הצגת המקור של הדף "נתן אלתרמן"

{{מפנה|אלתרמן}}
{{סופר
| שם = נתן אלתרמן
| תמונה = Natan Alterman 2.jpg
| כיתוב = אלתרמן ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20]]
| תאריך לידה = [[14 באוגוסט]] [[1910]]
| תאריך פטירה = [[28 במרץ]] [[1970]]
| תאריך לידה עברי = [[ט' באב]] [[ה'תר"ע]]
| תאריך פטירה עברי = [[כ' באדר ב']] [[ה'תש"ל]]
| מקום לידה = [[ורשה]], [[האימפריה הרוסית]] {{דגל|האימפריה הרוסית}}
| מקום פטירה = [[תל אביב-יפו]], [[ישראל]] {{דגל|ישראל}}
| מקום קבורה = [[בית העלמין קריית שאול]]
| תאריך עלייה = [[8 באפריל]] [[1925]]
| מעסיק = [[דבר (עיתון)|דבר]], [[הארץ]]
| בת זוג = [[רחל מרכוס]]{{ש}}[[צילה בינדר]]
| תחום כתיבה = [[שירה]], [[פזמון|פזמונים]], [[מחזה|מחזות]], [[תרגום]]
| יצירות בולטות = ספרי שיריו "[[כוכבים בחוץ]]" ו"[[שמחת עניים]]" ומחזותיו "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]", "[[כנרת כנרת]]", "[[מגש הכסף]]" ו"[[פונדק הרוחות]]"
| פרסים והוקרה = * [[פרס ישראל]] לספרות ([[1968]])
* [[פרס טשרניחובסקי]] ([[1946]] ו-[[1967]])
* [[פרס רופין]] ([[1947]])
* [[פרס ביאליק]] ([[1957]])
| התחלת פעילות = [[16 בינואר]] [[1921]]
| סיום פעילות = [[28 במרץ]] [[1970]]
}}
'''נתן אלתרמן''' ([[14 באוגוסט]] [[1910]], [[ט' באב]] [[ה'תר"ע]]{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 15.}}{{ביאור|ב[[דיפלומה]] שקיבל בתום לימודי ב[[נאנסי]] נכתב כי נולד ב-[[3 באוגוסט]] [[1911]], תאריך זה הומצא על ידי הוריו בעת רישום לידתו ב[[אוטבוצק]] כשנתן היה תינוק.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/Portals/0/Images/Agronom_full_1_lower_res.jpg|כותרת=צילום של הדיפלומה}}}}{{הערה|{{הארץ|דן לאור|האומנם נולד אלתרמן היום לפני מאה שנה?|0000017f-e2c3-d7b2-a77f-e3c7902e0000|13 באוגוסט 2010}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 99.}}}} – [[28 במרץ]] [[1970]], [[כ' באדר ב']] [[ה'תש"ל]]) היה [[משורר]], [[פזמונאי]], [[עיתונאי]], [[פובליציסט]], [[מחזאי]], [[סופר]] ו[[מתרגם]] [[ישראלים|ישראלי]], מהמשוררים החשובים והמשפיעים ביותר ב[[שירה עברית#שירה עברית מודרנית|שירה העברית המודרנית]]. חתן [[פרס ישראל]] ל[[ספרות]] לשנת [[ה'תשכ"ח]], [[1968]].

אלתרמן נולד ב[[ורשה|וורשה]] לבלה ול[[יצחק אלטרמן]], לימים מנהלה הראשון של מחלקת החינוך ב[[עיריית תל אביב]]. ב-[[8 באפריל]] [[1925]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה עם משפחתו לארץ ישראל]], ועבר להתגורר ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. למד ב[[הגימנסיה העברית "הרצליה"|גימנסיה העברית "הרצליה"]].

כבר כילד ניחן ביכולות כתיבה יוצאות דופן, ובינואר [[1921]], כשלמד בגימנסיה העברית "מגן דוד" שב[[קישינב]], פרסם ב[[כתב עת|כתב העת]] של הגימנסיה את שירו הראשון. את כל שיריו בתקופה שמעלייתו לארץ ישראל עד פברואר [[1927]], כ-70 שירים, איגד במחברתו האישית.

ב-[[1935]] נישא ל[[שחקן|שחקנית]] [[רחל מרכוס]] ולזוג נולדה בת אחת, המשוררת והסופרת [[תרצה אתר]].

אלתרמן לחם ב[[מלחמת העצמאות]] במסגרת [[חטיבה 8]], והשתתף ב[[מבצע יואב]]. הוא שוחרר משירות במלחמה בעקבות חששו של [[יצחק שדה]] לחייו של המשורר. על תחושותיו בעת המלחמה כתב בשירו [[ליל חניה]].

לאחר [[מלחמת ששת הימים]] היה ממייסדי [[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]. בשנה האחרונה לחייו חלה במחלת [[מעיים]] שממנה נפטר בגיל 59. הוא קבור ב[[בית העלמין קריית שאול]] בתל אביב.

חלק מארכיונו האישי מופקד ב[[מכון גנזים|מכון גנזים - ארכיון הסופרות והסופרים בישראל]] שממוקם ב[[בית אריאלה]] בתל אביב<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://infocenters.co.il/gnazim/notebook.asp?lang=HEB&dlang=HEB&module=search&page=criteria&rsvr=7&param=%3Crsvr_ser%3E@@3@@6@@8@@7@@10%3C/%3E%3Csearch_type%3Eglobal%3C/%3E%3Cuppernav%3Eglobal%3C/%3E%3Cdlang%3EHEB%3C/%3E%3Cnrsvr%3EY%3C/%3E%3Csort%3ERE@A%3C/%3E%3Ces_query_reuse_id%3E8%3C/%3E%3Cquantity%3E10%3C/%3E%3Cstart_entry%3E1%3C/%3E%3Cnum_of_items%3E161%3C/%3E%3Cthumb%3E0%3C/%3E%3Csmode%3Edts%3C/%3E%3Cnob%3E-4%3C/%3E%3Cagg_cbx1v5%3Ety@37%3C/%3E%3Ccurr_agg%3Ety$37%3C/%3E%3Cbook_id%3E222177%3C/%3E%3Cview%3Erecords%3C/%3E%3Clast_item%3E1%3C/%3E&param2=&site=gnazim|כותרת=אלתרמן, נתן, מס. בעל ארכיון 299|אתר=מכון גנזים ע"ש אשר ברש}}</ref>.

==קורות חיים==
<!--[[קובץ:By_Ovedc_-_Elef_Milim_-Gnazim_-_43_cropped.jpg|שמאל|ממוזער|240px|מכתב נתן אלתרמן ל[[יורם קניוק]], ספטמבר [[1966]], [[מכון גנזים]]]]-->

===ראשית חייו (1910–1925)===
הוריו של אלתרמן היו בלה לבית ליבוביץ, [[רופא שיניים|רופאת שיניים]] (ואחותו של [[שלמה זלמן אריאל]]), ו[[יצחק אלתרמן]] (אלטרמן), לימים מחלוצי [[גן ילדים|גן הילדים]] העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך ב[[עיריית תל אביב]]. האב יצחק נולד ב[[אוברוביצ'י]], [[עיירה]] בדרום-מזרח [[בלארוס]] (אז חלק מ[[האימפריה הרוסית]]) בת כ-2,000 תושבים, יותר ממחציתם יהודים. האם בלה נולדה בעיירה [[ז'לובין]] ב-[[12 במרץ]] [[1882]], לשניאור חיים ליבוביץ ולסטרנה פרידה. סבה מצד אימה היה הרב שניאור זלמן פרומקין.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 15–16.|שם=לאור 15–16}}

שנה לאחר חתונתם של יצחק ובלה נולד בנם הבכור '''נתן''' בעיר [[ורשה]] שב[[היסטוריה של פולין#פולין המחולקת (1795–1918)|פולין]], אז במערב [[תחום המושב]] של האימפריה הרוסית. נתן קרוי על שם נתן שניאור, סבו מצד אימו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=echEd-th2GI%3d&tabid=65&mid=455|הכותב=[[מנחם דורמן]]|כותרת=אובארוביצי – הומל – וארשה (מתוך "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה")}}}} בילדותו כונה "נונה", כינוי שדבק בו שנים רבות לאחר מכן. ב-[[15 באוגוסט]] [[1913]] נולדה אחותו לאה,{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/ביוגרפיה/נקודותציון.aspx|כותרת=נתן אלתרמן - נקודות ציון|אתר=באתר נתן אלתרמן|תאריך_וידוא=2023-04-22}}|שם=נקודות ציון}} שכונתה "לוסה". המשפחה התגוררה בוורשה ברחוב פאוויה. שכנם היה [[רפואת עיניים|רופא העיניים]] וממציא שפת ה[[אספרנטו]], [[אליעזר לודוויג זמנהוף]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 20.}}

בדצמבר [[1914]] הודיע מושל ורשה כי מי שאינו תושב קבע בעיר ייאלץ לעזוב אותה. משפחת אלתרמן התגוררה בעיר ללא הסדר חוקי, ולכן נאלצה לעזוב אותה. תחילה נסעה המשפחה ברכבת ל[[הומל]], שם היה ביתו הקודם של יצחק, אולם כעבור זמן מה עברו ל[[מוסקבה]]. המשפחה התגוררה במוסקבה שלוש שנים עד [[מהפכת אוקטובר]], כשאז הוטלו מגבלות חמורות על [[יהדות מוסקבה|יהודי העיר]],{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 23–24.}} והם נאלצו לעזוב ב-[[1918]] ל[[קייב]] שבדרום-מערב רוסיה (ב[[אוקראינה]] של ימינו).{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 26.}}

ב-[[1919]] ברחה המשפחה מקייב, ושנה אחר כך התיישבה ב[[קישינב]],{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=echEd-th2GI%3d&tabid=65&mid=455|הכותב=[[מנחם דורמן]]|כותרת=מוסקבה – קייב – קישינוב (מתוך "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה")}}}} שם למד נתן בגימנסיה העברית "מגן דוד". מייסד בית הספר היה [[יהודה לייב צירלסון]], שגם עמד באותה תקופה בראש תנועת [[אגודת ישראל]] (אגו"י). בלימודיו בבית הספר בלט אלתרמן בכתיבתו, אך הוא התפרסם לראשונה בבית הספר רק לאחר שפרסם מספר שורות מחורזות ב"טל ילדות", [[כתב עת]] שעורכיו היו תלמידים. הגיליון הראשון יצא ב-[[16 בינואר]] [[1921]] ([[ז' בשבט]] [[ה'תרפ"א]]), והופיעו בו מאמרים שהציגו את מטרות אגודת ישראל, ואת המגמה הכללית של כתב העת. בשירו "ירחון ערכנו באגודתנו" בלט כישרונו הספרותי.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 29–31.}}

אלתרמן איגד את השירים שכתב בעיתוני בית הספר במחברתו האישית, שמנתה 157 עמודים ונכתבו בה 70 שירים,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 32.|שם=לאור 32}} שלושה מהם הוגדרו על ידו כ[[שירה|פואמות]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 39.}} רוב השירים נכתבו בקישינב, כמה נכתבו בקייב, אחד נכתב ב[[קמיאנקה]] ואחד במוסקבה.{{הערה|שם=לאור 32}} במחברת כתב כמה שירים העוסקים ב[[חגי ישראל ומועדיו|חגי ישראל]], דוגמת [[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]], שההווי והמסורות שלהם היוו חלק מהותי מחיי [[יהדות קישינב|יהודי קישינב]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 35–36.}}

===העלייה לארץ ישראל (1925)===
ב-[[31 במרץ]] [[1925]] סיים אלתרמן את לימודיו ב"מגן דוד". למחרת, נערכה משפחתו לנסיעה ל[[קונסטנצה]] שבדרום-מזרח רומניה. היא עזבה את קישינב ב-[[2 באפריל]], וב-[[3 באפריל]] עלה עם משפחתו על האונייה "אסיה", שהפליגה מנמל קונסטנצה ברומניה. המשפחה נרשמה ברשימת הנוסעים, אך ה[[פקיד]] שערך אותה רשם את שמה "אלטמן" במקום "אלטרמן".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 45–47.}}

האונייה עברה ב[[הים השחור|ים השחור]], חצתה את [[דרדנלים]] ולבסוף הפליגה ב[[הים התיכון|ים התיכון]]. האונייה הייתה אמורה להגיע ל[[נמל חיפה]] ב[[ליל הסדר]] של 1925, אולם בשל הקרבה לחג ביקשו מחברת הספנות להקדים את הגעתה ביום, כך שתעגון בנמל ב[[י"ג בניסן]] [[ה'תרפ"ה]], [[8 באפריל]] 1925.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 48.}}

===התיישבותו בארץ והלימודים בגימנסיה הרצליה (1925–1929)===
עם הגיעה ל[[ארץ ישראל]] התיישבה המשפחה ב[[תל אביב]]. תחילה התגוררו בבית משפחת ספיבק שברחוב גרוזנברג 12, אחר כך הצליח יצחק לשכור דירה ברחוב העבודה, שם התגוררו במשך כחצי שנה, בהמשך עברו לרחוב ברנר 18, ובקיץ [[1928]] התיישבו ברחוב סירקין 11.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 49–50.}}

ב-[[1 בספטמבר]] [[1926]] החל אלתרמן ללמוד ב[[גימנסיה הרצליה]].{{הערה|שם=נקודות ציון}} בהגיעו לגימנסיה שלט היטב בשפה העברית, אך גם ידע היטב את המקצועות הכלליים. הוא לא הרבה להשתתף בשיעורי הגימנסיה, וגם כשהשתתף היה לעיתים מגמגם עקב קשיי דיבור שהיו לו בצעירותו. לעומתו, אחותו לאה לקחה חלק פעיל ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות]], בהתחלה ב[[המחנות העולים|מחנות העולים]] ולאחר מכן ב[[השומר הצעיר|שומר הצעיר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 57.|שם=לאור 57–60}}

בלימודיו בגימנסיה הרגיש אלתרמן זיקה ללשון העברית, לתנ"ך ולציונות. מלבד זאת, הוא בלט בגימנסיה במיוחד בחיבוריו: מורו לעברית בגימנסיה [[חיים הררי (מחנך)|חיים הררי]] הקריא לא אחת את חיבוריו של אלתרמן בפני כיתתו. מלבד לימודי ספרות, אהב ללמוד תנ"ך, ובין המורים שלימדו אותו היו [[בן-ציון מוסינזון]] ו[[דוד שמעוני]].{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 58.}}

גם בתל אביב המשיך אלתרמן לכתוב שירים במהירות רבה ובחשאי, הן מוריו והן בני כיתתו לא ידעו על כך. חבריו ממגן דוד הביאו לו מחברת שירים זמן קצר טרם עזיבתו את קישינב. את השיר הראשון במחברתו כתב בקונסטנצה ב-2 באפריל 1925, בעת שהמתין להפלגה, ואת השיר האחרון כתב ב-[[27 באפריל]] [[1927]]. בסך הכול כתב אלתרמן בתקופה זאת 70 שירים.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 59–60.}} הוא סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-[[18 ביולי]] [[1929]].{{הערה|שם=נקודות ציון}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 67.}}

===הלימודים בצרפת (1929–1932)===
ב-[[11 בספטמבר]] 1929 קיבל אלתרמן [[דרכון]] מטעם [[המנדט הבריטי]], וזמן קצר לאחר מכן החל להתכונן ללימודיו ב[[סורבון|אוניברסיטת סורבון]] שב[[פריז]]. הוא קיבל [[אשרה (ויזה)|אשרת כניסה]] ל[[צרפת]] ב-[[1 באוקטובר]], ולמחרת עזב את הארץ והפליג לצרפת,{{הערה|שם=נקודות ציון}} שלושה ימים לפני ראש השנה. הוא היה אמור להתחיל את לימודיו ב-[[2 בנובמבר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 70.}}

הוא שהה על האונייה "פרובידנס" במשך 6 ימים, הגיע לנמל [[מרסיי]], ומשם נסע לפריז ב[[רכבת]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=XMDjYZ7GY48%3d&tabid=65&mid=455|הכותב=מנחם דורמן|כותרת=פאריס ונאנסי (מתוך "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה")}}}} על האונייה היה גם [[חיים גמזו]]. בין אלתרמן וגמזו נוצר קשר כבר ביום הראשון להפלגה. הם שהו יחד בתא ועלו יחד על הרכבת לפריז. השניים ירדו ב[[תחנת ליון]] ומשם הגיעו ל[[הרובע הלטיני|רובע הלטיני]], בו שכנה אוניברסיטת סורבון. את הלילה הראשון בצרפת הם בילו במלון קטן וישן, אך כשהתעוררו קיבלו כתובת ל[[מעונות סטודנטים|מעונות הסטודנטים]] שלהם במלון ארמיטאז' (Ermitage Hotel).{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 71.}}

השניים התעניינו ב[[פוליטיקה של צרפת|פוליטיקה הצרפתית]], וגם באמנות וב[[ספרות צרפתית|ספרות הצרפתית]]. אלתרמן השתדל לקרוא מדי שבוע את [[כתב עת|שבועון]] הספרות הפופולרי אז "{{קישור שפה|אנגלית|Les Nouvelles littéraires|Les Nouvelles littéraires}}" שנכללו בו שירים וסיפורים בעזרתם היה יכול לקבל רושם ראשוני על המצב באזורו.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 72.}}

בעת שלמד בסורבון, העדיף אלתרמן את תחום [[מדעי הטבע]] כהכנה ללימודי [[חקלאות]] או [[רפואה]]. גמזו רצה ללמוד [[משפטים]], אך נרשם לקורסים ב[[תולדות האמנות]], ב[[פילוסופיה]] ובספרות. מנגד, אלתרמן הקדיש את עיקר זמנו לקורסים שעסקו ב[[פיזיקה]], ב[[מתמטיקה]], ב[[כימיה]] וב[[פיזיולוגיה]]. באותה עת ניסה לשפר את הידע שלו ב[[צרפתית]] באמצעות קריאת ספריהם של [[סטנדל]], [[ויקטור הוגו]], [[אונורה דה בלזק]], [[שארל בודלר]], [[פול ורלן]], [[ארתור רמבו]], [[גיום אפולינר]] ו[[פרנסואה ויון]], שהרשים אותו במיוחד. הוא ניסה מספר פעמים [[תרגום|לתרגם]] שירים צרפתיים לעברית בעזרת [[מילון]] צרפתי-[[אנגלית|אנגלי]], משום שבאותה תקופה לא היו מילונים צרפתיים-עבריים. בין היתר, ניסה לתרגם את שיריהם של ויון ובודלר.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 73.}}

בשהותו בפריז חיבר אלתרמן כמה שירים על העיר. באחד מהם תיאר את [[גני טווילרי]] והזכיר את [[כיכר הקונקורד]] ואת המקום בו עומד [[שער הניצחון בפריז|שער הניצחון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 75.|שם=לאור 75}}

שהותו הראשונה בפריז ארכה תשעה חודשים, מאוקטובר 1929 עד סיום תקופת המבחנים ביולי [[1930]], כשאז חזר לחופשה בארץ ישראל בהפלגה ממרסיי ל[[יפו]]. את החופשה בארץ ניצל לקריאת ספרים, עיתונים וכתבי עת ספרותיים. מדי יום קרא את "[[הארץ]]", ב[[סוף שבוע|סופי השבוע]] הקפיד לקרוא את "[[דבר (עיתון)|דבר]]", לרוב בשל מוספו הספרותי, ועיין בעיתונים הספרותיים שהיו נפוצים אז, [[כתובים (כתב עת)|כתובים]] ו[[מאזנים (כתב עת)|מאזנים]]. גם בארץ המשיך לכתוב שירים בסתר, ורק אביו ידע על כך.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 76.}}

ב-[[22 באוקטובר]] 1930 עלה על אונייה שיצאה מיפו למרסיי, ונסע ל[[נאנסי]], שם החל ללמוד חקלאות על מנת להיות [[אגרונום]]. במחזור שלו למדו 12 סטודנטים מארץ ישראל.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 77.}}

בנאנסי נחשב אלתרמן לתלמיד שקדן וקפדן, והקושי היחיד שחווה היה במטלות ה[[מעבדה]], בהן נדרשו התלמידים לרשום ולשרטט. הקושי שלו בהזזת יד ימינו כמעט מנע ממנו לעשות זאת, והוא נאלץ לעיתים לבקש עזרה בביצוע המטלות.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 79–80.|שם=לאור 79–80}}

בינואר [[1931]] שלח את שירו "בשטף עיר" ל[[אברהם שלונסקי]], שערך את כתב העת "[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]".{{הערה||שם=לאור 79–80}} שלונסקי מיהר להוציא את השיר בגיליון ה-19 של כתב העת.{{הערה|{{כתובים||בשטף עיר|19310312|2}}}} השיר נכתב בהשראת המשורר הצרפתי שארל בודלר.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 81.}} ב-[[16 באפריל]] שלח למערכת "כתובים" שיר נוסף שלו, "בגן בדצמבר".{{הערה|{{כתובים||בגן בדצמבר|19310416|2}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 82.}} בהמשך פורסם שיר נוסף שלו בכתב העת "יתד". השיר פורסם בשני גיליונות שונים בשל אורכו, חלקו הראשון ב-[[21 במאי]], והשני ב-[[28 במאי]].{{הערה|{{כתובים||יתד|19310521|1}}; {{כתובים||יתד|19310528|1}}}}{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 83.}}

בקיץ 1931 ביקר ב[[תערוכה קולוניאלית|תערוכה הקולוניאלית]] הבינלאומית בפריז. התערוכה נמשכה כחצי שנה וביקרו בה כ-33 מיליון איש. אלתרמן כתב רשימה על ביקורו בתערוכה, ושלח גם אותה לשלונסקי לאחר ששב מפריז. שלונסקי בחר לפרסם אותה בעיתון "הארץ", בו עבד מאז 1928, ב-[[22 בספטמבר|22]] וב-[[23 בספטמבר]] 1931.{{הערה|{{הארץ1||טיול (בתערוכה הקולוניאלית הבינלאומית – פאריס 1931)|19310922|11}}; {{הארץ1||טיול (בתערוכה הקולוניאלית הבינלאומית – פאריס 1931) (הסוף)|19310923|15}}}}{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 84–85.}}

בסוף מרץ [[1932]] פרסם אלתרמן מאמר בשם "במעגל" בכתב העת [[גזית (כתב עת)|גזית]], ובו הביע את דעתו בפעם הראשונה בנוגע למחלוקת ספרותית בארץ ישראל. המחלוקת הייתה בעניין אישיותו של [[חיים נחמן ביאליק]]. מחלוקת אחרת בעניין ביאליק התנהלה ב-1927, לאחר שביאליק נאם לכבוד שני סופרי יידיש, [[פרץ הירשביין]] ו[[י"ל פרץ]]. ונשמע כאילו הקנה ליידיש ולעברית מעמד שווה, מה שהצית מחלוקת. אולם הפעם דובר על פרסום שירו "[[ראיתיכם שוב בקוצר ידכם]]", שראה אור בכתב העת "[[מאזנים (כתב עת)|מאזנים]]". ביאליק כתב את השיר בקיץ 1931 בעקבות דיוני [[הקונגרס הציוני העולמי ה-17]] שהתכנס ב[[בזל]]. "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" היה שיר תוכחה בו הפנה ביאליק את כעסו כלפי ההנהגה הציונית, וטען כי לא טרחה לבדוק את גודל המשבר אליו נקלעו [[היישוב]] והתפוצות בראשית שנות ה-30. שלונסקי תקף את ביאליק ברשימה קצרה שפורסמה ב"הארץ", ואחר כך פרסם מאמר בשם "מן הקצה אל הקצה", שחידד את המחלוקת.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 94.}}{{ביאור|מספר ימים אחר כך, ב-[[2 באפריל]] 1932, שלח אלתרמן מכתב זועם אל מערכת "כתובים", בו הוא מייסר אותם כי שירו "ליל קרנבל" שהתפרסם בו, שינה את פניו אחרי שכתוב רציני. לעיון במכתב זה, בכתב ידו המקורי, שהתפרסם בבלוג של [[מכון גנזים]] (שם גם מופקד ארכיונו האישי של המשורר), ראו [https://gnazimblog.wordpress.com/2023/08/13/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%a9%d7%99%d7%a1%d7%a2%d7%aa%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99/ כאן].}}

