סטסיס רשטיקיס

סטסיס רשטיקיס
Stasys Raštikis

סטסיס רשטיקיס
לידה	13 בספטמבר 1896 קורשן, האימפריה הרוסית
פטירה	3 במאי 1985 (בגיל 88) לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פטרשיונאי
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ליטא, ארצות הברית
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית צבא ליטא
תקופת הפעילות	1914–1940 (כ־26 שנים)
דרגה	גנרולס מאיורס
תפקידים בשירות
מפקד הצבא
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה המלחמה הליטאית-סובייטית מרד קלייפדה
עיטורים
מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה קצין גבוה בלגיון הכבוד מפקד במסדר ואסה מסדר החרב Aizsargi Cross of Merit הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה מפקד של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול Independence Medal צלב ויטיס Grand cross of the Order of Vytautas the Great Medal of the Founding Volunteers of the Lithuanian Army

סטסיס רשטיקיס (בליטאית: Stasys Raštikis;‏ 13 בספטמבר 1896 – 3 במאי 1985) היה גנרל ופוליטיקאי ליטאי. שימש כמפקד צבא ליטא בין השנים 1935–1940, והיה מועמד פעמיים לתפקיד ראש ממשלת ליטא. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש כשר ההגנה של הממשלה הזמנית של ליטא. לאחר המלחמה עזב את ליטא והיגר לארצות הברית.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

רשטיקיס נולד בקורשן ב-13 בספטמבר 1896. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית ולחם במערכה בקווקז וברומניה. בעקבות מהפכת אוקטובר הוא עזב את הצבא הרוסי וחזר לליטא. הוא שקל להתחיל ללמוד תאולוגיה ולהפוך לכומר, אולם ליטא הכריזה על עצמאות והצבא האדום פלש לשטחה. רשטיקיס התגייס לצבא ליטא. ב-28 באוגוסט 1919 הוא נורה ונפל בשבי הסובייטי. הוא שהה בשבי במשך 20 חודשים. לאחר שחרורו, הצטרף רשטיקיס למודיעין הליטאי. בינואר 1923 הוא השתתף במרד קלייפדה - מרד מוצלח של אזרחים ליטאיים כנגד שלטון הכיבוש הצרפתי בקלייפדה. בדצמבר 1926 הוא מונה למפקד מחלקת המודיעין של צבא ליטא. ביוני 1929 הוא התחתן עם אלנה מריה סמטונה, אחייניתו של נשיא ליטא דאז, אנטאנס סמטונה ששלט בפועל כרודן. בין 1930–1932 הוא שהה בגרמניה ולמד באקדמיית הרייכסווהר.

מפקד צבא ליטא

בספטמבר 1933 מונה רשטיקיס למפקד רגימנט הרגלים ה-5. בתחילת 1934 הוא הועבר לפקד על הדיוויזיה ה-3. בנובמבר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת פולקיניקאס ומונה למפקד הצבא הליטאי. מיד עם כניסתו לתפקיד, הוא החל בתכנון רפורמה מקיפה לצבא הליטאי, שנועדה להפוך אותו למצבא מודרני ועדכני. הוא הגדיל את יחידות השריון יחידות הנ"מ וחיל האוויר. כמו כן הוא עשה מאמצים להעניק למטכ"ל עצמאות ממשרד ההגנה, והפוך את הצבא לא-פוליטי. תוכניותיו אושרו בידי הנשיא סמטונה, שסמך עליו בעיניים עצומות. במרץ 1939 הציבה גרמניה הנאצית אולטימטום בפני ליטא, ודרשה ממנה להעביר לה את קלייפדה. הליטאים נאלצו להסכים, ובעקבות כך התפטר ראש הממשלה ואלדס מירונאס מתפקידו. סמטונה שקל למנות את רשטיקיס לתפקיד במקומו, אולם הוא סירב.

עם תחילת הפלישה הגרמנית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, הכריזה ליטא על נייטרליות. ככל שהמלחמה התקדמה אל גבולותיה, נאלץ רשטיקיס להורות על גיוס כללי. בהמשך המלחמה, גם הצבא האדום פלש לפולין, וכבש ממנה את וילנה - עיר הבירה ההיסטורית של ליטא. יוסיף סטלין הציע לליטא עסקה: החזרת וילנה לידיים ליטאיות בתמורה להצבת 20,000 חיילים סובייטיים על אדמת ליטא. רשטיקיס היה חבר במשלחת הליטאית שיצאה למוסקבה וחתמה על ההסכם. בתקופה זו החל קרע משמעותי בינו לבין סמטונה. בתחילת 1940 הוא הודיע על התפטרותו. מחשש לסערה ציבורית, הוא יצא לחופשה של שלושה חודשים, ורק לאחר מכן התפטר באופן רשמי.

