פגש בין תלמידיו את הגיטריסט, פט מתיני, שהיה אז בן-18.

מתיני מספר שכששמע את ג'אקו בפעם הראשונה בפלורידה ב-1972 הוא פשוט נדהם. "מעולם לא שמעתי משהו כזה, לא רק בגלל הטכניקה המדהימה שלו, אלא שהנגינה שלו הייתה אנושיות ובגלל הגרוב הנחוש והנדיר שלו, המצוי רק אצל נגני הג'אז המתקדמים ביותר... כשניגן ביטא את רוח התקופה".[4] ב-1974 החל לנגן עם מתיני. הקלטתם הראשונה יחד, הייתה בהרכב של הפסנתרן פול באלי. מתיני וג'אקו מצאו שפה משותפת, שניהם היו שותפים לתחושה שלג'אז יש המודרני יש מקום אחר להתפתח אליו. ב-1975 מתיני וג'אקו הקליטו ביחד עם המתופף בוב מוזס את אלבום הבכורה של מתיני, Bright size life, בהוצאת ECM. האלבום נחשב לאבן דרך חשובה בהתפתחות הג'אז-פיוז'ן.

אלבום הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה בה הוקלט Bright size life נפגש ג'אקו עם המתופף של להקת דם, יזע ודמעות (Blood, Sweat and Tears), בובי קולמבי, שקיבל אישור מחברת התקליטים קולומביה רקורדס למצוא "כישרון טרי" למחלקת הג'אז שלהם. האלבום נחשב לפורץ דרך משמעותי בתפיסת תפקידה של גיטרה הבס המודרנית וזכה לתשבחות רבות מצד המבקרים. באלבום התארחו טובי נגני הג'אז של התקופה ביניהם הרבי הנקוק, מייקל ברקר, רנדי ברקר, ווין שורטר, דון אליאס ו-לני וואיט. אפילו צמד זמרי הנשמה המפורסם, סאם & דייב, התארחו בשיר Come on Come over. האלבום הורכב מתשעה קטעים ושילב בין ג'אז, מוזיקה קלאסית, סול, פיוז'ן, מוזיקה לטינית ומוזיקת קליפסו.

Weather Report[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן העבודה על אלבום הסולו שלו נתקל ג'אקו בקלידן ג'ו זאווינול במיאמי, שם הופיעה להקתו "תחזית מזג האוויר" (Weather Report) שהנהיג יחד עם ווין שורטר.

פסטוריוס הצטרף להרכב בשנת 1976 במהלך העבודה על האלבום "Black Market" והקליט עבורו מספר קטעים, אך טביעת החותם העיקרית שלו התבטאה באלבום 'Heavy Weather. באלבום שהיה הנמכר ביותר בתולדות הלהקה וקיבל ביקורות גבוהות רבות תרם ג'אקו לעבודת ההלחנה (לדוגמה הקטע "Teen Town") ובמלאכת העיבוד. בהופעות בלטה הופעתו הפרועה והראוותנית. אלבום ההופעה החיה "8:30" זיכה את הלהקה בפרס הגראמי בקטגוריית הופעות הפיוז'ן הטובה ביותר.

ג'אקו פעל בלהקה עד 1981.

שיתופי פעולה והופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אקו שיתף פעולה עם אמנים רבים כשהבולטת בהם היא ג'וני מיטשל, עימה הקליט ארבעה אלבומים (ביניהם אלבום מחווה לבסיסט צ'ארלס מינגוס) וליווה אותה בהופעות חיות.

ג'אקו השתתף בהרכב "Trio of Doom" (טריו של אבדון) עם שתי אגדות ג'אז אחרות, טוני ויליאמס בתופים וג'ון מקלפלין בגיטרה.

ג'אקו התארח באלבומים של אל דימיולה, הרבי הנקוק, ג'ימי קליף, מייק סטרן ואחרים.