אלתרמן הביע את דעתו על השיר ממקום שהותו בנאנסי במאמר בשם "הערות לוויכוח", תוך שהוא מצטט משיר אחר של ביאליק "שחה נפשי". אלתרמן נטה לכבד את מסורת העבר, והטיל ספק בנטייה לחלק את הספרות ל[[אסכולה|אסכולות]]. על אף שהיה מזוהה עם האסכולה של שלונסקי, הוא לא הצליח לשאת את הביקורות שהוטחו בביאליק. אך גם ראה צורך להגן על שלונסקי, לו רחש כבוד והכיר לו תודה, ודחה במאמרו את ניסיונו של [[שלמה צמח]] לשלול לחלוטין את יצירותיו של שלונסקי (הציטוט מ"שחה נפשי" מודגש):{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 95–96.}}{{הערה|{{כתובים||במעגל|19320330|5}}}}

{{ציטוט|תוכן=אין אני חושב כי יש לשלול מן השיר הזה זכות היצירה האמנותית, '''"משורר ונביא וחוטב⁻עצים אנוכי"''' – שורה אופינית לכל סופר ויוצר. לשלושה יסודות אלה יש להוסיף עוד יעוד. הם באים לידי גילוי על⁻ידי יסוד צדדי הנקרא בכימיה קאטאליזטור ובספרות – כישרון. ר“ל, כי בשיר הנידון הפעיל האמן (הכישרון) לא את המשורר (הפונה כלפי פנים אל התבל שבו, האלוהים שבו, הסיטרא-אחרא שבו), ולא את הנביא (הפונה כלפי חוץ ומורה דרך), אלא את איש-ההמון המגיב מתוך זעזוע הרמ"ח. [...] כשמישהו מדבר על אחד מהסופרים בכללותו ולא על יצירה בודדת מוצלחת פחות או יותר ומבטל כלאחר-יד פרשה שלמה של ספרות, הרי מתעוררת ממילא השאלה לכוונותיו של המישהו הזה.|מירכאות=כן}}

מפרסום "בשטף עיר" ועד פרסום "במעגל", אלתרמן עדיין חשב שיצטרך לעבוד כאגרונום לפרנסתו, אך גם לא היה לו ספק שהכתיבה הספרותית אינה אירוע חולף בחייו. הוא תהה כיצד אפשר לחבר בין השירה לחקלאות. הנושא עלה מספר פעמים במכתבים בינו לבין אביו יצחק. ב-[[25 ביוני]] 1932 כתב יצחק לבנו: "בעת האחרונה התחלתי דואג למצוא עבודה בשבילך כאן", ובכך הביע את דעתו שאלתרמן צריך לעבוד כפועל חקלאי, אך מנגד אמר כי צריך שיהיה לו זמן להתכונן לבחינות, כדי שיוכל לעסוק גם בספרות.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 98.}}

בין [[4 ביולי|4]]–[[5 ביולי]] 1932 ניגש אלתרמן לבחינות בסיום לימודיו ב[[זואולוגיה]], ב[[בוטניקה]], ב[[כימיה]] וב[[גאולוגיה]]. הוא סיים אותן בהצלחה וציונו הסופי היה AB (עובר). ה[[דיפלומה]] שלו הונפקה כעבור כשלושה שבועות, ב-[[22 ביולי]].

===החזרה לארץ ישראל ונישואיו (1932–1938)===
לאחר שסיים את לימודיו החליט אלתרמן שלא להישאר בצרפת. יצחק אביו שלח לו [[המחאה]] של 1,750 [[פרנק צרפתי]] למימון [[כרטיס נסיעה|כרטיס הנסיעה]] והוצאות נוספות הכרוכות בעזיבתו. בראשית אוגוסט 1932 עלה על אונייה שיצאה ממרסיי. האונייה הגיעה ל[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]], ומשם המשיכה לנמל יפו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 99–100.|שם=לאור 99–100}}

עם הגיעו לארץ עבר אלתרמן להתגורר בבית הוריו החדש שב[[רחוב אלנבי]].{{הערה|שם=נקודות ציון}} ביום חזרתו הופיע גיליון חדש של 'כתובים' עם שני פרסומים שלו שכתב בנאנסי: רשימה בשם "המזרקה" ושיר בשם "שני ימים".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 101.}}

בספטמבר 1932 עבר לעבוד בחווה החקלאית ב[[מקוה ישראל]]. כשהגיע לחווה, קיבל את פניו [[אליהו קראוזה]] ושלח אותו לעבוד ב[[פרדס]]. משימתו הראשונה הייתה לחפור סביב [[שורש (בוטניקה)|שורשי]] העצים על מנת שיקבלו רוח ושמש. המשימה הייתה לחפור עד כ-80 עצים בכ-12 שעות עבודה ביום. בבקרים הגיעה רטיבות ה[[טל]] למכנסיהם של העובדים וגרמה לאי-נוחות. גם בעת שהותו במקוה ישראל המשיך לכתוב [[פרוזה]] ושירה. לבסוף עזב את מקוה ישראל כעבור שלושה חודשים בלבד, בדצמבר 1932.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 103–104.}}

בעת שעבד במקוה ישראל הכיר את הניה זיסלה בעזרתו של מרדכי עובדיהו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 109.}} למשך תקופה חיזר אלתרמן אחר זיסלה והתאהב בה. אולם לדברי עובדיהו, בשלהי [[1933]] נפגש אביו יצחק עם בחירת לבו, ורמז לה כי לדעתו אין התאמה ביניהם, וביקש ממנה להיפרד ממנו. הזוג נפרד לבסוף לאחר שהניה גילתה שהוא שתה לשוכרה והחליטה להינשא לעובדיהו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 115–116.}}

לאחר שעזב את מקוה ישראל עבר ל"[[דואר היום]]", עיתון יומי שערך [[איתמר בן-אב"י]], בנו של [[אליעזר בן-יהודה]]. אלתרמן עבד בעיתון כ[[מתרגם]] [[טלגרפיה|טלגרמות]] ולא כתב בו, אך הוא עזב את העיתון כעבור חודשים ספורים, ושוב חיפש עבודה לפרנסתו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 105.}} לאחר שעזב את "דואר היום", נסע ל[[חיפה]] בהזמנת [[יוסף סערוני]]. סערוני הודיע לאלתרמן ש[[יצחק טריואקס]] רוצה לייסד עיתון בעיר בשם "בשער", והוא גייס אותו לשם כך.{{הערה|שם=נקודות ציון}} העיתון הודפס לראשונה ב-[[1 ביוני]] 1933. למרות התקוות הגדולות של טריואקס, העיתון לא צלח, והודפסו ממנו רק חמישה גיליונות, ובסוף החודש נסגר.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 106–107.}} באותה שנה החל לכתוב פזמונים ל[[תיאטרון]] "[[המטאטא]]".

מאוחר יותר פגש אלתרמן את עבריה שושני (עופר) בבית הקפה "שלג לבנון" בתל אביב. שושני נולדה ב[[בית-גן]], וב-1930, כשהייתה בת 16, עברה לתל אביב לצורך לימודי גננות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02700.php|כותרת=עבריה עופר|אתר=באתר [[לקסיקון הספרות העברית החדשה]]|תאריך_וידוא=2023-04-20}}}} לאחר מכן עברה ל[[מרחביה (מושב)|מרחביה]], ובקיץ 1933 חזרה לתל אביב. בעת שנפגשו היה אלתרמן עוד בקשרים עם זיסלה, אך למרות זאת עדיין חפץ בעבריה. גם לעבריה היו במקביל קשרים עם חבר אחר. אלתרמן נהג ללוותה לצריף בו התגוררה בתל אביב, שוחח איתה רבות, ועורר בה אמון רב, בין היתר בזכות [[שנינות]]ו, הידע הרב שלו ו[[יושרה|יושרתו]].{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 117.}}

ב-[[22 בדצמבר]] 1933 התפרסם ב"[[טורים]]" [[שיר אהבה]] שכתב ושמו "עץ הפלפל", העוסק בעיקר ביחסים בין אלתרמן לשושני. בשיר מוצגת שושני כמי שמנסה להתחמק ממנו, אך הוא נמשך אליה בכל זאת ובוחר להתעלם מיחסה כלפיו:{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 122.}}

{{ציטוט|תוכן=את היטב יודעת שאני פיקח,{{ש}} דעי אפוא גם זאת – אני חזק... ואיך?{{ש}}עשרה לילות נשאו את הירח{{ש}}ואני אחד נשאתי את ראשך.{{ש}}[...]{{ש}}את רואה באור, לכן מיהרת לסגת,{{ש}} ואני כאז איני רואה דבר{{ש}}פטישי הגא עדיין מרסק את{{ש}}רימוני גופך העז והיקר.|מירכאות=כן}}

רק בראשית [[1934]] הבין אלתרמן כי עבריה אינה מעוניינת בו. היא רצתה אדם איתן ואמין שיספק לה מגורים וביטחון כלכלי, וזאת בשל הרקע הכלכלי שלה כילדה וכנערה ענייה שהתייתמה מאביה בגיל צעיר. היא פגשה את יוסף אופין, והם עברו להתגורר בקיבוץ [[אפיקים]] שבעמק הירדן. אלתרמן המשיך לעקוב אחר חייה של עבריה, ואף נפגש איתה מספר פעמים, וכשנסע לצפון הארץ היה נוהג לעבור דרך קיבוץ אפיקים, שבו נפגש גם עם חבריו [[ישראל זמורה]], [[אליהו טסלר]], [[יעקב אורלנד]] ו[[אבות ישורון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 124–125.}}

ב-[[15 בפברואר]] 1934 פרסם אלתרמן בפעם האחרונה בעיתון "הארץ".{{הערה|{{הארץ1||עיר ואם|19340215|32}}}} חצי שנה אחר כך, ב-[[20 ביולי]] 1934, החל לפרסם בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" [[בעל טור|טור]] שירי [[אקטואליה|אקטואלי]] בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון".{{הערה|{{דבר|אלף נון|סקיצות תל-אביביות – א: ערב|19340720|67}}}} בראשית כל שיר הוא תיאר את הערב שהגיע לתל אביב. באחד השירים תיאר את חוף תל אביב בשיא עונת הרחצה. אורח החיים בשירים הללו הוא [[חילונים|חילוני]], אף שכיבד את המסורת.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 137–138.}}

ב-[[27 ביולי]] העביר לשלונסקי את "[[אל תיתנו להם רובים]]", העוסק בחייל שלחם ב[[מלחמת העולם הראשונה]] המשחזר את סיפורו בשיר. השיר היה יוצא דופן מכל שיריו של אלתרמן עד אז. עד פרסום השיר הוא לא שילב בשיריו מסרים פוליטיים, אם כי בכתביו עבור "המטאטא" ול"סקיצות תל אביביות" שילב חלקים אקטואליים. כמה מהם עסקו ביחסים בין יהודים, ערבים ובריטים, ובמתח בין השמאל לימין. ב"אל תיתנו להם רובים" התנגד אלתרמן למלחמה ולהתחמשות, והביע תמיכה ב[[שלום]] ושילב בשיר אמירות [[פציפיזם|פציפיסטיות]] שהיו נפוצות בשמאל באירופה, אך גם ב"יחדיו". נטייה זאת חלה גם ביצירות אחרות שלו בעיתונות, ב[[בלדה]] ששמה "אבא נלחם לחופש" שפורסמה ב"דבר" הזדהה עם פעילי ה[[רפובליקנישר שוצבונד]] בעקבות קרבותיהם עם אוסטריה בפברואר 1934. לצד "אל תיתנו להם רובים" הופיעו תרגומיו לשני שירים של [[אמיל ורהארן]] שעסקו ב[[סוציאליזם]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 129–131.|שם=לאור 129–131}}

ב-[[2 בנובמבר]] עזב את "דבר", וב-[[7 בנובמבר]] החל לעבוד ב"הארץ". בסך הכול פרסם אלתרמן ב"דבר" 22 טורים של "סקיצות תל אביביות", כשהאחרון שבהם פורסם ב-[[20 בספטמבר]]. השיר האחרון שפורסם ב"סקיצות תל אביביות" היה "מותר לומר".{{הערה|{{דבר|אלף נון|סקיצות–תל אביביות – כ"ב: מותר לומר|19340920|25}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 139.|שם=לאור 139}}

מעברו ל"הארץ" נעשה בעקבות הצעה שהציע לו [[משה יוסף גליקסון]] לעבוד בו כעורך לילה ולקבל משכורת קבועה. הוא החל לפרסם ב"הארץ" טור בעל אופי פחות לירי ויותר [[סאטירה|סאטירי]] בשם "[[רגעים (אלתרמן)|רגעים]]". הוא התמיד בכתיבתו ב"הארץ" שמונה שנים, ופרסם בו 297 טורים שעליהם חתם בשם העט "אגב". השירים שכתב היו בעלי אופי [[פיליטון|פיליטוני]]. בנוסף, תרגם מברקים שהגיעו מ[[סוכנות ידיעות|סוכנויות הידיעות]]. הוא הגיע למערכת העיתון בשעות הערב, ועזב ב[[חצות]]. בעקבות שני מאמרים שפרסם שמריהו גורליק ב"הארץ", התפתח ויכוח בין העיתון ל"דבר". "דבר" תקף את גורליק ואף האשים אותו ב[[בגידה]]. אלתרמן נכנס באופן מפתיע לוויכוח שבועיים בלבד לאחר שעזב את "דבר". במאמר בשם "פרוזדורים" שפרסם ב"הארץ", ניסה אלתרמן להגן על גורליק.{{הערה|{{הארץ1||פרוזדורים|19341122|27}}}}{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 140–141.}}

לצד כתיבתו האקטואלית הוא הצטרף ל[[חבורה ספרותית|קבוצת המשוררים]] "[[יחדיו]]" של אברהם שלונסקי ו[[לאה גולדברג]], שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם [[חיים נחמן ביאליק]].

אלתרמן פגש ב"שלג לבנון" את [[רחל מרכוס]] בין אביב לקיץ 1934.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 150.}} בפעם הראשונה שמרכוס פנתה אליו היא ביקשה שיכתוב לה פזמונים או שירים. על אף שאמה סוניה הציעה לה שלא להינשא לו, התחתנו השניים בראשית 1935 ברחוב יבנה בתל אביב. הזוג התגורר בדירה קטנה ברחוב הגליל 9 (כיום רחוב מאפו), בו התגוררו גם אברהם שלונסקי ו[[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 152–153.|שם=לאור 152–153}}

בדצמבר 1934 החל לכתוב את המדור "רגעים" ב"הארץ", ופרסם בחודש זה שישה שירים. בסך הכול פרסם 333 שירים בשבע השנים שבהן כתב במדור. בממוצע פורסמו במדור בין שניים לשלושה שירים בשבוע. למעשה, המדור "רגעים" היה המשך של המדור "סקיצות תל אביביות" שפרסם ב"דבר".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 159–160.|שם=לאור 159–160}} ב-[[10 במאי]] 1935 פרסם במדור את השיר "הדרך להיסטוריה",{{הערה|{{הארץ1||רגעים – הדרך להיסטוריה|19350510|28}}}} שנכתב בעקבות פרשת חבש שהתרחשה ב[[האימפריה האתיופית|אימפריה האתיופית]]. במסגרת הפרשה, ממשלת [[איטליה הפשיסטית]] בראשות [[בניטו מוסוליני]] איימה לכבוש את [[חבש]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 162.}}

ב-[[4 ביולי]] 1935 הוקרן הסרט "[[לחיים חדשים]]", סרט הסברה שהופק לצורך [[גיוס כספים]] עבור פעולות ה[[התיישבות]] בארץ. אלתרמן כתב ארבעה שירים שנכללו בסרט. הסרט זכה להצלחה גדולה בארץ ובתפוצות, וכך גם שיריו שנכללו בסרט. את השירים ביצעו הרכבים מוזיקליים וזמרים, הם נפוצו ביישובים ובתנועות הנוער, הושמעו רבות בתחנות הרדיו, והופצו על גבי תקליטים. גם דניאל סמבורסקי הרבה לשיר אותם בערבי ה[[שירה בציבור (ישראל)|שירה בציבור]] שניהל.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 170–171.}}

ב-[[28 באוקטובר]] 1935 הזכיר אלתרמן לראשונה את ה[[ערבים]] בשיר "השביתה".{{הערה|{{הארץ1||רגעים – השביתה|19351028|36}}}} הוא כתב את השיר בעקבות השביתה הכללית שקיימו הערבים עקב הודעת ממשלת המנדט כי ה[[משטרת המנדט|משטרה]] מצאה כלי נשק מוברחים על אונייה שיצאה מבלגיה כדי להביא [[נפט]] לארץ ישראל, בעוד ש[[הוועד הערבי העליון]] טען כי היו אלה היהודים שהבריחו את כלי הנשק. בשיר תיאר אלתרמן באופן נלעג [[אפנדי]] הנמצא מול [[בית הסראייה (יפו)|בית הסראייה ביפו]], המעשן [[נרגילה]] ושובת.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 163.}}

בעת שחברי [[ועדת פיל]] הגיעו לארץ ישראל בנובמבר [[1936]], פרסם אלתרמן שיר בשם "הועדה מסיירת", בו הגן על ה[[ציונות]]. הוא טען כי ניתן להציג בפני הוועדה את החקלאות המפותחת ואת הכבישים שנסללו בארץ ישראל.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 164.}}

==="כוכבים בחוץ" (1938)===
[[קובץ:קפה קנקן.jpg|שמאל|ממוזער|240px|חבורת "מחברות לספרות" בבית הקפה "קנקן", ב[[רחוב דיזנגוף]] 13 ב[[תל אביב]]. ראשית [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] (מימין לשמאל: [[א"ד שפיר]], ש' גינס, ד' פילר, [[אליהו טסלר]], נתן אלתרמן, [[ישראל זמורה]], [[צילה בינדר]])]]
בראשית [[1938]] פרסם אלתרמן את ספר השירים הראשון שלו, "[[כוכבים בחוץ]]", בהוצאת "יחדיו". בסוף יולי [[1937]] נפגש עם [[ישראל זמורה]], מנהל ההוצאה, שאמר לו כי יוציא את הספר לאור תוך זמן קצר. אלתרמן חשש מאוד, וחשב שיצטער על הוצאתו של הספר. בעת שהופץ לראשונה היה אלתרמן בן 27. בגרסתו הראשונה הכיל "כוכבים בחוץ" 140 עמודים ו-68 שירים שפוצלו לארבעה חלקים, שמרביתם נכתבו במשך שלוש שנים.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 179.}} מאז יציאת הספר הפך אלתרמן לדמות מוערצת ובעלת השפעה ב[[שירה עברית|שירה העברית]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 557.}}

לצורך הטיפול בהוצאת הספר יצא אלתרמן לחופשה, ומ-[[29 בדצמבר]] 1937 עד [[16 במרץ]] 1938 לא הופיע מדורו "רגעים" בעיתון הארץ.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 182.}}

שבוע לפני שהספר הופץ לראשונה, ב-[[11 בפברואר]] 1938, ערך אברהם שלונסקי בביתו נשף ספרותי לכבוד אלתרמן. בנשף השתתפו חבורת "יחדיו", הוריו של אלתרמן יצחק ובלה, וישעיהו קלינוב, מזכיר מערכת הארץ דאז. בתחילת הטקס פתח שלונסקי בדברי הערכה לספר החדש, ומנגד אמר שלא הבין כמה שירים מהספר. גם אביו של אלתרמן, יצחק, אמר דברים דומים. אחריהם דיברו חבריו של אלתרמן בחבורת "יחדיו", [[מנשה לוין]] ו[[לאה גולדברג]]. אלתרמן שתה באותו ערב לשוכרה, וכששכרותו נרגעה מעט הקריא לנוכחים כמה מהשירים בספר.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 196.}}

באותה שנה שיתף אלתרמן פעולה עם ה[[מלחין]] [[דניאל סמבורסקי]], ושניהם יצרו את השיר "זמר הפלוגות",{{הערה|'''[[ספר תולדות ההגנה]]''', חלק ב', עמ' 954.}} שהיה להמנונן של [[פלוגות השדה]]. [[יצחק שדה]] ביקש באופן אישי מאלתרמן לכתוב את השיר לכבוד כינוסן הראשון של פלוגות השדה. אלתרמן העריץ את שדה, ואף הגדיר אותו כידיד נפש.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 177.}} בספטמבר 1938 כתב את השיר "[[תוצרת הארץ (שיר)|תוצרת הארץ]]".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/קבוצותהפורום/tabid/61/aff/1/aft/185/afv/topic/Default.aspx|כותרת=תוצרת הארץ|אתר=באתר נתן אלתרמן|תאריך_וידוא=2023-04-26}}}}

===מות אביו ופרוץ מלחמת העולם השנייה (1938–1942)===
בעת פרסום "כוכבים בחוץ" חלה אביו, יצחק, ונאלץ לפרוש מתפקידו כמנהל מחלקת החינוך ב-[[11 בספטמבר]] 1936. סבתו של נתן, אמה של בלה, סטרנה פרידה, חלתה אף היא. היא נפטרה מ[[סרטן הכבד]] ב-[[25 בנובמבר]] 1936, ונקברה ב[[בית הקברות נחלת יצחק]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 212–213.}}

ב-[[1 בפברואר]] [[1939]] סבל יצחק משיתוק בנשימה, איבד את יכולת הדיבור ואושפז ב[[בית החולים הדסה (תל אביב)|בית החולים הדסה]] בתל אביב, כשנתן, רחל, בלה וזלמן סועדים אותו במיטת חוליו. הוא נפטר ביום חמישי, [[2 בפברואר]] 1939, בשעות הבוקר, בגיל 57. בעקבות מותו ציווה ראש [[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב]] [[ישראל רוקח]] לסגור את מחלקת החינוך בעיר כאות אבל. הוועד הלאומי של [[כנסת ישראל (ארגון)|כנסת ישראל]] הכריז על הפסקת הלימודים בבתי הספר ובגנים ביום שלמחרת החל מ-10:00 בבוקר, והמורים בבתי הספר העממיים ובתיכונים ארגנו משלחות תלמידים להלווייתו של יצחק.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 216.}}

שלושה שבועות לאחר [[פלישת גרמניה הנאצית לפולין]] ופרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] בספטמבר 1939, פרסם אלתרמן רשימה בשם "רשימה על אותו נושא" בשבועון "השומר הצעיר", בעקבות רשימה שפרסמה לאה גולדברג באותו שבועון ב-[[8 בספטמבר]] 1939. הרשימה כללה שלושה שירים שכותרתם הייתה "משירי מכות מצרים". לשירים ברשימה קרא "דם", "צפרדע" ו"כינים". הוא תיאר ברשימה את העיר [[תבאי (מצרים)|תבאי]] במצרים שחוותה אסון, שהוצג על ידיו כעונש על חטא שחטאה בו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 228–229.}}

