לדלג לתוכן

מסע הביגל (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסע הביגל
Journal and remarks
מידע כללי
מאת צ'ארלס דרווין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות מסעות
הוצאה
תאריך הוצאה 1839 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רפרודוקציה של חזית מאת רוברט טיילור פריצ'ט מהמהדורה המאוירת הראשונה של מארי, 1890: הביגל במצר מגלן במונטה סרמיינטו בצ'ילה.[1]

מסע הביגל (באנגלית: The Voyage of the Beagle) הוא הספר שכתב צ'ארלס דרווין ושפורסם ב-1839 בתור יומנו והערותיו, והביא לו תהילה וכבוד.[2] זה היה הכרך השלישי של סיפור מסעותיהן של ספינות הוד מלכותה "אדוונצ'ר" ו"ביגל", ששאר כרכיו נכתבו או נערכו על ידי מפקדי הספינות. הספר "יומן והערות" מתאר את חלקו של דרווין במסע הסקר השני של הספינה אה"מ ביגל. בשל הפופולריות של הדו"ח של דרווין, המוציא לאור הוציא אותו מחדש שוב ב-1839 כ"יומן מחקריו של דרווין", והמהדורה השנייה המתוקנת שפורסמה ב-1845 השתמשה בכותר זה. פרסום מחדש של הספר בשנת 1905 הציג את הכותרת מסע הביגל, שבה הוא מוכר כיום.[3]

ביגל הפליגה מפלימות' סאונד ב-27 בדצמבר 1831 בפיקודו של קפטן רוברט פיצרוי. המשלחת תוכננה להימשך שנתיים אך נמשכה כמעט חמש – עד 2 באוקטובר 1836. דרווין בילה את רוב הזמן בחיפושים ביבשה (שלוש שנים ושלושה חודשים ביבשה; 18 חודשים בים). הספר הוא ספר זיכרונות מסע כמו גם כתב עת מדעי מפורט המכסה ביולוגיה, גאולוגיה ואנתרופולוגיה, ומדגים את יכולות ההתבוננות של דרווין, שכתב בתקופה שבה מערב אירופה חקרה ומיפתה את העולם. דרווין ביקר מחדש בכמה אזורים במהלך המשלחת, אך למען הבהירות, פרקי הספר מסודרים לפי מקומות ומיקומים ולא לפי תאריך.

במהלך המסע כתב דרווין גם הערות המרמזות על השקפותיו המשתנות על קביעות (אי השתנות) המינים. בשובו, כתב ספר על סמך הערות אלה, בתקופה בה פיתח לראשונה את תיאורית האבולוציה הכוללת מוצא משותף וברירה טבעית. הספר כולל הצעות לרעיונותיו, במיוחד המהדורה השנייה של 1845.

הקשר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1826 עזבו שתי ספינות את פלימות' כדי לסקור את החופים הדרומיים של דרום אמריקה. הקצין הבכיר של המשלחת היה פיליפ פארקר קינג, מפקד ומודד של אדוונצ'ר (HMS Adventure), ותחת פקודותיו היה פרינגל סטוקס מפקד ומודד של הביגל. באוגוסט 1828 ירה סטוקס בעצמו. בדצמבר קיבל רוברט פיצרוי את הפיקוד על הספינה והמשיך בסקר. בינואר 1830 ציין פיצרוי ביומנו את הצורך במומחיות במינרלוגיה או בגאולוגיה, ורשם שבמשלחת עתידית "ישתדל להביא אדם המוסמך לבחון את הארץ; בעוד הקצינים ואני נטפל בהידרוגרפיה." שתי הספינות חזרו לפלימות' באוגוסט 1830.[4] קינג היה במצב בריאותי ירוד ופרש מהצי. הוא חזר לביתו באוסטרליה ב-1832.[5]

באוגוסט 1831, בזמן שהכינו את ביגל, הועלתה הצעתו של פיצרוי למקום על הספינה עבור חוקר טבע במימון עצמי עם פרופסורים מאוניברסיטת קיימברידג'.[6] הנסלו הציע לו את דרווין שהיה כשיר והתלהב מקריאת הנרטיב האישי של הומבולדט. דרווין היה בסיור לימודי קצר עם הגאולוג אדם סדג'וויק לקראת ביקור מתוכנן עם חברים בטנריפה. דרווין קרא את המכתבים כשהגיע הביתה, והיה להוט להצטרף למסע.[7][8]

