מנקר
 | |
| מיקומו של מנקר בקבוצת לווייתן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | לווייתן |
| שמות נוספים | α בלווייתן |
| סוג | ענק אדום |
| בהירות נראית | 2.53[1] |
| סיווג ספקטרלי | M1.5 III[1] |
| עלייה ישרה | 03ʰ 02ᵐ 16.77ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 23.06″ 05′ 04°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| משך מחזור השתנות | לא סדיר[2] |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 1.88- |
| מרחק |
250 שנות אור 76.65 פארסק[1] |
| רדיוס | 89[3] רדיוסי שמש |
| מסה | 2.3[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 485 מהשמש |
| טמפרטורה | 3,795[3] K |
| מהירות סיבוב | 6.9 קילומטר לשנייה |
| מהירות רדיאלית | −25.62±0.06 קילומטר לשנייה |
| היסט | 13.09±0.44 אלפיות של שניות קשת |
| מתכתיות |
−0.33  |
  | |
מֶנְקָר (מערבית, منخر - מוּנחר - "נחיר") או α בלווייתן, הוא הכוכב השני בבהירותו בקבוצת הכוכבים לווייתן אחרי הכוכב דנב קאיטוס (β בלווייתן). הסדר ההפוך של ציוני באייר נובע ככל הנראה ממיקומם של שני הכוכבים - מנקר צפוני בהרבה מדנב קאיטוס ולכן יותר קל לצפייה מאירופה. לכוכב בהירות נראית מדרגה 2.53 והוא נמצא במרחק של כ-250 שנות אור ממערכת השמש.
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנקר הוא ענק אדום מסוג ספקטרלי M1.5 III, מסתו כ-2.3 מסות שמש, רדיוסו קרוב ל-90 רדיוסי שמש - יותר מרדיוס המסלול של כוכב חמה, טמפרטורת פניו כ- 3,800 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 485 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל טמפרטורת פניו הנמוכה רוב קרינתו היא בתחום התת-אדום כך שעוצמת ההארה הכוללת שלו היא פי 3 מכך.[3] בהירותו של מנקר משתנה באופן לא סדיר בין דרגות בהירות 2.45 ו-2.54 והוא מסווג כמשתנה לא-סדיר איטי.[2] מנקר נמצא בשלבים מתקדמים של התפתחותו והוא כבר סיים להתיך הליום לפחמן בליבתו. הוא צפוי להתנפח עוד ולהתקרר תוך איבוד יציבות, מה שיגרום להגברת ההשתנות של בהירותו בדומה למירה, עד שלבסוף יאבד את שכבותיו החיצוניות ויהפוך לננס לבן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנקר באתר של ג'ים קלר
- מנקר, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 SIMBAD: Menkar
- ^ 1 2 General Catalogue of Variable Stars: a Ceti
- ^ 1 2 3 4 M. Wittkowski, J. P. Aufdenberg, T. Driebe, V. Roccatagliata, T. Szeifert & B. Wolff: Tests of stellar model atmospheres by optical interferometry. IV. VINCI interferometry and UVES spectroscopy of Menkar, Astronomy & Astrophysics, Vol. 460, Iss. 3, p. 863 (2006)