קיריבטי

הרפובליקה של קיריבטי Ribaberiki Kiribati Republic of Kiribati
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	בריאות, שלום, ועושר
המנון לאומי	עמדי קיריבטי
יבשת	אוקיאניה
שפה רשמית	גילברטית ואנגלית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	דרום טאראווה 1°19′N 172°58′E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא	נשיא טאנטי ממאו
הקמה - עצמאות - תאריך	מבריטניה 12 ביולי 1979
שטח - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	811 קמ"ר  187 בעולם זניח
אוכלוסייה (הערכה ליולי 2018) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	109,367 נפש  190 בעולם 134.85 נפש לקמ"ר 84 בעולם
אוכלוסייה לפי גילים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 29.27% גילאי 15 - 24 20.74% גילאי 25 - 54 39.43% גילאי 55 - 64 6.23% גילאי 65 ומעלה 4.34%
תמ"ג (הערכה לשנת 2017) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	227 מיליון $  219 בעולם 2,076 $ 204 בעולם
מטבע	דולר אוסטרלי ‏ (AUD)
אזור זמן	UTC +12 עד +14
סיומת אינטרנט	.ki
קידומת בינלאומית	686

קיריבטי או קיריבס (בגילברטית: Ribaberiki Kiribati) היא מדינת איים באוקיינוס השקט, משני עברי קו המשווה. המדינה כוללת את איי גילברט, ליין, פניקס ובנבה.

מקור שמה של המדינה

בפי תושביה נקראת המדינה "קיריבס", מפני שעל פי כללי הכתיב המקומיים, הצרוף ti נהגה s. השם "קיריבס" הוא דרך ההגייה המקומית של השם ״גילברט״ (ר' להלן: היסטוריה).

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קיריבטי

קיריבטי הייתה מיושבת על ידי קבוצה אתנית מיקרונזית אחת, שדיברה את אותה שפה אוקיאנית ב-2,000 השנים שקדמו למגע עם המתיישבים האירופים.

בשנת 1820 ניתן לאיים השם איי גילברט על ידי האדמירל הרוסי, אדם יוהאן וון קרוסנסטרן, ורב החובל הצרפתי לואי דופרי. האיים נקראו על שם רב החובל הבריטי תומאס גילברט אשר חצה את האיים בשנת 1788.

בשנת 1892 הפכו האיים לפרוטקטורט בריטי, ולמושבה בשנת 1916.

במהלך מלחמת העולם השנייה האיים נכבשו והוחזקו על ידי יפן בין השנים 1941–1943. בנובמבר 1943 כבשו האמריקאים את אטול טאראווה במה שנודע כקרב טאראווה.

בשנת 1971 קיבלו האיים אוטונומיה ובשנת 1979 הפכו למדינה עצמאית.

פוליטיקה

פרלמנט קיריבטי שנקרא "מאנבה ני מאונגאטאבו" נבחר אחת לארבע שנים ובו 42 נציגים. הנשיא משמש כראש המדינה וכראש הפרלמנט. למעט ישראל מ-1996 עד 2001, קיריבטי היא המדינה היחידה שבה ראש הרשות המבצעת נבחר בבחירות ישירות והרשות המבצעת תלויה בפרלמנט.

לכל אחד מ-21 האיים המיושבים יש מועצה מקומית (לאי טאראווה יש שלוש מועצות מקומיות: בטיו, דרום טאראווה וצפון טאראווה).

כלכלה

פרט לאי בנבה, חקלאות ודיג הם מקורות קיומם של האיים. מגדלים בעיקר: דקלי קוקוס, עץ הלחם, בטטה, טרו, ירקות ופירות. קיריבטי ידועה כיצרנית קופרה.

תחבורה

665 ק"מ דרכים, מהן 483 ק"מ כבישי אספלט. שתי אוניות בנפח כולל של 3,250 טון, משמשות לתחבורה בין האיים.

גאוגרפיה

אקלים

האקלים משווני, חם ולח בכל חודשי השנה. הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם ביותר ושל החודש הקר ביותר: 28, 27. כמות המשקעים השנתית 1,250-1,900 מ"מ. סערות טייפון קשות פוגעות לעיתים באיים.

המדינה נחשבת למקום המסוכן ביותר עקב עליית מפלס מי האוקיינוסים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. על פי ההשערות, האיים, שרובם מגיעים לגובה של 2.5 מטר בלבד מעל פני הים, יעלמו עד ל-2050.

אזורי זמן

עד 1994 חצה קו התאריך הבינלאומי את המדינה. ב-1 בינואר 1995 הוזז קו התאריך באזור מזרחה, וכיום אזורי הזמן בקיריבטי הם 12+UTC עד 14+UTC.

דמוגרפיה

נכון לשנת 2010, גרו במדינה כ-103,000 תושבים. רוב האזרחים הם בני שבטים מיקרונזים. בחלק מן האיים יושבים פולינזים. אמנם רוב האוכלוסייה היא כפרית, אך בשנים האחרונות חל תהליך עיור.

הנצרות היא הדת המרכזית בקיריבטי, לאחר שהובאה על ידי מיסיונרים בהמאה ה-19. 53% מהתושבים קתולים, 40% פרוטסטנטים, 6% מורמונים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קירביטי בוויקישיתוף

• Kiribati: The world's next Atlantis?, באתר CNN, דצמבר 2014 (באנגלית)
• מייק אייווס, ניו יורק טיימס, המדינה שנערכת לשקיעתה, באתר הארץ, 5 ביולי 2016