היומן / כתב העת של דרווין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סיפון הספינה, דרווין החל תיעוד יום-יומי של פעילויות ביומן, אליו התייחס בכינוי "הז'ורנל שלי". מונח זה קשור לספר שפרסם. תעתיקי כתב היד המקורי כוללים את "יומנו של צ'ארלס דרווין על מסע הביגל" (עורכת – נורה בארלו) ו"יומן הביגל של צ'ארלס דרווין" (עורך – ריצ'רד קיינס). דרווין כתב ערכים בדיו, בעודו בספינה או כששהה בבית על החוף. כשטייל ביבשה, השאיר את כתב היד על הספינה ורשם רשימות בעיפרון בספרי כיס כדי לתעד פרטים על טיוליו יחד עם הערות השטח שלו על גאולוגיה והיסטוריה של הטבע. לאחר מכן רשם את רשומותיו ביומן מהרשימות הללו או מהזיכרון, לפעמים מספר שבועות לאחר האירוע.[9]

עמודים 1 ו-2 מ-16 בדצמבר 1831, מתארים אירועים מרגע הגעתו של דרווין הביתה ב-29 באוגוסט ועד הגעתו לדבונפורט ב-24 באוקטובר.[10] מעמוד 3 ואילך הוא מאמץ פריסה עקבית, עם חודש, שנה ומקום בכותרת בראש, מספר עמוד בפינה העליונה, ויום בחודש בשוליים בכל ערך. לאחר עיכובים ויציאות שבוטלו בגלל מזג האוויר, הם יצאו לדרך ב-27 בדצמבר. דרווין סבל ממחלת ים, והערך שלו מתאריך זה מתחיל במילים "אני כותב כעת, ב-5 בינואר, את מזכרי האומללות שלי לשבוע האחרון".[9][11]

באפריל, חודש לאחר שהגיע לדרום אמריקה, כתב לאחותו קרוליין שהוא מתקשה לכתוב מכתבים, בין השאר בגלל "כתיבת הכל ביומן שלי".[12] כמה שבועות לאחר מכן בבוטאפוגו, עייף וללא פנאי, שלח לה "בחבילה, את היומן הרגיל שלי. קיבלתי ממנו התקף מיאוס ואני רוצה להוציא אותו מנגד עיני. כל אחד מכם שירצה, יכול לקרוא אותו. הרבה ממנו הוא בסגנון ילדותי: זכרו זאת, שהוא נכתב אך ורק כדי לגרום לי לזכור את המסע הזה, ושזה לא תיעוד של עובדות אלא של מחשבותיי". הוא הזמין ביקורת.[13] אחותו קתרין שיבחה את התיאורים "המעניינים והמשעשעים" שלו, "סוזן קראה את היומן בקול בפני אבא, שהתעניין ואהב אותו מאוד". קרובי משפחתו לבית ודג'ווד ביקשו לראות אותו באולם מר (Maer). דרווין השאיר זאת "לגמרי בידיים שלך. אני חושד שהחלק הראשון הוא ילדותי ומגעיל, אם כן אל תשלח אותו ל[אולם] מר. כמו כן, אל תשלח אותו בכרכרה (זה עשוי להיראות לך מגוחך) אבל הייתי רוצה להעלות על הכתב במהרה חלק מזיכרוני כפי שהוא. אני מרגיש שזה משפיע כל כך על שמירה על זיכרון נכון [מדויק] של המקומות השונים שאנו מבקרים בהם."[14]

עד 14 ביולי 1833 דרווין שלח עוד מיומנו. ב-28 באוקטובר נתנה קרוליין את ההערכה הביקורתית המבוקשת – בחלק הראשון דרווין "כנראה מתוך קריאת כל כך הרבה מהומבולדט, קיבל את הביטויים שלו ומדי פעם השתמש בסוג הביטויים הצרפתיים הפרחוניים שבהם הוא משתמש, במקום הסגנון הפשוט שלך, שהוא סגנון נעים הרבה יותר. אין לי ספק שבלא ששמת לב, אתה מגלם את הרעיונות שלך בשפתו השירית, אבל מכיוון שהוא זר זה לא נשמע לא טבעי אצלו". עם זאת, "את רוב דבריך אהבתי מאוד ולא יכולתי למצוא שום פגם". ביולי 1834 הסכים דרווין שנקודות אלו היו "צודקות לחלוטין", והמשיך לעדכן את יומנו בקפידה.[15][16]

