פאבל ברמונט-אבלוב
 | |
| פאבל ברמונט-אבלוב | |
| לידה |
16 במרץ 1877 טיפליס, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1973 (בגיל 96) ניו יורק סיטי, ניו יורק, ארצות הברית  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית  |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית.png){kind=small} הצבא הלבן |
| תקופת הפעילות | 1904–1921 (כ־17 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-מאיור |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד צבא המתנדבים של מערב רוסיה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית מלחמות העצמאות של ליטא מלחמות העצמאות של לטביה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פאבל רפאלוביץ' ברמונט-אבלוב (ברוסית: Павел Рафаилович Бермондт-Авалов; 16 במרץ 1877 – 27 בדצמבר 1973) היה גנרל-מאיור רוסי אשר הקים את "צבא המתנדבים של מערב רוסיה", ארגון שהורכב מלוחמים רוסים וגרמנים שלחמו כנגד עצמאותן של המדינות הבלטיות. חייליו כונו "ברמונטיאנים" על שמו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמונט-אבלוב נולד בטיפליס ב-16 במרץ 1877. קיימות גרסאות שונות לגבי מוצאו וילדותו, אולם על פי הגרסה המקובלת, אביו, רפאיל ברמונט, היה קראי בעוד שאמו הייתה גאורגית. לטענתו, בילדותו הוא אומץ בידי הנסיך מיכאיל אוולישווילי, ובהמשך חייו הוסיף את שמו לשם משפחתו בגרסה הרוסית שלו - אבלוב.
הוא קיבל חינוך מוזיקלי, אולם ב-1904 בחר להתגייס לצבא האימפריה הרוסית ושרת בחיל הפרשים הקוזאקים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא היה קצין בדרגת קפטן. במהלך המלחמה, הוא נפצע שבע פעמים, וזכה בכמה עיטורי גבורה. לאחר מהפכת פברואר, בוטלה המלוכה ברוסיה והוקמה הרפובליקה הרוסית. ברמונט-אבלוב הועלה לדרגת גנרל-מאיור ומונה למפקד רגימנט אולאנים בסנט פטרבורג. הוא היה חבר במחתרת של קצינים מונרכיסטים שחפצו להפיל את השלטון הרפובליקני ולהפוך את רוסיה לקיסרות מחדש.
בעקבות מהפכת אוקטובר, נמלט ברמונט מהבירה והגיע אל אוקראינה, שם הכריז פבלו סקורופדסקי על הקמת "המדינה האוקראינית" בתמיכת הקיסרות הגרמנית. ברמונט הצטרף לצבאו של סקורופדסקי, ולחם כנגד הסוציאליסטים האוקראינים שהונהגו בידי סימון פטליורה. בדצמבר 1918 כבש פטליורה את הארץ, וברמונט נלקח למאסר. הוא הצליח להימלט מהכלא, וחבר אל החיילים הגרמנים שהתפנו מאוקראינה. הוא שהה זמן קצר בגרמניה, וביולי 1919 נסע לעיר ילגבה שבלטביה. בעקבות הסתלקותם של הגרמנים מהמדינות הבלטיות (לאחר סיום המלחמה), הכריזו ליטא, לטביה ואסטוניה על עצמאותם. עם זאת, חיילים רוסים רבים עדיין שהו בארצות אלו במחנות השבויים הגרמניים.
ברמונט החל לגייס חיילים במחנות השבויים במטרה להקים כוח מתנדבים שיילחם לצד הצבא הלבן במלחמת האזרחים הרוסית. ברמונט הקים דיוויזיה שהייתה תחת פיקודו. הדיוויזיה שלו התאחדה יחד עם הדיוויזיה בפיקודו של יבגני וירגוליץ', ליצירת קורפוס בפיקודו של אנטול פון לייבן. לאחר שנשלמו ההקמה והארגון הבסיסיים של הכוח, קיבל לייבן פקודה מהגנרל ניקולאי יודניץ', מפקד הצבא הצפון-מערבי, לעלות על סיפונן של אוניות הצי הבריטי ולהצטרף ללחימה בגזרת נארווה. לייבן היה חולה, ולפיכך ברמונט היה צריך להשיב לפקודה בעצמו.
ברמונט סבר שהוא אינו כפוף ליודניץ', ולפיכך אינו צריך לציית לפקודותיו. כמו כן, הוא סבר טען שלטביה ושאר הארצות הבלטיות הנן שטח רוסי לכל דבר ועניין, ולפיכך יש להגן עליהן לא פחות מאשר על שאר רוסיה. כמו כן, ברמונט האמין שלא ניתן להגן על מרכז רוסיה מפני הבולשביקים, ויש להתמקד בהגנה על אזורי הפריפריה הרוסיים. אי לכך, הוא החליט להישאר בלטביה. כעבור כמה חודשים, הוגדל הכוח שלו בצורה ניכרת לאחר שהצטרפו אליו עשרות אלפי מתנדבים גרמנים שקיוו לקבל אדמה בארצות הבלטיות. ברמונט הכריז על הקמת כוח עצמאי בשם "צבא המתנדבים של מערב רוסיה" - כוח שבשיאו כלל 50,000 לוחמים. כמו כן, הוא קיבל הלוואה גדולה מבנקים גרמניים לצורך מימון פעילותו.
ברמונט פנה בהצהרה רשמית אל המדינות הבלטיות וקרא להן להיכנע לשלטונו ולקבל אוטונומיה מוגבלת בתוך האימפריה הרוסית החדשה. לאחר מכן החל במסע כיבוש בשטחי ליטא ולטביה. עד מהרה נודעו אנשיו בכינוי "ברמונטיאנים" על שמו. ברמונט הצליח לכבוש שטחים נרחבים במערב ליטא, וכן את קורלנד. בשיא התקדמותם, כבשו הברמונטיאנים את ריגה בירת לטביה. עם זאת, הליטאים והלטבים (בתמיכת מתנדבים מאסטוניה) הצליחו במהירות להתארגן ולהדוף את הברמונטיאנים מכל כיבושיהם. בדצמבר, כבר הוסעו המתנדבים הגרמנים ברכבות חזרה לגרמניה, יחד עם הרוסים, וברמונט בתוכם.
ברמונט השתקע בגרמניה. בשנים הבאות, הוא היה מקורב מאוד לתנועות ימין קיצוני במדינה. הוא התלהב מאוד מהמפלגה הנאצית, וב-1933 אף הקים ארגון משלו בשם "התנועה הנציונל-סוציאליסטית הרוסית", שפעלה בקרב קהילת הגולים הרוסים בגרמניה. לתנועה אף היו "פלוגות סער" משלה, על פי המודל של האס אה. עם זאת, פעילותו לא נשאה חן בעיני השלטון הנאצי, וב-1939 הוא נעצר בידי הגסטאפו וגורש מגרמניה. הוא עבר ליוגוסלביה ואז לארצות הברית. הוא נפטר בניו יורק סיטי ב-27 בדצמבר 1973.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פאבל ברמונט-אבלוב באנציקלופדיה בריטניקה
- פאבל ברמונט-אבלוב באנציקלופדיה הלאומית הליטאית
- פאבל ברמונט-אבלוב באתר כרונוס