מרטינש פניקיס
 | |
| לידה |
6 בנובמבר 1874 פלך קורלנד, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1964 (בגיל 89) ריגה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
ריגס מז'ה קאפי  |
| מדינה |
לטביה |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית הכוחות המזוינים הלאומיים של לטביה |
| תקופת הפעילות | 1896–1934 (כ־38 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הצבא | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמות העצמאות של לטביה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
מרטינש פיניקיס (בלטבית: Mārtiņš Peniķis; 6 בנובמבר 1874 – 18 בפברואר 1964) היה גנרל לטבי, אשר שימש כמפקד הצבא הלטבי בין 1921–1923, ופעם נוספת בין 1928–1934.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פניקיס נולד ב-6 בנובמבר 1874 באזור טורלבה בפלך קורלנד שבאימפריה הרוסית. ב-1896 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית. הוא לחם במלחמת רוסה-יפן, והשתתף בין היתר בקרב מוקדן. ב-1913 הוא החל ללמוד באקדמיה הצבאית ניקולאי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פיניקיס היה מפקד פלוגה. הוא פיקד על הפלוגה שלו במהלך קרב גליציה, ובדצמבר 1914 נפצע. הוא השתתף בקרבות בבלארוס ובלטביה עד מהפכת אוקטובר, אז פרש מהצבא. הוא נותר באזור וידזמה, ולאחר שזו נכבשה בידי הצבא הקיסרי הגרמני, הוא נלקח בשבי. הוא שוחרר עם סיום המלחמה בנובמבר 1918.
עם שחרורו, חזר פיניקיס למולדתו ללטביה, שהכריזה בינתיים על עצמאותה. המדינה הצעירה הותקפה בידי הצבא האדום, ופניקיס התגייס לצבא הלטבי הצעיר. הוא פיקד בתחילה על כל היחידות הלטביות באזור קורלנד, ולאחר מכן על חיל המצב של לייפאיה. הלטבים הצליחו להדוף את המתקפה הסובייטית, ובשל כך החליט פיניקיס לפרוש משירות פעיל ומונה למפקד בתי הספר הצבאיים. עם זאת, נסיגתם של הגרמנים מהאזור הבלטי (בעקבות הסכם ורסאי), הותירה ואקום שעד מהרה הפך למלחמת הכול בכול. גנרל רוסי בשם פאבל ברמונט-אבלוב הקים את צבא המתנדבים של מערב רוסיה – גוף שהורכב בעיקר מחיילים רוסים ששוחררו מהשבי הגרמני, וכונו "ברמונטיאנים" על שמו של ברמונט. בתמיכת גדודי פרייקור של גרמנים-בלטים, ברמונט יצא למסע לכיבוש ליטא ולטביה. הברמונטיאנים התקדמו במהירות והגיעו עד שערי עיר הבירה ריגה.
לנוכח המשבר הלאומי, חזר פיניקיס לשירות פעיל ומונה למפקד הדיוויזיה ה-2. תחת פיקודו, הדיוויזיה הצליחה לשחרר חלקים גדולים מלטביה מידי הברמונטיאנים. ב-1 באפריל 1921 (לאחר סיום המלחמה), הוא מונה למפקד הצבא הלטבי. הוא כיהן בתפקיד עד 23 בפברואר 1923. ב-25 באפריל 1928 הוא מונה לקדנציה שנייה בתפקיד, שבה כיהן עד 14 בנובמבר 1934, אז פרש מהצבא. לאחר פרישתו, הוא עבד כהיסטוריון צבאי. הוא כתב ספרים העוסקים בהיסטוריה של לטביה, ומסר הרצאות בנושא.
במהלך מלחמת העולם השנייה, נכבשה לטביה בידי גרמניה הנאצית. הגרמנים הקימו את הלגיון הלטבי – יחידה של מתנדבים לטבים שפעלה במסגרת הוואפן אס אס. הגרמנים הציעו לפיניקיס לשמש כמפקד הלגיון, אולם הוא סירב. לקראת סוף המלחמה הוא היגר לגרמניה, אולם לאחריה חזר ללטביה, שנכבשה מחדש בידי ברית המועצות. בניגוד לגנרלים לטבים אחרים, השלטונות הסובייטים לא רדפו את פיניקיס, והוא המשיך לעסוק בחקר ההיסטוריה הלטבית. הוא נפטר בריגה ב-18 בפברואר 1964.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרטינש פניקיס באנציקלופדיה הלאומית הלטבית
| בקרת זהויות |
|
|---|