ב-[[17 באוקטובר]] 1939 פרסם אלתרמן לראשונה שיר המתייחס לאירועי מלחמת העולם השנייה. השיר, "שלום גרמני", פורסם בטורו "רגעים",{{הערה|{{הארץ1||רגעים – שלום גרמני|19391017|30}}}} והוא רומז בו על מדיניותה של [[האימפריה הרומית]] ביחס ל[[כיבוש]]ים. אלא שבניגוד לאירועים שקרו אחרי [[חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה|חלוקת צ'כוסלובקיה]], דחו בשיר צרפת ובריטניה את ההצעה לשלום מיידי, מה שהפתיע את היטלר, שהורגל למדיניותו הפייסנית של [[ראש ממשלת הממלכה המאוחדת|ראש ממשלת בריטניה]] [[נוויל צ'מברלין]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 231–232.|שם=לאור 231–232}}

אלתרמן המשיך לתקוף את [[גרמניה הנאצית]] בשיריו הבאים ב"רגעים", לגנות את האגרסיביות של [[ברית המועצות]] כלפי [[פינלנד]], לזלזל במדינות שהפגינו נייטרליות, לעקוב אחרי האירועים ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] וב[[חבל הבלקן|בלקן]], לבקר את הברית שנוצרה בין גרמניה, [[יפן]] ו[[איטליה]], ואת החיבור בין [[מדינות הציר]] לסלובקיה ול[[הונגריה]]. אחד השירים החריגים שפרסם ב"רגעים" בזמן מלחמת העולם השנייה היה "לובלין" ב-[[27 בנובמבר]] 1939,{{הערה|{{הארץ1||רגעים – לובלין|19391127|31}}}} בו כתב על מצבה של [[יהדות פולין]]. השיר נכתב בעקבות ידיעה שפרסם עיתונאי מלונדון שהופיעה באותו היום בעיתון "הארץ". בידיעה נחשף כי ב[[לובלין]] הוקם אזור בגודל של 12,000 קמ"ר,{{הערה|{{הארץ1||מכלאת־היהודים בלובלין בביצועה|19391127|13}}}} שאליו גורשו יהודים ממחוזותיה החדשים של גרמניה הנאצית, ומ[[וינה|ווינה]] ו[[פראג]].{{הערה|שם=לאור 231–232}} מרבית השירים שכתב אלתרמן בעת מלחמת העולם השנייה הופיעו בכתב העת [[מחברות לספרות (כתב עת)|מחברות לספרות]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 257.|שם=לאור 257}} הגיליון הראשון של כתב העת יצא בינואר [[1940]], ונפתח בחמישה שירים שחיבר אלתרמן. מלבדו לקחו חלק בגיליון הראשון גם עורך כתב העת [[ישראל זמורה]], [[יעקב פיכמן]], [[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]], [[אליהו דוד שפיר]], [[סיני אוקו]], [[יונתן רטוש]], [[יוכבד בת-מרים]], [[אבות ישורון]] ו[[אליהו טסלר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 259.}}

בכל תקופת המלחמה עסק אלתרמן במתרחש בה. עקב כך, נושאי מדורו "רגעים" ב"הארץ", תאמו את אלה של העיתונות היומית בארץ, שהעדיפה להציג קודם את הדיווחים על מהלכיה של המלחמה טרם הצגת העדכונים על מצבם של היהודים בה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 264.}}

ב-1939 פורקה חבורת "יחדיו", ואברהם שלונסקי הקים את "דפים לספרות" בשבועון "השומר הצעיר". באותו זמן היה ישראל זמורה עסוק בהכנות לקראת הוצאת כתב עת חדש. אל שלונסקי הצטרפו אלתרמן, [[יוכבד בת-מרים]], אבות ישורון, יעקב הורוביץ, אליהו טסלר, [[רפאל אליעז]] ויעקב אורלנד.{{הערה|שם=לאור 257}}

ב-[[5 בדצמבר]] 1940 נערכה הצגת הבכורה של המחזה "[[גם הוא באצילים]]" של [[מולייר]], שאלתרמן תרגם מ[[צרפתית]]. הצגת הבכורה נערכה ב[[אהל (תיאטרון)|בית ארלוזורוב]] ובוימה על ידי [[משה הלוי]], ממייסדי תיאטרון האהל. את התפקיד הראשי במחזה, מסיה ג'ורדן, גילם [[מאיר מרגלית]]. עיבוד זה של אלתרמן זכה לשלל ביקורות חיוביות, ואף עודד אותו להמשיך בתרגום יצירותיו של [[מולייר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 235–236.|שם=לאור 235–236}}

בינואר [[1941]] נולדה בתם היחידה של נתן ורחל [[תרצה אתר]], לימים משוררת אף היא. תרצה הייתה ציפור נפשו של אלתרמן שהתמוגג מהיופי והכישרון שלה ודאג לה. הוא הרגיש גם אשמה על כך שהייתה עדה לתקריות השכרות שלו ועל זה שידעה על הקשר הרומנטי שלו עם צילה בינדר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://podcastaddict.com/episode/161070069|כותרת=הצל של צילה: נתן אלתרמן|אתר=על החתום}}|שם=הצל של צילה}} במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה ב[[שדרות נורדאו]] עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם ה[[צייר]]ת [[צילה בינדר]], אשר איירה אחדים מספרי הילדים שכתב. תרצה הסכימה בשתיקה לקשר זה כיוון שהעריצה את אלתרמן והרגישה שאינה משתווה לו. את צילה הכיר אלתרמן באחד מבתי הקפה בתל אביב לאחר שניסתה להסב את תשומת ליבו אליה. בהמשך היא פגשה אותו בחוף פרישמן וביקשה ממנו ללוותה לביתה. צילה התקשתה להשלים עם העובדה שאינה אשתו החוקית.{{הערה|שם=הצל של צילה}} הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, ב[[שתיינות]]ו (היה יושב יום יום ב[[בית קפה|קפה]] "[[כסית]]" בתל אביב), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.

בשלהי מרץ 1941 פרסם אלתרמן את ספר השירה השני שלו "[[שמחת עניים]]". לכבוד הופעת הספר התקיימה מסיבה שנערכה על ידי ישראל זמורה ורעייתו, עדה. במסיבה קרא אלתרמן את כל הספר מראשיתו ועד סופו. ביום הופעת הספר נתכנסה החבורה לעוד מסיבה, בביתו של אבות ישורון, שהיה אחד ממעריציו הגמורים. ביומנו האישי, כתב ישראל זמורה על אותה מסיבה בביתו של ישורון כי היו בה "מזיגה מצוינת של פראות, פרימיטיביות, בלתי-אמצעיות, עם שירה, הברקות בינה, אהבה מיוחדת, חושנית, לשירה ולמשורר."{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 238.}} אלתרמן התייצב בספר כמבשר [[תאולוגיה]] [[הומניזם|הומניסטית]], שכללה תכנים חילוניים מובהקים.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 249.}}

באפריל 1941 פרסם ישראל זמורה מאמר ב"מחברות לספרות", שהתפתח לסדרת מאמרים שהתפרסמו במדורו של זמורה "מפנקסו של מבקר". המאמר הראשון התפרס על גבי שני עמודים, בראשית המאמר שיבח זמורה את ספרו של אלתרמן, וכתב כי הוא ייחודי מאוד, מקורי, עממי, חדשני, לשוני ועוד.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 252.}}

ב-[[27 בנובמבר]] [[1942]], לאחר שנודע שמבוצעת [[השואה|השמדה שיטתית של יהודים באירופה]], פרסם אלתרמן שיר בשם "[[מכל העמים]]",{{הערה|{{הארץ1||רגעים – מכל העמים|19421127|18}}}} שהעביר מסר של מחאה כלפי אלוהים. המחאה היא למעשה [[פרודיה]] על [[אתה בחרתנו מכל העמים]], מילים שאותן העמיד כציר רעיוני ומבני של השיר עקב לימודיו ב"מגן דוד". גם נושא הילדים היהודיים באירופה מוזכר בשיר, וזאת עוד לפני שנודעה כמות הנרצחים בשואה: בבית הרביעי בשיר הוא מתאר ילד החווה [[פוגרום]], ובבית השישי מתוארים כמה ילדים הפונים לאמם ודורשים ממנה לא להביט לעברם, כדי שלא תראה מה מעוללים להם.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 269–270.}}

=== הטור השביעי ו"שירי מכות מצרים" (1942–1947)===
[[קובץ:Tel Aviv-Yafo (997008136702005171).jpg|שמאל|ממוזער|240px|יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור ב[[תל אביב]]. (מימין לשמאל: [[יצחק שדה]] ובנו יורם, ישראל זמורה, [[יצחק שנהר]], [[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]], נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: [[בנו רותנברג]], מאוספו של יורם שדה, [[יפו]]]]
בסוף 1942 פנה אלתרמן אל מו"ל "הארץ" [[גרשום שוקן]] וביקש ממנו להעלות את שכרו. גם הכנסותיה של אשתו רחל היו נמוכות, וכך גם שכרה של אמו. שוקן סירב, ובינואר [[1943]] עזב אלתרמן את "הארץ" וחזר ל"דבר". ב"דבר" החל לכתוב את מדורו האקטואלי "[[הטור השביעי]]". המדור התפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת [[1967]]. רק מאוחר יותר הבין שוקן כי שגה בסירובו לבקשת אלתרמן.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 272.}}

ב-[[5 בפברואר]] 1943 פרסם את פרסומו הראשון ב"דבר"{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – נקודת ארכימדס|19430205|27}}}} - שיר שנקרא "נקודת ארכימדס". השיר התפרסם בטור השביעי של עמוד העיתון, ועל שמו נקרא המדור "הטור השביעי".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 274.}}

חודש לפני כן, ב-[[7 בינואר]] 1943, הוצג לראשונה בתיאטרון "[[האוהל]]" ה[[מחזה]] "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]" מאת [[סמי גרונמן]], ב[[תרגום|תרגומו]] של אלתרמן.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 284.}} המחזה הוצג בהמשך גם ב[[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]], החל מ-[[12 בספטמבר]] [[1964]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 651–652.|שם=לאור 651–652}}

ב-[[1944]] הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "[[לי-לה-לו]]".

בפברואר 1944 יצא ספרו השלישי של אלתרמן, "[[שירי מכות מצרים]]", בהוצאת צבי, שנקראה על שם בנו של מייסדה, ישראל זמורה. כמה חודשים אחר כך הוציא את ספרו הרביעי, "האפרוח העשירי", שהיה [[ספרות ילדים|ספר הילדים]] הראשון שלו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 291.}}

על [[הפלישה לנורמנדי]] ב-[[6 ביוני]] 1944, כתב אלתרמן בשירו "בזרוח הזרח" שהתפרסם ב-[[9 ביוני]]:{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – בזרוח הירח|19440609|30}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 277–278.}}

{{ציטוט|תוכן=בתקופת אין-אדם לבדך כוננת{{ש}}את חומת העולם{{ש}}שנותרה לא-מוגנת{{ש}}והיית צנחן ופלוגת קומנדו{{ש}}והיית דיוויזיה שלמה ממוכנת!

מדנמרק ועד הנה, אתה לבדך{{ש}}הקימות אותנו{{ש}}כיש מאין!{{ש}}ואתה שהצבת במו ידיך{{ש}}את ארבעת אלפי הספינות על המים!|מירכאות=כן}}

ב-[[12 באוגוסט]] 1944 נפטר [[ברל כצנלסון]], עורך העיתון "דבר". שישה ימים לאחר מכן, ב-[[18 באוגוסט]], פרסם אלתרמן את השיר "על מות" לזכרו.{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – על מות|19440818|30.1}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 283.}}{{הערה|[[אניטה שפירא]], '''ברל''',  חלק ב, עמ' 735–736.}}

ב-[[30 באפריל]] [[1945]] [[מותו של אדולף היטלר|מת אדולף היטלר]] ב[[פיהררבונקר]]. 11 ימים אחר כך, ב-[[11 במאי]], פרסם אלתרמן את השיר "ואם יהיה צורך – לבדנו!".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – ואם יהיה צורך – לבדנו!|19450511|37}}}} בשיר השתמש ברטוריקה של הבריטים במלחמתם נגד הנאצים, והפנה אותה לתיאור מאבקו של היישוב במנדט הבריטי:{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 309.}}

{{ציטוט|תוכן=התייצבת בלהב, הדוק אגרופים.{{ש}}ותשאג,{{ש}}וזוכר העולם אות באות:{{ש}}אנחנו נלחם!{{ש}}נלחם על החופים,{{ש}}בבתים נלחם,{{ש}}נלחם ברחובות!|מירכאות=כן}}

בשנה שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, התמקדו שיריו ב"טור השביעי" במצבם של היהודים באירופה. אחד השירים הבולטים בנושא זה היה "על הילד אברם", שנכתב בהשראת מאמר שפרסם [[שמעון סאמט]] בעיתון "הארץ". ב-[[19 באפריל]] [[1946]] פרסם סאמט את המאמר "ילדי ישראל בפולין של היום",{{הערה|{{הארץ1|[[שמעון סאמט]]|ילדי ישראל בפולין של היום|19460419|47}}}} בו סיפר על פגישותיו עם ילדים [[ניצולי השואה]] בעת ביקורו בפולין. באחת משתי התמונות שצורפו למאמר מופיע ילד בשם אברמל'ה (אבראמאק) היושב על גרם מדרגות. שבוע לאחר פרסום המאמר כתב אלתרמן את השיר "על הילד אברם הישן על מדרגות ביתו בפולין מפחד לשכב במיטתו".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 311–312.}}

ככל שעבר הזמן גברה ביקורתו כלפי ממשלת בריטניה תחת שלטון [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]]. בפרט, הרבה אלתרמן לתקוף את [[מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים]], [[ארנסט בווין]], שביישוב נתפסו עמדותיו כפרו-ערביות, [[אנטי-ציונות|אנטי-ציוניות]] ואף [[אנטישמיות]]. בעת עבודתו ב"דבר" עקב אחר הדיונים והמחלוקות שהתקיימו בפרלמנט הבריטי בנוגע לעתידה של ארץ ישראל.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 315.}}

ב-[[14 במרץ]] 1946 הציע לו [[יוסף אבידר]] להתלוות אליו ולצפות ב[[העלייה לביריה|עלייה לביריה]], עליה הופקד. בסופו של דבר הורדה ביריה מהקרקע, והשטח נתפס והוחזק על ידי הבריטים. לאחר הפרשה שב אלתרמן לתל אביב.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 316–317.}}

ב-[[13 באוקטובר]] 1946 זכה אלתרמן, יחד עם אברהם שלונסקי ו[[עמנואל אולסבנגר]], ב[[פרס טשרניחובסקי]]. אלתרמן זכה בפרס על תרגום המחזות "[[פדרה (רסין)|פדרה]]" ו"[[נשות וינדזור העליזות]]", וזכה בפרס השני על תרגום החלק הראשון של "[[הקומדיה האלוהית]]".{{הערה|{{הארץ1||חלוקת פרס טשרניחובסקי|19461014|52}}}}

ב-[[21 באפריל]] [[1947]] התאבדו [[מאיר פיינשטיין]] ו[[משה ברזני]] בתאם לפני ש[[עולי הגרדום|הועלו לגרדום]]. אלתרמן, שהתנגד ל[[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] ול[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]], פרסם ארבעה ימים לאחר מכן, ב-[[25 באפריל]], שיר לזכרם בשם "בליל ההתאבדות".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – בליל ההתאבדות|19470425|31}}}} בשיר הביע את צערו על ההתאבדות, שיבח את גבורתם ותיאר את התאבדותם כמעשה לאומי:{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 326–327.{{ש}}{{דבר העובדים|דוד טברסקי|היסטוריה במחתרת|94229|15 בספטמבר 2017}}|שם=לאור וטברסקי}}

{{ציטוט|תוכן=אל נסב את עינינו. לשוא נתכחש{{ש}}להודה של אותה שעת ליל.{{ש}}שוא נדם. כי דוברת לשון האש{{ש}}בה שרפו את עצמם השנים.|מירכאות=כן}}

אלתרמן סיקר רבות את פרשת [[ההעפלה|אוניית המעפילים]] " [[אקסודוס (אוניית מעפילים)|אקסודוס]]", ופרסם שלושה שירים בנושא. שירים אלו פורסמו בין סוף יולי לאמצע ספטמבר 1947: השיר הראשון, "מפלת אירופה תש"ז", פורסם ב-[[25 ביולי]].{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – מפלת אירופה תש"ז|19470725|26}}}} השיר נכתב בעקבות בקשתה של בריטניה לקלוט את פליטי האונייה בצרפת. השיר השני, "העם ושליחו", פורסם ב-[[5 בספטמבר]],{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – העם ושליחו|19470905|23}}}} ונכתב על רקע ידיעה שעסקה במות תינוק על אחת האוניות שהיו בדרכן ל[[נמל המבורג]]. השיר השלישי והאחרון, "מהו חג לאומי", פורסם ב-[[12 בספטמבר]],{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – מהו חג לאומי|19470912|24}}}} לאחר שהוחלט ביישוב על "יום המבורג" ארבעה ימים קודם לכן. יום זה נועד להבעת הזדהות עם המעפילים שהיו על האקסודוס.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 323–324.}}

===כ"ט בנובמבר, מלחמת העצמאות ו"אלטלנה" (1947–1948)===
[[קובץ:Latrun (997009322897005171).jpg|שמאל|ממוזער|240px|נתן אלתרמן (במרכז), ו[[שלמה טנאי]] (מימין), ב[[לטרון]], אוגוסט [[1948]]. צילום: [[בוריס כרמי]]]]
אלתרמן, כמרבית תושבי ארץ ישראל באותה תקופה, עקב אחרי דיוני [[האומות המאוחדות]] בסתיו [[1947]] בעניין [[תוכנית החלוקה]] שהציעה [[ועדת אונסקו"פ]]. ב-[[10 באוקטובר]] כתב על כך בטורו בשיר "מה שידוע לכל או על הסף":{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – מה שידוע לכל או על הסף|19471010|26}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 345.}}
{{ציטוט|תוכן=מחשרת השמועות, מעמעום הרעמים,{{ש}}מעצרת עמים, מצעקה על ימים,{{ש}}מכרזות הפינוי האנגלי הנשקל,{{ש}}מנבואות ליום־תוהו באפס־ממשל,{{ש}}מרמזי המזרח המאותת איומיו.{{ש}}[...]{{ש}}בלי עמוד, בין ליל־נוגה וליל־מאדים,{{ש}}מבקיעה,{{ש}}מבקיעה,{{ש}}עצמאות היהודים!|מירכאות=כן}}
ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947 קיבל האו"ם את הצעת ועדת אונסקו"פ בדבר תוכנית החלוקה, ויום לפני כן, ב-[[28 בנובמבר]], לא הופיע הטור השביעי של אלתרמן, כנראה בשל סערת נפשו ממאורעות הדמים שהיו אז בארץ.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=תמר וולף-מונזון|כותרת=כ"ט בנובמבר: נתן אלתרמן נערך לגרוע מכל|אתר=הספרנים|תאריך=29 בנובמבר 2022|כתובת=https://blog.nli.org.il/chov-alterman-vayehi-erev/}}}} יום לאחר כ"ט בנובמבר פרצה [[מלחמת העצמאות]]. אלתרמן הגיב לראשונה להחלטת כ"ט בנובמבר ב-[[5 בדצמבר]].{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – ויהי ערב|19471205|28}}}}{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 346.}}

ב-[[19 בדצמבר]] 1947 פרסם בטור השביעי את אחד משיריו המפורסמים, "[[מגש הכסף]]",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – מגש הכסף|19471219|21}}}} שבו התייחס לאירועי שנות המרי של [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|ארגוני המגן העבריים]] ב[[המנדט הבריטי|שלטון הבריטי]], שהתגברו בעקבות רדיפות היהודים ב[[אירופה]] במהלך [[השואה]] ו[[מלחמת העולם השנייה]]. בעת כתיבת השיר נאבקו כוחות המגן העבריים על משמר היישובים, ונערכו להתמודדות הצפויה עם יציאת [[המנדט הבריטי|הכוחות הבריטים]] מהארץ.

בסמוך ל[[הכרזת העצמאות]] פורסם הקובץ הראשון של הטור השביעי, שכלל טורים שהופיעו מהופעתו לראשונה עד שלהי 1947. הספר כלל גם מבחר מהשירים ב"רגעים".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 424.}}

בראשית יוני [[1948]] סייר אלתרמן ב[[מחנות המעצר בקפריסין|מחנות המעצר]] שהקימו הבריטים ב[[קפריסין]], בביקור בן עשרה ימים שתוכנן בידי לוי שוורץ, מאנשי [[המוסד לעלייה ב']]. כמה ימים לאחר שחזר לארץ ישראל, ב-[[22 ביוני]], הופגזה האונייה [[אלטלנה]] בידי [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 356–357.}} שלושה ימים אחר כך, ב-[[25 ביוני]], פרסם ב"טור השביעי" את השיר "אהבת ישראל ושרפת הנשק".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – אהבת ישראל ושרפת הנשק|19480625|28}}}} בשיר הוא תמך בדעתו של [[דוד בן-גוריון]], לפיה כל ויתור ל[[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] היה מוביל את מדינת ישראל ל[[אנרכיה]].{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 358–359.}}

כאשר אלתרמן החליט להתייצב בלשכת הגיוס בתל אביב, הוצע לו לשרת כקצין תרבות במחלקת התרבות. הוא סירב לכך, ולאחר מאמץ רב והתערבות מצד [[יצחק שדה]], אושר שישרת ביחידה קרבית, וב-[[29 באוגוסט]] 1948 הגיע למחנה [[תל ליטוינסקי]] ו[[גיוס לצה"ל|התגייס לצה"ל]]. עוד לפני המלחמה היה חבר בארגון "[[ההגנה]]".{{הערה|{{דבר||נתן אלתרמן איננו|19700329|9}}}} הדיווחים על גיוסו פורסמו ב"דבר" וב"[[מעריב]]". [[מספר אישי (צה"ל)|מספרו האישי]] היה 122609. יצחק שדה, שהיה אז מפקד [[חטיבה 8]], הורה להציבו בחטיבה, ואלתרמן צורף לגדוד 88, גדוד [[מרגמה|מרגמות]] שבחטיבה.{{הערה|שם=|[[#לאור|לאור]], עמ' 360.}} לאחר סיום אימוניו הועלה לדרגת [[טוראי ראשון]], והוחלט כי תפקידו יהיה להגיש [[תחמושת]] ל[[רוגם|רגמים]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 362.}}

ביום השני של [[מבצע יואב]], ב-[[16 באוקטובר]] 1948, תקפה חטיבה 8 את הכפר [[עיראק אל-מנשייה]]. על אלתרמן הוטל התפקיד להגיש את [[פגז]]י התקיפה לרגם. לבסוף כשל הקרב. בעת שאלתרמן התייצב בפני יצחק שדה, הודיע לו שדה כי הוא שולח אותו לביתו, עקב גילו ובריאותו. הוא סירב ודרש לחזור לגדוד. שדה סירב ודרש ממפקדת חטיבה 8 להורות לאלתרמן לארוז את ציודו ולחזור לביתו. כשבועיים לאחר תקיפת החטיבה, ב-[[31 באוקטובר]], הגיע למחנה תל ליטוינסקי, שם קיבל את ההודעה הרשמית על סיום שירותו בחטיבה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 362–363.}}

ב-[[31 בדצמבר]], חודשיים לאחר סיום שירותו בחטיבה 8, צורף אלתרמן למחלקת התרבות בצה"ל. שלושה חודשים אחר כך, ב-[[20 במרץ]] [[1949]], [[שחרור מצה"ל|שוחרר באופן רשמי מצה"ל]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 363.}}

על תחושותיו בעת המלחמה כתב בשיר "[[ליל חניה]]".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/alterman_night/|הכותב=חזי עמיאור|כותרת="ליל חניה": נתן אלתרמן חוזר אל ימי שירותו במלחמת השחרור|אתר=הספרנים, בלוג הספריה הלאומית|תאריך=27 במרץ 2018}}|שם=עמיאור}}{{ביאור|לימים הולחן השיר בידי [[יאיר רוזנבלום]] ל[[פסטיבל הזמר והפזמון|פסטיבל הזמר והפזמון 1973]], בוצע בידי [[חנן יובל]], [[ירדנה ארזי]] ו[[אפרים שמיר]], והפך ל[[נכס צאן ברזל]] בזמר הישראלי.}}

==="על זאת" והסכם השילומים (1948–1955)===
[[קובץ:Tel Aviv-Yafo (997008137250405171).jpg|240px|ממוזער|שמאל|נתן אלתרמן, ספטמבר [[1950]]]]
[[קובץ:Natan Alterman.jpg|220px|ממוזער|אלתרמן ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]]]]
לפי דוד בן-גוריון, הביע בפניו אלתרמן את התנגדותו לפירוק הפלמ"ח בנובמבר 1948, וטען כי הפירוק יגרום להיעלמות ערכיו של הפלמ"ח.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 364–365.}}

ב-[[19 בנובמבר]] אותה שנה, הורה בן-גוריון ל[[יעקב שמשון שפירא]] לחקור את הטענה לפיה עשרות תושבים נרצחו במהלך הקרב על הכפר [[דווימה]] הסמוך ל[[חברון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 366–367.}} באותו יום פרסם אלתרמן את השיר "[[על זאת]]",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – על זאת|19481119|23}}}} העוסק ב[[פשע מלחמה]] מצד חייל צה"ל. ב-[[21 בנובמבר]] פורסם השיר גם בעיתון "הארץ".{{הערה|{{הארץ1||ראיתי שמעתי|19481121|17}}}}

בן-גוריון, שהיה בקשרי ידידות עם אלתרמן,{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=נתי גבאי|כותרת="על זאת": דוד בן גוריון ונתן אלתרמן לא מפחדים להסתכל במראה|אתר=הספרנים|תאריך=27 במרץ 2023|כתובת=https://blog.nli.org.il/sipur-al-zot/}}}}{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק יג, עמ' 1431.}} שיבח אותו על כתיבת השיר במכתב ששלח אליו. לדברי בן-גוריון, הוא אף הורה להדפיס את השיר ולחלקו לצבא.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק יא, עמ' 873–874.}} ימים ספורים אחר כך הודפס השיר בחוברת בהוצאת "אחדות", בצירוף מכתבו של בן-גוריון, והחוברת הופצה באלפי עותקים ליחידות צה"ל.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 369.}}

בשל קרבתו לבן-גוריון, ספג אלתרמן גם ביקורת, ולעיתים אף כונה "משורר החצר",{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 534–535.}} ובהמשך תואר כמשתתף ב[[פולחן אישיות]] של בן-גוריון (על רקע [[העסק הביש]]{{הערה|[[דן לאור]], [http://alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=opBKo803WlY=&amp;tabid=65&amp;mid=455 נתן אלתרמן בימי פרשת לבון], באתר נתן אלתרמן}}).

