סימיון בוגיץ'

סימיון בוגיץ'
Simion Bughici
	סימיון בוגיץ'
לידה	14 בדצמבר 1914; יאשי, ממלכת רומניה
פטירה	1 בפברואר 1997 (בגיל 82); בוקרשט, רומניה
שם לידה	Simon David
מדינה	רומניה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הרומנית, מפלגת הפועלים הרומנית
	1948–1952; (כ־4 שנים)
	1952–1957; (כ־5 שנים)
	1957–1961; (כ־4 שנים)
	1961–1965; (כ־4 שנים)
	1965–1969; (כ־4 שנים)
	1969–1975; (כ־6 שנים)
	11 ביולי 1952 – 3 באוקטובר 1955; (3 שנים ו־12 שבועות)
	→ אנה פאוקר Grigore Preoteasa ←
פרסים והוקרה
	Star of the Socialist Republic of Romania, 1st class (1971); The Order of Labor 1st Class (1954); The Order "Defence of the Motherland" 2nd Class (1948); Order of Labor Second Class (1948); בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;

סימיון בוגיץ' (ברומנית: Simion Bughici;‏ 14 בדצמבר 1914 יאשי - 1 בפברואר 1997 בוקרשט) היה פעיל קומוניסטי ודיפלומט רומני, יהודי במוצאו, היה שר החוץ של רומניה בין השנים 1952 - 1955, ב-1957-1955 כיהן כאחד מסגני ראש הממשלה, בשנת 1969 למספר חדשים - שר תעשיית המזון. בשנים 1948–1974 היה חבר משנה בוועד המרכזי של המפלגת הפועלים הרומנית, אחר כך המפלגה הקומוניסטית הרומנית.ב-1979-1975 היה חבר בוועדה המרכזית לבקורת של המפלגה הקומוניסטית ברומנית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון דוד בוגיץ' נולד ביאשי בשנת 1914 במשפחה של מוזיקאים יהודים (דומיטרו בוגיץ' הוא קרוב משפחתו). הוא סיים 3 כיתות תיכון ועבד בצעירותו כפועל טקסטיל. בשנות ה-1930 עבד במפעל "אדריאנה" ביאשי. מגיל צעיר נמשך לאידאולוגיה שמאלית. היה חבר ב"נוער הסוציאליסטי", אחר כך החל מגיל 15 (1929) ב"איחוד הנוער הקומוניטי" ברומניה. פעל החל משנת 1931 בארגון "העזרה האדומה" וב-1932 היה לחבר הוועד המקומי של ארגון זה ביאשי. בשנת 1933 הצטרף למפלגה הקומוניסטית ברומניה PCdR. מפלגה זו הוצאה מחוץ לחוק ובמחתרת נשא בוגיץ' את הכינוי המחתרתי "אמיל בוצ'ה" (Emil Bocea). ב-9 במרץ 1934 נעצר על ידי הבולשת ביאשי. נשפט על ידי מועצת המלחמה של הגיס השני אך שוחרר. פעל בהמשך בחבר הוועד האזורי יאשי של המפלכה הקומוניסטית, וכן פעל תקופה בעמק הביסטריצה ובעמק הטרוטוש. ב-1935 עבר בתפקידים דומים באזור פרחובה. ב-1936 נעצר ונשפט בבית משפט בבראשוב לחמש שנות מאסר, אותן ריצה בכלא דופטאנה. בשנת 1940 שוחרר אך נעצר שוב כעבור זמן קצר ונשלח למחנות האסירים בקראקל, טרגו ז'יו, בהם הפך חבר בהנהגת "סיעת בתי הסוהר" של המפלגה הקומוניסטית. אחרי שנת בשנים 1943-1941 הוחזק במחנה הריכוז ופניארקה באזור הקרוי אז טרנסניסטריה בשטח אוקראינה של ימינו, תחת הכיבוש הצבאי הרומני ונמנה עם הניצולים המעטים משם. אביו ושניים מאחיו נרצחו בפרעות יאשי ביוני 1941

במרץ 1944 בעת העברתו למחנה גרוסולובו נמלט ובהמשך הסתתר.

פעילותו הפוליטית והדיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי נפילת המשטר אנטונסקו וכניסת הצבא הסובייטי לרומניה, המפלגה הקומוניסטית הפכה לחוקית. בוגיץ' פעל תחילה כמזכיר הוועד האזורי שלה בחבל מולדובה. ב-1946 התמנה למזכיר הוועד האזורי בבראשוב וב-1947 עבד כמדריך של הוועד המרכזי של המפלגה ברשיצה ובארד. ב-1948 התמנה למנהלת כוח האדם של המפלגה, שהייתה למפלגה השלטת והיחידה במדינה תחת השם "מפלגת הפועלים הרומנית".

נכנס לשירות משרד החוץ בימי כהונת אנה פאוקר ונשלח כשגריר רומניה במונגוליה ואחר כך בפינלנד (11 ביולי 1952-1949).

אחרי הדחת אנה פאוקר מכל תפקידיה, ב-11 ביולי 1952 התמנה בוגיץ' לשר החוץ ומילא תפקיד זה עד 3 באוקטובר 1955. במשך כיהן ב-19 במרץ 1957- 3 באוקטובר 1955 כאחד מסגני ראש הממשלה. אחר כך היה בשנת 1957 סגן ראש המנהלה הכלכלית של הוועד המרכזי של המפלגה, אחר כך בשנים 1961–1965 מילא תפקיד של "פעיל" בוועד המרכזי של המפלגה ולזמן קצר היה ראש מחלקת מצרכים של הוועד המרכזי. בשנת 1968 התמנה ליושב ראש ארגון הקואופרטיבים CENTROCOOP ולזמן קצר - 13 במרץ - 26 ביוני 1969 כשר תעשיית המזון.

בוגיץ' היה למשך 27 שנים חבר בפרלמנט הקומוניסטי - האספה הלאומית הגדולה של רומניה - מטעם מחוזות שונים:ניאמץ (1952-1948), דרום-אוראדיה באזור אוראדיה (1956-1952), קונסטנצה-צפון (1961-1957), חרשובה (אזור דוברוג'ה (1965-1961), מס.8 חרשובה באזור דוברוג'ה (1969-1965),מס.6 טרוששט (מחוז בוטושאן) (1975-1969).

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימיון בוגיץ' היה נשוי לאנוצה בוגיץ', לבית פרידמן, מורה להיסטוריה, שכיהנה כמנהלת בית הספר התיכון 32 בבוקרשט.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1948 - עיטור המסדר "כוכב הרפובליקה העממית הרומנית"-דרגה ב; 1971 - "כוכב הרפובליקה הסוציאליסטית רומניה" דרגה א.
1948 - עיטור מסדר העמל דרגה ב; 1954 - דרגה א.
1948 - עיטור המסדר "הגנת המולדת" דרגה ב
1959 - עיטור המסדר "23 באוגוסט" דרגה ב, 1964 - דרגה א.
1966 - אות טוגוד ולדימירסקו דרגה 2

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Andrei Șiperco (ed.), Confesiunile elitei comuniste. România 1944-1965: Rivalităţi, represiuni, crime… Arhiva Alexandru Şiperco, vol. I

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבריו וחברי המשנה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית