פרדיננד מרקוס
לידה |
11 בספטמבר 1917 סאראט, הפיליפינים | ||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
28 בספטמבר 1989 (בגיל 72) הונולולו, ארצות הברית | ||||||||||||||||||||
מדינה | הפיליפינים | ||||||||||||||||||||
מקום קבורה | בית הקברות של הגיבורים, הפיליפינים (2016) | ||||||||||||||||||||
השכלה |
| ||||||||||||||||||||
מפלגה | מפלגת נסיונליסטה, תנועת החברה החדשה | ||||||||||||||||||||
בן או בת זוג | אימלדה מרקוס | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
חתימה | |||||||||||||||||||||
פרדיננד עמנואל אדרלין מרקוס (בטאגלוג: Ferdinand Emmanuel Edralin Marcos; 11 בספטמבר 1917 – 28 בספטמבר 1989) היה נשיא הפיליפינים בין השנים 1965–1986
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרקוס נולד ב-1917 לאב שגם הוא היה פוליטיקאי בכיר במדינה. בנו אף הואשם ברצח יריב פוליטי של האב אך הצליח במשפט מתוקשר לצאת זכאי למרות הראיות. בזמן מלחמת העולם השנייה מרקוס לחם כקצין בשורות הצבא הפיליפיני כנגד הכובשים היפנים אך ייתכן שהמשפחה שירתה את שני הצדדים ומסיבה זאת שוחרר מרקוס הבן מהשבי היפני זמן קצר לאחר שנשבה. זאת גם הסיבה שמרקוס האב הוצא להורג באכזריות על ידי לוחמי גרילה פיליפינים ב-1945.
מרקוס החל לכהן כחבר בבית הנבחרים של הפיליפינים מטעם המפלגה הליברלית בשנת 1949. ב-1959 נבחר לראשונה לסנאט הפיליפיני, ובשנים 1963–1965 כיהן כנשיא הסנאט. בשנת 1961 הגיע להסכם עם דיוסדאדו מקפגאל[1], חברו למפלגה הליברלית, כי מרקוס יסייע לו בבחירות לנשיאות ולאחר ארבע שנים, מקפגאל יפנה את מקומו ויאפשר למרקוס להתמודד על תפקיד הנשיא[2]. אולם כאשר לקראת הבחירות לנשיאות ב-1965 הנשיא דיוסדאדו מקפגאל התמודד לכהונה נוספת, ערק מרקוס למפלגה הלאומית היריבה על מנת שיוכל להתמודד לנשיאות, ובבחירות הדיח את מקפגאל[3][4]. מרקוס הושבע לתפקידו ב-30 בדצמבר 1965[5]. מרקוס נחשב לפרו-אמריקני ובתחילת כהונתו הייתה תקווה שיבער את השחיתות ויבנה מנהל ציבורי יעיל[6].
מרקוס זכה בקדנציה שנייה ב-1969, קדנציה שלפי החוקה הייתה אמורה להיות אחרונה. מיד לאחר השבעתו לכהונתו השנייה הודיע כי הוא תורם את כל רכושו לעם הפיליפיני[7].
ב-21 בספטמבר 1972 הכריז על משטר צבאי בשל סכנות מצד מורדים קומוניסטים ומוסלמים. הקונגרס נסגר, חופש העיתונות הוגבל, ומנהיגי אופוזיציה נעצרו[8][9]. ב-1978, אחרי שנערכו בחירות לפרלמנט על פי חוקה חדשה, מרקוס החל לכהן גם כראש ממשלה. ב-1981 בוטל המצב הצבאי[10] ומרקוס נבחר שוב לנשיאות, בבחירות שהוחרמו על ידי מרבית האופוזיציה.
בשנת 1983 הותר למנהיג האופוזיציה, בניגנו אקינו הבן, לשוב לפיליפינים, אך בשובו הוא נרצח בנמל התעופה. הרצח פגע בתדמיתו של מרקוס שנתפס כאחראי לרצח[11]. בינואר 1984 קיים מרקוס משאל עם על תיקונים לחוקה, במהלך שנועד לשכך את הביקורת נגדו[12]. במאי 1984 התקיימו בחירות לפרלמנט, בהן איבד מרקוס מושבים רבים לאופוזיציה[13].
