לדלג לתוכן

נושאת על

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השוואה בין נושאות על ("נימיץ" ו"קווין אליזבת") לנושאות מטוסים בינונית ("שארל דה גול") ונושאת מטוסים קלה ("אינווינסיבל")
נושאת העל "אנטרפרייז", נושאת המטוסים הגרעינית הראשונה ולצידה נושאת המטוסים הבינונית "שארל דה גול"
נושאת העל "ג'ון ק. סטניס" ולצידה הנושאת הקלה אה"מ "אילסטריוס"

נושאת עלאנגלית: Supercarrier) הוא כינוי לא רשמי לנושאות המטוסים הגדולות ביותר, בדרך כלל אוניות שההדחק שלהן הוא למעלה מ-64,000 טון (יותר מ-70,000 "טון קצר"). נושאות על הן אוניות המלחמה הגדולות ביותר שנבנו אי פעם, והן גדולות אף מאוניות המערכה הגדולות ביותר שנבנו על ידי מדינה כלשהי.

צי ארצות הברית מפעיל עשר נושאות על, נכון ל-2017. הצי המלכותי הבריטי צפוי לקלוט שתי נושאות על מסדרת קווין אליזבת ב-2018. נושאות מטוסים המופעלות על ידי ציים אחרים בעולם הן בדרך כלל קטנות יותר ולהן הדחק של כ-30,000 טון. ציים בודדים מפעילים נושאות מטוסים גדולות יותר שההדחק שלהן עומד על כ-40,000 טון, כדוגמת נושאת המטוסים שארל דה גול של הצי הצרפתי. ב-2015 רוסיה החלה לפתח סדרת נושאות על משלה הזכו לכינוי "שטורם".

האונייה הראשונה שזכתה לתואר "נושאת על" הייתה נושאת המטוסים אה"מ ארק רויאל, שכונתה כך על ידי העיתון הניו יורק טיימס ב-1938. אונייה זו הייתה באורך 209 מטרים ובעלת הדחק של 22,000 טון, ונשאה 72 מטוסים. ב-1943 זכו נושאות המטוסים מסדרת מידוויי לתואר זה; הן היו בעלות הדחק של 45,000 טון, והיוו קפיצת מדרגה לעומת סדרת נושאות המטוסים שקדמה לה, סדרת אסקס, שהיו בעלות הדחק של 27,000 טון. נושאת המטוסים שינאנו של הצי הקיסרי היפני, שהושקה ב-1944, הייתה נושאת המטוסים הראשונה שהייתה בעלת הדחק של 65,000 טון.

נושאת המטוסים שקבעה את המדד לנושאת על הייתה נושאת המטוסים פורסטל (CV-59), שהייתה בעלת הדחק סטנדרטי של 60,000 טון והדחק מלא של 78,000 טון. אונייה זו, שנכנסה לשירות בצי ארצות הברית ב-1 באוקטובר 1955, נחשבת לנושאת העל הראשונה. נושאת המטוסים יונייטד סטייטס (CVA-58) שבבנייתה הוחל ב-18 באפריל 1949, הייתה אמורה להיות בעלת הדחק של יותר מ-68,000 טון, וככזו הייתה אמורה להיות נושאת העל הראשונה. האונייה לא זכתה בתואר זה לאחר שבנייתה בוטלה, ארבעה ימים לאחר שהחלה, בשל מאבקי כוח בין הזרועות השונות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. ביטולה הוביל להחרפת המאבקים, במה שכונה "מרד האדמירלים".

נושאת המטוסים אוליאנובסק של הצי הסובייטי הייתה אמורה להיות בעלת הדחק של קרוב ל-70,000 טון, כגודלן של נושאות העל של צי ארצות הברית בשנות ה-70 של המאה ה-20. עם התפרקות ברית המועצות בוטלה בנייתה של האונייה.