תחת הכיבוש הסובייטי והנאצי

בהדרגה החלו הסובייטים להגדיל את הלחץ על ממשלת ליטא והציבו בפניה עוד ועוד דרישות. בכירי הצבא הפעילו על רשטיקיס לחץ לחזור לשירות. ב-7 ביוני 1940 הוא מונה למפקד בית הספר למלחמה בקובנה. ב-14 ביוני דרשו הסובייטים שכל ממשלת ליטא תתפטר ותוחלף בממשלה פרו-סובייטית יותר. הממשלה כינסה דיון חירום, וזימנה את רשטיקיס להשתתף בו. רשטיקיס סבר שההתנגדות לדרישות הסובייטים היא חסרת טעם לנוכח העובדה שחיילי הצבא האדום כבר נמצאים על אדמת ליטא. הוא המליץ לקבל את הדרישה הסובייטית, ואכן, הממשלה התפטרה. רשטיקיס היה מועמד לתפקיד ראש הממשלה החדש, אולם במוסקבה סירבו לאשר את מינויו ודרשו במקומו את יוסטאס פאלצקיס. ליטא בהדרגה את עצמאותה, והסובייטים החלו בתהליך שבמסגרתו פורק הצבא הליטאי ויחידותיו שולבו בצבא האדום. רשטיקיס נותר בתפקיד מפקד בית הספר הצבאי בקובנה גם כאשר תלמידיו סולקו מהלימודים ושובצו מחדש ביחידות. נאסר עליו להתפטר, והוא מונה לחבר בוועדה שארגנה את שילוב הצבא הליטאי בתוך הצבא האדום. ב-20 בדצמבר הותר לו להתפטר.

ב-13 בפברואר 1941, רשטיקיס עזב את ליטא מחשש שייעצר בידי הנ.ק.ו.ד. הוא הותיר את אשתו ושלוש בנותיו בקובנה, ונמלט לברלין. הוא התקבל באהדה בידי קהילת הליטאים הגולים בברלין, והפך לאחד ממנהיגי חזית הפעילים הליטאית. ב-22 ביוני של אותה שנה, פתח הוורמאכט במבצע ברברוסה, שבמסגרתו פלש לשטחי ברית המועצות. לנוכח ההתקדמות המהירה בכיוון ליטא, התמרדו הליטאים כנגד הסובייטים, ושחררו את ליטא. לרגע נראה היה שיש סיכוי לעצמאות ליטאית מחודשת בחסות הגרמנית. ממשלה זמנית כונסה בווילנה בחיפזון, וב-27 ביוני טס רשטיקיס לליטא כדי להפוך לשר ההגנה החדש שלה. במהרה הוא גילה שמרד ההגנה לא קיים הלכה למעשה, ושלמדינה הליטאית החדשה אין באמת צבא. הגרמנים לא הכירו בעצמאות הליטאית, וב-5 באוגוסט התפרקה הממשלה וליטא שולבה בתוך נציבות הרייך אוסטלנד. לרשטיקיס הוצע לשמש כיועץ המשפטי של נציבות הרייך, אולם הוא סרב.

רשטיקיס מצא עבודה במוזיאון המלחמה הליטאי, ועמל על ארגון ארכיוני הצבא הישנים. בתחילת 1943 הגו הגרמנים את הרעיון להקים יחידת מתנדבים ליטאים בתוך הוואפן אס אס. לשם כך, הם כינסו ועדה בת חמישה חברים (כולם גנרלים ליטאים בכירים), שמטרתה לעודד גיוס ליטאי לוואפן אס אס. רשטיקיס מונה ליו"ר הוועדה. במהרה הוא גילה שלוועדה אין באמת סמכות, והיא נועדה לשמש כחותמת גומי בלבד עבור הנחיות הגרמנים. אי לכך, התפטרו כל חברי הוועדה. הגסטאפו החל לרגל אחרי רשטיקיס בחשד שהוא משתף פעולה עם המחתרת.

אחריתו

בקיץ 1944, החל הצבא האדום להתקרב במהירות לליטא. רשטיקיס נמלט מהארץ יחד עם אשתו, והתיישב ברגנסבורג שבגרמניה. הוא עבד בתחילה במפעל, ולאחר מכן בחברת חשמל. לאחר שצבא ארצות הברית כבש את הארץ, הוא הצטרף לצלב האדום וסייע לפליטים ליטאים. במאי 1949 הוא היגר עם אשתו לארצות הברית. הוא הפך לחבר בולט בקהילת הגולים הליטאים. הוא נשא נאומים והרצאות, כתב מאמרים לעיתונות הליטאית המחתרתית והשתתף באירועים שונים. בתחילה הוא התפרנס מעבודה במפעל, ובאפריל 1951 קיבל משרה של מרצה לרוסית באוניברסיטת סירקיוז. בנובמבר 1952 הוא החל לעבוד עבור הוועדה העליונה לשחרור ליטא, ולשם כך התגורר תקופה בבריטניה ובגרמניה המערבית. כמו כן, הוא עבד עבור ה-CIA בתוכנית שנועדה לחזק את ההתנגדות האנטי-קומוניסטית בליטא. ב-1968 הוא פרש מהחיים הציבוריים והתרכז בכתיבת זכרונותיו. הוא נפטר ב-3 במאי 1985.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטסיס רשטיקיס בוויקישיתוף

• סטסיס רשטיקיס באנציקלופדיה הליטאית האוניברסלית (בליטאית)
• סטסיס רשטיקיס באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)