ב-[[27 במרץ]] 1949 נמנה אלתרמן עם 35 [[סופר]]ים, [[משורר]]ים, [[פוליטיקאי]]ם ו[[אינטלקטואל]]ים (בהם [[דוד רמז]], [[יהודה לייב פישמן מימון]], [[זלמן שזר]] ו[[פנחס רוזן]], [[אורי צבי גרינברג]] [[ס. יזהר]], [[לאה גולדברג]], [[יעקב פיכמן]], [[בנימין גלאי]], [[אשר ברש]], [[גרשון שופמן]], [[ש. שלום]], [[משה שמיר]], [[חיים גורי]], [[מרטין בובר]] ו[[שמואל הוגו ברגמן]]), שנפגשו עם [[ראש ממשלת ישראל]] בן-גוריון ב[[הקריה|קריה]] בתל אביב כדי לדון בשאלות הקשורות לעיצוב דמותה של מדינת ישראל.{{הערה|{{הארץ1||ראש הממשלה לאנשי הרוח|19490328|3}}}} לפני הפגישה התייעץ בן-גוריון עם אלתרמן על מי ראוי שישתתף בה. פגישה דומה, בהרכב קטן יותר, התקיימה ב-[[11 באוקטובר]], בנושא קליטת עלייה שהציע אלתרמן.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 379–380.}}

לאחר [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]], העריך אלתרמן כי [[ארצות ערב]] טרם קיבלו את עובדת קיומה של מדינת ישראל. לקראת כינוסה של מועצת [[הליגה הערבית]], הוא כתב שיר בשם "הסיבוב השני והליגה הערבית", בו תיאר את הדעה המדינית שרווחה אז בקרב המנהיגים הלאומיים.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 387.}}

אלתרמן העריץ את לוחמי צה"ל, אם כי מדי פעם התריע על מעשי עוולה שנעשו כלפי [[ערביי ישראל]] מצד צה"ל. ביולי 1949 נערך ב[[הכנסת|כנסת]] דיון על הצעת חוק "הגנה וביטחון בשעת חירום". בעת הדיון סבר אלתרמן כי אמצעי הביטחון לא יקבעו את ביטחון ישראל.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 389.}}

מראשית ימיה של מדינת ישראל תמך אלתרמן ב[[מפא"י]], אם כי לא היה חבר בה. זמן קצר לפני [[הבחירות לכנסת השנייה]] פרסם טור בשם "הסיסמה והרקע", בו מתח ביקורת על מפלגת [[הציונים הכלליים]], וטען שניהלה תעמולה לוחמנית נגד מפא"י במערכת הבחירות.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 391.}}

ב-[[16 במרץ]] [[1950]] התייחס אלתרמן לראשונה ל[[הסכם השילומים]], ופרסם שיר בשם "שלושה דברים בעניין התביעה מגרמניה". השיר נכתב בעקבות הודעתו של [[משרד החוץ|שר החוץ]] [[משה שרת]] יומיים קודם לכן על הגשת איגרות זהות לארבעת [[אזורי הכיבוש בגרמניה]], ובהן "תביעה בסך מיליארד וחצי כשילומים מגרמניה לעם היהודי". אלתרמן טען כי יש להחליף את המילה "שילומים" במילה אחרת, והציע כחלופה את "החזרת השוד". אלתרמן גרס שיש לתבוע פיצוי כספי על גזל הרכוש בלבד, כי אין פיצוי הולם לדם שנשפך. אך בסוף השיר הוא בירך את נציגי המדינה שקיימו את המשא ומתן על ההסכם, וחשב כי הוא הכרחי.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 402.}} ב-[[18 בינואר]] [[1951]] הבהיר את עמדתו כלפי ההסכם בטור השביעי, ואמר כי הוא תומך בו, אך מתנגד לכך שיושג במשא ומתן ישיר.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 404.}} ב-[[10 בספטמבר]] [[1952]] נחתם ההסכם באופן רשמי ב[[לוקסמבורג]].{{הערה|{{דבר||היום ייחתם הסכם השילומים בלוכסמבורג|19520910|1}}}} יומיים אחר כך, ב-[[12 בספטמבר]], פרסם בטור השביעי מאמר בשם "אחרי חתימת ההסכם",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – אחרי חתימת ההסכם|19520912|33}}}} בו חזר על תמיכתו בהסכם.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 408.}}

לאחר חזרתו של שרת לישראל ב-[[14 בספטמבר]], הוא נשא נאום ב[[מסיבת עיתונאים]], שבו טען כי מרבית תומכי ההסכם החטיאו את מטרתו האמיתית. אלתרמן חשב כי דבריו של שרת כוונו גם אליו,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 409.}} וב-[[17 בספטמבר]] פרסם את תגובתו,{{הערה|{{דבר||תשובה לשר החוץ|19520917|34}}}} בה תקף את שרת וטען כי פירש את עמדותיו באופן שגוי. שלא כמו בן-גוריון, לאלתרמן לא היה קשר אישי עם שרת, אך שרת קרא רבים מטוריו של אלתרמן, ואף תיעד ביומנו את רשמיו מהם לחיוב ולשלילה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 410.}}

מלבד שרת, אלתרמן היה חלוק בעניין ההסכם גם עם בן-גוריון.{{הערה|[[יחיעם ויץ]], "[http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=yQnS5fGnl0o%3d&tabid=65&mid=455 נתן אלתרמן וגרמניה: עמדתו כלפי המגעים עמה על רקע יחסיו עם משה שרת]", 2004}}{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', ז, 3, עמ' 385; עמ' 527, הערה 30: אלתרמן דרש להחליף "את השם הנורא שילומים" בביטוי "החזרת שוד".}} בן-גוריון מצדו כינה את אלתרמן "נתן החכם".{{הערה|[[נדב שרגאי]], [http://www.alterman.org.il/מאמרים/tabid/65/vw/1/ItemID/94/Default.aspx נתן החכם: 40 שנה למותו של אלתרמן], באתר נתן אלתרמן}}

יום לפני יום הולדתו ה-43, ב-[[13 באוגוסט]] [[1953]], הגיע משלוח ה[[שילומים]] הראשון מגרמניה באונייה "אתרוג".{{הערה|{{דבר||משלוח השילומים הראשון עומד להגיע היום|19530813|25}}}} כבר בבוקר היום כתב אלתרמן שיר בשם "עם בוא האונייה הראשונה", המקדם את פניה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 411.}} השיר פורסם למחרת בטור השביעי ב-[[14 באוגוסט]],{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – עם בוא האונייה הראשונה|19530814|19}}}} יום הולדתו.

אלתרמן תמך בצירופה של [[מפ"ם]] לממשלה, אך לעיתים היה ביקורתי ואף עוין כלפיה בשל תמיכתה הרבה ב[[ברית המועצות]]. לעומתו, אחותו לאה להב הייתה חברת [[קיבוץ]] [[השומר הצעיר]] [[ניר דוד (תל-עמל)|תל-עמל]] וחברת מפלגת מפ"ם.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כותרת=לאה אלתרמן להב|אתר=באתר קיבוץ ניר דוד - תל עמל|תאריך=19 במאי 2021|כתובת=https://www.nirdavid.org.il/memorials/להב-אלתרמן-לאה/}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 413.}}

ב-[[8 בינואר]] [[1954]] פורסם בעיתונו, "דבר", כי בקרוב ייצא הקובץ השני של הטור השביעי. למנויי העיתון הובטח כי מי שישלם לשנה עבור "דבר", יקבל את הספר במהלך חודש פברואר.{{הערה|{{דבר||למנויי "דבר"|19540108|21.3}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 423.}} הספר זכה לתפוצה גדולה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 425.}}

לצורך פרסום הקובץ לקח אלתרמן הפסקה מכתיבה ב"דבר", ובאפריל חזר לכתוב בעיתון.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 437.}}

שבוע לאחר הפרסום ב"דבר", ב-[[15 בינואר]], פרשה אימו בלה מעבודתה במרפאת השיניים בבית הבריאות ב[[רחוב שטראוס]], שם עבדה במשך 15 שנה, החל ממות בעלה. חודש לפני פרישתה שלח לה ראש [[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב]] [[חיים לבנון]] הודעה בה הודה לה על שירותה למען העירייה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 430.}} שנה לאחר מכן, ב-[[1955]], עברה מתל אביב לקיבוץ תל-עמל, בו התגוררה בתה.{{הערה|{{דבר|רות בונדי|אלתרמן|19600812|184}}}}

===1955–1960===
[[קובץ:Café Kassit (997009323892705171).jpg|ממוזער|טקסט=אלתרמן נואם בקפה כסית, 1955. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית|אלתרמן נואם בקפה [[כסית]], [[1955]]. [[בוריס כרמי]], אוסף מיתר, [[הספרייה הלאומית]]]]
[[קובץ:Memorial plate to the poet Nathan Alterman.JPG|ממוזער|240px|[[לוחית זיכרון]] בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, ב[[שדרות נורדאו]] 30 בתל אביב, בו התגוררה המשפחה מאז [[1955]]]]
אלתרמן ומרכוס התכוננו לעבור לדירה ב[[שדרות נורדאו]] 30, לאחר 16 שנים שגרו ברחוב בן עמי 7. לראש הממשלה דוד בן-גוריון נודע כי סביבת דירתו של אלתרמן אינה שקטה דיה לצורכי כתיבתו, וביקש מעוזרו [[שמעון פרס]] להציע לו לרכוש דירה באזור שנבנה עבור חיילי קבע. אלתרמן סירב להצעה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 431.}}

ב-[[7 בפברואר]] נחתם חוזה המאשר את פרסום מחזותיו של [[מולייר]] בשפה העברית, מה שהחל את הקשר בין אלתרמן ל[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], שעתידה לפרסם את יצירתו המקורית.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 499.}}

בסוף ינואר [[1955]] [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] שניים מ"[[נידוני קהיר]]": [[משה מרזוק]] ו[[שמואל עזר]]. הוצאתם להורג נודעה למחרת, ב-[[1 בפברואר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 474.}} לאחר מכן נפגש אלתרמן עם [[המזכיר הצבאי של ראש הממשלה|מזכירו הצבאי של ראש הממשלה]] [[נחמיה ארגוב]], עמו היה ביחסים קרובים. ארגוב רמז לו על פרשת "[[העסק הביש]]".{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''כעוף החול: שמעון פרס - הביוגרפיה''', עמ' 142–143.}} אלתרמן היה מהראשונים מבין אלה שלא נשאו במשרה ממשלתית שידעו על הפרשה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 475.}}

לאחר השיחה כתב אלתרמן שיר על הנושא בשם "הדף הפתוח", שפורסם בטורו ב-[[11 בפברואר]] באישור הצנזורה.{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – הדף הפתוח|19550211|30}}}} בשיר הוא שואל "אם היה זה ראוי ונחוץ" ו"אם אמנם עלינו ליתן את הדין על מידת קלות־יד ומידת קלות־ראש שצימחו את הסבך המופרך־המדהים", ומסיים בדרישה ל"מסקנה מעשית".{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק כא, עמ' 1050–1051.}}

מספר שעות אחר כך, התייצב [[ראש המטה הכללי]] [[משה דיין]] ב[[לשכת ראש ממשלת ישראל|לשכת ראש הממשלה]] והגן על ראש [[אגף המודיעין]] [[בנימין גיבלי]], האיש, שלפי [[משרד הביטחון|שר הביטחון]] [[פנחס לבון]], הורה לבצע את הפעולה במצרים. לפי יומנו של משה שרת, דיין ציטט לראשון חלק משירו של אלתרמן, ואמר כי אם ישמע שגיבלי יודח מתפקידו "ברור יהיה לכל כי הקולר תלוי בצווארו".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[משה שרת]]|שם=יומן אישי|פרק=[https://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=880900_sharett_new&dbid=bookfiles&act=show&dataid=745 יום ו', 11/2/1955]}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 476.|שם=לאור 476}} במהלך ישיבת [[ממשלת ישראל החמישית]] ב-[[13 בפברואר]], העלה בישיבה [[משרד המשפטים|שר המשפטים]], [[פנחס רוזן]], את מה שאירע ב[[קהיר]] בעקבות שירו של אלתרמן. למרות זאת, לא נערך דיון בנושא.{{הערה|שם=לאור 476}}
שלושה ימים אחר כך, ב-[[16 בפברואר]], במהלך ישיבת [[הקבינט המדיני-ביטחוני|ועדת השרים לענייני ביטחון]], אמר רוזן כי מעשיו של לבון נעשו בקלות דעת. בעקבות זאת נסעו [[גולדה מאיר]] ו[[מרדכי נמיר]] ל[[צריף בן-גוריון|ביתו של בן-גוריון בשדה בוקר]], וניסו לשכנעו לחזור לתפקיד שר הביטחון. בן-גוריון הסכים, ויומיים אחר כך, ב-[[18 בפברואר]], הודיע לבון על התפטרותו מהתפקיד.{{הערה|שם=לאור 476}}

שמונה ימים לאחר מתן פסק הדין ב[[ישראל קסטנר|משפט קסטנר]], פרסם אלתרמן את השיר "מסביב למשפט", בו פסל את הראייה המקוטבת של [[השואה]], שמבדילה בין אלה שהתנגדו אקטיבית לנאצים לבין ההמון הפסיבי, ובינם לבין אלה שניהלו משא ומתן עם הנאצים.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 447.}}{{הערה|דן לאור ורחל סטפק, "[http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=t9mc4QM3zFk%3d&tabid=65&mid=455 הפנקס הרביעי: נתן אלתרמן כותב על משפט גרינוולד-קסטנר]", מתוך: שואה ואנטישמיות במחקר ובשיח הציבורי: ספר יובל ל[[דינה פורת]] (עורכים: [[רוני שטאובר]], [[אביבה חלמיש]], אסתר ובמן), יד ושם ואוניברסיטת תל אביב, 2015}} השיר חולל סערה ונכתבו נגדו מאמרי פולמוס מצד [[משה כרמל]], [[מאיר בן גור]] ו[[יצחק צוקרמן]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 448–449.}}

ב-[[19 בפברואר]] [[1956]] שמע אלתרמן על מותו של [[נתן אלבז]] ש[[קפיצה על רימון|קפץ על רימון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 458.}} שבוע לאחר מכן, ב-[[26 בפברואר]], פרסם שיר לזכרו ב"טור השביעי", בו העלה על נס את מעשיו של אלבז.{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – על החייל אלבז|19540226|26}}}}

ב-[[24 ביולי]] 1956 הזמין משה דיין את אלתרמן להיות עד ל"מבצע גאות", שבמסגרתו פורקו ב[[נמל קישון]] [[משאית|משאיות]], [[זחל"ם|זחל"מים]], [[תותח ללא רתע|תותחים ללא רתע]] ואמצעי לחימה נוספים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.202.org.il/Pages/kadesh/kadesh.php|כותרת=מלחמת סיני - מבצע קדש 1956|אתר=באתר חטיבה 202|תאריך_וידוא=2023-08-27}}}} למבצע זה היו עדים גם דוד בן-גוריון ושמעון פרס.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 482–483.}} בעקבות המבצע הסודי חיבר אלתרמן את השיר "[[עוד יסופר]]".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 483.}} הוא הביא את השיר לבן-גוריון, שהקריא אותו בישיבת הממשלה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 484.}} השיר הותר לפרסום יום לאחר מכן, והקלטה של בן-גוריון קורא את השיר הושמעה ב"קול ישראל".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 484–485.}} באמצע אוקטובר אותה שנה הקריא בן-גוריון את השיר גם בפני [[מליאת הכנסת]].{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק כא, עמ' 1202.}}

שלושה ימים לאחר סיום [[מלחמת סיני]], ב-[[8 בנובמבר]] 1956, פרסם אלתרמן את השיר "מנגד להר",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – מנגד להר|19561109|8}}}} שהתרכז במפגש ב[[הר סיני]], שנחשב לרגע של שיא במלחמה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 486.}} בעיתונה של [[המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)|המפלגה הקומוניסטית הישראלית]] "[[קול העם]]" כתב על כך ה[[היסטוריון]] לימים [[מיכאל הרסגור]]: {{ציטוטון|הכיצד אפשר באותו בית שירה עצמו להכריז על דבר והיפוכו, להכריז על כך ש'לא שואפי שטחים אנחנו' ועל כך שיש לנו זכות קנין על הר סיני?}}.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 488.}}

ב-[[7 בדצמבר]] הקדיש אלתרמן את "הטור השביעי" ל[[טבח כפר קאסם]], ונמנה עם הראשונים לגנותו בשירו "תחום המשולש".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 489–490.}}{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – תחום המשולש|19561207|22}}}} מיד לאחר מתן [[פסק דין|פסק הדין]] של הנאשמים בטבח, ב-[[17 באוקטובר]] [[1958]], פרסם בטורו את השיר "עם פסק-הדין".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – עם פסק־הדין|19581017|25}}}} שבוע לאחר מכן פרסם בטורו שיר נוסף בנושא בשם "הדין וסביביו".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – הדין וסביביו|19581024|21}}}} לאחר [[ערעור]] הנאשמים, [[חנינה|חנינתם]], ומאוחר יותר שחרורם מהכלא, פרסם ב-[[13 בנובמבר]] [[1959]] את השיר "החנינה".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – החנינה|19591113|20}}}} לדברי [[חיה שחם]], הוא לא ראה בחנינת הנאשמים כ"תיקון המעוות", אלא "הפעלה בלתי-ראויה של מידת הרחמים כלפי אלה שמנעו רחמים וחנינה מאותם אנשים שביקשו אותם מידיהם".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=3-RPpphdRcg%3d&tabid=65&mid=455|הכותב=[[חיה שחם]]|כותרת=בין דין לחשבון נפש - אלתרמן על פרשת הטבח בכפר קאסם}}}}

אלתרמן היה מכותבי הטקסטים והמתרגמים של "[[רביעיית מועדון התיאטרון]]", שפעלה מאמצע שנות ה-50.

