השקה (אונייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השקת אוניית סוחר, 1921

השקת אונייה היא התהליך שבו מועברת אוניה, במהלך בנייתה, מן המבדוק היבש בו שהתה עד אותו שלב אל המים. ההשקה היא מהלך הנדסי מורכב במהלכו מופעלים על האוניה כוחות שונים שאינם מופיעים בדרך כלל בהפעלתה השגרתית.

במסורת הימית מקובל שזהו טקס משמעותי, שהחל כנראה עוד לפני אלפי שנים. ההשקה נערכת במעמד רב משתתפים, בו מברכים את האונייה בטקס חגיגי. ישנן אמונות טפלות רבות סביב ההשקה, וחלקים בטקס נועדו לגרום לכך שמזלה של האוניה יהיה מוצלח וטוב. אחד מן הידועים הוא ניפוץ בקבוק שמפניה על חרטומה בעת קריאת שמה והשקתה למים.

שיטות השקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקת אוניית המערכה אלבמה, 16 בפברואר 1942. האונייה מחליקה מהממשה אל המים, כשירכתיה ראשונות

ישנן כמה שיטות עיקריות להעברת אוניות חדשות מהאתר בו נבנו אל המים, אך לא כולן מוגדרות כ"השקה".

השיטה המוכרת, שהיא השיטה הוותיקה והמוכרת יותר, היא החלקת האונייה על ציר האורך שלה, כאשר הירכתיים מובילות. האונייה נבנית על מִמְשֶׁה (אנגלית: slipway), מדרון המשמש להשקה ולמשייה של כלי שיט למטרת בנייה ותיקונים.[1] הממשה עצמו נבנה כך שיהיה ניצב ככך האפשר לשפת המים. במספנות מודרניות בנוי הממשה כעריסה מבטון מזוין, שיוכל לשאת את משקל האונייה, וקצהו הפונה אל המים מסתיים נמוך באופן משמעותי מהמפלס בים או במקווה המים שאליו מתחבר הממשה. מחסומים נמצאים בקצה הממשה, ומונעים מהמים כניסה עד לרגע הנכון. האונייה עצמה נבנית כאשר ירכתיה פונים לים, על פיגומים המאפשרים גישה לכל חלקי גוף כלי השיט, גם בנקודות הנמוכות ביותר.

כאשר מגיע זמן ההשקה נבנות מתחת לגוף האונייה שתי מסילות, המגיעות עד למחסומים שבקצה הממשה. המסילות משומנות כדי לאפשר החלקה נוחה של האונייה. הפיגומים מפורקים, כך שהאונייה נשענת כעת על המסילות, בעוד שכבלים ואמצעים דומים מאבטחים את גוף האונייה כדי שלא תחליק לפני הזמן המיועד. ברגע הנכון משוחררת האונייה, אם על ידי ניתוק כבל או שחרורו, והאונייה מחליקה אל המים, עד שהיא צפה בכוחות עצמה. גם כעת, האונייה מאובטחת בעזרת כבלים כדי שלא תתרחק ללא שליטה, עד להגעת גוררות שיובילו אותה למזח, להמשך העבודות.

השקת צד במספנת גדנסק, בפולין

בשיטה שנייה מחליקה האונייה אל הים על ציר הרוחב שלה, שיטה הנקראת "השקת צד" (side launch). שיטה זו נכנסה לשימוש במאה ה-19, בעיקר כאשר היה צורך להשיק את האונייה לאגמים וגופי מים קטנים, נהרות, וכדומה. השימוש בשיטה זו התפשט מאד לאחר מלחמת העולם השנייה. יתרונה של שיטה זו הוא באפשרות להשיק אונייה לגוף מים צר יחסית, אך חסרונה הוא בשטח הגדול לאורך קו המים שתופסת האונייה הנבנית. השקת אונייה בשיטה זו דורשת מספר רב יותר של מסילות.

שיטה שלישית, בה נעשה שימוש לראשונה בתחילת 1981, היא שימוש במעין כריות אוויר שעליהן נבנית האונייה. כאשר מגיע זמן ההשקה, מוציאים את האוויר שבחלק מכריות האוויר, כך שנוצר מדרון משופע כלפי המים. שיטה זו חוסכת תשתית יקרה, והיא זולה ובטוחה יותר. כריות האוויר המתנפחות תומכות באונייה ומונעות תנועה לא רצויה במהלך ההשקה, סיכון הקיים בשיטות האחרות. כריות אלה בנויות בדרך כלל כגלילים הסגורים בשני קצותיהם בסיומות כדוריות.

