פול גריפיתס
לידה |
24 בנובמבר 1947 (בן 76) ברידג'אנד, ממלכת בריטניה הגדולה |
---|---|
מדינה | הממלכה המאוחדת |
מקום לימודים | לינקולן קולג' |
שפות היצירה | אנגלית |
פרסים והוקרה | |
פול גריפיתס (באנגלית: Paul Griffiths נולד ב-24 בנובמבר 1947) הוא מבקר מוזיקה, סופר ולבריתן בריטי. הוא נודע בעיקר בכתביו על מוזיקה קלאסית מודרנית ובכתיבת הלבריות לשתי אופרות מן המאה ה-20, "מרקו פולו" של טאן דון ו"מה עכשיו?" של אליוט קרטר.
חיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול גריפיתס נולד בברידג'נד שבוויילס. הוא למד לתואר ראשון ושני בביוכימיה בלינקולן קולג' שבאוקספורד ומ-1971 עבד כמבקר מוזיקה עצמאי. בשנת 1973 הצטרף לצוות הכותבים של מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים וב-1982 למבקר המוזיקה הראשי של הטיימס, משרה שבה החזיק במשך עשר שנים. בין 1992 ל-1996 עבד כמבקר מוזיקה בניו יורקר, ומ-1997 עד 2005 בניו יורק טיימס.[1] אוסף של ביקורות מוזיקה לעיתונים אלה ולכתבי עת אחרים יצא לאור ב-2005 בשם "חומר הדברים הנשמעים: כתבים על מוזיקה, כרך 31 של לימודי מוזיקה באיסטמן. גריפיתס עוטר בתואר הכבוד "אביר מסדר האמנויות והספרות" הצרפתי בשנת 2002 והתקבל כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-2011. באותה שנה זכה גם בפרס דימס טיילור על רשימותיו לתיאטרון מילר.
בשנת 1978 החל גריפיתס לכתוב גם ספרי עיון ומונוגרפיות על מוזיקה קלאסית ועל מלחינים, החל ב"מוזיקה מודרנית:היסטוריה מרוכזת מדביסי עד בולז ובולז" (כרך 16 של מחקרי מלחינים של אוקספורד). אף כי רוב הפרסומים הללו עוסקים במלחיני המאה ה-20 ויצירותיהם, גריפיתס כתב גם עבודות כלליות יותר על מוזיקה קלאסית, בהן "תולדות רביעיית המיתרים" (1985), "מדריך פינגווין למוזיקה קלאסית" (2005) ו"היסטוריה מרוכזת של מוזיקה מערבית" (2006).[2]
ב-1989 הוציא גריפיתס לאור את הרומן הראשון שלו, "אני ומרקו פולו: רומן של תמורות", שזכה ב-1990 בפרס הסופרים של חבר העמים הבריטי לרומן ראשון מצטיין באירופה ובדרום אסיה. הרומן הוא גרסה בדיונית של זכרונות מרקו פולו שהכתיב לרוסטיצ'לו דה פיזה, חברו לתא בכלא בג'נובה, שם נכלא עם שובו מסין. (רוסטיצ'לו הוא ה"אני" שבשם הספר.)[3] כעבור שנתיים פרסם גריפיתס את הרומן השני שלו, "הסיפור הפיוטי של סר טריסטראם", הגשה מחדש של אגדת "טריסטאן ואיזולט", שזורה בסיפור האהבה של המספר עצמו והרהוריו על העליות והמורדות, שחלו בהשפעה ובפרשנות של האגדה במשך השנים.[4] הרומן האחרון עד כה של גריפיתס, "הקשיבו ואספר לכם" (2008), משתמש בטכניקת כתיבה כפויה, דומה לזו שהייתה נהוגה בקבוצת האוונגארד Oulipo. ב"הקשיבו ואספר לכם" מספרת אופליה את עלילותיה בנאראטיב בגוף ראשון, שגריפיתס יצר תוך שימוש באוצר המילים המצומצם המוקצב לה בהמלט של שקספיר, בן 481 מילים בסך הכל.[5]
התנסותו הראשונה של גריפיתס כלבריתן אופרה הייתה ב"תיבת התכשיטים", שעשתה שימוש באופרות הלא-גמורות של מוצרט, Lo sposo deluso ו- L'oca del Cairo, יחד עם כמה אריות והרכבים, שכתב כדי לשלבן באופרות של מלחינים אחרים. סיפור המעשה הוא שחזור דמיוני של פנטומימה, שבה השתתפו כביכול מוצרט ואלואיזה ובר בשנת 1783. הצגת הבכורה של "תיבת התכשיטים" התקיימה ב-1991 בנוטינגהאם בביצוע אופרה נורת' ובניצוח אלגר הווארת' בהמשך עלתה בארצות הברית בביצוע "סקיילייט אופרה תיאטר" (1993), "וולף טראפ אופרה" (1994) והאופרה של ניו ג'רזי (1996). בשנת 2006 השיבה אותה לבמה האופרה הקלאסית של האמטון ליובל ה-250 להולדת מוצרט. יצירתו השנייה של גריפיתס מטיפוס זה, "אניאס בגיהנום", נכתבה לשירים ומוזיקת מחול מתוך פרטיטורות שפרסל כתב לתיאטרון, מעין "הקדמה" לדידו ואניאס של פרסל משנת 1689. הצגת הבכורה שלה התקיימה בשנת 1995 באוניברסיטת מרילנד בניצוח קנת סלוויק.[6][2]
הלברית של גריפיתס ל"מרקו פולו" של טאן דון הייתה הראשונה שכתב לאופרה מאת מלחין חי. בסוף שנות ה-80' קיבל טאן דון הזמנה מפסטיבל אדינבורו לחיבור אופרה מקורית. כפי שסיפר בראיון משנת 1997:
נוסף ללבריות המקוריות שלו, כתב גריפיתס תרגומים לאנגלית מודרנית ללבריות של מעשה בחייל של סטרווינסקי, חליל הקסם של מוצרט ולה בוהם של פוצ'יני. עוד כתב טקסטים פואטיים לליווי מוזיקה קלאסית מסוגות אחרות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול גריפיתס נשוי למחברת הסיפורים הקצרים, אן וסט.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תולדות המוזיקה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Modern music: A Concise History from Debussy to Boulez, Thames and Hudson, 1978