לאחר מלחמת סיני [[נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)|נסוג צה"ל מסיני ומעזה]], נסיגה שנמשכה עד מרץ [[1957]]. ביום בו הסתיימה הנסיגה, ב-[[8 במרץ]], פרסם אלתרמן את השיר "דינה של החלטה",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – דינה של החלטה|19570308|25}}}} בו, בין היתר, תקף את אלה שלא תמכו בנסיגה ([[מפ"ם]], [[אחדות העבודה]] ו[[הציונים הכלליים]]) ותמך באישור הנסיגה על ידי הממשלה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 493.}}

ב-[[14 ביוני]] 1957 התראיין ישראל זמורה לעיתון "הארץ", והודיע כי ספר נוסף של אלתרמן, "[[עיר היונה]]", עתיד לצאת לאור,{{הערה|{{הארץ1|ורה לוין|לקראת הופעת ספר שירים חדש של נתן אלתרמן|19570614|94}}}} שיכלול שירים שלו שטרם פורסמו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 507–508.}}
השם "עיר היונה" נלקח מהפסוק ב[[ספר צפניה]]: {{ציטוטון|הוֹי מֹרְאָה, וְנִגְאָלָה--הָעִיר, הַיּוֹנָה}} ({{תנ"ך|צפניה|ג|א}}) ומהפסוק ב[[ספר ירמיהו]]: {{ציטוטון|וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל-עַמֵּנוּ וְאֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, מִפְּנֵי, חֶרֶב הַיּוֹנָה}} ({{תנ"ך|ירמיהו|מו|טז}}), אליו מתייחס אלתרמן במישרין בגוף השיר. המילה "יונה" מתפרשת הן כשם הציפור [[יונה]] המבשרת שלום, והן כפועל מה[[שורש (לשון)|שורש]] י.נ.ה (הציק, לחץ).{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 510.}}
חלק מהשירים בספר עוסקים במאבק למען הקמת מדינת ישראל, דוגמת [[ההעפלה]]{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 512.}} ו[[מלחמת העצמאות]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 516.}}
הספר עורר סקרנות רבה, וזכה לסיקור בעיתונים "[[למרחב]]"{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 525.}} ו"[[דבר השבוע]]".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 527.}}
באמצע דצמבר נודע לאלתרמן כי זכה ב[[פרס ביאליק]] על ספרו "עיר היונה". את הפרס קיבל ב-[[2 בינואר]] 1958.{{הערה|{{דבר||"פרס ביאליק" הוענק לנ. אלתרמן וש. ליברמן|19580103|6}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 535–536.}}

בקיץ 1958 יצא ספר הילדים שלו "ספר התיבה המזמרת".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 540.}} [[נעמי שמר]] הלחינה שניים מהשירים שבספר: "מסעות בנימין מטודלה" ו"[[ספני שלמה המלך]]".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 549.|שם=לאור 549}}

באוקטובר אותה שנה [[גיוס לצה"ל|התגייסה לצה"ל]] בתו תרצה, ושירתה ב[[להקת גייסות השריון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 568.}} אלתרמן הקדיש עבורה את שירו "[[אליפלט (שיר)|אליפלט]]", שהושר באחד ממופעי הלהקה. המופע זכה לביקורות חיוביות, והשיר "אליפלט" התחיל את שיתוף הפעולה בינו ל[[סשה ארגוב]], שהלחין את השיר.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 572–573.}}

כעבור שנה, ב-1959, יצא ספרו ה[[תרגום|מתורגם]] "בלדות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד",{{הערה||שם=לאור 549}} שזכה לאהדה רבה בישראל.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/יצירותיו/תרגום/בלדותישנות.aspx|כותרת=בלדות ישנות ושירי זמר של אנגליה וסקוטלנד|אתר=נתן אלתרמן|תאריך_וידוא=2023-10-03}}}}

באביב אותה שנה{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 558.}} פרסם [[נתן זך]] את מאמרו "[[הרהורים על שירת אלתרמן]]", שבו תקף את סגנונו השירי, והאשימו במלאכותיות ובחוסר-רגש. המאמר הופנה נגד אלתרמן, אך למעשה כוון נגד כל חבורת "יחדיו", ועודד שירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל, על נושאי יומיום, וזאת בניגוד למגמה שהובילו אלתרמן ובני דורו.
המאמר הכה בהלם את ציבור הקוראים,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 563.}} את חובבי אלתרמן, ואת הקהילה הספרותית שהוא היה מרכזה. רבים ראו במאמר תקיפה מצד משורר השואף להתפרסם באמצעות בעיטה בדמות האב, ובשל כך ראו בזך דמות נלעגת ובזויה. לפי ספר שירים שכתב יעקב אורלנד על אלתרמן,{{הערה|[[יעקב אורלנד]] "מפגש ב"כסית"", בתוך: '''כז שירים: נתן היה אומר''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1985 עמ' 71–74.}} הוא עצמו ביקש מאורלנד להיות עד לפגישה אישית בינו ובין זך בקפה "[[כסית]]". הפגישה בין השניים התנהלה בנימה שקטה. בפנותו לזך שאל אלתרמן, שנפגע אישית, "עד כדי כך אלתרמן כלום? כלום כלום כלום? שום נקודת זכות?".{{הערה|שם=לאור 564|[[#לאור|לאור]], עמ' 564.}} על פי התיאור השירי של אורלנד ותיאור נוסף של [[דן לאור]], במהלך השיחה נכנס לבית הקפה [[זאב יוסיפון]], ידידו ומעריצו של אלתרמן. לאחר זמן מה הבין יוסיפון עם מי יושב ידידו הנערץ. יוסיפון זינק ממקומו בזעם ופנה באופן מאיים אל זך, תוך שהוא זועק לעברו: "אתה אידיוט!".{{ביאור|כך לפי [[#לאור|לאור]]. אורלנד טוען שיוסיפון רק סינן בזעם "הייתי משבר את עצמותיו" והוא ו[[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]] הניאוהו מלקום בפועל.}} בתגובה, היסה אותו אלתרמן במילים שקטות "הלוואי זה היה אידיוט".{{הערה|שם=לאור 564}} לאחר מכן נפרד זך מאלתרמן ועזב את המקום. אלתרמן לא סלח לזך. זך, מצידו, ידע עד כמה אלתרמן נפגע וגילה כלפיו במפגשים חברתיים יחס רחום ומעולם לא התבטא נגדו בפומבי.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 565–566.}} בהמשך התנהלו בין שני המשוררים יחסים מיוחדים במינם.

במאי [[1960]] [[לכידת אדולף אייכמן|נלכד]] [[אדולף אייכמן]] ב[[ארגנטינה]]. ארבעה ימים לאחר שהדבר הותר לפרסום, פרסם אלתרמן את הטור "מאזני משפט", בו אמר, בין היתר כי הוא מתנגד להטלת צו [[איסור פרסום|איסור הפרסום]] שניתן על המשפט העומד להתקיים בעילת [[סוב יודיצה]]. באותו טור סיפר שראה ידיעה על אישה ש[[התעלפות|התעלפה]] כשראתה את הדיווח על לכידתו של אייכמן, והובלה לחנות צעצועים שהייתה במקום. הוא כתב לאותה אישה: "קומי על רגליך אישה יהודיה, את פה, בין החיים. והערב הוא ערב ואדולף אייכמן נתפס בידי שלוחיה של המדינה היהודית".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?docid=NNL03_EDU700334138&presentorid=NLI_EDU|כותרת=נתן אלתרמן על משפט אייכמן, ”דבר”, 1960|אתר=[[הספרייה הלאומית]]|תאריך_וידוא=2023-10-11}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 577.}}
אלתרמן לא סיקר את דיוני [[משפט אייכמן]] מירושלים, נהג להקשיב להם מביתו שבתל אביב, קרא את הידיעות עליהם בעיתונים, ולעיתים הגיב עליהן. מתחילת המשפט עד אוגוסט נהג להעלות בטוריו הרהורים על עניינים שונים שעלו במשפט, ולדון בעדויות שנשמעו בו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 578.}}

=== 1960–1966 ===
באוגוסט 1960 חגג אלתרמן את יום הולדתו ה-50. יום הולדתו צוין לא רק בעיתונו "דבר", אלא גם בעיתונים "[[הארץ]]", "[[ידיעות אחרונות]]", "[[למרחב]]" ואחרים. המוספים לספרות היו גדושים במאמרי ביקורת על יצירתו. כמה מכותבי מאמרי הביקורת היו [[א.ב. יפה]], [[יעקב בהט]], [[מתי מגד]] ועוד.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 583–584.}} דוד בן-גוריון, שבירך גם הוא את אלתרמן, טען כי התבקש על ידי [[חיים שורר]], עורך "דבר" דאז, לכתוב כמה דברי שירה לרגל הופעת המוסף, אך סירב. בברכתו לאלתרמן, כתב בן-גוריון כי לשיריו יש "חשיבות אזרחית עליונה".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 585.}}

זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-50 של אלתרמן, נודע לו ולאשתו על חתונתם הקרובה של בתם תרצה ו[[עודד קוטלר]], ששיחק בקומדיה "רוזנים ואביונים", אותה הוא תרגם. אתר וקוטלר נישאו בנובמבר 1960.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 586–588.}} כעבור חצי שנה עברו השניים לארצות הברית על מנת ללמוד משחק,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 613.}} אך לאחר שנה הוחזרה תרצה על ידי אביה בטרם סיימה את לימודיה, בעקבות משבר אישי וניסיון התאבדות. במכתביו של אלתרמן מניו יורק ל[[רחל מרכוס]] תיאר שיפור במצבה, וכתב שהיא במצב רוח טוב ונמרץ וכי אינה במתח. עם זאת, מצבה הידרדר שוב, וב-[[1962]] חזרה ארצה עם אביה,{{הערה|שם=הצל של צילה}} בעוד קוטלר נשאר בניו יורק.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 621–622.}}

מאז [[21 באוקטובר]] 1960 החל אלתרמן להתייחס בטוריו שוב ל"עסק הביש" כאשר פרסם את הטור "כשהדברים על חודם",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – כשהדברים על חוּדם|19601021|19}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 589.}} יום לאחר ש[[פנחס לבון]] הופיע בפעם האחרונה ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]].{{הערה|{{דבר||לבון סיים דבריו בועדת החוץ והבטחון; השיב לשאלות בן־גוריון|19601021|7}}}} עד מרץ [[1961]] הוא פרסם שישה טורים בנושא.{{הערה|הטורים:
*{{דבר||הטור השביעי – הבהלה לא תתקן דבר|19601223|23}}
*{{דבר||הטור השביעי – כיצד "להתגבר"?|19610106|18}}
*{{דבר||הטור השביעי – מפגן הרוח|19610127|17}}
*{{דבר||הטור השביעי – לפני סיום|19610210|14}}
*{{דבר||הטור השביעי – על בירור מדומה|19610224|16}}
*{{דבר||הטור השביעי – הקלפי – מוצא או מחבוא?|19610324|16}}
}} עם פתיחת משפט אייכמן באפריל, הוא הפסיק לעסוק בעסק הביש, אך בספטמבר פרסם שני מאמרים נוספים בנושא.{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – פחדי־שווא|19610901|16}}}}{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – השנה השבעים וחמש|19610929|18}}}} הדי הפרשה נשמעו גם בטורים שכתב בעניין [[הבחירות לכנסת החמישית]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 590.}}

בסוף מאי 1962 נודע כי ייצא לאור הקובץ השלישי של "הטור השביעי": כתבים בארבעה כרכים, ב[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 623.}}

בשלהי 1961 הוצג לראשונה מחזהו החדש של אלתרמן, "[[כנרת כנרת]]". במחזה הוא שילב יצירה בדיונית עם תיאור היסטורי של הנוף, וההווי המקומי, תוך שהוא מתייחס לתפיסת המקום והזמן על ידי הקהל העכשווי כמקום [[אוטופיה|אוטופי]] חדור [[אידיאליזם]].
זהו הראשון במחזותיו של אלתרמן שהועלה על הבמה. הוא הגיש אותו ל[[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] באביב 1961 עם איוריו של [[דני קרוון]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 604.}} על אף שמחזהו הראשון, "[[פונדק הרוחות]]", נכתב בשלהי [[1959]], הוא התבקש לכתוב מחזה נוסף על נושא ישראלי מקומי, ולכן המחזה הוצג קודם לכן ב[[הצגת בכורה]] מיוחדת לחנוכת בית התיאטרון החדש ב-[[30 בדצמבר]] 1961.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 603.}} המחזה זכה לביקורות שליליות מצד [[חיים גמזו]] ו[[נחמן בן-עמי]].{{הערה|שם=לאור 610–612|[[#לאור|לאור]], עמ' 610–612.}}

ב-[[29 בדצמבר]] 1962 החל לעלות מחזה נוסף של אלתרמן, "[[פונדק הרוחות]]",{{הערה|שם=לאור 610–612}} כשנה לאחר הצגת הבכורה של "כנרת כנרת".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 633.}} "פונדק הרוחות" היה המחזה הראשון באורך מלא שכתב.{{הערה|[http://www.alterman.org.il/יצירותיו/מחזות/פונדקהרוחות.aspx "פונדק הרוחות" באתר אלתרמן]}} המחזה זכה לביקורות חיוביות מצד [[יורם קניוק]], [[יוסף ימבור]] ועוד, וגם לביקורות מעורבות דוגמת זו של [[עזרא זוסמן]]. זוסמן שיבח אותו, ומנגד היה ביקורתי ביחס לאופן הביצוע.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 640.}}

בין 1948–1963 הפסיק אלתרמן לכתוב פזמונים, וכתב שירה לעיתים מזדמנות בלבד, לאור עלייתם של משוררי דור תש"ח. הוא שב לכתוב ב-[[1965]] רק כאשר התבקש על ידי [[שמואל בונים]] להפוך למחזמר את מחזהו של [[סמי גרונמן]], "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]", אותו תרגם שנים קודם לכן. ב-[[12 בספטמבר]] [[1964]] הוצג המחזמר בקאמרי לראשונה בעיבודו החדש,{{הערה|שם=לאור 651–652}} 21 שנה לאחר שהוצג בתיאטרון ה[[אהל (תיאטרון)|אהל]]. העיבוד זכה לביקורות אוהדות, גם מצד חיים גמזו, שנודע בביקורותיו השליליות על "כנרת כנרת" ועל "פונדק הרוחות".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 653.}} באוגוסט [[1966]] הועלה שוב המחזה בתיאטרון הקאמרי לאחר שהתיאטרון הפסיד כסף רב.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 701.}}

לאחר הצלחת המחזמר, העלו [[יונה עטרי]] ו[[אילי גורליצקי]] את המופע "[[שוק המציאות]]" כהמשך שיתוף הפעולה ביניהם. המופע ארך כ-90 דקות, וקטעי הקישור בין הפזמונים בוצעו ב[[פנטומימה]]. תחת הכותרת "חרוזים ישנים וגם חדשים", כתב אלתרמן שמונה שירים חדשים ("שוק המציאות", "בלדה סקוטית", "הצלם", "[[קונצרטינה וגיטרה]]", "רגע של בידור", "בובות שעווה", "הבלדה על חמוריקו" ו"[[זמר מפוחית]]"), וחידש חמישה שירים ישנים: "אלימלך" (מ'חגיגת פורים' של "[[המטאטא]]", 1939),{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 655.}} "מי לימון ואדון צלחת" (מילים חדשות למנגינת השיר "על הטיילת" מהתוכנית 'בבקשה לשבת' של '[[לי-לה-לו]]' מ-1946, שלא פורסם בדפוס), "בכל זאת יש בה משהו" (מהתוכנית 'בבקשה לשבת' של 'לי-לה-לו' מ-1946), "[[צריך לצלצל פעמיים]]" (מהתיאטרון 'כל הרוחות') ו"גדליה רבע איש", והוסיף שיר אחד של בתו, [[תרצה אתר]], "לו הייתי דג".

ב-1965 פרסם את ספרו החדש "[[חגיגת קיץ]]".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 660.}} עם צאתו לאור טלפן אליו שמואל בונים וביקש להעלותו על הבמה. הוא סירב להצעה וניתק את השיחה, אך למחרת התנצל על כך ונתן לבונים את ברכתו להעלאה עתידית של מחזה על פי היצירה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 756.}} באותה תקופה סבל אלתרמן מ[[כיב עיכולי]], מנטייה ל[[סוכרת]] ומ[[כאב בטן|כאבי בטן]], זאת על אף שהמעיט [[עישון|לעשן]] ונגמל מאלכוהול.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 670.}}

לאחר פרסום תוצאות הבחירות להסתדרות, בהן מפא"י איבדה את הרוב המוחלט שלה בארגון, כתב אלתרמן את המאמר "הכלי שנשבר", בו טען שהמפלגה הגיעה לקיצה. בהמשך טען ש"אלה שקמו ופרשו ממנה כיום עשו את המעשה הנכון שחובה לעשותו".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 678–679.}} המאמר ספג ביקורת מצד [[זלמן ארן]], אז [[משרד החינוך|שר החינוך והתרבות]] מטעם המפלגה, ומ[[מרדכי בנטוב]] מ[[מפ"ם]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 679–680.}}

ב-[[2 באוקטובר]] 1965 הועלה בתיאטרון [[הבימה]] מחזהו החדש [[משפט פיתגורס (מחזה)|משפט פיתגורס]]. אלתרמן, שעבד בדרך-כלל עם [[התיאטרון הקאמרי]], מסר הפעם את המחזה לתיאטרון הבימה. המחזה התקבל בחום, ולהפקתו צוותו [[שרגא פרידמן]] כ[[במאי תיאטרון|במאי]], [[אריה נבון]] כמעצב ה[[תפאורה]], [[אהרן מסקין]] כמנהל, ובנו [[אמנון מסקין]] כקולו של פית מאחורי הקלעים, וכן [[שמואל רודנסקי]], [[רפאל קלצ'קין]], [[שלמה בר-שביט]], תרצה אתר, [[שולמית ירון]] ו[[אלישבע מיכאלי]]. המחזה היה אמור לפתוח את [[פסטיבל ישראל]] בקיץ 1965. אולם אלתרמן שב ושינה את המחזה תוך כדי החזרות, והצוות לא הספיק לערוך חזרות מספקות,{{הערה|{{מעריב|שרגא הרגיל|שינויים ב"משפט פיתגורס" – ברגע האחרון|19650825|37}}}} כך שלבסוף בוטלה השתתפות המחזה בפסטיבל ישראל, ובכורתו נדחתה.
בן-גוריון ביקש להיות אורח כבוד בהצגת הבכורה, אך כשנשאל אלתרמן אם יש מישהו שהיה מעוניין לראות בהצגת הבכורה, אמר שהיה מעוניין להזמין את "[[ויצק|ויצַק]]" (WEIZAC: '''Weiz'''mann '''A'''utomatic '''C'''alculator), המחשב הראשון ב[[מדינת ישראל]] שפעל ב[[מכון ויצמן]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 686.}}
הבימה ייחס למחזה חשיבות רבה, ואף הציע לכלול אותו ב[[פסטיבל ישראל]] החמישי, אך ההצגות שנועדו לפסטיבל בוטלו בשל אי הכנה מספקת של הצוות. ב-[[18 באוקטובר]] הוצג המחזה בפעם האחרונה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 690–691.}}

ב-[[10 באוקטובר]] פרסם אלתרמן בטור השביעי את המאמר "ההיסטוריה של העת החדשה". מאז לא פרסם שוב ב"דבר" במשך יותר משנה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 711.|שם=לאור 711}}

חודש אחר כך, ב-[[2 בנובמבר]], נערכו [[הבחירות לכנסת השישית]], שעמדו בסימן העימות בין [[המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל|המערך]], רשימה משותפת של מפא"י ו[[אחדות העבודה - פועלי ציון|אחדות העבודה]] בראשות [[לוי אשכול]], ו[[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] בראשות דוד בן-גוריון. אלתרמן הצטרף לרפ"י.{{הערה|מיכאל בר-זוהר, '''כעוף החול: שמעון פרס - הביוגרפיה''', עמ' 389.}} הרקע לכך היה חילוקי דעות בנוגע ל"פרשה", וכן העימות סביב הדחתו של בן-גוריון מהנהגת מפא"י על–ידי "דור הביניים" של המפלגה. בתום מערכת הבחירות התברר כי למרות המאמצים הניכרים שהשקיע בן-גוריון והשקיעו "הצעירים" במפלגה, הצליח דור הביניים להדיח את המנהיג הקשיש בלי שייפגע כוחה של המפלגה. רפ"י זכתה בבחירות בעשרה מנדטים בלבד, וניצחונו של לוי אשכול היה שלם. כישלון זה הביא לקיצו הפוליטי של בן-גוריון, שמעתה ואילך חדל להוות דמות פוליטית בעלת חשיבות.

באכזבתו מתוצאות הבחירות ומהמצב הפוליטי החדש, לא פרסם אלתרמן את "הטור השביעי" במשך תקופה ארוכה. חודש לאחר הבחירות, בדצמבר 1965, פרסם אלתרמן ב"הארץ" את המאמר "התג המבדיל". בחלוף כמעט שנה מהבחירות פרסם בעיתון מאמר נוסף שכתב לכבוד בן-גוריון.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 684–685.}}

בסביבות מאי-יוני 1965 השלים אלתרמן את כתיבת מחזהו האחרון, [[אסתר המלכה (מחזה)|אסתר המלכה]], שהוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי בפברואר 1966.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 695.}} את המחזה ביים [[גרשון פלוטקין]],{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 696.}} שביים קודם לכן את "פונדק הרוחות", וה[[פזמון|פזמונים]] הולחנו בידי [[סשה ארגוב]]. עלילת המחזה התבססה באופן רופף על עלילת [[מגילת אסתר]], ושאבה ממסורת ה"[[פורים שפיל]]" היהודי-אירופי ומעלילות "[[אלף לילה ולילה]]". המחזה היה כישלון חרוץ, והועלה 38 פעמים בלבד. בזיכרון הציבורי-תרבותי נותר מהמחזמר שיר אחד, "[[שיר ערש (אלתרמן)|שיר ערש]]" ("היכל ועיר נדמו פתע..."), שזכה לביצועים רבים.

=== שנותיו האחרונות (1966–1970) ===
החל מאפריל [[1966]] אושפזה אחותו של אלתרמן, לאה, ב[[מרכז רפואי העמק|מרכז הרפואי העמק]] שבעפולה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 704.}} מאוחר יותר התברר שלאה חלתה ב[[לימפומת הודג'קין]], ולאחר מכן הועברה ל[[המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר|תל השומר]]. באמצע אוגוסט עברה [[ניתוח]], אולם מצבה החמיר, והיא נפטרה ב-[[12 בספטמבר]].{{הערה|שם=נקודות ציון}} למחרת נקברה בקיבוצה, תל עמל.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 705–706.}} ב-[[21 במרץ]] [[1967]], חצי שנה לאחר מכן, נפטרה אימו, בלה, ששהתה ב[[סיעוד|מוסד סיעודי]] ב[[רמתיים]] (כיום [[הוד השרון]]). ביום מותה תכנן אלתרמן לבקרה, אך התבשר קודם לכן על מותה.

ימים ספורים לאחר מות אחותו, ב-[[17 בספטמבר]] 1966, הועלה לראשונה בתיאטרון "הבימה" המחזה "[[אותלו]]" של [[ויליאם שייקספיר]], שאלתרמן תרגם לעברית, אולם הוא נעדר מן האירוע.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 707–708.}}

ב-[[6 בפברואר]] 1967 ילדה תרצה אתר את בתה הבכורה, יעל-לאה, נכדתו של אלתרמן.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 709–710.}}

ב-[[17 בפברואר]], לאחר שלא פרסם את "הטור השביעי" מאז אוקטובר 1965, פרסם אלתרמן ב"דבר" את הטור "אשדוד ומוכיחיה".{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – אשדוד ומוכיחיה|19670217|22}}}}{{הערה|שם=לאור 711}} זאת הייתה הפעם האחרונה שפרסם ב"דבר". חודשיים אחר כך, ב-[[7 באפריל]], פורסם טורו הראשון בעיתון "[[מעריב]]". הטור עסק בביקורו של הסופר ה[[גרמנים|גרמני]] [[גינטר גראס]] בישראל ובהחלטת [[אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל]] שלא לערוך לו קבלת פנים.{{הערה|{{מעריב||"תוף הפח" וכלי הרוח|19670407|40}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 712.}} מאמריו בעיתון כונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".