בסוף 1985, לאור לחץ ציבורי הולך וגובר מבית והתערערות התמיכה של בעלי בריתו מבחוץ ובראשם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, הכריז מרקוס על בחירות בזק לנשיאות. בבחירות שהתקיימו ב-7 בפברואר 1986 התמודדה מולו קורסון אקינו, אלמנתו של מנהיג האופוזיציה בניגנו אקינו שנרצח ב-1983 כשנחת בפיליפינים בשובו מגלות[14].
הבחירות הסתיימו במחלוקת, כאשר לפי ספירת ועדת הבחירות הרשמית ניצח מרקוס, אך לפי ספירה של ארגון עצמאי ניצחה אקינו[15]. אף על פי ש-30 טכנאי מחשב אשר עבדו בוועדת הבחירות הממשלתית, עזבו את מקום עבודתם במחאה על הטיית הבחירות, הוועדה הכריזה ב-15 בפברואר 1986, על מרקוס כמנצח הרשמי בבחירות. הבישופים הקתוליים של המדינה, כמו גם הסנאט של ארצות הברית, גינו את מערכת הבחירות, ואקינו קראה לשביתה כללית ולחרם על עסקים הנשלטים בידי תומכי מרקוס.
ב-22 בפברואר 1986 פרצה מהפכת העם[16] בפיליפינים לאחר ששניים מן הבולטים בתומכי מרקוס, שר ההגנה חואן פונס אנרילה, וסגן הרמטכ"ל פידל רמוס, קראו למרקוס להתפטר והתבצרו בשני מחנות צבא מצפון למנילה. ב-25 בפברואר 1986 התקיימו שתי השבעות מתחרות לנשיאות. אקינו לתפקידה בידי שופט בית המשפט העליון של הפיליפינים, במועדון פיליפינו בסן חואן, ובמקביל מרקוס בארמון הנשיאות, אולם זה נמלט מהמדינה עוד באותו הלילה.
מרקוס שהה בגלות בהוואי, אחרי שאמר לו רונאלד רייגן ש"העם לא רוצה אותך", וחי שם עד מותו ב-1989. ממשל אקינו סירב לאפשר את קבורתו בפיליפינים. גופתו נשמרה בהוואי עד 1993 אז הועברה לצפון הפיליפינים. ב-2016 שרידיו נקברו בבית הקברות הלאומי בסמוך למנילה.
מ-1953 ועד מותו היה פרדיננד מרקוס נשוי לאימלדה, שנודעה לשמצה בפזרנותה. היה לה, בין היתר, אוסף ענק של זוגות נעלים. לזוג היו ארבעה ילדים, כאשר אחד מהם מאומץ. בנו, פרדיננד מרקוס ג'וניור, זכה בבחירות לנשיאות הפיליפינים של 2022.
שוד הזהב מאוצר המדינה על ידי פרדיננד מרקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסרטון המקושר למטה אודות עושרו של מרקוס, ושיא גינס שלו על אודות שוד אוצר המדינה, נראים מטילי זהב ונזכר שמספרם הוא 24. הם היו רק מעט מזעיר ממה ששדד מרקוס. בסרט בערוץ ההיסטוריה נזכר שמרקוס "מצא" את הזהב של ימאשיטה ולקחו לעצמו, אחרי שהתעלל משטרו בכלא במוצא האמיתי, פיליפיני בשם רוגליו רוחאס, שלפני מאסרו, לא ידע לשתוק באשר למציאתו. בסרט אחר בערוץ ההיסטוריה נזכר שבתקופה מסוימת נכרו בפיליפינים 62 טון זהב. רק 55 טון זהב מהם הגיעו אל הבנק המרכזי של הפיליפינים. 7 טונות זהב הגיעו אל אוצרו הפרטי של פרדיננד מרקוס.
כניעתו של הירו אונודה בפני פרדיננד מרקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 במארס 1974 נכנע הגנראל היפני הירו אונודה בפני מרקוס, אחרי שזוהה בידי תיר, וקבל פקודה להיכנע ממי שהיה מפקדו בצבא יפן. אונודה מסר למרקוס את חרבו (אנ'), ומסר גם מקלע ARISAKA שמיש, 500 כדורים, וכמה רמוני יד. אונודה קבל חנינה ושוחרר ושב אל יפן, למרות שהיה מעורב בהריגת כ-30 בני אדם, לאחר סוף מלחמת העולם השנייה.