פרויקטים עצמאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981, לאחר שעזב את Weather Report, הקים ג'אקו הרכב ביג בנד בשם Word of Mouth אשר נשמע לראשונה באלבום הסולו השני שלו שגם הוא קרוי Word of Mouth. באלבום השתתפו ווין שורטר, הרבי הנקוק, ז'אק דז'ונט, מייקל ברקר טוטס טילמנס ואחרים, ובאלבום נכלל עיבוד לשירם של הביטלס Blackbird. האלבום הוכיח את יכולתו הגבוה של פסטוריוס בהלחנה לצד יכולת הביצוע שלו כנגן. העבודה על האלבום הייתה כרוכה בהוצאות יקרות, הוא הוקלט גם בארצות הברית וגם בבלגיה, אך לא זכה להצלחה מסחרית ובמשך זמן רב פסטוריוס לא הוחתם בחברות תקליטים. ג'אקו ערך קונצרט לכבוד יום הולדתו, "The Birthday Concert", שם הפגין נגינה וירטואוזית בהופעה שהפכה לאחד התקליטים המצליחים ביותר שלו והיא תיעוד נדיר של יכולותיו כמלחין, מעבד, מנצח, ונגן. את הקונצרט בחר לפתוח במלים:

"Good evening everybody, i'd like to say hello to my father"

אלבומו השלישי "Invitation" תיעד הופעה מתוך סיבוב ההופעות המצליח שערך ביפן ב-1982. פסטוריוס התאפיין בפזיזות ואמוציונליות ובסוף שירים והופעות היה כדרך קבע מעיף באוויר את גיטרת הבס שלו ומסובב אותה על יד אחת.

הידרדרות ובעיות בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעה בניו-יורק, 1986

בתחילת הקריירה שלו נמנע ג'אקו משימוש בסמים ואלכוהול אבל המצב השתנה כאשר הצטרף ל-Weather Report. השימוש בסמים השפיע על מצבו הנפשי והתהגותו הפכה לעתים לאנטי-חברתי. הואהובחן כבעל הפרעה דו-קוטבית במהלך סיבוב ההופעות היפני שלו ב-1982 עם ההרכב Word of Mouth, אז הוצע לו לראשונה השימוש בלית'יום. הוא התגרש מאשתו אינגרד וב-1986 הפך לדר רחוב ברחובות ניו-יורק. אשתו לשעבר ואחיו גרגורי ערכו לו התערבות, לאחר מכן אושפז וקיבל קארבאמזפין במקום לית'יום, אך ללא הועיל. ג'אקו חזר לסורו ושב להתגורר ברחובות ניו-יורק.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתגנב לבמה במופע של קרלוס סנטנה ב-11 בספטמבר 1987, פסטוריוס הוצא בכוח מהמתחם. הוא עשה את דרכו למועדון בווילטון מאנרס בפלורידה. שם, לאחר ששבר לכאורה דלת זכוכית אחרי שנמנעה ממנו הכניסה למועדון, דווח כי פסוטריוס נכנס לעימות עם אחד ממאבטחי המועדון, לוק הבן. פסטוריוס אושפז עם מספר שברים בפניו ופצעים בעינו הימנית וזרוע שמאל. לפי הדיווחים, הוא נפל לתרדמת והושם על מערכת החייאה.

לאחר כמה סימנים מעודדים להתאוששות עבר פסטוריוס דימום מוחי שהוביל בסופו של דבר למוות מוחי. הוא נפטר ב-21 בספטמבר 1987 בגיל 35 בביה"ח ברוארד ג'נרל בפורט לודרדייל, פלורידה. הוא נקבר בבית הקברות Our Lady Queen of Heaven בצפון לודרדייל.