הצי המלכותי הבריטי נמצא באביב 2017 בשלבי קליטתה של נושאת העל הראשונה שלו, אה"מ קווין אליזבת. האונייה הושקה ביולי 2014, ואמורה לעבור את אימוני ההיבנות שלה בקיץ 2017. אונייה נוספת בסדרה, אה"מ פרינס אוף ויילס, נמצאת בשלבי בנייה מתקדמים ואמורה להיות מושקת במהלך 2017. שתי האוניות הללו הן בעלות הדחק של כ-70,000 טון, והן גדולות בהרבה מסדרת נושאות המטוסים הקודמת שהופעלה על ידי הצי הבריטי, סדרת אינווינסיבל.

צי ארצות הברית מתכנן להחליף את נושאות העל שלו מסדרת נימיץ בסדרה חדשה של נושאות מטוסים, סדרת ג'רלד פורד, שתהיינה בעלות הדחק של 100,000 טון, בדומה לאוניות בסדרת "נימיץ".

נושאות העל הן, כאמור, אוניות ענק, וככאלה הן פגיעות מאוד לתקיפות של צוללות, מטוסים וטילים. כל נושאת מטוסים, ובמיוחד נושאת על, מהווה אוניית ראשה (Capital Ship) בכוח משימה הנבנה סביבה, הכולל אוניות ייעודיות ללוחמה נגד צוללות, הגנה מפני אוניות שטח והגנה מפני מטוסים וטילים. זאת, בנוסף לכוח האווירי של נושאת המטוסים עצמה המסוגל לפעול כנגד רוב האיומים הללו. עם זאת, מבקריהן של נושאות על טוענים כי הן עדיין פגיעות מאוד, במיוחד בעידן של לוחמה אסימטרית. המבקרים טוענים כי עדיף להפעיל נושאות מטוסים קטנות יותר, המפעילות כלי טיס בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית או קצרה. לעומתם טוענים מצדדי נושאות העל כי מבחינת יחסי עלות-תועלת נושאות העל יעילות יותר מנושאות מטוסים קטנות יותר.

רשימת נושאות על

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצורות נושאות המטוסים:

  • CATOBAR - המראה בעזרת מעוט אך נחיתה בעזרת כבל עצירה (Catapult Assisted Take-Off But Arrested Recovery)
  • CATOBAR EMALS - המראה בעזרת מעוט אך נחיתה בעזרת כבל עצירה, מערכת הזנקת מטוסים אלקטרומגנטית (Electromagnetic Aircraft Launch System)
  • STOVL - המראה קצרה ונחיתה אנכית (Short Take-off and Vertical Landing)

נושאות על שיצאו משירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

שם האונייה אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) שיטת הנעה תצורה כניסה לשירות יציאה משירות
פורסטל (CV-59)‏ 324 מטרים 81,101 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 1 באוקטובר 1955 11 בספטמבר 1993
סרטוגה (CV-60)‏ 324 מטרים 81,101 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 14 באפריל 1956 20 באוגוסט 1994
ריינג'ר (CV-61)‏ 325 מטרים[1] 82,402 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 10 באוגוסט 1957 10 ביולי 1993
אינדפנדנס (CV-62)‏ 326 מטרים 81,937 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 10 בינואר 1959 8 במרץ 2004

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

שם האונייה אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) שיטת הנעה תצורה כניסה לשירות יציאה משירות
קיטיהוק (CV-63)‏ 326 מטרים 83,301 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 29 באפריל 1961 12 במאי 2009
קונסטליישן (CV-64)‏ 332 מטרים 74,877 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 27 באוקטובר 1961 6 באוגוסט 2003
אמריקה (CV-66)‏ 319 מטרים 84,914 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 23 בינואר 1965 9 באוגוסט 1996
ג'ון פ. קנדי (CV-67)‏ 321 מטרים 82,655 טון קונבנציונלית CATOBAR‏ 7 בספטמבר 1968 23 במרץ 2007

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

  • אנטרפרייז[2]
שם האונייה אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) שיטת הנעה תצורה כניסה לשירות יציאה משירות
אנטרפרייז‏ (CVN-65)‏ 342 מטרים 94,781 טון גרעינית CATOBAR‏ 25 בנובמבר 1961 3 בפברואר 2017