- Modern Music: The avant garde since 1945, Braziller, 1981 (revised and expanded as Modern music and after: Directions since 1945, Oxford University Press, 1995 ISBN 0-19-816511-0; third edition, Oxford University Press, 2010 ISBN 0-19-974050-5)
- A Guide to Electronic Music, Thames and Hudson, 1981. ISBN 0-500-27203-4
- The String Quartet: A History, Thames and Hudson, 1985. ISBN 0-500-27383-9
- New sounds, new personalities: British composers of the 1980s in conversation with Paul Griffiths, Faber and Faber, 1985
- The Penguin Companion to Classical Music, Penguin Group, 2005. ISBN 0-14-051559-3
- The substance of things heard: writings about music, Volume 31 of Eastman Studies in Music, University of Rochester Press, 2005. ISBN 1-58046-206-5
- A Concise History of Western Music, Cambridge University Press, 2006. ISBN 0-521-84294-8
מונוגרפיות על מלחינים מן המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]Boulez (Volume 16 of Oxford Studies of Composers), Oxford University Press, 1978
- Cage (Volume 18 of Oxford Studies of Composers), Oxford University Press, 1981
- Peter Maxwell Davies (Contemporary Composers series), Robson Books, 1982. ISBN 0-86051-138-3
- Second Viennese school: Schoenberg, Webern, Berg (with Oliver Neighbour and George Perle for the New Grove Composer Biographies series) Norton, 1983. ISBN 0-393-31587-8
- György Ligeti (Contemporary Composers series), Robson Books, 1983. ISBN 0-87663-442-0
- Bartók (Master Musicians series), J.M. Dent & Sons, 1988
- Olivier Messiaen and the Music of Time, Faber & Faber, 2008. ISBN 0-571-24732-6
- Stravinsky (Master Musicians series), J.M. Dent & Sons, 1992. ISBN 0-460-04614-4
- The sea on fire: Jean Barraqué (Volume 25 of Eastman Studies in Music), University of Rochester Press, 2003. ISBN 1-58046-141-7,
לבריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Jewel Box, or, A Mirror Remade – premiered 1991 (published by Chatto & Windus, ISBN 0-7011-3853-X)
- Aeneas in Hell – premiered 1994 (unpublished)
- Marco Polo – premiered 1996 (published by G. Schirmer, ISBN 0-634-00238-4)
- What Next? – premiered 1999 (published by Boosey & Hawkes)
רומנים וסיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Myself and Marco Polo: A Novel of Changes, Chatto & Windus, 1989. ISBN 0-7011-3571-9
- The Lay of Sir Tristram, Chatto & Windus, 1991. ISBN 0-7011-3570-0
- "Leda" in Ovid Metamorphosed (Philip Terry ed.), Chatto & Windus, 2000. ISBN 0-09-928177-5
- let me tell you, Reality Street Editions, 2008. ISBN 1-874400-43-1
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פול גריפיתס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- פול גריפיתס, באתר Discogs (באנגלית)
- Official web site
- Selected writings by Paul Griffiths for The New York Times
- "How Music Spins a Web Of Meaning" (1 February 1998)
- "Of the Mind And Artists Who Lose It" (26 July 1998)
- "Iannis Xenakis, Composer Who Built Music on Mathematics" (5 February 2001)
- "Facing Challenges of Greatness and Mortality" (18 February 2001)
- "A Hymn To England's Divinity" (4 March 2001)
- "To Listen, Perchance To Sleep" (14 April 2002)
- "Luciano Berio, Composer of Mind and Heart" (28 May 2003)
- "Gyorgy Ligeti, Central-European Composer of Bleakness and Humor", (6 June 2006)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רוזמרי ויליאמסון
- ^ 1 2 3 רוזמרי ויליאמסון
- ^ Commonwealth Writers' Prize Regional Winners 1987 – 2007
- ^ Grimbert (2002) pp. xcvi – xcvii
- ^ Tonkin (16 January 2009). See also the lengthy extract from the novel and Griffiths' commentary in "From let me tell you", Golden Handcuffs Review, Winter – Spring 2007, Vol. 1, No. 8
- ^ McLellan (20 November 1995)
- ^ Tan Dun quoted in Kerner (11 November 1997)