ניקומרורו
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||
| מיקום |
האוקיינוס השקט  | ||||||
| קואורדינטות | 4°40′48″S 174°31′01″W / 4.68°S 174.517°W | ||||||
| שטח | 4.1 קילומטר רבוע | ||||||
| אורך | 6 קילומטר | ||||||
| רוחב | 2 קילומטר | ||||||
| נתונים מדיניים | |||||||
| מדינה |
קיריבטי | ||||||
| אוכלוסייה | 0 | ||||||
| אזור זמן | UTC+13 | ||||||
 (למפת קיריבטי רגילה) | |||||||
  | |||||||
ניקומרורו (באנגלית: Nikumaroro) אשר נקרא בעבר האי גארדנר (באנגלית: Gardner Island) הוא אטול אלמוגים מוארך, המהווה חלק מאיי פניקס שבקיריבטי באוקיינוס השקט. במרכז האטול לגונה גדולה. אורכו של האטול כ-6 ק"מ ורוחבו כ-2 ק"מ. שתי תעלות מקשרות את הלגונה עם האוקיינוס, והן יבשות בעת השפל.
שם האטול
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאטול שמות רבים. במהלך המאה ה-19 נקרא האטול בשמות: האי קמינס (Kemins' Island), מוטו אונגה (Motu Oonga) והאי מרי לטישה (Mary Letitia's Island). ב-19 באוגוסט 1840 עגנה באי אוניית מחקר של הצי האמריקאי "וינסנס", אשר מיפתה את מיקומו המדויק ועשתה שימוש בשם - "האי גארדנר" (Gardner Island). מקורו של שם זה ב-1825 והוא הוענק לאי על ידי צייד לווייתנים אשר קרא לאי על שם חתנו גידיון גרדנר, חבר בקונגרס של ארצות הברית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1865 הכריזה חברת ס. א. ויליאמס ושות' (CA Williams & Co) מניו לונדון בקונטיקט שבארצות הברית על האי כשטח כלכלי של ארצות הברית בהתאם לחוק איי הגואנו. בשנת 1892 עגנה אוניית הוד מלכותה "קוראסאו" באי והכריזה עליו כעל שטח בריטניה. בריטניה העניקה באותה שנה רישיון ליזם ג'ון ארונדל לנטיעת עצי קוקוס באי. באי יושבו 29 מתיישבים מאיי הסביבה ומספר מבנים נבנו במקום לצרכיהם. ניסיון גידול דקלים זה כשל בשל בצורת שפקדה את האטול בשנת 1893.
ב-29 בנובמבר 1929 עלתה המכלית "נורוויץ' סיטי" על שרטון באחת משוניות האי במהלך סופה. שמונה מאנשי הצוות נספו והיתר מצאו מחסה במבנים שבנה ארונדל, עד שחולצו מספר ימים לאחר מכן. שרידי האונייה עדיין נמצאים במקום בה עלתה על השרטון.
ב-1 בדצמבר 1938 הגיעה לאי משלחת החקר הבריטית לאיי האוקיינוס השקט, במטרה לבדוק התכנות בניית שדה תעופה באי למטוסים ימיים. ב-20 בדצמבר הגיעו לאי מתיישבים מאיי גילברט במסגרת התוכנית ליישוב האיים. מחסור במי שתייה הקשה על יישוב האי ועל נטיעת עצי קוקוס. מספר בארות נכרו באי ביוני 1939 ו-58 מתיישבים מאיי גילברט הגיעו אל האי. באי התמקמה גם מפקדת התוכנית ליישוב איי פניקס. הכפר הוקם בקצה המערבי של האי, דרומית למעבר העיקרי אל הלגונה, ונבנו מספר רחובות. בין השנים 1944-1945 הייתה למשמר החופים של ארצות הברית תחנה באי ובה 25 אנשי צוות.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 התגוררו באי כ-100 תושבים, אולם בשל הבצורות והמחסור במי שתייה עזבו המתיישבים את האי ופונו לאיי שלמה בשנת 1963. בשנת 1965 הוכרז האי באופן רשמי כבלתי מיושב. בשנת 1971 העניקה בריטניה אוטונומיה לאיי גילברט והשליטה באי נמסרה להם במסגרת אוטונומיה זו. בשנת 1979, עם קבלת עצמאותה של קיריבטי הפך האי לחלק מהרפובליקה. באותה שנה, ארצות הברית, לאחר שמיפתה את האי ובדקה את התאמתו לניסויים בכלי נשק, החליטה לוותר על תביעתה לריבונות באי והכירה בריבונותה של קיריבטי. בעקבות זאת שונה שם האי ל"ניקומרורו" - שם מהמיתולוגיה הגילברטית.
בשנות ה-90 נעשו באי חיפושים על ידי הקבוצה הבינלאומית להנצלת כלי תעופה היסטוריים במטרה למצוא את מטוסה של אמיליה ארהארט שהתרסק לטענתם באי ביולי 1937.
מרבית המבנים שנותרו באי נהרסו בסופה בשנת 2002.