שיטה נוספת שבה ניתן להעביר אונייה אל הים מתאימה לאוניות הנבנות במבדוק יבש. כאשר גוף האונייה מוכן, מוצף המבדוק במים, ואז נפתח אל הים. הוצאת ספינה אל הים בדרך זו אינה נחשבת להשקה.

טקסי השקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות בהשקה את לידתה של אונייה. בדומה ללידת תינוק, גם בהשקת אונייה קיימו בני אדם במהלך ההיסטוריה טקסים וחגיגות, במהלכם ביקשו והתפללו על שלומה, ביטחונה ומזלה של הספינה החדשה.

בעת העתיקה ובימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסי השקה ידועים עוד מן העת העתיקה. תיאור של בניית אונייה בבבל, באלף השלישי לפני הספירה מספר על ההכנות הטכניות, ובהן אטימת כלי השיט בביטומן, וכן על הקרבת שוורים לאלים כטקס פולחני. גם בוני אוניות ממצרים, יוון ורומא התפללו לאלים כדי להגן על אוניות וימאים. אלי הים בתרבויות השונות - פוסידון במיתולוגיה היוונית ונפטון ברומית - היו אלים מרכזיים שאליהם פנו בטקסים אלה. בטקסי השקת כלי שיט ביוון העתיקה עיטרו המשתתפים את ראשיהם בענפי זית, שתו יין לכבוד האלים, ושפכו מים על כלי השיט החדש כסמל לברכה. כלי השיט היוונים והרומיים נשאו עליהם חפצים מקודשים, כמו פסים או מזבחות קטנים, מנהג שנמשך גם בימי הביניים. חפצים אלה מוקמו בסיפון האחרה (quarterdeck), אזור באונייה שנותר עד היום בעל חשיבות סמלית.

גם נוצרים ויהודים המשיכו במנהגי ניסוך יין ומים כחלק מתפילה לאל להגן עליהם בים. נוצרים ביקשו את התערבותם של קדושים ואת ברכתה של הכנסייה. באימפריה העות'מאנית לוותה השקת אונייה בתפילות לאללה, הקרבת כבשים וסעודה חגיגית.

כומר בצי המלכותי הבריטי מתאר טקס השקת אוניית מלחמה על ידי מסדר אבירי מלטה ב-1675, במהלכו קידשו שני נזירים ומשרתם על ידי תפילה בת חצי שעה, הנחת ידיהם על כל תורן ובכל חלק של כלי השיט, ולאחר מכן הזלפת מים קדושים על כל הספינה. בסוף הטקס הניפו אנשי הדת נס שסימל את היות הספינה אוניית מלחמה (man of war). מיד לאחר מכן הושקה האונייה.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ננסי רייגן מנפצת בקבוק על חרטומה של נושאת המטוסים רונלד רייגן, 4 במרץ 2001

טקסי השקה בעלי גוון דתי, מעין "הטבלה" של כלי השיט עם סיום בנייתו, המשיכו גם בעת החדשה במדינות הקתוליות באירופה. לעומתן, במדינות הפרוטסטנטיות השתנה אופי הטקסים; במאה ה-17 באנגליה, למשל, היו הטקסים בעלי אופי חילוני. טקס ההשקה של אוניית הקו פרינס רויאל ב-1610 מתואר על ידי בונה הספינה, פיניאס פט (Phineas Pett), שהיה מראשי בוני הספינות בדורו. פט מתאר, כי הטקס היה בהובלת הנסיך מוויילס, ובמהלכו עמד הנסיך על סיפון בית האחרה (poop deck) בחברת הלורד שהיה מפקד הצי (Lord High Admiral) ולורדים נכבדים נוספים. הנסיך החזיק בידו גביע מוזהב גדול, מלא ביין, וברגע שהאונייה החלה לנוע אל תוך המים שתה ממנו מעט. על פי הנוהג היה הנסיך מנסך את יתרת היין על סיפון האונייה, משליך את הגביע לים, ומעניק לאונייה את שמה ב"חגיגיות ובכובד ראש" (solemnly). פט מתאר שהנסיך עמד על הסיפון יחד עם "קבוצה נבחרת" של אורחים, בליווי תוקעים בחצוצרות, כשעל פניו הבעה של שמחה והתרגשות. לשמחתו של פט, בטקס השקה זה בחר הנסיך להעניק לו את הגביע בליווי מילות תודה והערכה, ולא להשליך את הגביע לים.