נושאות על בשירות פעיל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

שם האונייה אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) שיטת הנעה תצורה כניסה לשירות
נימיץ (CVN-68)‏ 333 מטרים 100,020 טון גרעינית CATOBAR‏ 3 במאי 1975
דוויט ד. אייזנהאור (CVN-69)‏ 333 מטרים 101,600 טון גרעינית CATOBAR‏ 18 באוקטובר 1977
קרל וינסון (CVN-70)‏ 333 מטרים 101,300 טון גרעינית CATOBAR‏ 13 במרץ 1982
תיאודור רוזוולט (CVN-71)‏ 333 מטרים 104,600 טון גרעינית CATOBAR‏ 25 באוקטובר 1986
אברהם לינקולן (CVN-72)‏ 333 מטרים 104,112 טון גרעינית CATOBAR‏ 11 בנובמבר 1989
ג'ורג' וושינגטון (CVN-73)‏ 333 מטרים 104,200 טון גרעינית CATOBAR‏ 4 ביולי 1992
ג'ון ק. סטניס (CVN-74)‏ 333 מטרים 103,300 טון גרעינית CATOBAR‏ 9 בדצמבר 1995
הארי ס. טרומן (CVN-75)‏ 333 מטרים 103,900 טון גרעינית CATOBAR‏ 25 ביולי 1998
רונלד רייגן (CVN-76)‏ 333 מטרים 101,400 טון גרעינית CATOBAR‏ 12 ביולי 2003
ג'ורג' ה. וו. בוש (CVN-77)‏ 333 מטרים 102,000 טון גרעינית CATOBAR‏ 10 בינואר 2009
שם האונייה אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) שיטת הנעה תצורה כניסה לשירות
ג'רלד ר. פורד (CVN-78)‏ 337 מטר 102,000 טון גרעינית CATOBAR EMALS ‏ 22 ביולי 2017

נושאות על בפיתוח, בשלבי בנייה או כניסה לשירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה סדרה שם אורך (סיפון טיסה) הדחק (מעמס מלא) תצורה הנעה כניסה לשירות (משוער) מצב
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית ג'רלד ר. פורד ג'ון פ. קנדי
(CVN-79)‏
337 מטר 102,000 טון CATOBAR EMALS גרעינית 2020 בבנייה
בריטניהבריטניה בריטניה קווין אליזבת קווין אליזבת (R08)‏ 280 מטר 70,600 טון STVOL קונבנציונלית 2017 התאמות והשלמות אחרונות
בריטניהבריטניה בריטניה קווין אליזבת פרינס אוף ויילס (R09)‏ 280 מטר 70,600 מטר STVOL קונבנציונלית 2020 בבנייה
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין סוג 002 CV-18‏ 320 מטר 85,000 טון CATOBAR, קיטור קונבנציונלית 2021 בבנייה
רוסיהרוסיה רוסיה שטורם שטורם 300 מטר 90,000 טון CATOBAR, קיטור קונבנציונלית 2030 בפיתוח

נושאות על שבנייתן בוטלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה שם סדרה/אונייה אורך מתוכנן (סיפון טיסה) הדחק מתוכנן הנעה מתוכננת מס' אוניות מתוכננות שנת הזמנה שנת ביטול
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית יונייטד סטייטס 332 מטר 82,000 טון קונבנציונלית 5 1948 1949
בריטניהבריטניה בריטניה CVA-01‏ 282 מטר 63,000 טון קונבנציונלית 2 תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 1963
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות פרויקט 1153 72,000 טון גרעינית 1 סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 1978
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות אוליאנובסק 321 מטר 75,000 טון גרעינית 1 1986 1991
צרפתצרפת צרפת פורט אוויו 2 283 מטר 75,000 טון קונוונציונלית 1 העשור הראשון של המאה ה-21 2013
בריטניה חבקוק 600 מטר 2,000,000 טון קונוונציונלית 1 1943

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נושאות מטוסים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ RANGER באתר Naval Vessel Register.
  2. ^ תוכננו שש אוניות שהיו אמורות להוות את סדרת נושאות המטוסים אנטרפרייז. חמש בוטלו משיקולים כלכליים.