נארוואס
נארוואס היה קצין פרשים נומידי, שלקח חלק פעיל במלחמת שכירי החרב, בתחילה לצד המורדים ובהמשך ערק לצד קרתגו. במיוחד בשל הערצתו למפקד הקרתגי חמלקרת ברקה שאת בתו נשא לאשה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט מאוד ידוע על חייו של נארוואס. המקור היחיד אודותיו הוא פוליביוס היווני שלא מספר דבר על נעוריו של נארוואס, אם כי מציין שהיה בן לאחת המשפחות הנכבדות בקרב הנומידיים.[1] ככל הנראה התגייס כשכיר חרב לצבא קרתגו ונטל חלק במלחמה הפונית הראשונה, שבמהלכה למד להעריץ את מפקדו חמלקרת ברקה. אולם לאחר הכישלון בקרב אייגוסה בשנת 241 לפנה"ס, נכנעה קרתגו ועשרות אלפי שכירים מצאו עצמם מחוסרי עבודה.
המפקדים הקרתגים רצו להעביר את החיילים לאפריקה בקבוצות קטנות כדי שיהיה קל יותר לשלם להם את שכרם. אולם מועצת הזקנים קיוותה שאם יכונסו כל השכירים במקום אחד יהיה קל יותר לשכנע אותם לוותר על חלק מהתשלום.[2] השכירים כונסו בקרתגו ומאוחר יותר הועברו לעיר קיסה. מועצת הזקנים שלחה אליהם את חנו הגדול למשא ומתן, הייתה זו טעות לשלוח אל השכירים את חנו שאותו לא הכירו במקום לשלוח את חמלקרת שאותו העריצו. השכירים איימו לעלות על קרתגו אם לא יינתן להם שכרם, הקרתגים נבהלו והסכימו לדרישותיהם, אולם חלק מהשכירים חשדו שהקרתגים מתכוונים להיפטר מהם לאחר שיתפזרו ועל כן בהנהגתם של מאתוס וספנדיוס פתחו במרד.
ערי אפריקה שסבלו רבות מיחסם הקשה והנצלני של הקרתגים הצטרפו ברצון אל המורדים, מלבד הערים אוטיקה והיפקארה ששמרו אמונים לקרתגו.[3] כעונש הטילו השכירים מצור עליהן. מאתוס על היפקארה, וספנדיוס על אוטיקה. חמלקרת התפטר עוד קודם לכן מהפיקוד, ובתמיכת האליטה העשירה מונה חנו למפקד. אולם הוא נעדר כל כישרון צבאי והפסיד את הערים למורדים.
בלחץ ההמונים,[4] נבחר חמלקרת שוב לפקד לצד חנו. הוא הכה שוק על ירך את ספנדיוס בקרב מקאר והחזיר לקרתגים את ביטחונם העצמי. ניצחון זה עודד את נארוואס שעד אז לחם בצד המורדים להצטרף אל קרתגו. הוא ניגש עם כמאה מלווים נומידים אל מחנהו של חמלקרת והמתין. הקרתגים שאלו אותו לרצונו והוא השיב שהוא מעוניין לשוחח עם חמלקרת עצמו. חמלקרת הסתפק אם להאמין לו או לא, אולם נארוואס מסר לידי הקרתגים את נשקו וסוסו ונכנס לא חמוש אל המחנה. חמלקרת התפעל מאומץ לבו וקיבל אותו יחד עם עוד 2,000 פרשים נומידיים שערקו איתו אל מחנהו, ואף הבטיח לתת לו את בתו לאשה.[1]
פרשיו המהירים של נארוואס הביאו תועלת רבה לחמלקרת וסייעו רבות לניצחון הגדול בקרב משור. כאשר חמלקרת סגר מכל הכיוונים על המורדים והכריח אותם להיכנע המורדים נכנעו ובתמורה הסכימו לחמלקרת להוציא להורג את מנהיגיהם. חמלקרת הפר את ההסכם וביצע טבח המוני בשכירים, ספנדיוס נפל בשבי ונצלב מאוחר יותר מול חומות תוניס. בינתיים צר מאתוס על קרתגו עצמה, חמלקרת שלח נגדו מצביא בשם חניבעל, אולם חניבעל נהג בקלות ראש והובס בקלות בידי מאתוס שצלב אותו על אותו צלב שעליו נצלב ספנדיוס.[5] אולם חמלקרת הגיע במהירות ואיחד את כוחותיו עם אלו של חנו ויחד הביסו את מאתוס והוציאו אותו להורג בתהלוכת ניצחון בקרתגו.
טיטוס ליוויוס מזכיר אחיינית של חניבעל שהייתה בקשרים טובים עם הנומידים, וייתכן להניח שמדובר בבתו של נארוואס.[6]
נארוואס בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפרסום זכה נארוואס במיוחד בשל הרומן ההיסטורי שכתב גוסטב פלובר, "שלמבו".[7] גיבורת הסיפור היא בתו של חמלקרת המובטחת לנארוואס. לחמלקרת היו שלוש בנות ששמותיהן אינם ידועים, אם כי ידועים שמות חתניהן. פלובר ניצל את המחסור בפרטים אודות הדמויות ובנה ספר התואם יחסית את הידוע לנו מבחינה היסטורית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פוליביוס, היסטוריה. כרך ראשון - ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"א (1991).