בעוד ביגל פונה הביתה באפריל 1836, דרווין כתב לקרוליין שגם פיצרוי עסוק בכתיבת "סיפור המסע". ה"ספר" הזה עשוי להיות "די מפוזר", אבל חוץ מזה טוב: "הסגנון שלו מאוד פשוט ומצוין. הוא הציע לי להצטרף אליו בפרסום הדו"ח, כלומר יהיה ברשותי היומן שלי והוא יערבב אותו עם שלו. כמובן שאמרתי שאני מוכן לחלוטין, אם הוא רוצה חומרים; או שהוא חושב שהפרטים היום-יומיים שכתבתי ביומן שלי שווים פרסום. הוא קרא את החלק שיש לי על הסיפון, ואהב את זה." דרווין שאל את משפחתו לגבי רעיון זה,[17] אך היה מודע למנהג הצי לפיו לקפטן יש זכות שימוש ראשון במסמכים.[18][19]

יומן והערות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שובו הניה דרווין במסיבה שערכו פאני והנסלי וודג'ווד עבור קרוביהם ב-4 בדצמבר 1836. הם עיינו ביומן שלו. הרופא וכותב הנסיעות הנרי הולנד הסתכל בכמה עמודים ו"חשב שלא כדאי לפרסם אותו לבדו, מכיוון שהוא דן בנושאים דומים לאלה שדן בהם הקפטן", והותיר את דרווין "במבוכה רבה יותר" אך "נוטה לתוכנית לערבב קטעים ארוכים עם אלה של פיצרוי." הוא "ימשיך עם הגאולוגיה ויעזוב את כתביו כפי שהם",[20][19] ועליהם להתפרסם בפני עצמם, לא "להתערבב עם אלה של קפטן פיצרוי".[21] פאני והנסלי מצאו את "כתב העת כל כך מעניין, שדי קשה לעצור בקריאה כדי לבקר".[22] אף על פי ש"אין זו מקראה טובה של מסעות באופן כללי", אך הנסלי "לא מצא חלק משל [דרווין] מייגע". השניים "קראו גם הרבה מאוד ממנו בקול רם" כמבחן חמור יותר, והגיעו למסקנה שיש לו "מגוון רב יותר ומספר גדול יותר של מנות מעניינות" מאשר ספרי טיולים אחרים, "ככל שזה פחות מתערבב עם היומן של הקברניט [פיצרוי], כך טוב יותר."[23]

לאחר עצה מברודריפ, כתב פיצרוי ב-30 בדצמבר כי "כרך אחד עשוי להיות עבור המלך – אחר עבורך – ושלישי עבורי. הרווחים אם יהיו, יחולקו לשלוש מנות שוות – מה דעתך על תוכנית כזו?" דרווין הסכים, והחל לעבוד על הכרך שלו.[24][25] במרץ 1937 אמר לפוקס "עכשיו אני עובד קשה ומוותר על כל דבר אחר בשביל זה. התוכנית שלנו היא כדלקמן. סרן פיצרוי כותב שני כרכים, מתוך החומרים שנאספו במהלך ההפלגה האחרונה תחת קפטן קינג עד טיירה דל פואגו ובמהלך ההקפה שלנו. יהיה לי הכרך השלישי, שבו אני מתכוון לתת מעין יומן של חוקר טבע, לא תמיד לפי סדר הזמן, אלא לפי סדר המיקום. תיאור ההרגלים של בעלי החיים יתפוס חלק גדול, סקיצות של גאולוגיה, מראה הארץ ופרטים אישיים ישלימו את המרקחת הזו. אחר כך אכתוב דין וחשבון על הגאולוגיה בפירוט, ואכין כמה מאמרים זואולוגיים. כדי שתהיה לי הרבה עבודה, לשנה-שנתיים הקרובות, ועד שזה ייגמר לא יהיו לי חופשות."[26]

