פתיחת סארגוסה
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מהלכים | 1.ג3 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
ECO | A00 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פתיחת אב | פתיחה נדירה |
בערך זה נעשה שימוש |
פתיחת סארגוסה היא פתיחת שחמט שמתחילה במסע:
- ג3
מכיוון שהלבן משחק בדרך כלל באגרסיביות בפתיחה, פתיחת סארגוסה נחשבת לפתיחה נדירה ומוגדרת A00 על ידי אנציקלופדיית פתיחות השחמט.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפתיחה הפכה לפופולרית במועדון שחמט סרגוסה (סרגוסה, ספרד) בשנת 1919. שנה לאחר מכן חבר המועדון חוסה ז'אנקוזה ניתח פתיחה זו ב-Revista del Club Argentino[1]. בשנת 1922 בעיר מנהיים בגרמניה נערך טורניר נושא בין שלושה שחקנים, זיגברט טאראש, פאול לאונהרדט וז'אק מיזס, שדרש ממשתתפיו לפתוח במסע 1.ג3, טאראש ניצח.
אסטרטגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפתיחה 1.ג3 נראית בהתחלה כמסע סתמי. הוא פותח אלכסון למלכה, אך הוא מהווה מעט מאוד השפעה על תפיסת המרכז. הוא מהווה הכנה למסע ד4, אבל הלבן היה יכול לשחק את המסע מיד גם ללא ההכנה. בנוסף, הרגלי במשבצת ג3 מונע מהפרש בצד המלכה להתקדם למשבצת זו ובכך גורם לחיסרון ללבן.
מסע זה אינו נוראי, אך למרות זאת ישנה סבירות גבוהה שהוא יוביל למערכות מבוססות, כמו הגנת קארו-קאן הפוכה או הגנה סלאבית (אבל עם יותר טמפו ללבן); וריאציית ההחלפות בגמביט המלכה הנדחה, לאחר 1.ג3 ה5 2.ד4 ה:ד4 3.ג:ד4 ד5; למצב מבוסס אבל פאסיבי של פתיחת רגלי המלכה לאחר 1.ג3 פו6 2.ד4 או 1.ג3 ד5 2.ד4; או למצב של הגנה סקנדינבית הפוכה לאחר 1.ג3 ה5 2.ד4 ה:ד4 3.מה:ד4?! פג6 4.מהא4.
לשחור יש מספר תגובות למסע, הנפוצות ביותר (והאפקטיביות ביותר) הן 1 ... ד5, 1... ה5, ו 1...פו6. לאחר 1...ד5, לבן יכול לנסות להגיב באמצעות גמביט פלנטו, 2.ה4?!, למעשה תגובה לא שגרתית להגנה סקנדינבית. לאחר 2...ד:ה4, 3.מהא4+ מחזירה את החייל, אבל שחור זוכה לפיתוח מהיר עם 3..פג6 4.מה:ה4 פו6 5.מהג2 ה5. גם התגובה 1...ו5 היא סבירה כאשר 2.ד4 מגיע למצב ההגנה ההולנדית שבו הלבן שיחק את המהלך הפאסיבי ג3.
התגובה 1...ג5 היא גם אפשרית, אבל נותנת ללבן יותר אפשרויות ממסעים אחרים להעביר את הסיטואציה לפתיחות רגילות שיכולות לזכה את הלבן ביתרון קל. המסע 1...ג5 2.ה4, הופך את המצב לווריאצית אלאפין של ההגנה הסיציליאנית. ההמשך 1...ג5 2.ד4 גם אפשרי, כאשר 2...ג:ד4 (2...ו6 3.ה4 ד5 מעביר את המצב להגנה צרפתית אחרי 4.ה5 או 4.ה:ד5, גם אפשרי) 3.ג:ד4 ד5 מעביר את המצב לווריאצית החילופים הרגילה של ההגנה הסלאבית (בדרך כלל מגיעים אליה דרך 1.ד ד5 2.ג4 ג6 3.ג:ד5 ג:ד5 ג:ד5), שנותן ללבן יתרון קל.
המסע 1...פג6 אפשרי גם כן, היות הוא מעביר את המצב למערכת 1.פג3 (עם היפוך צבעים), כאשר שחור מנסה תוכנית מפוקפקת עם ג5 וד5. לאחר 2.ד4 ד5, השחור מחזיק במצב בלתי רגיל זה עם קשיים מעטים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hooper, David, 1915-, The Oxford companion to chess, 2nd ed, Oxford: Oxford University Press, 1996, עמ' 354