צ'ארלס קולס

צ'ארלס קולס
	צ'ארלס "האני" קולס
לידה	2 באפריל 1911; פילדלפיה, ארצות הברית
פטירה	12 בנובמבר 1992 (בגיל 81); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	פילדלפיה
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1940
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית לאומנויות (1991); פרס טוני לשחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר (1983); פרס דרמה דסק לשחקן מצטיין במחזמר (1983); פרס הריקוד קאפצ'יו (1988) ;
	פרופיל ב-IMDb

צ'ארלס "האני" קולס (באנגלית: Charles “Honi” Coles;‏ 2 באפריל 1911 - 12 בנובמבר 1992) שחקן ורקדן סטפס אמריקאי. היה ידוע בעיקר כמי שגילם את טיטו סוארז בסרט "ריקוד מושחת".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולס נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה. פיתח יכולות ומהירות בלתי רגילות כשרקד ברחובות עיר הולדתו. הוא נסע לניו יורק לראשונה כחלק משלשיית מילר שהיו ידועים בצעדי הסטפס הקשים במיוחד שבוצעו על משטחים קטנים ולא רגילים. בהמשך הופיע בתיאטרון אפולו.

בשנת 1940, רקד קולס עם הלהקה של קאב קאלוויי ושם פגש את צ'ארלס "צ'ולי" אטקינס. במהירות הפכו לצמד המפורסם "קולס ואטקינס". הסגנון שלהם היה מאופיין בריקודי סטפס עם מקצבים מהירים, מקצבי סווינג, סופט שו (מקצב איטי ודינמיקה נמוכה) וצ'אלנג'- דו-שיח בין שני רקדנים כאשר כל רקדן מאתגר את השני. הצמד הופיע יחד במשך 19 שנה.

קולס הביא את עולם הסטפס לבמה הגדולה כאשר הופיע עם להקת הבלט המכובדת "ג'ופרי בלט" בהפקה של אגנס דה מילס שנקראה "שיחות על ריקוד".

קולס הופיע בברודוויי במחזה "גברים מעדיפים בלונדיניות" בשנת 1949. וגם במחזות "סוכר חום מבעבע" ו- "האחד והיחיד", וזכה בפרס טוני ודרמה דסק על הופעתו. באחד המופעים, בעת שעמד על הבמה, במחזה "האחד והיחיד", לקה קולס בשבץ מוחי. הוא לא הצליח לדבר, אך רקד את ריקוד הסטפס מבלי להחמיץ צעד, לאחר מכן נלקח לבית החולים. זמן מה מאוחר יותר החלים קולס מהשבץ וחזר לפעילות.

בשנות 1980, לימד קולס ריקוד והיסטוריה של הריקוד באוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית: ייל, קורנל, דיוק ואוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

קולס היה חבר קרוב של הרקדנית ברנדה באפלינו שהייתה לצידו לאורך הקריירה בתחילת שנות ה-70^[1]. בשנת 1986 ייסדו קולס, ברנדה בפלינו וטוני וואג את "אורקסטרת הסטפס האמריקאית" כלהקת סטפס ללא מטרות רווח. הלהקה הצליחה מאוד והופיעה במאות הופעות ופרויקטים של קולנוע מסביב לעולם. בין השנים 1989–1995 הלהקה הפעילה מרכז סטפס בניו יורק, בו התקיימו שיעורים הופעות ופעילויות שונות.

בשנת 1979 הופיע בסרט רוקי 2 ובשנת 1984 הופיע בסרט מועדון הכותנה. בשנת 1987 הופיע קולס בסרט הקולנוע המפורסם ריקוד מושחת.

בשנת 1991, הוענקה לקולס מדליית כבוד לאומנות על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. ב-12 בנובמבר 1992, נפטר קולס מסרטן. לאחר מותו נכנס להיכל התהילה של הסטפס בשנת 2003. אשתו, מריה אדוארדס קולס נפטרה ב-6 בנובמבר 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס קולס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
צ'ארלס קולס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
צ'ארלס קולס, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פסטיבל ג'אז בגריניץ' וילאג', דבר, 26 בינואר 1983

[1] פסטיבל ג'אז בגריניץ' וילאג', דבר, 26 בינואר 1983

[1]

פרס טוני לשחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר
1947–1975	דייוויד ווין (1947) • מיירון מקורמיק (1950) • ראסל נייפ (1951) • יול ברינר (1952) • הירם שרמן (1953) • הארי בלפונטה (1954) • סיריל ריצ'רד 1955) • ראס בראון (1956) • סידני צ'פלין (1957) • דייוויד ברנס (1958) • ראסל נייפ / לאונרד סטון (1959) • טום בוסלי (1960) • דיק ואן דייק (1961) • צ'ארלס נלסון ריילי (1962) • דייוויד ברנס (1963) • ג'ק קסידי (1964) • ויקטור ספינטי (1965) • פרנקי מייקלס (1966) • ג'ואל גריי (1967) • הירם שרמן (1968) • רון הולגייט (1969) • רנה אוברז'ונואה (1970) • קין קרטיס (1971) • לארי בליידן (1972) • ג'ורג' ס. אירווינג (1973) • טומי טון (1974) • טד רוס (1975)
1976–2000	סמי ויליאמס (1976) • לני בייקר (1977) • קווין קליין (1978) • הנדרסון פורסיית' (1979) • מנדי פטינקין (1980) • הינטון באטל (1981) • קליבנט דריקס (1982) • צ'ארלס קולס (1983) • הינטון באטל (1984) • רון ריצ'רדסון (1985) • מייקל רופרט (1986) • מייקל מגווייר (1987) • ביל מקצ'ון (1988) • סקוט ווייז (1989) • מייקל ג'טר (1990) • הינטון באטל (1991) • סקוט וורה (1992) • אנתוני קריבלו (1993) • ג'רוד אימיק (1994) • ג'ורג' הרן (1995) • וילסון ג'רמיין הרדיה (1996) • צ'אק קופר (1997) • רון ריפקין (1998) • רוג'ר בארט (1999) • בויד גיינס (2000)
2001–הווה	גארי ביץ' (2001) • שולר הנסלי (2002) • דיק לטסה (2003) • מייקל סרוריס (2004) • דן פוגלר (2005) • כריסטיאן הוף (2006) • ג'ון גלאגר ג'וניור (2007) • בויד גיינס (2008) • גרגורי ג'בארה (2009) • לוי קרייס (2010) • ג'ון לארוקט (2011) • מייקל מקגראת' (2012) • גבריאל אברט (2013) • ג'יימס מונרו איגלהארט (2014) • כריסטיאן בורל (2015) • דויד דיגס (2016) • גאווין קריל (2017) • אריאל סטאצ'ל (2018) • אנדרה דה שילדס (2019) • דני בורשטיין (2021) • מאט דויל (2022) • אלכס ניואל (2023)