פרסום הנרטיב של פיצרוי וספרו של דרווין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרווין ארגן מחדש את יומנו, גזר חלקים ושילב חומר מדעי מהערות השטח שלו. הוא העביר את כתיבתו למו"ל הנרי קולבורן, ובאוגוסט 1837 קיבל את ההגהות הראשונות מהמדפיס. הנסלו עזר לבדוק אותן; ב-4 בנובמבר, דרווין כתב לו כי "גם אם אחיה עד גיל שמונים, לא אפסיק להתפעל מלמצוא עצמי כסופר". חלק ממנו הודפס. "לנייר החלק והסוג השקוף יש מראה מקסים, ולמחרת ישבתי והתבוננתי בהתפעלות אילמת בעמוד הראשון של הכרך שלי, כשקיבלתי אותו ממכונות הדפוס!"[27]

פיצרוי נאלץ לערוך את התיאור של קינג על המסע הראשון, להוסיף קטעים מהיומן של הקפטן הקודם של ביגל ויומנו שלו כאשר החל בכהונתו, וכן לכתוב את התיאור שלו על המסע השני. באמצע נובמבר 1837, נעלב מכך שהקדמה של דרווין לכרך ג' (והקדמה דומה לחלק הראשון של "הזואולוגיה") חסרה, לדעתו, מספיק הכרה בעזרה שנתנו פיצרוי וקצינים אחרים; הבעיה גברה. עד סוף פברואר 1838 הודפסו סיפור מאת קינג (כרך א') וכתב העת של דרווין (כרך שלישי), אך פיצרוי עדיין עבד קשה על כרך ב'.[27][28]

"הנרטיב" הושלם ופורסם כארבעה כרכים במאי 1839,[29] כ"נרטיב מסעות המדידה של ספינות הוד מלכותו אדוונצ'ר וביגל", "המתאר את בדיקתם על החופים הדרומיים של דרום אמריקה, והקפת הביגל של הגלובוס, בשלושה כרכים". שם הספר הארוך היה במקור, כמקובל בתקופה הזו.[30] כרך ראשון תיאר את המסע הראשון תחת המפקד פיליפ פרקר קינג, בכרך שני תיאר פיצרוי את המסע השני. "כתב העת וההערות של דרווין, 1832–1835" הוא הכרך השלישי, והכרך הרביעי הוא נספח ארוך. הפרסום נבדק על ידי באזיל הול (Basil Hall) בגיליון יולי 1839 של Edinburgh Review.[31]

כרך שני כולל את "דבריו של פיצרוי בהתייחס למבול" שבו חזר בו מהתעניינותו הקודמת בכתבים הגאולוגיים של צ'ארלס לייל ואת הערותיו לדרווין במהלך המשלחת כי מאפייני משקע שראו "לעולם לא היו יכולים להיגרם על ידי שיטפון של ארבעים יום", המצהיר על מחויבותו המחודשת לקריאה מילולית של התנ"ך.[32] הוא התחתן בשובה של הספינה, ואשתו הייתה מאוד דתייה.[33]

תרומתו של דרווין התגלתה פופולרית להפליא והמוציא לאור, הנרי קולברן מלונדון, הכריז ב-15 באוגוסט על כרך נפרד של הטקסט של דרווין,[34] שפורסם עם שער חדש כ"כתב עת של מחקרים בגאולוגיה והיסטוריה של הטבע של המדינות השונות שביקרה בהן אה"מ הביגל".[35] "חוזר המוציאים לאור" מ-2 בספטמבר נשא פרסומת לכרך זה, כמו גם פרסומת נפרדת עבור הכרכים האחרים, כפי שמופיע במאמרו של ויליאם ברודריפ ב-Quarterly Review.[35] הדבר נעשה ככל הנראה מבלי לבקש את רשותו של דרווין או לשלם לו על הפרסום.