ב[[תקופת ההמתנה]] שלפני [[מלחמת ששת הימים]], קרא אלתרמן להקמת ממשלת חירום לאומית, וב-[[26 במאי]] פרסם מאמר ב"מעריב" התומך בממשלה שכזו.{{הערה|{{מעריב||ממשלת חירום כהכרח עליון|19670526|28}}}} במאמר גם טען כי מדיניותו של אשכול היא הססנית.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 713–714.}} ב-[[2 ביוני]] הצטרפה [[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] לממשלת אשכול, ולאחר שמפלגות הפועלים הסתייגו מהמהלך, תקף אותן אלתרמן על כך, אם כי טען שההתנגדות תהיה זמנית.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 714–715.}}

ב-[[5 ביוני]] 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. ביומה השני של המלחמה, ב-[[6 ביוני]], נפל [[יואב צרי]], בעלה של אחייניתו של אלתרמן [[גלי להב]], ב[[הקרב על גבעת התחמושת|קרב על גבעת התחמושת]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 716–717.}}

לאחר הניצחון במלחמה, ב-[[16 ביוני]], פרסם אלתרמן מאמר שכותרתו "מול מציאות שאין לה אח", ובו כתב:
{{ציטוט|ענינו של ניצחון זה הוא בכך שהוא מחק למעשה את ההבדל בין מדינת ישראל ובין ארץ ישראל. זו הפעם הראשונה מאז [[חורבן בית שני]] נמצאת ארץ ישראל בידינו. המדינה והארץ הן מעתה מהות אחת.{{הערה|{{מעריב||מול מציאות שאין לה אח|19670616|59}}}}}}

בעקבות מאמר זה יזם [[צבי שילוח]], איש מפלגת [[רפ"י]], פגישה עם אלתרמן ועם הסופר [[משה שמיר]], ובה הציע הקמתה של תנועה שתפעל למען שמירתה של ארץ ישראל השלמה. על פי משה שמיר, בעקבות פרסום מאמרו "אין דרך בחזרה" על עמוד שלם בעיתון "מעריב",{{הערה|{{מעריב|משה שמיר|אין דברך בחזרה|19670630|61}}}} שבו היה אז חבר מערכת, התקשר אליו אלתרמן, וביחד הם ייסדו את [[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]].{{הערה|[https://web.archive.org/web/20190428045837/http://www.e-mago.co.il/magazine/yair.html שיחה עם משה שמיר], באתר אימגו}} משה שמיר טען כי אלתרמן עמד בראש התנועה, אם כי לא נבחר לתפקיד זה מעולם.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 722.}} את נכונותו של בן-גוריון לוותר על מרבית [[השטחים]] תמורת שלום אמת, תיאר אלתרמן כ"היפותטית - אפילו [[אוטופי]]ת".{{הערה|{{מעריב||האמנם ויכוח סרק?|19681122|66}}}} למרות חילוקי הדעות שנוצרו ביניהם, הוא המשיך להעריץ את בן-גוריון,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 737.}} ואף הגיע לברכו ביום הולדתו ב[[שדה בוקר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 746–747.}}

ב-[[19 ביוני]] אותה שנה התקיימה הצגת הבכורה של המחזה "[[טורנדוט]]" שאלתרמן תרגם מ[[רוסית]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 719.}}

ב-[[22 באוקטובר]] זכה בשנית ב[[פרס טשרניחובסקי]] על תרגום יצירות של [[מולייר]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 728.}}

ב[[יום העצמאות]] [[1968]] זכה אלתרמן ב[[פרס ישראל]] ל[[ספרות]]. כמו בן-גוריון, שוויתר על הפרס בשנה זו, טען אלתרמן כי הוא מילא את חובתו ועל כן הפרס איננו מגיע לו, אך בסופו של דבר קיבל אותו בערב יום העצמאות.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 737–738.}}

ב-[[1969]] כתב אלתרמן מחזה חדש, שלבסוף נגנז לבקשת שמואל בונים. במקומו ליקטו השניים שירים שכתב למחזה, הוסיפו שירים ותיקים שכתב אלתרמן, ויצרו מופע שנקרא תחילה "ערב פזמוני אלתרמן" שהוצג לראשונה ב-[[11 ביולי]] אותה שנה.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 761.}} שם המחזה שונה בהמשך ל"[[צץ וצצה]]" בעקבות גיבורו, הספרן "דפדפת", המדפדף בספרים שדמויות שונות צצות מהן.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 763–764.}}

=== מותו (1970) ===
[[קובץ:נתן אלתרמן-קבר.jpg|ממוזער|קברו של אלתרמן ב[[בית העלמין קריית שאול]], ליד קברו של אברהם שלונסקי.]]
בשנת [[1970]] חלה במחלת [[מעיים]]. ב-[[16 במרץ]], בשעה 05:25 בבוקר, הובהל ל[[המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי|בית החולים איכילוב]] לאחר שהתלונן על כאבים חזקים בבטנו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 765–766.}} למחרת עבר ניתוח מעיים, ובמהלכו לקה ב[[אוטם שריר הלב|התקף לב]] ואיבד את הכרתו.{{הערה|{{דבר||נתן אלתרמן לקה בהתקף לב בעת ניתוח; מצבו חמור|19700318|15}}}}{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 767–768.}} מבין מבקריו בבית החולים היו [[ראש ממשלת ישראל]] [[גולדה מאיר]], השרים [[משה דיין]] ו[[יגאל אלון]], [[יצחק טבנקין]] ו[[חיים גורי]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 769.}}

בסופו של דבר הוא לא חזר להכרתו, ונפטר ב-[[28 במרץ]],{{הערה|{{הארץ|טל לוי|היום לפני 40 שנה: המשורר נתן אלתרמן הלך לעולמו מהתקף לב|1.1195134|28 במרץ 2010}}}} בשעה 04:15 בבוקר,{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 771.}} בגיל 59. עוד כשהובל ב[[אמבולנס]] לבית החולים כתב את צוואתו, בה ביקש שלא להספידו.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 774.|שם=לאור 774}} הלווייתו הייתה ב-[[30 במרץ]] 1970, ובשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם" הוא נקבר ב[[בית הקברות קריית שאול]],{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 773.}} ולא בחלקת הסופרים ב[[בית הקברות טרומפלדור]]. טקס האשכבה נוהל בידי אנשי צבא, ככל הנראה עקב הוראה של משה דיין.{{הערה|שם=לאור 774}}

במהלך החודש שלאחר פטירתו התנוסס שמו של אלתרמן בכותרות של עשרות כתבות, בעמודי השער של העיתונים הישראלים, במאמרים, בטורי דעה, בדפים פנימיים ובמוספים שמותגו כמדורי ספרות.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 776.}} ספדו לו בכירי המערכת הביטחונית והפוליטית, יצירותיו נותחו, הוקדשו לו שירים של משוררים ישראלים ידועים, ואף נשלח מכתב למערכת "דבר" שמתח ביקורת על אי־נכונותה של הממשלה לקבור אותו בין גדולי האומה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, בהתעלמות מהוראתו לקבור אותו בטקס צנוע וסמלי, כפי שביקש בצוואתו.{{הערה|ברק בר-זוהר, [https://agnonhouse.org.il/wp-content/uploads/2019/11/Bar-Zohar_B._2019_._Immortal_lyrics_Pres.pdf השיר לא תם: סיקור מותם של חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון ונתן אלתרמן בעיתונות העברית], [[קשר (כתב עת)|קשר]], 53, [[2019]], עמ' 46.}} ההספד הצנוע שנכתב עליו בעיתון "הארץ" פורסם ללא חתימה, אולם כיום ידוע כי כתב אותו עובד העיתון הסופר [[יהושע קנז]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=זיוה שמיר|שם=על האריה המת|שנת הוצאה=2023|קישור=https://www.zivashamir.com/post/על-האריה-המת}}}}

לאחר מותו החלה [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו בעריכת [[מנחם דורמן]], מפעל שארך שנים רבות ([[1971]]–[[2005]]).

== אלתרמן והדת היהודית ==
אלתרמן היה [[חילונים|חילוני]], אך סבתו הייתה דתייה, ובמגורי הוריו בתל אביב נהגו לשמור [[כשרות]]. בנוסף, הוא למד בגימנסיה "מגן דוד" בה חונכו התלמידים חינוך דתי ו[[ציונות|ציוני]]. הוא [[צום|צם]] ב[[יום הכיפורים]], וב[[ימים נוראים]] היה הולך ל[[בית כנסת]]. לאחר שאביו נפטר גידל זקן והיה נוכח בבית הכנסת בזמן אמירת [[קדיש]]. הוא נהג ללכת עם כמה מחבריו לחגיגת [[חג הגאולה]] של רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] ב[[כפר חב"ד]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 466.}}

==יצירתו==
יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת [[שירה]] לירית, פזמונים, שירי ילדים, מחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה, ב[[פרוזה]] ובמאמרים. אלתרמן גם הרבה ב[[תרגום]] [[יצירת מופת|יצירות מופת]] מספרות העולם.

===שירה===
ספרו הראשון, "'''[[כוכבים בחוץ]]'''", הוא הידוע והמוערך ביותר. הוא מתבונן בהתפעלות בבריאה, ומתאר בספר את חוויותיו ממפגשים רבי-היבטים עם אובייקטים שונים בעולם. הספר נפתח בשיר "[[עוד חוזר הניגון]]" – מהידועים בשיריו, שאף זכה לכמה [[לחן|לחנים]]. בשיר מופיעות כמה מהדמויות המלוות את הספר לכל אורכו: ההֶלֶך עובר־האורח והדרך הארוכה שהוא הולך בה, ה[[עיר]], ה[[עץ|עצים]], ה[[רוח]], ה[[גשם]] וה[[ברק]]ים. ברבים משירי הספר שב ההלך ומופיע, ויחסו אל "הדרך" והנופים שסביבה מביע את חוויית העולם של המשורר – התפעמות מהעולם ומעוצמת איתני הטבע, ותחושת החידלון לעומתם.

עם צאתו לאור ב-[[1938]] התקבל הספר בהשתאות מהחדשנות שבו, משפתו העשירה, מה[[אמצעים פיגורטיביים|אמצעים הפיגורטיביים]] שבו – [[מטפורה|מטפורות]], [[אוקסימורון|אוקסימורונים]] ו[[סינסתזיה#סינסתזיה בתרבות|סינסתזיה]] – ומהמסתורין וריבוי המשמעויות שבשיריו:
{{ציטוט|תוכן=דּוּמִיָּה בַּמֶּרְחָבִים שׁוֹרֶקֶת.{{ש}}בֹּהַק הַסַּכִּין בְּעֵין הַחֲתוּלִים.{{ש}}לַיְלָה. כַּמָּה לַיְלָה! בַּשָּׁמַיִם שֶׁקֶט.{{ש}}כּוֹכָבִים בְּחִתּוּלִים.{{ש}}- - - {{ש}} בְּמַגְלֵב זָהָב פַּנָס מַפִּיל אַפַּיִם{{ש}}עֲבָדִים שְׁחוֹרִים לְרֹחַב הָרָצִיף.{{ש}}- - - {{ש}}רֹעַ יְרַקְרַק. תְּסִיסַת אוֹרוֹת וָחֶשֶׁד.{{ש}}רְתִיחַת מַטְמוֹן בַּקֶּצֶף הַשָּׁחֹר.|מקור="ליל קיץ", כוכבים בחוץ|מירכאות=כן}} השיר גם קיבל ביקורות מעורבות, כמו זו של [[משה סמילנסקי]], שהיה באותה עת עורך כתב העת [[בוסתנאי (כתב עת)|בוסתנאי]], כתב על הדברים המופיעים בספר: [[שירה לירית]] רגישה, שלל צירופי מילים, מודרניזציה של פסוקים ב[[תנ"ך]] וגמישותו של אלתרמן בשימוש בשפה העברית. מנגד טען סמילנסקי כי אלתרמן פוחד להביע את רגשותיו האמיתיים בספר, ובמקום זאת בוחר לברוח מהפשטות, ומייצר, לדבריו, "סממנים מסמאים ולהטי פיוט, כתחליף לרגש חי ותוסס". סמילנסקי טען כי שירתו של אלתרמן היא חנחונית, מפולספת, קופצנית, מצורפת באסוציאציות, פרדוקסלית, ציורית ומרוחקת:{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 204}}
{{ציטוט|תוכן=המשורר נחבא אל כלי השירה, את קלסתרו אין אנו רואים, אם כי כבר מורגש שעור קומתו. דומה, שהוא מתפרנס מריבית השירה, והקרן עצמה עודנה שמורה לפיקדון. המוטיבים וצורותיהם, כפי שניתנו בספר שלפנינו, אינם אלא מרגלים, שיצאו לתור את ארץ הפיוט ולסמן גבולותיה, והמשורר עצמו עודנו מהסס ומתמהמה, אך אנו מחכים לו.|מירכאות=כן}}
השיר "[[פגישה לאין קץ]]", למשל, זכה לפרשנויות רבות בשל העמימות שבו: האם נושא השיר הוא אהובה בלתי מושגת, או שמא השיר הוא פנייה אל העולם או אל הבריאה ב[[גוף שני]] יחיד, כאל [[נקבה]], פנייה החוזרת גם בשירים נוספים בספר:
{{ציטוט|תוכן=כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ.{{ש}} שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם!{{ש}}תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ{{ש}}וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!|מקור="פגישה לאין קץ", כוכבים בחוץ|מירכאות=כן}}

את הזדהותו עם גורלם של ה[[יהודים]] הביע בספרו "'''[[שירי מכות מצרים]]'''", שיצא בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת [[עשר המכות]]. סמוך לפרוץ המלחמה פרסם את ספרו "'''[[שמחת עניים]]'''", קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא [[מת]] הבוחן את עולם החיים שעזב, כולל את רעייתו ואת חבריו. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה. לדבריו, הספר ביטא את יחסו למלחמה: "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?".

לאחר קום המדינה התמקד בשירים בעלי נושאים [[חברתי]]ים ואישיים. שיריו מתקופה זו מאופיינים בהתנגשות ובהתנצחות בלתי פוסקת בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא" (הדבר ניכר במיוחד בתארו נשים טהורות או, לחלופין, שפלות). בספרו "'''[[עיר היונה]]'''", שיצא לאור ב-[[1957]], מתערב הפן האישי שלו עם הפן החברתי והלאומי.

בשנותיו האחרונות נאחז [[חרדה]] לגורל בתו, המשוררת [[תרצה אתר]], בעלת הסגנון הייחודי וה[[דיכאון|דיכאוני]]. לאחר שניצלה מ[[ניסיון אובדני]], אחד מני אחדים, כתב עבורה את "[[שיר משמר]]" ("שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ"), שלימים הולחן בידי [[אלכסנדר ארגוב|סשה ארגוב]]; בתגובה היא כתבה לו את "[[שיר הנשמרת]]".

===מחזות===
אלתרמן כתב מספר מחזות [[תיאטרון]]. ארבעה מהם הוצגו על במות תיאטראות [[הקאמרי]] ו[[הבימה]] במהלך שנות השישים: "'''[[כנרת כנרת]]'''" עסק בימי ההקמה של קבוצת [[דגניה א'|דגניה]]; "'''[[פונדק הרוחות]]'''" מספר על אמן המגלה כי שועבד להצלחה על חשבון זוגתו וחייו הפרטיים; "'''[[משפט פיתגורס (מחזה)|משפט פיתגורס]]'''" הוא מחזה דרמטי פילוסופי על היחס בין ידע אנושי לבין ידע מתוכנת; "'''[[אסתר המלכה (מחזה)|'''אסתר המלכה]]'''" עסק במגילת אסתר.

נוסף על אלה עלה "'''[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]'''" שאותו אלתרמן תרגם ועיבד ל[[מחזמר]] על פי מחזהו של [[סמי גרונמן]]. המחזמר, המספר על חילופי תפקידים בין [[שלמה|שלמה המלך]] לסנדלר פשוט, זכה להצלחה גדולה. שני מחזות נוספים מאת אלתרמן היו "חוף המדוזה" ו"ימי אור האחרונים" - שניהם נגנזו, לא הוצגו, ונמצאו בעזבונו.

עת נכנס אלתרמן לזירת המחזאות המקורית בשלהי שנת 1961, הוא כבר היה ידוע כמתרגם של מחזות קלאסיים ומודרניים, כמשורר וכפזמונאי מחונן, שתרם רבות לזמר הארץ-ישראלי ולתיאטרונים הסאטיריים "המטאטא" ו"לי-לה-לו". עם "כנרת כנרת" פתח אלתרמן דף חדש כמחזאי מקורי. הן מחזותיו שהוצגו והן המחזות הגנוזים שפורסמו לאחר מותו הם מחזות רעיוניים, חלקם היסטוריים וחלקם פיוטיים, המשלבים [[הגות]], [[שירה]], [[הומור]] וגרוטסקה. לעומת מחזאים ישראלים אחרים בני התקופה, חתר אלתרמן לאמירה גלויה וישירה, מבחינה ציבורית ורעיונית, לגבי הסוגיות השונות שבהן עסק. מחזותיו הם ברובם אידיאיים-דידקטיים מבחינת המסר המובלע או הגלוי שהם מבקשים לבטא, ובכל אחד מהם ניכר ניסיון לבחינה אנליטית של סוגיות במישור הלאומי או האוניברסלי. על אף שארבעת מחזותיו המקוריים של אלתרמן שהוצגו על הבמות לא זכו להצלחה מבחינת היענות הקהל ותגובות הביקורת, הם מהווים פרק חשוב בתולדות המחזה הישראלי המקורי: הם ביטאו ניסיון לעצב נוסח חדש ושונה של דרמה ישראלית, אשר ביקש לפרוץ את מגבלות נוסח [[ה'תש"ח|תש"ח]] ואת המקובל בדרמה הישראלית של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=בן-עמי פיינגולד|שם="שנות ה-60 בתיאטרון הישראלי"|כתב עת=העשור השני: תשי"ח-תשכ"ח|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=2000|עמ=260-241}}}}

===תרגומים===
אלתרמן תרגם לעברית מחזות ויצירות מאנגלית, מצרפתית, מגרמנית ומיידיש, לילדים ולמבוגרים. תרגומיו כללו מחזות של [[ויליאם שייקספיר]], בהם "[[אותלו]]", "[[יוליוס קיסר (מחזה)|יוליוס קיסר]]" ו"[[נשי וינדזור העליזות]]", מחזות של [[מולייר]] "[[הקמצן]]", "[[דון ז'ואן (מחזה)|דון ז'ואן]]", "[[תעלולי סקפן]]" ו"[[החולה המדומה]]", המחזה "[[אנטיגונה (אנווי)|אנטיגונה]]" של [[ז'אן אנוי]], המחזה "[[גם הוא באצילים]]" של [[ז'אן-בטיסט לולי]],{{הערה||שם=לאור 235–236}} והמחזה "[[פדרה]]" מאת [[ז'אן רסין]], תרגום שישראל זמורה השווה לשניים מספריו של אלתרמן, "שמחת עניים" ו"שירי מכות מצרים".{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 306.}} הצלחותיו של אלתרמן הובילו לזכייתו בשנת 1946 ב[[פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 334.}} כמו כן תרגם בלדות ושירים אנגליים וסקוטיים, בהם הבלדות הסקוטיות "[[לורד רנדל]]", "[[שלושה בני עורב]]" ו"[[אדוארד אדוארד]]".

===כתיבה אקטואלית===
בטור "רגעים" שכתב אלתרמן ב"הארץ" מסוף [[1934]] ועד תחילת [[1943]], עסקו רבים משיריו בעיר [[תל אביב]]. אך עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] עסק בעיקר במלחמה וב[[השואה|שואה]], ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שירי המדור בספר "רגעים" (שני כרכים, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשל"ד).

את השיר "אל תיתנו להם רובים" חיבר אלתרמן בעקבות מותו של החייל האחרון שהשתתף במלחמת העולם הראשונה שהיה קורבן להתקפת גזים. בשיר זה החייל מספר ל[[אח מוסמך|אחות]] בבית החולים את חוויותיו מהמלחמה:{{הערה|שם=לאור 129–131}}

{{ציטוט|תוכן=בּוֹאִי נָא אָחוֹת וּשְׁבִי לָךְ כָּאן מִנֶּגֶד,{{ש}}פֶּן אֶחְדַּל לִנְשֹׁם וְאַתְּ גַּם לֹא תֵּדְעִי.{{ש}}פֹּה, בְּבַיִת זֶה, מֵתִים כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט...{{ש}}קַר לִי לְבַדִּי.{{ש}}[...]{{ש}}זֶה הָיָה מִכְּבָר, הָעֵת אָמְנָם חוֹלֶפֶת.{{ש}}אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד אֵינִי לוֹבֵשׁ מֵאָז.{{ש}}לִי הִשְׁאִירוּ רַק מֶדַלְיָה וְשַׁחֶפֶת...{{ש}}אַתְּ יוֹדַעַת מַה זֹּאת הַתְקָפָה שֶׁל גָּז?|מירכאות=כן}}

בשני בתים אלה החייל משחזר אירוע בקרב: הקרב התרחש באביב, השדות היו בשיא פריחתם, מצב רוחם של החיילים היו טוב, וכמה מהם הורידו את קסדותיהם. אך פתאום שרר באוויר ריח גז, החיילים לבשו [[מסכת גז|מסכות גז]] וירו לכל עבר ולעיתים אף הרגו את חבריהם מפחד ומתמימות. החייל טוען שהמוות בבית החולים הוא מהוגן ושקט, אך בשדה הקרב זכר החייל את הרצח, את השנאה ואת ריח הגז, ואף מודה כי רצח שלושה חיילים ופצע אחד, ואמר כי אם לא היה להם נשק הקרב לא היה מתרחש. בבית האחרון אומר החייל לאחות את בקשתו האחרונה:{{הערה|שם=לאור 129–131}}

{{ציטוט|תוכן=אֲחוֹתִי, עוֹד רֶגַע. שְׁנֵי בָּנִים לִי. שְׁנַיִם...{{ש}}אֲהַבְתִּים מְאֹד. לִבּוֹתֵיהֶם טוֹבִים.{{ש}}אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם... לְמַעַן הַשָּׁמַיִם,{{ש}}אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים!|מירכאות=כן}}

בשירו "היינו כחולמים", שפורסם ב"[[דבר (עיתון)|דבר]]" ב-31 באוגוסט, התייחס אלתרמן ל[[ההעפלה|ספינת המעפילים]] [[ולוס (אוניית מעפילים)|ולוס]], שהפליגה מ[[יוון]] ביולי 1934, ובכך התחילה את ההעפלה.{{הערה|{{דבר|אלף נון|סקיצות תל–אביביות – י"ט: היינו כחולמים|19340831|102}}}} בשיר מתאר אלתרמן את ההתרגשות ואת הסודיות הגדולה בליל הורדת המעפילים, את המצוקה שאליה נקלעו נוסעי הספינה, ואת הפחד מפני איום הבריטים.{{הערה|שם=לאור 139}}

בשיר הראשון שחיבר בתום 30 ימי האבל על מות אביו, "שתי התחייבויות", התייחס אלתרמן מצד אחד להתחייבותו של היישוב, וטען שלא יפר אותה, ומצד שני להתחייבות הבריטים ליהודים ב[[הצהרת בלפור]], ש[[ממשלת בריטניה]] התכוננה להפר:

{{ציטוט|תוכן=אנו מתחייבים לבנות ולסלול!{{ש}}אנו מתחייבים פה גב לא להרכין!{{ש}}אנו מתחייבים להיות בני־חורין!{{ש}}אנו מתחייבים לסלע הניחר{{ש}}לטעת בו עץ ולהוריד בו מטר!{{ש}}אנו מתחייבים לחרוש בציות!{{ש}}אנו מתחייבים לחיות!|מירכאות=כן}}

לאחר הפצת [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] ב-19 במאי [[1939]] כתב אלתרמן:
{{ציטוט|תוכן=ישראל מצפה וקשוב{{ש}}ומבשרים לו יום יום חגיגית,{{ש}}על הספר ההוא, החשוב,{{ש}}בספרות היפה{{ש}}האנגלית.|מירכאות=כן}}

המסר שביקש להעביר אלתרמן אפיין את השיח אז: המעשה הציוני לחוד, ו[[פוליטיקה של הממלכה המאוחדת|הפוליטיקה של בריטניה]] לחוד, וטען כי המעשה הציוני הוא זה שיקבע בסופו של דבר.{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 225–226.}}

לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב ב"דבר", הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "'''[[הטור השביעי]]'''", שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".

רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד ה[[הממלכה המאוחדת|בריטים]] ותמיכה ב[[פלמ"ח]] וב"[[ההגנה|הגנה]]" שלחמו בהם, ובהם השירים "[[נאום תשובה לרב חובל איטלקי]]" ו"[[מסביב למדורה]]". אלתרמן נמנה עם המתנגדים לדרכם של ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]],{{הערה||שם=לאור וטברסקי}} ובחלק משיריו הוקיע את מעשיהם.{{ביאור|לדוגמה: בשירו "יום ירושלים", שפורסם ארבעה ימים לאחר [[פיצוץ מלון המלך דוד]] ({{דבר||יום ירושלים, הטור השביעי|1946/07/26|16547}}), גינה בחריפות את האצ"ל שביצע את הפעולה.}}

אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "[[מגש הכסף]]", שפורסם ב"דבר" ב-19 בדצמבר [[1947]], עם פרוץ קרבות [[מלחמת העצמאות]], המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.{{הערה|{{ישראל היום|דיוויד סלע|70 שנים אחרי|522919|12 בדצמבר 2017}}}}

גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות [[מוסר]], כבשיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]], והשיר "[[על זאת]]" שבו ביקורת על [[פשע מלחמה]] שביצעו לוחמים ישראלים במהלך מלחמת העצמאות, ובן-גוריון הורה להפיצו לקציני צה"ל. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי לא יבדילו בין גבורת [[מורדי הגטאות]] לבין תגובתם של שאר היהודים ב[[השואה|שואה]], כולל זו של ה[[יודנראט]].{{הערה|[[אבנר הולצמן]], [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/00400_files/5815.pdf נתן אלתרמן ופולמוס ״שתי הדרכים״], '''[[בצרון (כתב עת)|בצרון]]''' 359–360, אפריל 1986, עמ' 6–15}}

טור אקטואלי שלו, "שתי שיבולים וחנית", שנועד להתפרסם ב-13 במאי 1949 והביע מחאה על [[פירוק הפלמ"ח]], נפסל לפרסום על ידי [[הצנזורה הצבאית]]. במחאה על הפסילה הקריא חבר הכנסת [[יצחק בן-אהרן]] את הטור ב[[מליאת הכנסת]].{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/1/Plenum/1_ptm_250189.pdf הישיבה השלושים ואחת של הכנסת הראשונה], [[דברי הכנסת]], 17 במאי 1949{{ש}}[[#לאור|לאור]], עמ' 393.{{ש}}{{שורשים במשפט|רינת סופר|1949 - שירת אלתרמן בכנסת - משלטון מנדטורי ו"תרבות מחתרות" למדינה דמוקרטית|1949|8 באפריל 2019}}}}

ב-28 ביולי [[1950]] פרסם אלתרמן את השיר "[[ניו פומבדיתא]]",{{הערה|{{דבר||הטור השביעי – ניו־פומבדיתא|19500728|36}}}} בו תקף את [[יהדות ארצות הברית]], שלטענתו העדיפה את המשך ה[[גלות (יהדות)|גלות]] על פני מימוש ה[[ציונות]] וה[[עלייה לארץ ישראל]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 383–384.}}

בשירו האחרון, "אז אמר השטן", שנמצא בעזבונו על ידי בתו, מזהיר אלתרמן את העם מפני קטרוגו של ה[[שטן]] על צדקת דרכה המוסרית של המדינה, ובכך יעורר בו רגשות אשם וישכיח את ההיסטוריה: {{ציטוטון|אכהה את מוחו ושכח שאיתו הצדק}}. בשיר אחר, "ארץ ערבית", יוצא אלתרמן נגד טענת [[ערביי ארץ ישראל]], שהם העם הילידי ב[[ארץ ישראל]]: {{ציטוטון|נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ וזורעים את אורם הרעוד על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד}}.{{הערה|{{nrg|[[מנחם בן]]|המשורר הלאומי: אלתרמן תופס את ההוויה הישראלית טוב יותר מביאליק|361/678|26 באפריל 2012|47|2}}|שם=בן}}

===פזמונים===
אלתרמן היה יוצר פורה גם בתחום ה[[זמר עברי|זמר העברי]]. את פזמוניו, שהיו פופולריים מאוד, כתב לתיאטראות "[[המטאטא]]" ו"[[לי-לה-לו]]" בשנות השלושים, הארבעים והחמישים (שנודעו במיוחד בביצוע [[שושנה דמארי]]), ולאחר מכן למופעי הזמר משיריו בשנות השישים, "[[צץ וצצה]]" ו"[[שוק המציאות]]" (מופע אותו ביצעו [[אילי גורליצקי]] ו[[יונה עטרי]]). את פזמוניו ניתן לחלק למספר תחומים: שירי אהבת המולדת ("[[שיר בוקר]]", "[[שיר העמק]]", "שיר העבודה" (כחול ים המים)), שירי המאבק הלאומי לעצמאות ("על אם הדרך", "[[זמר הפלוגות]]", "[[מסביב למדורה]]", "[[אליפלט (שיר)|אליפלט]]"), שירים "תימניים" ("בכרמי תימן", "שולמית", "גדליה רבע איש", "אני מצפת", "מרים בת ניסים"), שירים רומנטיים ("[[כלניות (שיר)|כלניות]]", "[[זמר שלוש התשובות]]", "רינה", "אוריאנה"), שירי הומור ("פורים פורימאטו", "[[חנה'לה התבלבלה]]", "לימון וצלחת"), שירי תל אביב ("בכל זאת יש בה משהו", "[[צריך לצלצל פעמיים]]", "אלימלך", "תיבת הזמרה נפרדת").{{הערה|קטגוריית הבמה הקלה ב[http://www.alterman.org.il/ אתר נתן אלתרמן]; מרדכי נאור, [http://www.naormor.co.il/page.asp?id=65 אקטואליה ופוליטיקה בשירי הזמר של אלתרמן].}} את פזמוניו הלחינו [[משה וילנסקי]], [[נחום נרדי]], [[סשה ארגוב]], [[נעמי שמר]], [[יאיר רוזנבלום]] ומלחינים נוספים.

מספר אלבומים הוקדשו לשיריו של אלתרמן, בהם אלבומי אוסף בביצועם של אמנים שונים, וכן אלבומי אולפן של זמרים, בהם האלבום "[[תוצרת הארץ (אלבום)|תוצרת הארץ]]" של [[אריק איינשטיין]] מ-[[1985]], והאלבום "[[פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן]]" מ-[[1999]], בו [[יוסי בנאי]] הגיש משיריו על רקע מוזיקה.

=== שירה מולחנת ===
חלק משיריו הליריים של אלתרמן הולחנו ובוצעו בידי זמרים, אף שלא נועדו להלחנה, בהם "[[פגישה לאין קץ]]", "[[ליל חניה]]", "[[נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי|נאום תשובה לרב חובל איטלקי]]" ועוד.

'''ליל חניה'''{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=4XVQ5GScEoI|כותרת=ליל חניה|אתר=Youtube}}}} הוא שיר שכתב אלתרמן בעקבות מלחמת העצמאות, שבה התנדב להשתתף כלוחם, למרות גילו המבוגר (38), מתוך רצון לתרום למאמץ המלחמתי ולהבין אותו במלואו. באוקטובר 1948, בעקבות [[מבצע יואב]] בנגב הצפוני, הוא חווה על בשרו את אימת המלחמה. באותו יום היה קרב קשה, המטרות לא הושגו, והמצרים החזירו אש שפגעה גם בגדוד המרגמות שבו לחם אלתרמן.

השיר מתאר את חיי היום-יום של החייל והמלחמה, המורכבים משילובים של מצבים קיצוניים ותחושות מנוגדות. אלתרמן מדגיש בפנינו שבמלחמת העצמאות של ישראל הייתה המלחמה נשגבת שבעתיים – "לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה". תיאור זה הוא עדין ומדויק, רחוק ממה שבדרך כלל מוצאים בתיאורים של מלחמות – אידיאליזציה ורהב מצד אחד, ומבט צר של החייל הפשוט מצד שני.{{הערה|שם=עמיאור}}

תשע שנים לאחר מלחמת העצמאות פרסם אלתרמן את השיר בספר "עיר היונה". הספר הוא תיאורו של אלתרמן את הקמת המדינה. שיר אחר שיר הוא מתאר פרקים בתקומת המדינה, ההעפלה, הגליית ספינות המעפילים לקפריסין, המאבק בבריטים סביב ספינות המעפילים, ומלחמת העצמאות. ליל חניה מתאר את הלילה שלפני הקרב. הוא רואה בכל פרטי ההכנה למלחמה מרכיבים בסיפור הגדול של מהי מלחמה, ומהו עם שיוצא למלחמה על חייו.

השיר לא נכתב למטרת הלחנה, ומבנהו אף הקשה מאוד על מלאכת ההלחנה. למרות זאת, המלחין [[יאיר רוזנבלום]] הלחין אותו באפריל 1973, לקראת [[פסטיבל הזמר והפזמון]]. ההרכב שנבחר לבצע את השיר היו הזמרים [[חנן יובל]], [[ירדנה ארזי]] ו[[אפרים שמיר]]. השלושה התקשו בתחילה בביצוע המילים המורכבות והנמלצות, שחלקן אף היו בלתי מובנות ובלתי נגישות עבורם. בעקבות זאת, התקיימה פנייה מהפקת הפסטיבל לפזמונאי [[דן אלמגור]] בבקשה שיכתוב מילים פשוטות ונגישות יותר ללחן של רוזנבלום. בסופו של דבר הצליחו הזמרים להתמודד עם אתגר מילות השיר של אלתרמן, והביצוע שלהם, בעיבודו התזמורתי של [[ירון גרשובסקי]], היה מורכב ומדויק, והעניק ממד נוסף של עומק לשיר.

אף שהשיר לא זכה להצלחה מיידית, הוא הפך לאחר הפסטיבל ללהיט רדיו במצעדי הפזמונים. השירה של אלתרמן הפכה בזכות הלחן והביצוע לזמר נפוץ. "ליל חניה" סגר מעגל כאשר באוקטובר 1973 כשפרצה [[מלחמת יום הכיפורים]], הפך השיר למבוקש מאוד בהופעות אמנים במעוזי צה"ל. וכך, שיר שנכתב על מלחמה אחת, הולחן במקרה חצי שנה לפני מלחמה אחרת, קיבל משמעות מחודשת כשהמלחמה השנייה פרצה, והפך לשיר אהוב ומוכר. הסוד שלו הוא בישראליות שעוברת מהמילים של אלתרמן דרך הלחן של רוזנבלום ועד הביצוע של שלושת הזמרים. החיבור בין הטרגיות של הטקסט המלחמתי ללחן ולעיבוד הפסטיבליים, הפכו אותו לשיר פופ שיכול היה להיכתב רק כאן, ורק בנסיבות המאוד ספציפיות שבהן נכתב.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8131/27166/|הכותב=ניר גורלי ומאיה קוסובר|כותרת=ליל חניה {{!}} חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר|אתר=שיר אחד, כאן 11|תאריך=15 בפברואר 2021}}}}

בשנת 2024 התגלתה הקלטה מוקדמת וגנוזה של השיר. זוהי גרסה נדירה שלא פורסמה מעולם של השיר האייקוני, שהתגלתה אחרי 52 שנה, והועלתה ל[[יוטיוב]] ללא ידיעתם של בעלי הזכויות. ביצוע זה הוקלט על ידי להקת גייסות השריון עם הסולנית רבקה מרקוביץ' ב-1972, חודשים אחדים לפני שהשיר הושמע בפסטיבל הזמר 1973, והוא כנראה הגרסה הראשונה של השיר.{{הערה|{{ynet|יובל ניב|אחרי 52 שנה: נחשפה גרסה נדירה של "ליל חניה"|entertainment/article/hyiq60qyt|16 בינואר 2024}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=qIYHbqX7KLA|כותרת=אוצרות ארכיון שיר ישראלי - רון בכר - נדיר - ליל חניה - סולנית רבקה מרקוביץ פוקס ולהקת גייסות שריון|אתר=youtube}}}}

'''נאום תשובה לרב חובל איטלקי''' הוא שיר העוסק ב[[העפלה]], שפרסם אלתרמן במסגרת "[[הטור השביעי]]" בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" ב-[[15 בינואר]] [[1946]]. השיר נכתב בעקבות הגעתה של ספינת המעפילים "[[חנה סנש (אוניית מעפילים)|חנה סנש]]" לחוף [[נהריה]] ב-[[25 בדצמבר]] [[1945]]. 252 מעפילי האונייה הורדו לחוף בעזרתם של אנשי [[פלי"ם]] ו[[פלמ"ח]], ופוזרו ביישובי הסביבה, כדי למנוע את לכידתם בידי הבריטים. אלתרמן משבח בשיר את רב החובל ואת המסייעים למבצע ההעפלה על תרומתם להצלחת הפעולה. על פי המשתמע משם השיר, הוא נכתב בעקבות נאום שנשא רב החובל האיטלקי בעקבות הצלחת המבצע, ועל פי אחת הסברות היה זה נאום ציוני על זכותו של העם היהודי למדינה משלו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gavisho.com/נאום-תשובה-לרב-חובלים-איטלקי|הכותב=עפר גביש|כותרת=נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה}}}} אך יש הסוברים כי הוא נכתב בעקבות נאום דמיוני שיכול היה רב החובל לשאת. בדרכו שלו, מפרט אלתרמן את הפרטים היומיומיים שהרכיבו את מעשי הגבורה של בניית האומה, ומרומם אותם מן היומיומי אל הנשגב: "אֵיךְ נִרְטַבְתִּי בַּחשֶׁךְ כְּמוֹ תַרְנְגֹל, אוֹתוֹ לַיְלָה עַל חוֹף נַהֲרִיָּה", ואז: "אַלְמוֹנִית, קַפִּיטַן, הִיא הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וּבַלּוֹיְדִים אֵינָה מְפֻרְסֶמֶת. אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת, בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת".

השיר הולחן מספר פעמים. גרסה אחת מאת [[נחום נרדי]] בביצוע [[שרה יערי]], שנייה מאת מחבר לא ידוע בביצוע רבקה יבין, ושלישית מאת [[נחום היימן]]. בשנת [[1972]] הלחין [[יאיר רוזנבלום]] את השיר, והוא בוצע על ידי חברי [[להקת הנח"ל]] עם [[גידי גוב]], [[אפרים שמיר]] ו[[ראובן גבירץ]], בתוכניתה של הלהקה "הפלנ"חניק".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=4DuZQ22fSvw|כותרת=להקת הנח"ל - נאום תשובה לרב חובל איטלקי|אתר=youtube}}}}

===שירים ותרגומים לילדים===
החל משנת [[1932]], פרסם אלתרמן שירים וסיפורים לילדים במוסף "לילדים" שצורף לעיתון "דבר" ובעיתון "כלנוע". אחד המפורסמים שבהם הוא "[[זה היה בחנוכה]]" שהומחז לרוב בגני ילדים ובבתי ספר.

הוא תרגם קלאסיקות מספרות הילדים העולמית, בהם: "המלחמה לאש" מאת [[ז"ה רוני]], "רדי הזקן", של [[פרדריק מריאט]], שירי הילדים הכלולים בספר [[פו הדב]], "לימפופו" של [[קורניי צ'וקובסקי]], [[הזמיר (אנדרסן)|הזמיר]] של [[הנס כריסטיאן אנדרסן|אנדרסן]] ושירי הילדים ב[[יידיש]] של [[קדיה מולודובסקי]] שיצאו בספר "[[פתחו את השער]]".

בשנת [[1958]] הוציא ספר שירי ילדים בשם "'''ספר התיבה המזמרת'''". השירים בספר עסקו בנושאים ציוניים (כמו בשיר "אנשי העלייה השנייה" העוסק באידיאל ההתיישבות והעבודה) ובסיפורים [[תנ"ך|תנ"כיים]] והיסטוריים (כמו בשיר "ספני שלמה המלך" העוסק בספנים העבריים ב[[עציון גבר]] בתקופת [[שלמה המלך|המלך שלמה]], והשיר "מסעות [[בנימין מטודלה]]" העוסק בנווד היהודי המפורסם). לדברי חוקרת הספרות [[זיוה שמיר]], אלתרמן הרבה לכלול בשירים בספר זה דיונים ספרותיים מתוחכמים שספק אם ילדים יכלו לקלוט את משמעותם המלאה, וכן אקרובטיות לשונית שבאה "לרמוז לקוראים הצעירים (והמבוגרים) על החשיבות של כל מילה וכל אות וכל תג ניקוד, שכל שינוי בהם יכול לברוא עולם ולהחריבו".{{הערה|"בכל זאת יש בהם משהו: זיוה שמיר ושירי הילדים של נתן אלתרמן" באתר [http://www.no-666.com/2005/10/22/בכל-זאת-יש-בהם-משהו-זיוה-שמיר-ושירי-היל/ היקום של אלי אשד]}}

== הערכה וביקורת ==
נהוג לחשוב שהביקורת נגד אלתרמן החלה עם פרסום [[הרהורים על שירת אלתרמן|מאמרו של זך]],{{הערה|[[#שמיר|שמיר]], עמ' 59.}} אך למעשה היא החלה כעשר שנים קודם לכן. בשנת [[1945]] פרסם אלתרמן בעיתון "מחברות לספרות" את השיר "מריבת קיץ". המשורר [[יונתן רטוש]], שכתב גם הוא בעיתון, פרסם ניתוח של השיר, שבסופו לעג לאלתרמן וכתב: "יודעי שירתה של רוסיה יודעים למצוא השפעות רוסיות גם בשירתו". לדברי [[זיוה שמיר]], דבריו של רטוש הם לא טיעונים, אלא "מניפולציה רטורית".{{הערה|[[#שמיר|שמיר]], עמ' 62.}}

שנה לפני כן פרסם אלתרמן את השיר "[[על זאת]]", שהיו שראו בו שיר תוכחה. כחמישים שנה אחר כך פורסמה פרשנות שלפיה היו מניעים פוליטיים מאחורי כתיבת השיר, פרשנות הנובעת מאימוצו על ידי בן-גוריון, ותגובתו של אלתרמן, שהוסיף בפתח השיר בית על צעדו של בן-גוריון.

[[יצחק לאור]] העלה את ההשערה כי "אין להוציא מכלל אפשרות שהשיר הוזמן. מאז ומתמיד חילק השלטון, כל שלטון, את הפשעים לשניים: אלה שנעשו משמו - והם אינם פשעים, ומוטב, ליתר ביטחון, לא לדבר עליהם - ואלה שאינם נעשים משמו ואשר על כן יש להעמיד לדין את מבצעיהם, או לפחות לדרוש כזאת."{{הערה|[[יצחק לאור]], '''אנו כותבים אותך מולדת – מסות על ספרות ישראלית''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1995, עמ' 124}} אל לאור הצטרפו [[אלי הירש]] ו[[חנן חבר]]. זיוה שמיר שללה בתוקף את הפרשנויות של השלושה.{{הערה|[[זיוה שמיר]], [http://www.alterman.org.il/מאמרים/tabid/65/vw/1/ItemID/397/Default.aspx משא התוכחה של נתן אלתרמן מנקודת תצפיתו של שופט], באתר נתן אלתרמן (פורסם לראשונה בכתב העת [[גג (כתב עת)|גג]] 25, חורף 2011)}}

שיריו של אלתרמן זכו לאהדה רבה גם בחייו וגם לאחר מותו. יש הרואים בו את ה[[משורר לאומי|משורר הלאומי]] של [[ישראל]], אלא שתואר זה יוחד בעיקר ל[[חיים נחמן ביאליק]].

[[ביקורת ספרות|מבקר הספרות]] [[מנחם בן]] נימק את העדפתו את אלתרמן כמשורר הלאומי כך: "ראשית, הוא פשוט הגדול מכולם. בכישרון המשוררי שלו. בשיאים שאליהם הגיעה שירתו. שנית, לאורך כל שנות כתיבתו הוא היה אחוז כולו בגורל הלאומי שלנו והזדהה עם הכיוון המרכזי שלו. אין אירוע לאומי בחיינו שלא מצא הד מרעיד בשירתו של אלתרמן. מהתקומה עד השואה, מהתנכלות המנדט עד התנכלות הערבים, ממלחמת השחרור עד מלחמת ששת הימים, מבן-יהודה עד בן-גוריון, ותמיד תוך שמירה על טוהר מוסרי גדול וגינוי לכל מי שלכלך אותו, מהפוגעים בערבים חפים מפשע ועד לפוגעים בעולים ממרוקו ומתימן. הוא הבין ושימר את הצדק הישראלי מבפנים - צדק ההיאחזות בארץ, צדק הקמת המדינה, צדק מלחמת השחרור, צדק ששת הימים - וניסח אותו טוב יותר משניסח כל משורר אחר."{{הערה|שם=בן}}

==פרסים==
במהלך חייו זכה אלתרמן בפרסים רבים, בהם: [[פרס טשרניחובסקי]] לתרגומי מופת ב-[[1946]] על תרגומיו למחזות "[[פדרה (רסין)|פדרה]]" מאת [[ז'אן רסין]] ו"[[נשות וינדזור העליזות]]" מאת [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], וב-[[1967]] על תרגומיו למחזותיו של [[מולייר]]. הוא זכה ב[[פרס רופין]] ב-[[1947]] על "[[כוכבים בחוץ]]", "[[שירי מכות מצרים]]" ו"[[שמחת עניים]]", וב[[פרס ביאליק]] ל[[ספרות יפה]] ב-[[1957]] על ספרו [[עיר היונה]].{{הערה|[[#לאור|לאור]], עמ' 535.}}

ב-[[1968]] זכה ב[[פרס ישראל]] ל[[ספרות]] על [[מפעל חיים|מכלול יצירתו]].

