מריאטה בלאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריאטה בלאו
Marietta Blau
לידה 29 באפריל 1894
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בינואר 1970 (בגיל 75)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט הרתה ומבאכר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ארווין שרדינגר (1962)
  • פרס האיטינגר (1936)
  • פרס ליבן (1937)
  • פרס וינה למדע (1967) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריאטה בלאו (גרמנית: Marietta Blau;‏ 29 באפריל 1894 - 17 בינואר 1970) הייתה פיזיקאית אוסטרית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאו נולדה במשפחה יהודית מהמעמד הביניים, למאיר (מרקוס) בלאו, עורך דין ומוציא לאור למוזיקה, ולפלורנטין גולדזוויג.[1] לאחר שקיבלה את תעודת החינוך הכללית מבית הספר התיכון לבנות של האגודה לחינוך המורחב של נשים, היא למדה פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת וינה מ-1914 עד 1918; היא סיימה את הדוקטורט שלה במרץ 1919.

בלאו ידועה בפיתוח של אמולציות גרעיניות מתפתחות (צילומי), אשר היו מסוגלות לדמות ולמדוד במדויק חלקיקים ואירועים גרעיניים. בנוסף, היא הקימה שיטה כדי לחקור במדויק את התגובות שנגרמו על ידי אירועי קרניים קוסמיות. האמולציות הגרעיניות שלה קידמו באופן משמעותי את שדה הפיזיקה של החלקיקים בזמנה. על עבודתה היא הייתה מועמדת לפרס נובל לפיזיקה בשנת 1950.[2]

לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1919 עד 1923 כיהנה בלאו במספר תפקידים במוסדות מחקר תעשייתיים ואוניברסיטאיים באוסטריה ובגרמניה; ב-1921, עברה לברלין כדי לעבוד כיצרנית של שפופרות רנטגן, היא עזבה את העבודה הזו כדי להיות עוזרת במכון לפיזיקה רפואית באוניברסיטת פרנקפורט.[1] משנת 1923 ואילך עבדה כמדענית מתנדבת במכון לחקר רדיום של האקדמיה למדעים בווינה. בזכות הקצבה שקיבלה מהאגודה האוסטרית של אוניברסיטת נשים היא עסקה במחקר גם בגטינגן (גרמניה) ובפריז (1932/1933).

בשנותיה בווינה התעניינה בעיקר בפיתוח שיטת הצילום של זיהוי החלקיקים. מטרות המחקר שלה היו זיהוי חלקיקים, ובמיוחד אלפא-חלקיקים ופרוטונים, וקביעת האנרגיה שלהם על סמך המאפיינים של המסלולים שהם השאירו באמולציה. שם היא גם פיתחה טכניקת אמולציה הצילום המשמשת במחקר קרנות קוסמיות,[1] כמדענית הראשונה להשתמש בתחליפים גרעיניים כדי לזהות נייטרונים. עבור מחקר זה, בלאו והסטודנטית לשעבר שלה הרתה וומבקר קיבלו את פרס ליבן של האקדמיה האוסטרית למדעים בשנת 1937. זו הייתה ההצלחה הגדולה ביותר שלה, גם בשנת 1937, היא ווומבקר גילו "התפרקות כוכבים" בצלחות הצילום שנחשפו לקרינה קוסמית בגובה של 2,300 מטר מעל פני הים. כוכבים אלה הם הדפוסים של מסלולי חלקיקים מתגובות גרעיניות של חלקיקי קרינה קוסמית עם גרעיני האמולציה הצילומית.

בלאו נאלצה לעזוב את אוסטריה ב-1938 לאחר סיפוחה של גרמניה הנאצית, עובדה שגרמה להפסקה בקריירה המדעית שלה. תחילה נסעה לאוסלו. לאחר מכן, בעקבות התערבותו של אלברט איינשטיין,[1][3] היא השיגה משרת הוראה במכון מקסיקו סיטי ומאוחר יותר באוניברסיטת ואסקו דה קרוגה,[3] אך מאחר שהתנאים במקסיקו הפכו את המחקר לקשה ביותר עבורה, היא ניצלה הזדמנות לעבור לארצות הברית בשנת 1944.[2]

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית לזכר מריאטה בלאו בווינה

בארצות הברית עבדה בלאו בתעשייה עד 1948, ולאחר מכן (עד 1960) באוניברסיטת קולומביה, המעבדה הלאומית ברוקהייבן ואוניברסיטת מיאמי. במוסדות אלה היא הייתה אחראית ליישום השיטה הצילומית של זיהוי חלקיקים בניסויים עתירי אנרגיה במאיצי חלקיקים.

בשנת 1960 חזרה בלאו לאוסטריה וערכה עבודה מדעית במכון לחקר רדיום עד 1964 - שוב, ללא תשלום. היא עמדה בראש קבוצת עבודה, שעסקה בתצלומים של צילומי חלקיקים מהניסויים ב-CERN והנחתה עבודות דוקטורט בתחום זה. ב-1962 היא קיבלה את פרס ארווין שרדינגר מהאקדמיה למדעים באוסטריה,[4] אך לא התקבלה לצוות המחקר של האקדמיה.[5]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאו חלתה בעקבות טיפול לא מוגן בחומרים רדיואקטיביים[1] ועישון סיגריות במשך שנים רבות ומתה בווינה מסרטן ב-1970.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950, ססיל פאוול קיבל פרס נובל לפיזיקה על פיתוח השיטה לצילום של גילוי חלקיקים וגילוי של פיון על ידי שימוש בשיטה זו.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]