החברה החדשה - Ang Bagong Lipunan
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת ניסיונו של מרקוס לצבור אהדה בציבור למרות המשטר הצבאי שהטיל על המדינה, יזם מרקוס את רעיון הנדסת החברה, וקראו בשם Ang Bagong Lipunan שמשמעו בפיליפינו "החברה החדשה".[17] המוסד שעסק בזה הוקם בשנת 1978, ובין היתר הופצה הססמה על סדרת מטבעות חדשה שהופצה במחזור, והודפסה על שטרות כסף[18].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרדיננד מרקוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרדיננד מרקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סוכנויות הידיעות, 36 שנה אחרי שהודח: בנו של הדיקטטור בדרך לנשיאות הפיליפינים, באתר ynet, 8 במאי 2022
- הרודן שזכה בשיא גינס על שוד הממשלה הגדול בעולם | הדיקטטורים, סרטון בערוץ "כאן | דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 13:49)
- עמית סלונים, "תגיד לאשתי שאני אוהב אותה": הביטלס ירדו מהבמה, הם לא ידעו שהסיוט שלהם רק מתחיל, באתר וואלה, 20 במאי 2022
- פרדיננד מרקוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ככה תקנה פיליפינית קרי שגוי
- ^ יצחק זיו אב, "אדוני הנשיא. אתה שולח מרצחים...", הַבֹּקֶר, 20 באפריל 1965
- ^ נציג האופוזיציה צועד בראש בבחירות בפיליפינים, הצופה, 11 בנובמבר 1965
- ^ מרקוס-נשיא הפיליפינים, הַבֹּקֶר, 14 בנובמבר 1965
- ^ הושבע נשיא הפיליפינים, למרחב, 31 בדצמבר 1965
- ^ יצחק בלום, נשיא הפיליפינים חותר לפתרון בעיות הכלכלה, הצופה, 21 בפברואר 1966
- ^ נשיא הפיליפינים תורם את כל רכושו לעם , למרחב, 1 בינואר 1970
- ^ גל מעצרים ברחבי הפיליפינים, מעריב, 26 בספטמבר 1972
- ^ ישראל נוימן, הפיכה צבאית בפקודת הנשיא, דבר, 29 בספטמבר 1972
- ^ פרופיל פררינאנד מרקוס, נשיא הפיליפינים, חדשות, 25 במאי 1984
- ^ נשיא הפיליפינים הקים ועדה משפטית לחקירת רצח אקינו, דבר, 25 באוגוסט 1983
- ^ דיוויד בריסקו, הפיליפינים יחליטו מחר: האם לשקם אמינותו של הנשיא מרקוס, מעריב, 26 בינואר 1984
- ^ בריונים נושאי אלות חטפו עשרות קלפיות בחוצות מאנילה, מעריב, 15 במאי 1984
- ^ יזייף או לא יזייף?, חדשות, 6 בפברואר 1986
- ^ מישהו צריך להפסיד, לא?, חדשות, 9 בפברואר 1986
- ^ הונצחה על מטבע PEOPLE POWER REVOLUTION בעריך 10 PISO משנת 1988, פרטיו ותמונותיו: https://en.ucoin.net/coin/philippines-10-piso-1988/?tid=39683
- ^ כך אמר מטפלו הפיליפיני של סורין הרשקו ב"מילבת" בבית החולים שיבא בשנת 1996, לכותב שורות אלה.
- ^ התמונות והפרטים באנגלית מאתר הבנק המרכזי של הפיליפינים: https://www.bsp.gov.ph/SitePages/CoinsAndNotes/AngBagongLipunanSeries.aspx
- ניו יורק: אישים
- נשיאי הפיליפינים
- פופוליזם ימני
- אנשי צבא
- אנשי צבא במלחמת העולם השנייה
- שבויים במלחמת העולם השנייה
- אבירי מסדר הפיל
- מעוטרי צלב השירות המצוין
- מעוטרי כוכב הארד
- מעוטרי לב הארגמן
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- מעוטרי מדליית הכבוד
- מקבלי עיטור מסדר השמש של פרו
- מקבלי עיטור הידידות בין העמים
- ילידי 1917
- נפטרים ב-1989