לדלג לתוכן

פוטורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין זאב הרצל על ספינה בדרך לארץ ישראל, 1898

פוטורו (בספרדית: עתיד) היא ספינת החכמים מספרו האוטופי של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד", ומופיעה בפרק ה' של חלקו הרביעי[1]. לספינת החכמים, ספינת פאר איטלקית, הוזמנו היוצרים, ההוגים, הממציאים ואנשי התרבות הבולטים בעולם למסע תענוגות מחופיו האירופאיים של הים התיכון, ועד לארץ ישראל, בה שוטטו זמן מה.

שנת מסעה של ה"פוטורו" אינה מצוינת במפורש, אולם על-פי המסופר ברומן ניתן לתארכה לסביבות 1920.

תכליתה של ספינת החכמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למסע מספר מטרות מוצהרות ברומן:

  1. להוות סמל למהפכה הציונית: עצם הופעתה במימי הים התיכון צריך היה לסמל את בואה של תקופה חדשה[2]
  2. חשיפתם של אנשי הרוח לרעיון הציוני ולמימושו הראשוני, לצורך פרסומו בעולם ולצורכי יחסי-ציבור[3].
  3. בית-יוצר להגות מקורית, מתוך כינוסם הייחודי של אנשי המעלה.
  4. מתן השראה למפעל הציוני: כי דימיתי בנפשי שמעל סיפונה של "פוטורו" דיברה רוח האנושות באוזני העם היהודי...[4]
  5. ביטוי לאופיו האוניברסלי והקוסמופוליטי של העם היהודי[5].

החוויות וההגות הודפסו על סיפון האניה בעיתון יומי, וזכו להד עצום בעולם. המסע שזכה להצלחה עצומה, היה עתיד לחזור על עצמו כל 25 שנים.

סמליותה של "פוטורו"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת החכמים מסמלת את האוריינטציה האוניברסלית של החברה היהודית החדשה בארץ ישראל, על-פי חזונו של המחבר. מיטיב לתאר זאת אחד הסופרים שנותר על הספינה ולא ירד ממנה כלל: "האניה הזאת היא ציון!"[6] כמובן ששמה הסמלי, שמשמעותו בספרדית "עתיד", מייעד לה תפקיד של אידיאה ציונית, המביטה בעיקר אל העתיד, ופחות אל העבר[7].

הופעת ה"פוטורו" בספרות העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן "נוילנד", מאת אשכול נבו, מופיעה הספינה ההרצליאנית "פוטורו" מספר פעמים, הן בגלגולה במציאות הבדויה של הרומן והן כסמל. הספינה מופיעה לראשונה[8] כספינת מעפילים האחרונה טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לדברי אשכול נבו[9] ההשראה לתיאור היה קורותיה של ספינת המעפילים "טייגר היל". בניגוד לאוריינטציה האוניברסלית ב"אלטנוילנד", מופיע כאן שמה של הספינה דווקא בתיאור ויתור העולים על דרכוניהם הזרים, על-מנת שלא ייתפסו ויוגלו שוב לארצות מוצאם. מאוחר יותר[10], יוצא לאור עיתון על הספינה, ממש כב"אלטנוילנד", ומודפסים בו קטעים קצרים מתוך "אלטנוילנד". הראשון שבהם הוא כמובן סיפורה של ספינת החכמים "פוטורו". הניגוד בין שיט התענוגות של ההוגים המובחרים, ובין המסע הקשה בתנאים לא-תנאים של הפליטים היהודיים, מסייע לניגוד המובנה ברומן בין החזון הציוני ומימושו בפועל. ספינת החכמים מופיעה ב"נוילנד" גם כמשל. אחת הדמויות, מני, מייסדת בארגנטינה כפר יהודי ברוח חזונו של הרצל. הכפר מהווה דוגמה לאופן בו ישראל הייתה אמורה להתממש. אחד הדימויים בהם בוחר מני להסברת הפרויקט הוא זה: "... אתה יכול לחשוב עלינו גם כעל 'פוטורו', ספינת החכמים החזונית של הרצל..."[11] השימוש שעושה נבו בסמל, חותר תחת הסמל המקורי, כיוון ש"פוטורו" של "נוילנד" עושה את הדרך ההפוכה מספינת החכמים (ואף מספינת המעפילים שב"נוילנד") - במקום מן הגולה לארץ ישראל, ממנה החוצה.

כלי שיט נוספים בעלי משמעות סמלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הפוטורו" של הרצל מצטרפת לשלל כלי שיט - בדויים והיסטוריים שהפכו לסמלים מיתיים, אוניברסליים, לאומיים ופוליטיים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תיאודור הרצל, "אלטנוילנד: ארץ עתיקה-חדשה", תרגום: שמואל שניצר, חיפה - חברה להוצאת ספרים, 1961, עמ' 172-179.
  2. ^ שם, עמ' 172.
  3. ^ ראו במאמרו של מרדכי נאור, "הרצל כיחצ"ן"
  4. ^ שם, עמ' 173.
  5. ^ ראו אבי שגיא וידידיה שטרן, "מולדת יחפה: מחשבות ישראליות", עם עובד, 2011, עמ' 49.
  6. ^ אלטנוילנד, עמ' 173.
  7. ^ שגיא ושטרן, שם.
  8. ^ נוילנד, עמ' 215.
  9. ^ נוילנד, עמ' 548.
  10. ^ נוילנד, עמ' 288.
  11. ^ נוילנד, עמ' 488.