מהדורה שנייה: רעיונות משתנים על אבולוציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איור מתוך "כתב העת למחקרים בהיסטוריה של הטבע והגאולוגיה"

המהדורה השנייה של 1845 שילבה תיקונים נרחבים שנעשו לאור הפרשנות של אוספי השטח ופיתוח רעיונות על אבולוציה. מהדורה זו הוזמנה על ידי המוציא לאור ג'ון מארי, ששילם לדרווין שכר טרחה של 150 פאונד עבור זכויות היוצרים. הכותרת המלאה שונתה ל"כתב עת למחקרים בהיסטוריה של הטבע ובגאולוגיה של המדינות בהן ביקרה במסעה אה"מ ביגל מסביב לעולם".[3]

במהדורה הראשונה, דרווין מעיר ביחס לדמיון של חיות הבר בגלאפגוס לאלו ביבשת דרום אמריקה. "הנסיבות יוסברו, על פי דעותיהם של כמה מחברים, באמירה שהכוח היצירתי פעל על פי אותו חוק על תחום רחב". דבר זה נכתב בהתייחסות לרעיונותיו של צ'ארלס לייל לגבי "מרכזי הבריאה". דרווין ציין את ההדרגתיות בגודל המקור של מיני חוחיות, וחשד שמינים "מוגבלים לאיים שונים", "אבל אין מקום בעבודה הזו להיכנס לנושא המוזר הזה."

מהדורות מאוחרות מרמזות על רעיונותיו החדשים על אבולוציה:

בהתחשב בגודלם הקטן של האיים הללו, אנו מרגישים נדהמים יותר ממספר היצורים האבוריג'ינים [הילידיים, המקומיים] שלהם, ומהטווח המצומצם שלהם... בתוך תקופה גאולוגית לאחרונה האוקיינוס הבלתי מחולק היה פרוש כאן. לפיכך, הן במרחב והן בזמן, נראה שהתקרבנו מעט לאותה עובדה גדולה – אותה תעלומת מסתורין – ההופעה הראשונה של יצורים חדשים על פני כדור הארץ הזה.

לגבי החוחיות וההדרגתיות בהתפתחות גודל המקור שלהן, כתב: "אפשר באמת לתהות על כך שממיעוט של ציפורים בארכיפלג הזה, מין אחד נלקח ועבר שינוי למטרות שונות".

בשנת 1890 פרסם ג'ון מארי מהדורה מאוירת של הספר, לפי הצעתו של האמן רוברט טיילור פריצ'ט, שכבר היה ידוע בליווי מסעות של הספינות RYS Wanderer ו-Sunbeam, ובהפקת תמונות המשמשות בספרים שתיארו הפלגות אלו.[36] בהקדמה למהדורה זו של "כתב עת ומחקרים" מאת דרווין, אמר מארי כי רוב "ההשקפות שבעבודה זו הן מסקיצות שנעשו במקום על ידי מר פריצ'ט, עם ספרו של מר דרווין לצידו", והאיורים "נבחרו ואומתו במירב הזהירות ותשומת הלב".[1]

תוכן – מקומות שבהם ביקר דרווין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למען הקריאה, פרקי הספר מסודרים גאוגרפית ולא ברצף כרונולוגי מדויק של מקומות שדרווין ביקר או ביקר שוב.[37] הכותרות הראשיות (ולפעמים כותרות המשנה) של כל פרק נותנות מושג היכן ביקר אבל לא את הרצף המדויק. במסע השני של הביגל פורטו מסעותיו של דרווין. התוכן בספר מציין גם נושאים שנדונו בכל פרק, ואלה לא מוצגים כאן, לשם הפשטות. השמות והאיות הם אלה שדרווין השתמש בהם. הרשימה להלן מבוססת על כתב העת וההערות משנת 1839.

  • הקדמה
  1. פרק א': סנטיאגו – איי כף ורדה (סלע פאולוס הקדוש, פרננדו די נורוניה, 20 בפברואר, באהיה או סן סלבדור, ברזיל, 29 בפברואר)
  2. פרק ב': ריו דה ז'ניירו
  3. פרק ג': מלדונאדו
  4. פרק ד': מריו נגרו לבאיה בלנקה
  5. פרק ה': באיה בלנקה
  6. פרק ו': מבאיה בלנקה לבואנוס איירס
  7. פרק VII: מבואנוס איירס לסנטה פה
  8. פרק ח: בנדה אוריינטל
  9. פרק ט': פטגוניה
  10. פרק X: סנטה קרוז – פטגוניה
  11. פרק XI: טיירה דל פואגו
  12. פרק XII: איי פוקלנד
  13. פרק י"ג: מצר מגלן
  14. פרק י"ד: מרכז צ'ילה
  15. פרק XV: איי צ'ילואה וצ'ונוס
  16. פרק XVI: צ'ילואה וקונספסיון
  17. פרק XVII: מעבר קורדילרה
  18. פרק XVIII: צפון צ'ילה ופרו
  19. פרק XIX: ארכיפלג גלאפגוס
  20. פרק XX: טהיטי וניו זילנד
  21. פרק XXI: אוסטרליה (ארץ ואן דימן)
  22. פרק XXII: תצורות אלמוגים (איי קילינג או קוקוס)
  23. פרק כ"ג: ממאוריציוס לאנגליה

במהדורה השנייה, Journal of Researches משנת 1845, אוחדו פרקים VIII ו-IX לפרק VIII על "בנדה אוריינטל ופטגוניה", ופרק IX כלל את "סנטה קרוז, פטגוניה ואיי פוקלנד". לאחר פרק X על טיירה דל פואגו, לפרק XI הייתה כותרת מתוקנת – "מצר מגלן – אקלים החופים הדרומיים". הפרקים הבאים מוספרו מחדש בהתאם. לפרק XIV ניתנה הכותרת המתוקנת "צ'ילואה וקונספסיון: רעידת אדמה גדולה", ולפרק XX הייתה הכותרת "אי קילינג: תצורות אלמוגים", כאשר הפרק המסכם XXI שומר על הכותרת "ממאוריציוס לאנגליה".

מקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Darwin, Charles (ביוני 1960), "Darwin as a Traveller", The Geographical Journal, 126 (2): 129–136, doi:10.2307/1793952, JSTOR 1793952 {{citation}}: (עזרה) Retrieved on 15 December 2006
  • Browne, E. Janet (1995), Charles Darwin: vol. 1 Voyaging, London: Jonathan Cape, ISBN 1-84413-314-1
  • Browne, E. Janet (2002), Charles Darwin: vol. 2 The Power of Place, London: Jonathan Cape, ISBN 0-7126-6837-3
  • Darwin, Charles (1835), Extracts from letters to Professor Henslow. Cambridge, [printed by the Cambridge University Press for private distribution] Retrieved on 30 April 2007
  • Darwin, Charles (1887), Darwin, F (ed.), The life and letters of Charles Darwin, including an autobiographical chapter., London: John Murray (אנ') Retrieved on 15 December 2006
  • Darwin, Charles (1958), Barlow, N (ed.), The autobiography of Charles Darwin 1809–1882. With the original omissions restored. Edited and with appendix and notes by his grand-daughter Nora Barlow., London: Collins (אנ') Retrieved on 15 December 2006
  • Desmond, Adrian; Moore, James (1991), Darwin, London: Michael Joseph, Penguin Group, ISBN 0-7181-3430-3
  • Freeman, R. B. (1977), The Works of Charles Darwin: An Annotated Bibliographical Handlist (Second ed.), Cannon House Folkestone, Kent, England: Wm Dawson & Sons Ltd Retrieved on 30 April 2007
  • Gordon, Robert; Thomas, Deborah (20–21 במרץ 1999), "Circumnavigating Darwin", Darwin Undisciplined Conference, Sydney. {{citation}}: (עזרה) Retrieved on 15 December 2006
  • Keynes, Richard (2001), Charles Darwin's Beagle Diary, Cambridge University Press, נבדק ב-24 באוקטובר 2008 {{citation}}: (עזרה)
  • Rookmaaker, Kees; van Wyhe, eds. (במרץ 2021), Transcription of Darwin, C. R. [Beagle diary (1831-1836)]. EH88202366, Darwin Online {{citation}}: (עזרה)
  • Thomson, Keith S. (2003), HMS Beagle : the story of Darwin's ship, London: Phoenix, ISBN 978-0-7538-1733-9, OCLC 52143718
  • van Wyhe, John (2006), Charles Darwin: gentleman naturalist: A biographical sketch Retrieved on 15 December 2006

ביבליוגרפיה של פרסומים מקוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסע הביגל בוויקישיתוף