בדרך כלל, כאמור, היה הגביע מושלך לים, והיה שייך למוצא בר המזל. ואולם, ככל שתדירות השקת אוניות עלתה, הפך המנהג ליקר מדי, ולכן היה הגביע נמשה מן המים לשימוש נוסף בהשקות הבאות. בסוף המאה ה-17 כבר הוחלף בבריטניה המנהג להשתמש בגביע במנהג לנפץ בקבוק על חרטום הספינה.

טקסי השקה במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוברת חפירה לקראת השקתה בנמל צ'נאי הודו, אפריל 2008.
השקת כלי השיט בשבירת אגוז קוקוס על שיני המחפר.
  • הודוהודו בהודו הושקו ספינות במהלך ההיסטוריה בטקס פוג'ה, בו הוקדש כלי השיט לאחד האלים שממנו ביקשו ברכה לספינה ולצוותה. במשך הדורות נוהל הטקס על ידי ברהמינים, אך במאה ה-20 מקובל שאשה שוברת אגוז קוקוס על חרטום האונייה, ולעיתים מתקיימת לאחר מכן פוג'ה.
  • יפןיפן ביפן מזמינים בוני האוניות גרזן מיוחד, מכסף, עבור האונייה הנבנית. הגרזן אמור להביא מזל טוב ולהרחיק מזל רע. לאחר טקס ההשקה ניתן הגרזן לבעלי האונייה כמזכרת. באמצעות הגרזן חותכים את החבל שחיבר את האונייה למקום שבו נבנתה.
  • בריטניהבריטניה טקסי השקה בבריטניה התקיימו בדרך כלל בחסות אחד מחברי משפחת המלוכה, קצינים בכירים בצי המלכותי הבריטי, או ראשי האדמירליות. במאה ה-19 החלו להזמין, במקרים בודדים, גם אישים אזרחיים, שיהיו האישיות המובילה בטקסי השקה של אוניות הצי, והיו גם טקסים ראשונים בהן נשים היוו אישיות זו. ב-1875 שב והופיע אלמנט דתי בטקסי ההשקה ומתן שם, כאשר הנסיכה אלכסנדרה (ומאוחר יותר המלכה אלכסנדרה), אשת נסיך ויילס אלברט אדוארד (ומאוחר יותר המלך אדוארד השביעי), שילבה שירת מקהלה אנגליקנית בטקס השקת אוניית המערכה אה"מ אלכסנדרה, שנקראה על שם הנסיכה. מנהג זה נמשך עד היום, כאשר המקהלה שרה את מזמור ק"ז בספר תהילים, שבו התייחסות מיוחדת לימאים: "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה" (פסוקים כ"ג - כ"ד).
ב-1969 השיקה אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת את אוניית הנוסעים המלכה אליזבת 2, שנקראה על שמה, והחליפה את אוניית הנוסעים המלכה אליזבת, גם היא על שם המלכה. ב-4 ביולי 2014 השיקה המלכה את נושאת המטוסים אה"מ קווין אליזבת. מכיוון שהאונייה נבנתה בסקוטלנד, בחרה המלכה לשבור בקבוק ויסקי מהאי איילה שבסקוטלנד במקום בקבוק שמפניה, כמקובל.
אוולין ווינרייט טורנפין, נכדתו של אדמירל משנה ריצ'רד ווינרייט מצי ארצות הברית, נותנת את חסותה להשקת המשחתת ויינרייט, 12 ביוני 1915
  • ארצות הבריתארצות הברית טקסי השקה וקריאת שם לאוניות בארצות הברית דומים למדי לטקסים האירופיים. עם זאת, אין אזכור לטקסי השקה במהלך המאה ה-18, והמקורות הקיימים מספרים בעיקר על מסיבה שערכו פועלי המספנות שבנו את האונייה החדשה. גם בתחילת המאה ה-19 צוינה השקה בעיקר בחגיגה ללא ריטואל קבוע, למעט טקס של מתן שם תוך שימוש במשקה כלשהו ("christening fluid"). ב-1827 מתואר טקס השקה של סלופ מלחמתי ששמה ניתן על ידי "עלמה צעירה מפורטסמות'". זהו המקרה הידוע הראשון בו ניתן השם על ידי אשה. המסורת של מתן החסות לטקס ההשקה על ידי נשים הלכה והתרחבה, אם כי ב-1846 מתואר טקס השקה בו ניתן השם לאונייה החדשה על ידי שני מלחים צעירים. ב-1898 עדיין מתואר טקס ובו ניתן השם על ידי גבר.