לאחר מותו של פסטוריוס, לוק הבן הואשם ברצח מדרגה שנייה אך לאחר מכן הודה באשמה בסעיף הריגה. משום שלא היו לו הרשעות קודמות, ועקב זמן שריצה בכלא בזמן שהמתין לגזר דינו, הוא נשפט ל-22 חודשי מאסר וחמש שנים תקופת מבחן. הבן קיבל חנינה לאחר 4 חודשים בעקבות התנהגות טובה.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטוריוס הושפע ממוזיקאים רבים, ביניהם ג'יימס ג'מרסון, ג'יימס בראון, מיילס דייויס, דיוק אלינגטון, צ'ארלי פרקר, צ'ארלס מינגוס וג'ון קולטריין, פרנק זאפה, הביטלס, ג'ימי הנדריקס, הבנד, סנטנה, פרנק זאפה, באך וסטרווינסקי.

סגנון ועיצוב גיטרת הבס המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Fender Jaco Pastorius Jazz Bass

פסטוריוס נחשב בעיני רבים לאבי גיטרת הבס המודרנית. הוא נהג לנגן במהירות גבוהה, אף על פי שהפקת הצליל בגיטרת הבס נחשבת לקשה יותר בהשוואה לגיטרה רגילה, ונגינתו הייתה דומיננטית, בשונה מהליווי הסטנדרטי שהיה נהוג עד אז. ג'אקו העיד שהדרך שבה ניגש ללמוד שיר חדש כללה קודם כל את למידת המנגינה וכך שילב אותה הן בליווי והן בקטעי סולו. ג'אקו הרבה להשתמש בצלילים עיליים, שבהם עשה צורך ליצירת קו מלודי הדומה לכלי נשיפה (למשל כמו בשיר Birdland כתוספת הרמונית לליווי וכמו בשיר Bright Size Life) או כדי ליצור אקורדים ומערכת הרמונית שלמה (כמו בשיר Portrait of Tracy ובקטעי סולו בהופעות חיות). פסטוריוס הרבה לנגן בצעירותו R&B ופ'אנק ונחשף גם למוזיקה קובנית ואלו השפיעו רבות על נגינתו, בעיקר בתחום הגרוב. בהשפעת סגנונות אלו שילב בנגינתו גרובים מהירים והרבה להשתש ב"גוסט-נוטס", תכניקה בה פורטים על המיתרים ביד ימין ובו בזמן חוסמים את המיתרים ביד שמאל.

הגיטרה איתה ניגן רוב ימיו נקראה פנדר ג'אז בס של חברת פנדר והדגם Jaco Pastorius Jazz Bass נקרא על שמו. גיטרת הבס בה השתמש לרוב הייתה חסרת סריגים (Fretless), בדומה לקונטרבס וכלי קשת אחרים, והיה אחד החלוצים בשימוש בגיטרת בס מסוג זה. את הגיטרה שלו כינה "The Bass of Doom" (בס האבדון) .

פסטוריוס פרסם סדרת ספרים וקלטות וידאו בשם The Modern Electric Bass (גיטרת הבס המודרנית), בהן הוא מתעד את הטכניקה שלו ומציב תרגילים בעלי רמת קושי שונות בליווי חוברת תרגול.

סרט תיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט תיעודי המתאר את סיפור חייו ומותו יצא ב-2014 בהפקתו של בסיסט להקת הת'ראש מטאל מטאליקה, רוברט טרוחיו, המעריץ את ג'אקו מגיל צעיר ומכנהו "הגיבור שלי". בסרט השתתפו ווין שורטר, הרבי הנקוק, ג'וני מיטשל, פליי, סטינג, בוטסי קולינס, וקרלוס סנטנה, ומופיעים בו תמונות וסרטונים מן הארכיון המשפחתי של משפחת פסטוריוס שלא נראו טרם לכן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1976 - Jaco Pastorius (אלבום אולפן).
1981 - Word of Mouth (אלבום אולפן).
1983 - Invitation (אלבום אולפן).
1990 - Honestly Solo Live (הוקלט ב-1986).
1991 - Live In Italy (הוקלט ב-1986).
1991 - Live In New York City, Volumes 1-7.
1992 - Heavy'n Jazz (הוקלט ב-1986).
1995 - The Birthday Concert (הוקלט ב-1981).
1998 - Broadway Blues (הוקלט ב-1986).
1999 - Twins I & II (הוקלט ב-1982).
1999 - Rare Collection.
2003 - Punk Jazz: The Jaco Pastorius Anthology.
2007 - The Essential Jaco Pastorius.
2014 - Modern American Music … Period! The Criteria Sessions (הוקלט ב-1974).
     