==הנצחתו==
[[קובץ:200 New Sheqalim2015 Obverse & Reverse.png|ממוזער|250 פיקסלים|דיוקנו של אלתרמן על שטר 200 ש"ח]]
[[קובץ:רחוב נתן אלתרמן כפר סבא.jpg|ממוזער|רחוב נתן אלתרמן, כפר סבא]]
* על שמו של אלתרמן קרויים רחובות ברבות מערי ישראל: [[חיפה]], [[הרצליה]], [[רחובות]], [[ראש העין]], [[כפר סבא]], [[הוד השרון]], [[שדרות]], [[גן יבנה]], ובעירו תל אביב.
* דמותו של אלתרמן מעטרת [[שטר כסף]] בערך 200 [[ש"ח]], במסגרת סדרת השטרות שהנפיק [[בנק ישראל]] החל מ-[[2014]] ומנציחה משוררים. השטר הנושא את דיוקנו של אלתרמן יצא בדצמבר 2015.{{הערה|1=[http://www.newbanknotes.org.il/shtar-200.php? {{כ}}200 שקלים חדשים], באתר בנק ישראל}}
* על שמו בית הספר העל-יסודי "[[תיכונט ע"ש אלתרמן]]" הנמצא בצפון תל אביב, וכן חטיבת הביניים "[[אורט ישראל|אורט]] ע"ש נתן אלתרמן" בקריית השרון שב[[נתניה]].
* בשנת 2021 עלה בתיאטרון [[הבימה]] המחזה המוזיקלי "[[עוד חוזר הניגון]]" על שם שירו, העוסק בחייו של אלתרמן. את המחזה כתב [[מוטי לרנר]], ביים [[משה קפטן]], ומשתתפים בו [[שלומית אהרון]], [[ריקי גל]], [[מירי מסיקה]], [[רוני דלומי]], [[מאיה מעוז]] ואחרים.{{הערה|{{mako|יונתן ריגר|החיים הכפולים של נתן אלתרמן|ff05a3c03443081027|news-entertainment/2022_q2|17 באפריל 2022}}}}
* ערבי מחווה לו וליצירתו מתקיימים מדי פעם, בעיקר בתל אביב.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.tel-aviv.gov.il/Pages/MainItemPage.aspx?WebID=3af57d92-807c-43c5-8d5f-6fd455eb2776&ListID=969f7de3-0ac9-4a30-88f0-2e1a7281f3d0&ItemId=17854|כותרת=מחווה לנתן אלתרמן: הקוורטט ונתן סלור|אתר=אתר עיריית תל-אביב-יפו|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-03-09}}}}
* ב-[[17 באפריל]] [[1996]] הנפיק [[השירות הבולאי]] סדרה של 14 בולי דואר שנקראה "סופרים עברים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 11 סופרים, ביניהם אלתרמן, ו-2 סופרות. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית [[גליה לרך]] עיצבה את הבול שהוקדש לו ושמה הופיע גם על הבול עצמו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://bulim.co.il/he-covers/he-first-day-covers/he-fdc-1382-1388-modern-hebrew-writers|כותרת=סופרים עברים בדורות האחרונים|אתר=באתר [[התאחדות בולאי ישראל]]|תאריך_וידוא=2024-04-16}}}}

==ספריו==
{{טורים
| רוחב = 26em
| תוכן = * '''[[כוכבים בחוץ]]''' הוצאת "יחדיו", 1938; הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
* '''[[שמחת עניים]]''', הוצאת "[[מחברות לספרות (הוצאת ספרים)|מחברות לספרות]]", 1941
* '''האפרוח העשירי''', הוצאת "מחברות לספרות", 1943
* '''[[שירי מכות מצרים]]''', הוצאת "מחברות לספרות", 1944
* '''הטור השביעי: חלק א'''', הוצאת "[[עם עובד]]" ו"דבר", 1948
* '''הטור השביעי: חלק ב'''', הוצאת "דבר", 1954
* '''[[עיר היונה]]''', הוצאת "מחברות לספרות", 1957
* '''ספר התיבה המזמרת''', הוצאת "מחברות לספרות", 1958
* '''שיר עשרה אחים''', הוצאת "מחברות לספרות", 1960
* '''[[כנרת כנרת]]''', מחזה, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1962
* '''כתבים בארבעה כרכים''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962
* '''ערדל הפלא''', הוצאת "מחברות לספרות", 1962
* '''[[פונדק הרוחות]]''', מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963
* '''[[משפט פיתגורס (מחזה)|משפט פיתגורס]]''', מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1965
* '''חגיגת קיץ''', הוצאת "מחברות לספרות", 1965
* '''אסתר המלכה''', מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966
* '''המסכה האחרונה''', הוצאת [[ספריית מעריב]], 1968
* '''החוט המשולש''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
* '''ספר החידות''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
* '''לילדים''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972
* '''רגעים''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974
* '''פזמונים ושירי זמר''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
* '''שירים 1931–1935''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
* '''איזה פלא''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983
* '''על שתי דרכים - דפים מן הפנקס''', ההדיר, ביאר והוסיף אחרית-דבר [[דן לאור]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תל אביב, 1989, 160 עמ'{{הערה|1=ביקורת: [[יחיעם ויץ]], שני הסברים לשתי הדרכים, '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 53, ספטמבר 1989 <!-- הקובץ באתר יד בן-צבי לא מכיל את כל העמודים -->}}
* '''למה צריכות החיות זנב?''' (על פי ו. ביאנקי), איורים: [[דני קרמן]], 2011
*'''הטור השביעי 1 1945-1943''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
*'''הטור השביעי 2 1948-1945''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
*'''הטור השביעי 3 1952-1948''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
*'''הטור השביעי 4 1954-1952''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
*'''הטור השביעי 5 1959-1955''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
*'''הטור השביעי 6 1965-1959''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
*'''רגעים 1 1935-1934''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
*'''עוד חוזר הניגון''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
}}

==לקריאה נוספת==
נתן אלתרמן הוא אחד המשוררים המוערכים מבין משוררי השירה העברית החדשה. באינדקס [[רמב"י]] של [[הספרייה הלאומית]], רשומים יותר מ-300 מאמרים על יצירתו. עם החוקרים, המבקרים, המסאים ואנשי הספרות שכתבו על יצירתו נמנים:
[[מנוחה גלבוע]], [[חדוה דגן]], [[זיוה שמיר]], [[מרדכי נאור]], [[נסים קלדרון]], [[נורית גוברין]], [[דבורה גילולה]], [[שלמה יניב]], [[סבינה שבייד]], [[ראובן שהם]], [[אריאל הירשפלד]], [[רות קרטון-בלום]], [[חנן חבר]], [[דן לאור]], [[ידידיה פלס]], [[אהוד לוז]], [[חיה שחם]], [[יוחאי אופנהיימר]], [[דן אלמגור]], [[דן מירון]], [[חיים גורי]], [[אהרן מגד]], [[אהרון קומם]], [[עוזי שביט]], [[בועז ערפלי]], [[הלל ברזל]], [[מנחם דורמן]], [[מרדכי שלו]], [[עוזי אורנן]], [[גרשון שקד]], [[חמוטל בר-יוסף]], [[הרי גולומב]], [[דב סדן]], [[אלכס זהבי]], [[יוסף האפרתי]], [[יריב בן-אהרן]], [[דינה פורת]], [[יחיעם ויץ]], [[אבידב ליפסקר]], [[ישראל זמורה]], [[שמואל טרטנר]], [[אורציון ברתנא]], [[אברהם בלבן]], [[עמנואל סיון]], [[מנחם רגב]], [[דוד אבידן]], [[נתן זך]], [[ראובן קריץ]], [[רויאל נץ]], [[אמנון נבות]], [[אידה צורית]], [[יאיר צורן]], [[צור ארליך]], [[דרור אידר]], אסתר אזולאי ו[[אלישע פורת]].
* [[גצל קרסל]], '''לכסיקון הספרות העברית''', [[הוצאת הקיבוץ הארצי]], תשכ"ה, עמ' 121–122
* [[דן לאור]], '''השופר והחרב – מסות על נתן אלתרמן''', 1983
* [[מנחם דורמן]], '''נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה''', 1991
* [[זיוה שמיר]], '''[https://www.zivashamir.com/_files/ugd/c9eca8_99b9f57eb93a4701b5f439cc5f148244.pdf עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם]''', 1989
* {{עוגן|שמיר|זיוה שמיר, '''[https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/00400_files/5114.pdf 'מריבת קיץ': על תחילת המרד בסמכותו של אלתרמן]''', 1991.}}
* [[משה שמיר]], '''נתן אלתרמן – המשורר כמנהיג''', תל אביב: [[הוצאת דביר]], 1998
* זיוה שמיר, '''[https://www.zivashamir.com/_files/ugd/c9eca8_c5a85048083f46ba8302160c4e584671.pdf על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה בשירת אלתרמן]''', 1999
* [[חנן חבר]], '''פתאום מראה המלחמה – לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות ה-40''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2001
* [[עוזי שביט]], '''שירה מול טוטליטריות – אלתרמן ו'שירי מכות מצרים'''', [[אוניברסיטת חיפה]]/[[זמורה ביתן]], תשס"ג
* [[דרור אידר]], '''אלתרמן-בודלר; פריס-תל אביב: אורבניות ומיתוס בשירי 'פרחי הרע' ו'כוכבים בחוץ'''', ירושלים: [[הוצאת כרמל]], תשס"ד
* זיוה שמיר, '''[https://www.zivashamir.com/_files/ugd/c9eca8_3981a71591094daca1381ab46ac172ca.pdf תיבת הזמרה חוזרת – על שירי הילדים של נתן אלתרמן]''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
* [[מרדכי נאור]], '''הטור השמיני – מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], 2006
* עוזי שביט, '''לא הכל הבלים והבל – החיים על קו הקץ על פי אלתרמן''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ח
* שמואל טרטנר, '''מכל העמים: עיונים בשירה הלאומית של ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן''', ספריית "הילל בן חיים", [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] בשיתוף [[יד יצחק בן-צבי]], תשע"א 2010
* זיוה שמיר, '''[https://www.zivashamir.com/_files/ugd/ff9091_20a206fefb6543429f78b50f5f696d4f.pdf הלך ומלך, אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי]''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
* [[מנחם פינקלשטיין]], ''''הטור השביעי' ו'טוהר הנשק' – נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשע"א 2011
:{{משפט וצבא|מנחם פינקלשטיין|"הטור השביעי" ו"טוהר הנשק" - נתן אלתרמן על ביטחון מוסר ומשפט|20|oeshplbh|1|2009, עמ' 229-1}} (גרסה מוקדמת של הספר)
* [[פייר בומרשה]]: 'הספר מסביליה', מערכה ראשונה, תמונות א-ב בתרגום נתן אלתרמן, בתוך: '''[[דחק - כתב עת לספרות טובה]]''', כרך א, 2011
* [[זיוה שמיר]]. '''רוצי, נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן''', תל אביב: ספרא, 2013
* {{עוגן|לאור|[[דן לאור]], '''אלתרמן''', [[הוצאת עם עובד]], [[2013]] [[תשע"ד]] <small>(ביוגרפיה מקיפה)</small>}}{{הערה|{{יוטיוב|Bi1rp8QG_lE|שם=פרופ' דן לאור כתב ביוגרפיה חדשה על נתן אלתרמן|אורך=07:51|ערוץ=כאן חינוכית}}}}
* אורציון ברתנא, '''החידה הרומנטית של "כוכבים בחוץ"'''', הוצאת כתר, 2014
* [[זיוה שמיר]], '''המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים''', [[אבן חושן|הוצאת אבן-חושן]], 2015
* זיוה שמיר, '''בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן''', הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2017
* [[מרדכי נאור]], '''הטור התשיעי: אקטואליה ופוליטיקה בטורי העיתונות, השירים הליריים ושירי הזמר של נתן אלתרמן''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018
* אסתר אזולאי, '''והירח על קידון הברוש: שירת אלתרמן מציירת''', תל אביב: רסלינג, 2021
* [[זיוה שמיר]], '''עד קצווי העברית: לשון וסגנון ביצירת אלתרמן''', תל אביב: ספרא, 2021
* זיוה שמיר, '''כלניות: על פזמוניו של נתן אלתרמן''', תל אביב, ספרא והוצ. הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, 2022{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ofra-offer-oren.com/2023/01/12/זיוה-שמיר-כלניות-על-פזמוניו-של-נתן-אל/|הכותב=[[עופרה עופר]]|כותרת=זיוה שמיר, "כלניות – על פזמוניו של נתן אלתרמן": "עם שחי – שר. עם ששר – חי"|אתר=באתר של עופרה עופר אורן|תאריך=12 בינואר 2023|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2024-03-04}}}}
* דן מירון, '''במבחן מבטם של האבות: פרקים מתוך אוטוביוגרפיה ספרותית,''' הוצאת בלימה, 2024{{הערה|{{ynet|דרור בורשטיין|דן מירון ויתר על קול המשורר שלו כדי לגעת בכל הספרות ובכל המשוררים|iphone/json/api/article/yokra14067211|12 בספטמבר 2024}}}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Nathan Alterman|ויקיציטוט=נתן אלתרמן}}
* [[שירות הסרטים הישראלי]], {{יוטיוב|d_AfVyYntho|שם=אלתרמניה}}
* ראיונות וידאו על אלתרמן באתר "[http://ivrim.co.il/category/ראשי/נתן-אלתרמן/ העברים]"
* {{סימניה סופר|10617}}
* {{מרחב}}
* {{לקסיקון הקשרים||נתן אלתרמן|אלתרמן-נתן}}
* {{המכון לתרגום|13499}}
* {{גנזים|נתן-אלתרמן-1910–1970|נתן אלתרמן}}
* {{קדישא|75968}}
* [https://web.archive.org/web/20161115012612/http://2nd-ops.com/?page_id=13133 פרויקט יומולדת 100 לאלתרמן], באתר "במחשבה שנייה"
* [http://www.palyam.org/Books_Movies/NatanAlterman.php נתן אלתרמן - משורר ההעפלה], באתר ההעפלה והרכש
* {{יוטיוב|upyfbofFd3w|שם=שלושה לחנים לשירי נתן אלתרמן מאת חגי יודן}}
* [[דן לאור]], [https://web.archive.org/web/20140201235612/http://university.qwerty.org.il/?p=1390 נתן אלתרמן: הכתיבה והחיים], סדרת הרצאות על חייו ופועלו, באתר [[אוניברסיטה מצולמת]] {{וידאו}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
* {{אישים}}
* {{יומן חדשות|שיר של אלתרמן ו[[מרדכי זעירא|זעירא]] במלאת 3 שנים להתיישבות החדשה [[ניר דוד (תל-עמל)]], 1940|27230-2/92202-2/}}
* {{הארץ|עודד כרמלי|"אהבה איננה פשע": הנשים בחייו של המשורר נתן אלתרמן|0000017f-f88c-d460-afff-fbee00a90000|13 בינואר 2020}}
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/60889-2/98763-2/ גילוי המצבה מעל קברו של נתן אלתרמן במלאת שנה למותו, '''1971'''], [[יומני גבע]], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{זיוה שמיר|נתן אלתרמן|blog/categories/alterman}}
* [https://www.inn.co.il/news/636648 "אמא מותר כבר לבכות?"- גרסת תשפ"ד] לחן לשיר בביצוע של שלומי מתיאס

===כתבות===
* {{הארץ|חיים גורי|בקפה הנרגילות, בין נתן אלתרמן לססיל חוראני|1.1185718|22 בינואר 2010}}
* {{nrg|[[מנחם פרי (חוקר ספרות)|מנחם פרי]]|סחרחר כשגיאה בין מלים: האם נתן אלתרמן הוא באמת גדול המשוררים?|092/586|13 באפריל 2010|47|2}}
* [[אידה צורית]], [https://eretzacheret.org/אדוני-המשורר/ "אדוני המשורר", על נתן אלתרמן והפער שבין המשורר למחזאי], מגזין [[ארץ אחרת]], גיליון 5
* {{NFC|ראובן לייב|100 שנים לגדול מכולם|003-D-45407-00|18 בפברואר 2010}}
* {{וואלה|יהודה ויזן|כוכבים בחוץ: במלאת 100 שנים להולדתו של נתן אלתרמן|1721453|13 באוגוסט 2010}}
* אורי הייטנר, [http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=zUMGJqBoL_o%3d&tabid=65&mid=455 בין שתי דרכים - אלתרמן במחלוקת ההיסטורית על תפקיד היודנראט], באתר נתן אלתרמן, אוגוסט 2010
* {{nrg|[[מנחם בן]]|ואמות ואוסיף ללכת: 100 שנה להולדתו של נתן אלתרמן|154/866|9 בספטמבר 2010|47|2}}
* {{הארץ|ליטל לוין|היום לפני 64 שנה: 13.10.1946 שלונסקי ואלתרמן זוכים בפרס טשרניחובסקי|1.1224919|13 באוקטובר 2010}}
* {{ynet|טלי פרקש|סיפורי סבתא: אלתרמן שלא הכרתם|4242508|14 ביוני 2012}}
* {{הארץ|מרדכי נאור|סיפורה של הידידות בין נתן אלתרמן ליצחק שדה|1.1990836|15 באפריל 2013}}
* {{הארץ|עופר אדרת|אלתרמן ומלחמתו בביזוי "ההולכים כצאן לטבח"|1.2933252|4 במאי 2016}}
* {{הארץ|חגית הלפרין|השלולית הקטנה והחברות הגדולה|1.6463591|7 בספטמבר 2018}}
* {{מעריב אונליין|כרמית ספיר ויץ|50 שנה אחרי מותו, נתן אלתרמן נותר גיבור התרבות הגדול בישראל|news/israel/Article-755223|29 במרץ 2020}}

===מיצירתו===
* {{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=533}}
* {{הקלטה}} [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/music/Compilations/Pages/hsongs.aspx האזנה למספר שירי זמר של אלתרמן], באתר המוזיקה של [[הספרייה הלאומית]]
* {{הקלטה}} [http://www.haarchion.co.il/poet/נתן-אלתרמן/ הקלטות של שיריו], באתר הארכיון
* {{הספרייה הלאומית|אלתרמן, נתן}}
* שירו של נתן אלתרמן "[https://web.archive.org/web/20080229013448/http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/shira/sh_42.htm עַל זֹאת]"
* {{דבר||סקיצות תל אביביות|19340829|68}}
* {{החינוכית||נתן אלתרמן - התוכנית "כוכבים בחוץ" עם מבחר משיריו|1614}}
* {{הארץ||רשימות נשכחות (1933): הצטלמנו!; מן הקצה אל הקצה|1.8053027|29 באוקטובר 2019}}
* {{הארץ||שירים גנוזים: כדי השחור ולבן; אני אלך למקום הסוף|1.9371174|15 בדצמבר 2020}}

===מאמרים על יצירתו===
* {{צ-מאמר|מחבר=[[אברהם קריב|א. קריב]] ו[[מרדכי עובדיהו]]|שם=על שירי אלתרמן|כתב עת=[[מאזנים (כתב עת)|מאזנים]]|שנת הוצאה=1938|עמ=142–144|קישור=https://www.jstor.org/stable/23821636}}
* {{צ-מאמר|מחבר=[[מרדכי נאור]]|שם=אלתרמן והתקשורת|כתב עת=[[קשר (כתב עת)|קשר]]|שנת הוצאה=2006|עמ=47–60|קישור=https://www.jstor.org/stable/23918972}}
* [[אריאל הירשפלד]], [http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2014/03/blog-post_27.html על 'שירי מכות מצרים' של נתן אלתרמן], בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
* {{עיונים|מרדכי שלו|מאבק וסינתזה בין פוסט־ציונות יהודית לבין פוסט־יהדות ציונית ביצירת אלתרמן|DocLib5|19|1996}}
* {{הארץ|[[יצחק לאור]]|שוב ושוב חוזר הניגון|1.1219744|3 בספטמבר 2010}}
* [[אלי הירש]], [http://elihirsh.com/?p=2141 על "עיר היונה"], ידיעות אחרונות, 9 ביולי 2010
* {{הארץ|אליהו הכהן|"רומאנס" ו"כשאת מצטחקת ימימה"|1.1202486|18 במאי 2010}}
* {{הארץ|אריאל הירשפלד|שיר-פצע (על "אליפלט")|1.1404813|27 באפריל 2007}}
* {{nrg|[[רן יגיל]]|שיכורים ולא מיין: על "פגישה לאין קץ"|112/076|26 במאי 2010|47|2}}
* [[אלי אשד]], [http://www.notes.co.il/eshed/14195.asp על שירי הילדים של נתן אלתרמן], באתר "היקום של אלי אשד"
* אלי אשד, [http://www.notes.co.il/eshed/11847.asp תולדות המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתרגומו של נתן אלתרמן], באתר "היקום של אלי אשד"
* [[צור ארליך]], [http://tsurehrlich.blogspot.com/2010/04/blog-post_25.html לאור ולרוחב בשדות אבינו: על המבנה הפנימי של כמה משירי 'כוכבים בחוץ'], הופיע בכתב העת "'''[[נתיב (כתב עת)|נתיב]]'''"
* {{תכלת|צור ארליך|אלתרמן כשמרן|349|27, אביב התשס"ז, 2007}}
* צור ארליך, [http://tsurehrlich.blogspot.com/2010/01/blog-post_4307.html שירי הדור שיצא ממצרים], מאמר על שירי הטור השביעי בערבי פסחים שהופיע בעיתון "[[מקור ראשון]]", י"א בניסן תשס"ז, 30 במרץ 2007
* צור ארליך, [http://tsurehrlich.blogspot.com/2010/01/blog-post_3207.html איך לאלתר מן: שמחת עניים על פי עוזי שביט], מתוך 'דיוקן', "מקור ראשון", י"א בשבט תשס"ח, 18 בינואר 2008
* [[דרור אידר]], [http://www.fnote.com/Kolofon%20-%20Articles/Kolofon-Eydar1.htm פתיחה לספרו "אלתרמן-בודלר, פריס - תל אביב: אורבניות ומיתוס בשירי 'פרחי הרע' ו'כוכבים בחוץ'"]
* [[אלישע פורת]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-335.htm לקדמות כתיבתם של שירי מכות מצרים של אלתרמן], באתר [[אימגו]]
* {{הארץ|[[יעל דר]], עכבר העיר אונליין|אלתרמן נכנס למרחב המשפחתי|1.3324954|13 בדצמבר 2009}}
* סדרת מאמרים מאת [[דן מירון]]:
** {{הארץ||העוד ישנם כל אלה: פואטיקה של עבר מתמשך|1.1485050|28 בספטמבר 2011}}
** {{הארץ||הוא פורץ מתוכנו בקריאת אהבה קדמונית|1.1517836|7 באוקטובר 2011}}
** {{הארץ||שירה מול פאשיזם|1.1521054|12 באוקטובר 2011}}
** {{הארץ||גם לברזל, אחי, עוד יש כינור עתיק|1.1522594|14 באוקטובר 2011}}
** {{הארץ||נפלאים הם חיינו, המלאים מחשבות של מתים|1.1526339|19 באוקטובר 2011}}
* [[אורציון ברתנא]], עד כמה אלתרמן משורר לאומי? פרופ' אורציון ברתנא, [https://web.archive.org/web/20131014030340/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=171&itemID=23469#post23469 חלק א'], [https://web.archive.org/web/20131014030351/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=171&itemID=23481#post23481 חלק ב'], [http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=23554&blogID=171 חלק ג'], [https://web.archive.org/web/20131014030403/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=171&itemID=23644#post23644 חלק ד'], [https://web.archive.org/web/20131014030423/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=171&itemID=23673#post23673 חלק ה'], [https://web.archive.org/web/20131014030532/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=23707&blogID=171 חלק ו' ואחרון], בבלוג של [[רן יגיל]], באתר בננות
* {{הארץ|אביבה קרינסקי|אלוהים אדירים! איכה נערם פה פאר שכזה?!|0000017f-dfa8-d3a5-af7f-ffae6aa20000|8 במאי 2019}}
* [[אורי ש. כהן]] ו[[גדעון טיקוצקי]] (עורכים), '''נתן אלתרמן, סער ופרץ, פרוזה ומאמרים 1931 - 1940''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2019{{הערה|{{הארץ|אורין מוריס|איש הדיאלקטיקות המשוכללות|1.8053025|29 באוקטובר 2019}}}}
* '''[[עיונים בספרות ילדים]]''' [https://kipnis.levinsky.ac.il/home/עיונים-בספרות-ילדים/גליון-מס-21/ גיליון 21] – תשע"ב, גיליון בנושא "אלתרמן – במחזות, בספרות, בספרות ילדים ובמכתבים"
* [[דן מירון]], קריאה בארבעה שירי זמר של אלתרמן - "דרך, דרך, נתיבה"; "כלניות"; "זה יעבור"; "לילה לילה" | [https://www.haaretz.co.il/literature/2022-09-25/ty-article/.premium/00000183-7395-db37-a383-7bbfdeef0000 חלק א'] | [https://www.haaretz.co.il/literature/2022-10-03/ty-article/.premium/00000183-97de-d28c-a58f-9fde88430000 חלק ב'] | [https://www.haaretz.co.il/literature/2022-10-15/ty-article/.premium/00000183-d03f-d4bc-af87-d63fd0740000 חלק ג'] | באתר [[הארץ]], ספטמבר-אוקטובר 2022
* {{זמן ישראל|אמיר בן-דוד|מי שיגיע עד הסוף ירצה לבכות מרוב תוחלת|254596|25 בספטמבר 2021}}

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}
{{נתן אלתרמן}}
{{סדרה
| הקודם = [[צבי וויסלבסקי]]
| רשימה = [[פרס ביאליק]] לספרות יפה
| שנה = [[1957]]
| הבא = [[אליעזר שטיינמן]], [[אברהם שלונסקי]]
}}{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:אלתרמן, נתן}}
[[קטגוריה:נתן אלתרמן|*]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי האימפריה הרוסית]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית]]
[[קטגוריה:משפחת אלתרמן]]
[[קטגוריה:בוגרי גימנסיה הרצליה]]
[[קטגוריה:סופרי דור הפלמ"ח]]
[[קטגוריה:מחזאים כותבי עברית]]
[[קטגוריה:משוררים ישראלים]]
[[קטגוריה:משוררים כותבי עברית]]
[[קטגוריה:משוררים ביישוב]]
[[קטגוריה:פזמונאים ישראלים]]
[[קטגוריה:מתרגמים ישראלים]]
[[קטגוריה:בעלי טור ישראלים]]
[[קטגוריה:בעלי טור ביישוב]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל לספרות ושירה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל לשנת 1968]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ביאליק לספרות יפה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס טשרניחובסקי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס רופין]]
[[קטגוריה:סגל הארץ]]
[[קטגוריה:סגל דבר]]
[[קטגוריה:חבורת יחדיו]]
[[קטגוריה:משוררים ששיריהם הולחנו]]
[[קטגוריה:חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]
[[קטגוריה:תיאטרון המטאטא]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו בשטרות כסף ישראליים]]
[[קטגוריה:אמנים ואנשי רוח שהונצחו בתל אביב-יפו]]
[[קטגוריה:תל אביב-יפו: אישים]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1910]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1970]]
{{ללא בוט|52}}