טקסטים מלאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Darwin 1890, pp. ii, v.
  2. ^ Charles Darwin, THE VOYAGE OF THE BEAGLE - CHARLES DARWIN, https://standardebooks.org/, - "in 1839 he published a more readable account of his experiences in this book, ... The book quickly became very popular..." -, ‏1839
  3. ^ 1 2 Freeman 1977.
  4. ^ King 1839, pp. xi–xix, 360, 385 462
  5. ^ Thomson 2003, p. 230.
  6. ^ FitzRoy 1839, pp. 17–18.
  7. ^ Darwin 1958, pp. 67–68, 71.
  8. ^ Keynes 2001, pp. xii–xiii.
  9. ^ 1 2 Keynes 2001, pp. xiii–xv.
  10. ^ Rookmaaker & van Wyhe 2021, pp. 1–2.
  11. ^ Rookmaaker & van Wyhe 2021, pp. 3, 37.
  12. ^ "Letter no. 164 – Charles Darwin to Caroline Darwin – 2–6 April 1832". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-19 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Letter no. 166 – Charles Darwin to Caroline Darwin – 25–26 April [1832]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-19 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Keynes 2001, pp. xv–xvi.
  15. ^ Keynes 2001, pp. xvi–xvii.
  16. ^ "Letter no. 224 – Caroline Darwin to Charles Darwin – 28 October [1833]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-19 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Letter 301 — Charles Darwin to Caroline Darwin – 29 Apr 1836". Darwin Correspondence Project.
  18. ^ "Letter no. 496 – Charles Darwin to William Whewell – 16 February [1839]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-19 בדצמבר 2021. the circumstance of any naturalist being on board the Beagle is entirely due to Captain FitzRoy’s wish .... by the custom of the Navy, the Captain of such a vessel is considered to have a right to the first use of all the papers belonging to the officers on board (a right, which FitzRoy did not enforce) {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 "Journal of researches". Darwin Correspondence Project. 7 בינואר 2019. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Letter 325 — Charles Darwin to Caroline Darwin – [7 December 1836]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-21 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Keynes 2001, pp. xviii–xix..
  22. ^ "Letter no. 336 – Catherine Darwin to Charles Darwin – 27 [December 1836]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-22 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Letter no. 332 – Hensleigh Wedgwood to Charles Darwin – [20 December 1836]". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-22 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Keynes 2001, pp. xix..
  25. ^ "Letter 337 — Robert FitzRoy to Charles Darwin – 30 December 1836". Darwin Correspondence Project.
  26. ^ "Letter 348 — Charles Darwin to William Darwin Fox – [12 March 1837]". Darwin Correspondence Project.
  27. ^ 1 2 Keynes 2001, p. xviii–xx..
  28. ^ "Letter 386 — Robert FitzRoy to Charles Darwin – 15 November 1837". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-22 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

    "Letter 387 — Robert FitzRoy to Charles Darwin – 16 November 1837". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-22 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Letter no. 516 – Robert FitzRoy to Charles Darwin (2 or 16 June 1839)". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-3 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Narrative of the Surveying Voyages of His Majesty's Ships Adventure and Beagle, describing their Examination of the Southern Shores of South America, and the Beagle's Circumnavigation of the Globe, in three volumes, London: Henry Colburn, 1839
  31. ^ Hall, Basil (ביולי 1839). "[Review of] Narrative of the Voyages of H. M. S. Adventure and Beagle". Edinburgh Review. 69: 194–234. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ A very few Remarks with reference to the Deluge, CHAPTER XXVIII, FitzRoy 1839, p. 657 See also Robert FitzRoy#HMS Beagle's second voyage.
  33. ^ Desmond, Adrian; Moore, James (1990), Darwin, London: Michael Joseph, the Penguin Group, pp. 284–285, ISBN 0-7181-3430-3
  34. ^ "Letter no. 516 – Robert FitzRoy to Charles Darwin (2 or 16 June 1839)". Darwin Correspondence Project. נבדק ב-3 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 Broderip, William (בדצמבר 1839). "Review of Narrative of the Surveying Voyages of H.M.S. Adventure and Beagle between the Years 1826 and 1836 ... & Journal of Researches into the Geology and Natural History of the various Countries visited by H.M.S. Beagle ...". The Quarterly Review. 65: 194–234. {{cite journal}}: (עזרה) (transcription)
  36. ^ "The Elmbridge Hundred | Robert Taylor Pritchett". נבדק ב-3 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Keynes 2001, p. xx
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מסע_הביגל_(ספר)&oldid=39871182"