עם Weather Report[עריכת קוד מקור | עריכה]

1976 - Black Market (ברצועות Cannonball ו-Barbary Coast).
1977 - Heavy Weather.
1978 - Mr. Gone.
1979 - 8:30.
1980 - Night Passage.
1982 - Weather Report.
2002 - Live and Unreleased.
2006 - Forecast: Tomorrow.
     

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1974 - פול בלי - Jaco.
1975 - פט מתיני - Bright size life.
1976 - איאן האנטר - All American Alien Boy.
1976 - אלברט מנג'לדרוף - Trilogue-Live!.
1976 - ג'וני מיטשל - Hejira (ב-Coyote, Hejira, Black Crow ו-Refuge of the Roads).
1977 - ג'וני מיטשל - Don Juan's Reckless Daughter.
1979 - ג'וני מיטשל - Mingus.
1979 - מישל קולומבייר - Michel Colombier.
1980 - ג'וני מיטשל - Shadows and Light.
1985 - בראיין מלווין - Night Food.
1986 - Biréli Lagrène - Stuttgart Aria.
1988 - פרנסיסקו מונדרגון ריו - Natural.
1988 - בראיין מלווין - Nightfood (הוקלט ב-1986).
1989 - בראיין מלווין - Jazz Street (הוקלט ב-1986).
1990 - בראיין מלווין טריו - Standards Zone (הוקלט ב-1986).
2007 - Trio of Doom - Trio of Doom (הוקלט ב-1979).
     

הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

1974 - Little Beaver - Party Down (ברצועה I Can Dig It Baby).
1975 - Ira Sullivan - Ira Sullivan (גיטרת בס אקוסטית ברצועה Portrait of Sal La Rosa).
1976 - אל דימיולה - Land of the Midnight Sun (on the track Suite-Golden Dawn).
1977 - Airto - I'm Fine, How Are You? (ברצועה Nativity).
1978 - Cockrell & Santos - New Beginnings (גיטרה מל ברצועה I Tried It All).
1978 - Flora Purim - Everyday Everynight (ברצועות The Hope ,Five-Four, Las Olas, Blues Ballad).
1978 - הרבי הנקוק - Sunlight (ברצועה Good Question).
1979 - Manolo Badrena - Manolo (ברצועה The One Thing).
1979 - Michel Polnareff - Coucou Me Revoilou (ברצועה Une Simple Melodie).
1980 - הרבי הנקוק - Mr. Hands (ברצועה 4 A.M).
1982 - Jazz At The Opera House - Produced by Conrad Silvert (ברצועה Footprints).
1982 - Bob Mintzer - Source (ברצועות I Don't Know, Spiral).
1984 - Randy Bernsen - Music for Planets, People & Washing Machines (ברצועות Olde Hats, Windsong).
1985 - Deadline - Down by Law (ברצועה Makossa Rock).
1985 - Jimmy Cliff - Cliff Hanger (ברצועה Brown Eyes).
1986 - Mike Stern - Upside Downside (ברצועה Mood Swings).
1986 - Randy Bernsen - Mo' Wasabi (ברצועות Swing Thing, Jac Attack/Dover Days, Califoric).
1986 - Randy Bernsen - Paradise Citizens (ברצועה Paradise Citizens).
     

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'אקו פסטוריוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Starr, Eric; Starr, Nelson (2008), The Everything Bass Guitar Book, F&W Publications Inc
  2. ^ Belew, Adrian (1986), New Directions in Modern Guitar, Hal Leonard Publications
  3. ^ http://jacopastorius.com/life/
  4. ^ הקדמה להוצאה המחודשת של אלבום ההבכורה של ג'אקו מאת פט מתיני