המשקה המקובל להשקת אוניות בארצות הברית הוא יין, אם כי יש אזכורים גם לשימוש בויסקי וברנדי וגם בבקבוקים שמולאו במי נהרות, מעיינות ומי ים. לקראת סוף המאה ה-19 הפכה השמפניה למשקה הנפוץ שבו השתמשו בטקסי השקה. תקופת היובש בארצות הברית, בשנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, השפיעה גם על טקסים אלה, ובמקום משקאות חריפים נעשה שוב שימוש במים ובסיידר, אם כי בהשקת אוניית המערכה קליפורניה (BB-44) ב-1919 נעשה שימוש ביין מקליפורניה, וב-1922 הושקה הסיירת הקלה טרנטון (CL-11) בשמפניה.
ספינות אוויר היו חלק מצי ארצות הברית בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20, וגם להן נערכו טקסי הקשה. ספינת האוויר לוס אנג'לס הושקה ב-1924 על ידי הגברת הראשונה של ארצות הברית, גרייס קולידג', אשתו של נשיא ארצות הברית קלווין קולידג'. זה היה טקס ההשקה הראשון מסוג כלשהו שהיה בחסות הגברת הראשונה. לו הובר, אשת הנשיא הרברט הובר, השיקה ב-1931 את ספינת האוויר אקרון. במקום השימוש המסורתי בבקבוק יין משכה הגברת הראשונה בחבל ששחרר להקת יונים מתוך חרטום הספינה.
במהלך מלחמת העולם השנייה יוצרו בארצות הברית אלפי כלי שיט, מכל סוג, והמספרים העצומים הביאו לכך שטקסי ההשקה יהיו פשוטים ומהירים. ב-15 בדצמבר 1941 הודיעה הוועדה הימית של ארצות הברית (United States Maritime Commission), הגוף שהיה אחראי על בניית אוניות סוחר במהלך המלחמה, כי לא יתקיימו טקסי השקה רשמיים לאוניות שייבנו תחת סמכותה.
מאז מלחמת העולם מקובל שכל טקסי ההשקה של צי ארצות הברית הם בחסות אשה. מעבר לתפקידה הרשמי בניפוץ בקבוק שמפניה על חרטום האונייה במהלך הטקס מקובל שנותנת החסות נשארת בקשר עם צוות האונייה, ונוטלת חלק באירועים מיוחדים שלה, כמו שיבה לנמל הבית לאחר סיום הפלגה ארוכה.

השקה בההעפלה וחיל הים הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבע נוהל לטקס השקה, הדומה לטקסים האירופיים. על פי הנוהל, ההשקה מתבצעת על ידי "גברת משיקה". היא עומדת על במה ליד חרטום כלי השיט, מעניקה את השם ומברכת: "אח"י (שם כלי השיט) הנני מברכת אותך לדרך צלחה על פני שבעת הימים". לאחר מכן היא גוזרת סרט המתוח על החרטום, מנפצת בקבוק על החרטום, וחושפת את הלוט המכסה את שם כלי השיט. מפקד הספינה מצמיד לוח עץ שעליו שם כלי השיט, ולאחר מכן מושמע ההמנון. לאחר שהגברת המשיקה יורדת מן הבימה מוענק לה זר פרחים ולוח עץ עם מטבע שהונח מתחת לספינה עם תחילת בנייתה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אונייה (השקה) בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הגדרת האקדמיה ללשון העברית, ראו מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות, תשרי תשע"ג, ספטמבר 2012.
  2. ^ דרך הים - נוהגים, טקסים ודרך ארץ בחיל הים הישראלי. הופק על ידי מספן כוח אדם, אגף פרט, מדור נוהג, תשס"ד, 2004. עמ' 75.